תוצאות החיפוש

להקשבה לפודקאסט של הפרק כדאי לגלול למטה ולראות את הוידאו, כי יש הפעם גם מצגת! מספר גדול של זמרים, שחקנים ותלמידים שואלים את עצמם: "איך זה שעל הבמה הרגשתי מצוין, הקול שלי היה במיטבו ונהנתי לשיר, ובהאזנה להקלטה של ההופעה, פשוט נחרדתי מאיך שהוא באמת נשמע". מי שלא הרגיש משהו כזה או דומה לאחר הופעה, שיצביע. לכולנו יש, או היו מצבים שלא הייתה הלימה בין התחושה הפנימית של קולנו ולבין איך שהוא נשמע לנו ואולי לאחרים בהופעה  ובהקלטה. זמרים ומרצים לא פעם, טוענים שהם אינם אוהבים להקשיב לעצמם בהקלטות. יש אפילו זמרים או שחקנים מפורסמים שמרגישים דחייה מהקול המוקלט שלהם. אנחנו פוגשות את האמירות האלו אינספור פעמים בסטודיו שלנו. לפעמים זה אומר שתלמידים נמנעים מהקלטה של השיעור שלהם או לא מקשיבים להקלטה לאחר השיעור. יש כאלו שמדווחים על קושי לשמוע את עצמם בהופעה וקושי זה לא מאפיין רק זמרים או מרצים בתחילת דרכם, אלא גם מנוסים יותר. יצאנו לחקור את התופעה, אפיינו אותה מכיוונים שונים, הראנו מה הסיבות שגורמות לפער הזה של שמיעת עצמנו מבפנים ואיך שהוא מתקבל בחוץ. העלינו פתרונות איך לצמצם את הפער הזה ולאפשר לאמני במה, למרצים ומורים לשפר מה שניתן לשפר ולקבל את מה שלא. פרק זה מלווה שלא כהרגלנו במצגת ולכן מומלץ לצפות בו דרך המחשב. אל תחמיצו את המצגת כי יש בה הצעות לפתרונות שיכולים מאד לעזור לכם. האם מוכרת לכם התופעה של הפער שבין השמיעה הפנימית שלנו את קולנו לזאת ששומעים בהקלטה? אשמח לשמוע מכם תגובות חשוב לי לשמוע ולקרוא תגובות שלכם, לקבל שאלות ובקשות לגבי נושאים שתרצו שנעסוק בהם. .מוזמנים לחפש אותי ולעשות "לייק" ביוטיוב, אינסטגרם ופייסבוק ----------------------------------------------------------------------------------------- יש לנו קבוצת פייסבוק פעילה, "הקוראות בקול", ובה אנו עוסקות בכל מה שקשור לקול ושירה. אם תרצו לשמוע עוד על הנושא - מוזמנים להצטרף ----------------------------------------------------------------------------------------- לפרטים על קורס להכשרת מורים לפיתוח קול הבא, שיפתח בנובמבר הבא לפרטים על הספר שלי ולרכישה: לעלות אוקטבה, ארגז הכלים המקצועי למורה לפיתוח קול

האזינו לפרק הפודקאסט לימודי קול לא מסתכמים רק בלימודי טכניקה. זמר ומורה מתעסקים במרכיבים שונים ומיוחדים, שביחד הופכים לתמונה אחת גדולה. מדובר על יריעה רחבה של כישורים, יכולות בתחומים מקבילים ומשלימים שעלינו ללמוד, אם אנחנו רוצים להיות זמרים ומורים טובים יותר. אי אפשר להיות בוואקום קולי, וללמוד וללמד רק טכניקה, כמו מוסכניק. זה מתאים אולי לכאלה שמאד מתקדמים או במסגרת שנותנים בה מורים שונים לכל היבט, אבל לרוב נדרשים תחומים שונים כדי להגיע לרמה הגבוהה שאנו רוצים להיות בה. בשיחה היום אנחנו פונות הן למורים והן לזמרים. מה הסיבה שעל זמרים ומורים לפיתוח קול להשקיע בעצמם להרחבת הידע והיכולת שלהם? ככל שיש למורים ולזמרים יותר ידע וכלים, כך יש לנו יכולת גבוהה יותר לעבודה בתחומים שונים במקצוע. זמרים זמרים שואלים לפעמים - בשביל מה אני צריך כל הידע התיאורטי הזה, כשבאתי רק לשיר יפה? כדי לתפקד כמוזיקאים בעולם של המוזיקאים שעוטפים אותם ולא להיות תלויים באחרים בסוג של חוסר אונים... ועל הדרך גם לזכות להערכה והקשבה מלאה מקולגות מוזיקאים. למשל - חשוב שזמרים ידעו לבחור סולם נכון לקולם, אבל גם להבין שיש מגבלות מנעד וסולמות מסוימים לחלק מכלי הנגינה השונים. רצוי שזמרים ידעו לקרוא בשמות סגנונות קצבים, אופי העיבוד שהם רוצים, כדי לתקשר עם הנגנים האחרים, עם המפיק המוזיקלי ועם איש הסאונד באולפן ההקלטות. זוהי שפה ידועה לכל מי שיש לו השכלה מוזיקלית, וחשוב שגם זמרים ידעו לתקשר דרכה. מורים ככל שאנחנו יותר רב-תחומיות כמורות, כך אנחנו עוזרות לתלמידים שלנו בתחומים רבים. כך ניתן לתת תמיכה ועזרה מלאה ושלמה יותר, שנוגעת בדרישות הרבות מהמקצוע, הרבה מעבר להוראת הטכניקה. רותי ואני למדנו לאורך חיינו תחומים שונים במוזיקה שאז לא ידענו במה הם יועילו לנו בהמשך. למשל: אני למדתי תיאטרון, גם שיחקתי בהצגות, ולא ראיתי איךזה יהיה קשור להמשך דרכי כזמרת או מורה לפיתוח הקול. בהמשך עשיתי את החיבור לעולם המחזמר, ואני מלמדת את הנושא הן בקורס נפרד לשירת מחזמר, אבל גם כחלק מההבנה שלי לגבי טכניקה קולית והגשת שירים בכלל, לכל תלמידי הקול שלי. רותי ואני למדנו ניצוח מקהלות והרכבים בשלבי חיים שונים, מבלי לדעת לאן זה יוביל. שתינו משתמשו תבזה בסדנאות לזמרים, אני גם ניהלתי רכבים קוליים, גם אם זה לא נחשב ל"ניצוח" לפי המושגים הקלאסיים. למדנו המון על מנעדי קולות, שירה בהרמוניה, עזרה והכוונה לזמרים רבים בעת ובעונה אחת, משחקים שונים לקבוצות, תנועה על הבמה ועוד. מה אתם הייתם רוצים ללמוד ולפתח כדי להיות טובים בתחומכם? מה ניתן ללמוד במסגרות השונות? - בבתי ספר כמו האקדמיה, רימון וכו' יש הכשרה רחבה למוזיקאים, וזה כולל פיתוח שמיעה, תיאוריה, הרמוניה, אלתור, סגנונות מוזיקליים שונים, היסטוריה של המוזיקה, כתיבה, עיבוד ועוד – לצד הכשרה להוראת פיתוח קול. מקום הלימודים כבר בחר את תכנית הלימודים וזו הכוונה שמקלה על הזמרים והמורים להרחיב את ההשכלה שלהם. איך המורה הפרטי שלא נמצא במסגרות האלה יכול לדעת במה להשתלם? אדם לא יודע את מה שאינו יודע, ולכן יש סיכוי שלא ידע שעליו לחפש משהו אחר, או מה לחפש כדי להשלים את החסר. בחרנו את הנושאים החשובים ביותר בעינינו, בתור מורים למוזיקה: להכיר ולהבין את המנגנון הקולי, לענות על שאלות מעמיקות שקשורות לזה להכיר ולהבין את נושא שמירה על בריאות הקול; לדעת לאבחן את קולות התלמידים ולפעול ע"פ ידע זה לטובתם וקידומם לדעת לשאול תלמיד על אופן השימוש שלו בקול, למה מצטרד או מתעייף; לנגן כלי נגינה הרמוני, גיטרה או פסנתר ידע בהרמוניה, תווים, שמיעה טובה הכרות טובה עם אמנות ההופעה והגשת השירים הבנה בעיבוד מוזיקלי (גם אם מוזיקאים אחרים מעבדים את השירים) התמחות בסגנון מסוים מוזיקלי - רצוי הכרות, גם שטחית, עם סגנונות נוספים כשאדם יודע מה הוא רוצה להשלים - הוא יודע לחפש את ההשתלמות וההדרכה המתאימה לצורך זה. אבל קודם עליו לדעת מה הוא רוצה… עד כמה להשקיע בלימוד תחומים אחרים? מהם הדברים הבסיסיים שהכי חשובים בעיניכם ללמד? עליך לבחון את עצמך בתור בעלת מקצוע, זמרת או מורה, ולשאול - במה אני טובה יותר ואיפה נקודות החולשה שלי? הרי את מה שקל לנו אנחנו ממילא נוטים לעשות יותר, לכן עלינו להשקיע בכך פחות מאמץ ולימוד. את עיקר המאמץ עלינו להשקיע במה שקשה לנו יותר, ועדיין ברצוננו להיות טובים בו. עלינו לבדוק עם עצמנו אם ברצוננו להרחיב את הידע על כך ולהשתלם או להסתפק רק במה שכבר יודעים. למשל: מורה שהתלמידה שלה מגיעה לתקופה מוגבלת, ללימוד טכניקה בלבד, לדבריה. שתיהן יגלו די מהר שקשה או בלתי אפשרי להישאר רק בתחום הטכניקה, כיון ששירה היא אמנות, והיא דורשת התייחסות למוזיקה ולטקסט, אלתור וקישוטים, התייחסות לקצב וסגנונות שונים, וכמובן גם להופעה. האם יהיה נכון למורה הזו להיצמד אך ורק להוראת הטכניקה? איננו בטוחות... כדי לא להתפזר מדי, כדאי לבחון מה הכי חשוב לכם לפתח, וכך לקבל כיוון מסוים היכן כדאי להשקיע את עיקר המאמץ. מורים - בחירת תלמידים מתאימים לנו הידע שלנו מגדיר גם את סוג התלמידים שאנחנו מסוגלות ללמד, בהתאם לידע שלנו, אבל גם בהתאם לנטיית הלב שלנו, לאיזה סוג תלמידים אנחנו מתחברים ורוצים ללמד. שאלו את עצמנו  -איזה סוג תלמידים אני רוצה ללמד? בוגרים, צעירים, ילדים? מנוסים, בוסר? בעלי שמיעה מוזיקלית טובה או גם כאלה שמתקשים מבחינה זו? באילו סגנונות אני רוצה להתמקד? האם ארצה להרחיב את ההיכרות שלי עם סגנונות נוספים? קבועים לאורך זמן, לתקופות קצרות? לעבוד עם פרטיים בלבד, או גם עם קבוצות, מקהלות וקורסי קול קבוצתיים?למשל, יש כאלה "תקופתיים" המגיעים לתקופה קצרה, לפרוייקט מסוים, לטכניקה מסוימת וכו'.כמה אוכל לתת מהמומחיות שלי, לאיזה נושא הם מגיעים אלי? מה הכי חשוב לתת לו בזמן הקצר הזה? שוב מובן שככל שהידע שלנו רחב יותר, כך נוכל ללמד ולהתמודד בהצלחה עם סוגי תלמידים רבים יותר. זמרים – בחירת פרויקטים המתאימים לנו איזו מוזיקה אתם רוצים לבצע? מה הדימוי שאתם רוצים כפרפורמרים? באילו סוגי מופעים רוצים להשתתף? האם אתם רוצים לשחק, לרקוד, להשתתף במחזמר, לשיר בבארים קטנים, אולמות גדולים, הצגות ילדים, הופעות בבתי אבות? האם אתם רוצים להיות סולנים בהרכב, לעבוד עם עוד זמר, לעבוד עם נגן אחד? האם אתם רוצים לכתוב את המוזיקה שלכם? את הטקסטים? לעבד לבד או לעבוד עם יוצרים אחרים? התשובות ינחו אתכם למציאת השתלמויות והתמחות בתחומים אלה.ככל שאתם שואפים גבוה יותר, כך הלמידה צריכה להיות מעמיקה וברמה טובה יותר. תחומים נוספים משיקים קידום מוזיקלי: פיתוח קול, הגיה - רצוי עם מורה טוב/ה ומקצועי/ת ולא לבד, או עם סרטונים של מורים שלא מכירים אתכם הגשת שירים - עבודת חקירה של טקסטים, מוזיקה, משחק, הבעה אישית. רצוי בלוויית מורה טוב/ה או כחלק מקורס מתאים לימוד סגנונות חדשים או חקירת סגנונות שלא נחקרו עדיין מספיק. רותי ואני (הקוראות בקול) ערכנו 2 שיחות בנושא לימוד סגנונות נוספים ואיך ניתן לפתח את היכולת הזו בדרך שאינה מסובכת מדי: האם עלינו לדעת הכל על סגנון כדי להיות מסוגלים לשיר או ללמד אותו/ פרק 22 איך לעבור בשירה מסגנון שירה אחד לאחר? הקוראות בקול/ פרק 46 אלתור – בסגנונות שונים נגינת כלי הרמוני, בד"כ גיטרה או פסנתר. הנגינה לא חייבת להיות ברמה גבוהה, אבל כזו שתאפשר למורים ללמד בעזרת הכלי, ולזמרים לעבוד על שירים, לעבד, לחדש הרמוניות ואולי גם להופיע לבד וללוות עצמם מדי פעם. ריקוד ותנועה (גם לחיזוק הכושר הפיזי לשירה בכלל), אמנות ההופעה המשך יבוא... רותי ואני, הקוראות בקול, שוחחנו על הנושא, ואני מזמינה להקשיב לווידאו כאן (לבשנו הפעם חולצות תואמות מבלי לתאם זאת!) או להקשיב לפודקאסט השיחה שלנו, כאן או בספוטיפיי, אפל פודקאסט ועוד. ספוטיפיי Apple podcast Google Podcast יש לנו קבוצת פייסבוק פעילה, "הקוראות בקול", ובה אנו עוסקות בכל מה שקשור לקול ושירה. אם תרצו לשמוע עוד על הנושא - מוזמנים להצטרף ---------- חשוב לי לשמוע ולקרוא תגובות שלכם, לקבל שאלות ובקשות לגבי נושאים שתרצו שנעסוק בהם. מוזמנים לחפש אותי ולעשות "לייק" ביוטיוב, אינסטגרם ופייסבוק ------------ אלה מכם שכבר מלמדים פיתוח קול, או רוצים להתחיל ללמד - אני מזמינה אתכם לבדוק את הסילבוס של הקורס להכשרת מורים לפיתוח קול שאני מלמדת בבי"ס "רימון". הלימודים יתחילו בנובמבר הבא. ----------- מוזמנים לפרטים על הספר שלי "לעלות אוקטבה - ארגז הכלים של המורה לפיתוח הקול"

לכל אחד מאיתנו יש זמרים שנראים ונשמעים לו "וואו", בלתי מושגים, אדירים. לרוב איננו מעזים לגעת בשירים שלהם, ובמקרים שכן מנסים - מגיעים לבצע אותם ביראת כבוד כה גדולה, שהיא בעצם נעשית מתוך עמדת חולשה וכמעט ביטול עצמי. אני מכירה את זה בעצמי כי גם אני הייתי שם. חשוב לי לציין שלא מדובר בחיקוי לשמו, אלא ביכולת ביצוע מבחינה מסוימת, שהתלמיד מתקשה בה: שימוש טכני קולי, יכולת הופעה, הגשה ועוד. תלמידים שלי מביעים מדי פעם את ההרגשה הזו כשמציינים זמר או זמרת מסוימים שהם רואים אותם כראויים להערצה באופן מיוחד. זו יכולה הייתה להיות עובדה של טריוויה בלבד, אם זה לא היה גורם להפרעה מסוימת בהתפתחות שלנו כזמרים. במה זה יכול לקלקל לנו? קודם כל - למה שנימנע מלשיר שיר שמרגש אותנו, כשיש לנו מה לבטא בו, מוזיקלית, טקסטואלית, רגשית וקולית? דמיינו שיר שאתם אוהבים ומתחברים אליו רגשית ומוזיקלית, אבל נמנעים מלנסות לבצע אותו, מתוך החשש שאתם רחוקים מאד מהרמה שהשיר דורש. לא אכחיש - לעתים זה נכון, וניסיון לבצע את השיר בדרך דומה לזמר הנערץ עלולה לגרום לנזק קולי אמיתי, אם הרמה והיכולת הטכנית שלכם אינה מותאמת לזו של הזמר הנערץ. בואו נראה מה כן ניתן לעשות? חשוב לציין - אין כאן מרשם וקיצור דרך, יש רק דרך תרגיל 1. להכין רשימה של 5 זמרים וביצועים שלהם ל-5 שירים, כאלה שמעוררים אצלנו את ההערצה והיראה הזו. 2. לדמיין שעומדים מול בניין בן 5 קומות. הקומה העליונה היא הרמה הקשה או המרוחקת ביותר (בעיניכם) מהיכולות שלכם, הראשונה היא זו שבגובה העיניים שלכם מבחינת היכולת. 3. להתמקד באחד מהשירים שבחרתם ולהקשיב לקול הפנימי, מה הוא אומר – באיזו קומה נמצא השיר הזה? מה האלמנטים שגורמים לשיר ולביצוע הזה להיות בקומה הזו? אילו אלמנטים נגישים לכם יותר ואילו פחות? אין תשובה "נכונה" או "לא נכונה" כי הפניה היא לאינטואיציה שלכם בלבד, זו שמראש מיקמה את הזמרים האלה (בוודאי במשך זמן רב) במקום מסוים בתודעה שלכם. 4. לאחר שעניתם על השאלות האלה, בדקו עם עצמכם: על אילו נושאים עליכם לעבוד כדי להצליח להתקרב לאלמנטים שציינתם בשירת כל אחד מהזמרים האלה? מומלץ להכין רשימה די מפורטת לכל האלמנטים האלה. התבוננו ברשימה: כמה רחוקים אתם באמת מלהצליח בכך? מה עליכם לעשות כדי להגיע ליכולת הזו? הגיעו להחלטות ברורות ככל האפשר, הכינו תכנית פעולה וצאו לדרך. רצוי מאד להיעזר במורה לפיתוח קול שאתם סומכים עליו/ה כדי שתוכלו ללכת את הדרך יחד בביטחון, ללא בזבוז זמן ואנרגיה, תוך שמירה על בריאות הקול. ככל שהאתגרים רחוקים יותר מהיכן שאתם נמצאים (ככל שקומת הבניין גבוהה יותר) – כך גם הסיכונים הקוליים גבוהים יותר. לכן חשוב להיעזר ולעבוד בצורה מושכלת ובטוחה. ומה עושים בינתיים, עד שמגיעים ליכולת של הזמר שמעריצים? בינתיים, במקום בו אתם נמצאים - הרי אין הכרח שתבצעו את השיר בדיוק כמו הזמרת שאתם מעריכים. ניתן לקבל השראה מהביצוע שלה ועדיין למצוא דרך בטוחה ואפשרית בשלב זה לקול האישי של המבצע. יש כאן מקום לפרשנות אישית שהיא אולי שונה במידה מסוימת מאופן הביצוע המקורי והרצוי לכם. במקביל, בצעו את מה שהחלטתם לעשות כדי להצליח להגיע לרמת שליטה דומה, וזכרו שאין דרך לקצר את התהליך. יש רק עבודה נכונה והתמדה בעשיה. לאחר כמה חודשים, שנה, שנתיים - חזרו שוב לביצוע שרציתם לבצע כמו הזמר הנערץ, ובדקו שוב - האם התקדמתם מספיק כדי לממש זאת? דוגמה משיעור תלמידה שלי עברה את התהליך וחזרה עם שמות של זמרים כאלה, יחד עם כמה תובנות. היתה להרשימה של 5 זמרות, שלפחות ל-3 מהן יש מאפיינים משותפים שיכולתי לזהות. לא הייתי בטוחה לגבי השתייים האחרות. היא חשבה לעומק על המאפיינים של כל אחת ורשמה בדיוק את מה שהיתה רוצה להוסיף. הנה הרשימה: מנעד גדול עוצמה קולית בגבהים שונים, במיוחד בגבוהים בלטינג מיקס חזק ריפים וקישוטים בכלל משחקים קוליים - אווריריות, חדות, growling רשמתי לעצמי את כל מה שציינה, וזה עזר לי מיד לכוון את השיעור לפחות לחלק מהדברי שביקשה לעבוד עליהם. המידע רשום אצלי, ולכן אזכור איך להמשיך את תהליך העבודה, לקראת הגשמת הרצונות שלה. האם נצליח בכל? אין לדעת. כמו בכל נושא - הדברים תלויים הן בעוצמת כוח הרצון של התלמידה, אבל גם ביכולת הפיזית שלה לשאת עומס קולי. את זה נגלה בתהליך הלמידה עצמו ולכם - שיחליטו ליישם את ההצעות כאן - בהצלחה! ----------------- למידע נוסף על אימון קולי ופיתוח קול בכלל - מוזמנים לפרטים על הספר שלי "לעלות אוקטבה - ארגז הכלים של המורה לפיתוח הקול"

להאזנה לפרק - כאן או בספוטיפיי, הקוראות בקול מתחת למאמר ניתן להקשיב לסרטון השיחה חלק נכבד מיחסי מורה ותלמיד לפיתוח קול כולל בתוכו הכנה להופעות, אודישנים ותחרויות, ויש מקום רב למשובים שהמורה נותן לתלמידיו בנושא זה. הבעיה מתעוררת כשלא יודעים להבדיל בין סוגי המשובים השונים בתזמון שסביב האירועים, ולכן משוב שהיה אמור להועיל ולקדם - עלול אפילו לקלקל ולהרוס הופעה טובה. אמנם יש מקום למשוב קבוע לאורך כל תקופת הלימוד עם מורה, בשיחה זו ניגע בדרך בה המורה יכול לתת משוב והנחיה לתלמידיו בזמנים מאד מסוימים, שהם די קריטיים להתקדמות והעצמת היכולת של התלמיד. יש מקום למשוב קבוע לאורך כל תקופת הלימוד עם מורה. זהו חלק עיקרי בתהליך הלימוד (בכל מקצוע), כדי לאפשר התפתחות והתקדמות. השיחה שלנו היום מתמקדת בסוג מסוים של משוב שהעיתוי שלו הוא סביב מופע - לפני (שני מועדים), מיד אחרי, כמה ימים אחרי ההופעה. [לא נרחיב כאן על הנושא - "איך לתת ביקורת", כי זהו נושא רחב וגדול בפני עצמו שנרצה לעסוק בו בעתיד] חשוב להתאים את המשוב לפי שלב הלימוד ורמת הניסיון של כל תלמיד כמו בכל מצב בחיים, הדברים תלויים בנפשות הפועלות ואין לפעול בנוקשות קפדנית ולדייק את זה כך בכל פעם ועם כל תלמיד. זהו מעין ממוצע המבוסס הן על מחקרים על למידה והן על ניסיון החיים שלנו כבני אדם וכמורות. פרקי הזמן שנעסוק בהם 7-14 ימים לפני ההופעה 1-2 ימים לפני ההופעה או ביום ההופעה, שיעור אחרון לפני ההופעה מיד אחרי ההופעה (אם המורה נוכח בהופעה) 3-7 ימים אחרי ההופעה הדרך בה על המורה לכוון ולתת משוב משתנה בכל זמן. בשיחה שלנו נדבר על ההבדלים האלה ומה כדאי לשקף לתלמיד בכל שלב. 7-14 ימים לפני ההופעה בפרק זמן יש עדיין למורה ולתמיד זמן לשינויים, אם הם נדרשים. מה בודקים: האם הסולם מתאים האם יש בעיות טכניקה שצריך לפתור האם יש התאמה בין ביצוע השירה לבין העיבוד הקיים לחזור על הגשת כל שיר ולוודא שיש התפתחות ועניין בביצוע כל שיר תנועה על הבמה - מחוות ידיים וגוף לחשוב יחד על מילות קישור וסדר השירים בהופעה 1-2 ימים לפני ההופעה כאן כדאי להתרכז בדרך ההופעה עצמה - עמידה ותנועה על הבמה: תנועה שלמה על הבמה (ריקוד, הליכה לכיוונים מסוימים, פניה לכיוונים שונים) החלטות מתי לשבת על כסא ומתי לעמוד החלטות מתי להחזיק מיקרופון חופשי ומתי להשאיר על הסטנד מילות קישור מתאימות מה ללבוש מה לא לעשות באופן כללי? לא להכניס רעיונות חדשים יותר לא לשנות החלטות טכניות - הסתייגות - אלא אם מופיעה בעיה טכנית שלא היתה קודם, מסיבות שונות כמו מחלה, תשישות קולית בגלל אימון-יתר, פחדי במה המגבילים את יכולת וכו'. במקרים כאלה חייבים להתיחס למגבלה שהופיעה ולעשות החלטה ברורה איך ומה לשנותחשוב להתעלם ככל האפשר מנושאים שלא הושלמו, אלא אם הם קריטיים להצלחת ההופעה וניתן ללמוד אום ברגע האחרון דוגמאות לרעיונות חדשים שקשה עד בלתי אפשרי ליישם רגע לפני ההופעה שינוי מיקום על הבמה; שינוי לעיבוד; שינוי בטקסט; שינויים טכניים: שינוי סולם - אפשרי למנוסים, קשה מאד לחסרי ניסיון; שימוש ברגיסטרים שלא עבדו עליהם להופעה מיקום הנשימה שינוי האינטרפרטציה האישית מה כן לעשות באופן כללי? להתייחס לכך כאל הופעה בפני המורה ולעשות לעשות "הרצה" של השירים: לשיר כאילו לקהל שנמצא מחוץ לחדר להתגבר על שכחה אם היא קורית ולא לעצור לתקן להתגבר על קשיים טכניים שצצים אפשר גם עם מילות הקישור (תלוי בזמן שיש בשיעור הזה) לתת משוב חיובי ככל האפשר. אין צורך להגזים, אלא לתת לתלמיד הרגשת ביטחון בעצמו בזמן ההופעה, אם המורה נוכח מומלץ שהמורה ירשום לעצמו הערות על ההופעה. מה כדאי לרשום? מומלץ לתעד את הדברים הבאים בכתב לגבי כל שיר, וכן את ההתרשמות הכללית לגבי ההופעה כולה. הכניסה לבמה עמידה ותנועה על הבמה - מה עבד יותר ופחות דברי הקישור - מה עבד יותר ופחות יצירת קשר עם הקהל יצירת קשר עם הנגנים טכניקה קולית - מה עבד יותר ופחות הגשת השירים - מה עבד יותר ופחות מיד אחרי ההופעה אחרי הופעה זמרים נמצאים במצב נפשי נסער למדי ולא מסוגלים להתרכז דרך רגילה והגיונית. בנוסף, הם בד"כ מוקפים באנשים רבים ואין הזדמנות אמיתית לשיחה מעמיקה. לכן אין טעם לתת משוב רציני ומשמעותי בשלב זה. מה לעשות? על המורה להיות חיובי ככל האפשר ולציין בקצרה את החוויה החיובית שעבר בהופעה. מה לא לעשות? לא לציין את מה שלא עבד לא להיכנס לעומק ניתוח של הביצועים וההופעה. את זה יש להשאיר לזמן שיגיע כמה ימים אחרי ההופעה 3-7 ימים אחרי ההופעה זה הזמן לניתוח ההופעה ולהפקת לקחים. הדבר הראשון הוא לשמוע מהתלמיד על החוויה שעבר בהופעה ולהתייחס לחוויה זו. אם יש סרטון שניתן לצפות בו - זה הדבר הטוב ביותר. זה הזמן לחזור על ההערות שהמורה רשם ולעבור על כל סעיף רצוי וחשוב שהתלמיד יתעד לעצמו את ההערות, או שהמורה יתן לו עותק מסודר שלהן חשוב להזכיר את מה שנלמד כאן כשמכינים את ההופעה הבאה, כדי שיהיה יישום מלא בהמשך התפקידים של משוב Feedback של מורה לתלמיד/זמר משוב חיובי עזור באופן משמעותי להעלאת הביטחון העצמי. חשוב שהמשוב שיתבצע במרחב שבו התלמיד מרגיש בטוח, נותן אמון במי שנותן לו משוב ומתאפשר לו לשאול שאלות ולשתף קשיים והתלבטויות לגבי השירה/המופע תפקידי המשוב באופן כללי לעודד מוטיבציה בתלמיד להשתפר לעודד התנהלות עצמאית בהכנה למופע ובמופע עצמו לטפח יכולות שקיימות ולקחת אותם לשלב הבא להוקיר הצלחות והישגים עד כה לעודד לימוד לטווח ארוך להקנות לתלמיד מפת דרכים שתעזור לו להתכונן למופע הנוכחי או למופע הבא לעודד חשיבה חיובית דוגמאות למשובים חיובים לאחר מופע רותי: דבר ראשון, הנוכחות הבימתית שלך היתה נפלאה, אפשר היה לראות איך יצרת קשר טוב עם הקהל. העבודה שאת משקיעה בלימודי הקול שלך ניכרת מאד בהופעה. אך בכל זאת, הבחנתי שהיו כמה מקומות שדורשים התייחסות. בשיר זה וזה… היו כמה מקומות שהטון לא היה יציב. ובכמה מקומות מאד טעונים רגשית, חושבת שיהיה טוב אם תכנסי עמוק יותר לטקסט מה שיעזור עוד יותר לחיבור שלך עם הקהל. אתה יכול להיות גאה בעצמך מי היה מאמין שלפני חצי שנה לא יכולת לשיר דו 3 בלי ללחוץ ועכשיו פה 4 מרגיש לך כל כך קליל. עשית עבודה נהדרת ואני מאמינה שאם עוד קצת אימון אתה תמשיך לראות שהטכניקה שלך תתחזק ויהיה לך עוד יותר כיף להופיע ולשיר את הרפרטואר היותר מאתגר שאתה רוצה לשיר. תמי (המשוב חלקי כיוון שבמקור הכיל הרבה הערו לגבי שירים ספציפיים): נתת כניסה מצוינת ומרגשת! המלצה - כדאי להתחיל עם שיר ורק אז לדבר לקהל. בשיר X - הלהקה מכסה אותך מבחינת באלנס בשירים x, y, z (כתבתי היכן) היה קשה להבין את הטקסט. בשיר X הביצוע והעיבוד היו מדליקים! לאורך כל השיר נשארת "הדמות". המיקרופון ממוקם נמוך מדי - חייב לסדר תוך כדי ההופעה ורצוי לפני כן. משוב לתלמידים שההופעה שלהם לא היתה מוצלחת במיוחד חשוב לומר את האמת, כיון שרוב הסיכויים שהתלמיד יודע זאת ולא ירצה שנעמיד נים. העמדת פנים כאילו הכל בסדר עלולה לפגוע באמון התלמיד. על המורה לתקף את הרגשת אי ההצלחה או הכישלון למצוא עדיין את הדברים שכן עבדו לבדוק, יחד עם התלמיד, מה ניתן ללמוד מההופעה הזו להגיע להחלטות מה לעשות בהמשך דוגמה משיעור, רותי: "נכון, מפעם לפעם, ההתרגשות אחזה בך והשפיעה על היכולת שלך לנשום ברוגע. זה גרם לזה שלקחת פתאום טמפו מהיר יותר ממה שהתאמנו עליו בשעורים ולקיחת אוויר תכופה יותר. אני בטוחה שאם תרגילי את עצמך לעשות תרגילי נשימה באופן קבוע, את תראי שסף ההתרגשות יהיה בשליטה ויהיה לך הרבה יותר קל ליישם את כל מה שאת מתאמנת עליו. את יכולה להיות גאה בעצמך שעלית לבמה, והוכחת לעצמך שאת מסוגלת לשיר ולהופיע גם אם יש סערת רגשות מסביבך. אל תתני למופע הזה הפחות מוצלח שלך לתסכל אותך. להיפך ראי אותו כהזדמנות ללמוד מהאתגרים והקשיים שהופיעו בו, לעצור רגע ולראות מה כן הלך טוב וממה שאת יכולה להיות מרוצה שהצליח לך. היו הרבה דברים טובים במופע הזה. זאת ההזדמנות שלך לבדוק מה הם הדברים שדורשים חיזוק ולהוסיף תרגולים ואימון אישי. לסיכום אנחנו כמורות בוודאי עשינו טעויות במתן המשוב שלנו, ולאורך השנים עבדנו על עצמנו ללא הרף כדי להשתפר. לתלמידים שונים יש יכולות נפשיות שונות לקבל ולהכיל משוב. ככל שאנו המורים רוכשים יותר ניסיון ורגישות לאנשים אחרים ולמצבים חיים שונים - אנו מסוגלים לדייק יותר את המשובים ולהפוך אותם ליעילים ומועילים לתלמידים. ממליצות לכל מי שנותן ומקבל משוב להופעה לקחת בחשבון את חשיבות העיתוי ותוכן המשוב --------------- רותי ואני, הקוראות בקול, שוחחנו על הנושא, ואני מזמינה להקשיב לווידאו כאן למטה או להקשיב לפודקאסט השיחה שלנו, כאן או בספוטיפיי, אפל פודקאסט ועוד. ספוטיפיי Apple podcast Google Podcast חשוב לי לשמוע ולקרוא תגובות שלכם, לקבל שאלות ובקשות לגבי נושאים שתרצו שנעסוק בהם. מוזמנים לחפש אותי ולעשות "לייק" ביוטיוב, אינסטגרם ופייסבוק

לכולנו יש חלומות ורצונות שאנו רוצים להגשים. כדי להגשים אותם, עלינו בעיקר לעמול, לעסוק ולהתאמן על כך באופן קבוע. כל אדם בעל חלומות ורצונות כאלה מכיר היטב את הקושי להגשים אותם בפועל. אחת הסיבות העיקריות היא הפיתויים שלוקחים את תשומת ליבנו ללא הרף מלעמוד בהחלטות שהצבנו לעצמנו כדי להתקדם ולהגיע לרמה טובה ומיומנות גבוהה במה שאנחנו רוצים להצטיין. כך זה בכל תחום, וכך כמובן זה גם בשירה. אני מתארת לעצמי שאינני היחידה שמרגישה שזה מתסכל, אבל זהו הטבע האנושי והוא אינו נותן לנו להגשים את היעדים שלנו בקלות יתרה. הפיתויים האלה יוצרים קונפליקט בין הרצון לטווח הקצר (גלידה עכשיו ומיד!) לבין מטרות ארוכות טווח (לרדת 10 ק"ג במשקל הגוף וללבוש שוב את החולצות הצמודות). הפיתויים שנמצאים סביבנו מרחיקים אותנו ללא הרף מהיכולת לעמוד במילה שלנו, בשבועות שנשבענו לעצמנו בהתלהבות כמעט דתית בתחילת השנה, ביום ההולדת, בתפילה לפני השינה... (מתי ואיך אתם נוהגים להבטיח לעצמכם הבטחות שכאלה...?) אמנם כל אדם יודע שכדי להשיג הישגים משמעותיים עליו להפעיל כוח רצון עז, התאפקות, התנגדות לפיתויים ועמידה בהחלטות נכונות, כדי להצליח. אבל זה כל-כך קשה... ולכן רבים מאיתנו נשברים שוב ושוב ורואים איך המטרה הולכת ומתרחקת מאיתנו ככל שהימים עוברים... מחקר שנעשה על תלמידי תיכון (קישור לתיעוד המחקר בסוף המאמר) בדק 2 אסטרטגיות עיקריות כדי לראות מה יכול לעזור לנו להתאמן בקביעות ובהצלחה בדרך הקלה יותר (באופן יחסי). הגישה הראשונה אומרת - בואו נימנע מהפיתויים מראש, כלומר - נסיר אותם מהדרך כבר בשלבים המוקדמים, וכך יהיה קל יותר לעמוד בהחלטות שעשינו ולבצע את מה שהחלטנו לבצע. הגישה השניה מעודדת פיתוח כוחות רצון גדולים יותר כדי להתגבר על הפיתויים, לחשל את הנפש ולעמוד בציפיות של עצמנו. גישה ראשונה - הימנעות מפיתויים כדי להצליח להתגבר על הפיתויים שמושכים אותנו מהמטרה שהצבנו, עלינו להסיר מראש ובאופן מודע את הפיתוי שמהווה מכשול לביצוע המשימה. למשל - לא לשים ממתקים מפוזרים באופן גלוי בבית שיש בו ילדים קטנים או אנשים עם נטיה להשמנה; - לא לפתוח את האימייל ו/או פייסבוק/ אינסטגרם וכו' בזמן שמתכוונים להתאמן על קטע מוזיקלי. עלינו לדחות את ההגעה לפיתוי הנכסף לשלב שאחרי האימון על ידי כך שנזיז את הפיתוי מהטווח שלנו לחלוטין (או עד כמה שניתן) ולא ניתן לא להיות נוכח כלל במקום בו אנו מתאמנים. גישה שניה - פיתוח כוח רצון שליטה עצמית היא כמו פיתוח שרירים - ככל שנתאמץ יותר להתנגד לפיתויים - כך שריר הרצון יתחזק ויביא אותנו לתוצאות המיוחלות. הגישה הזו גורסת שעל האדם להפעיל את רצונו באופן פעיל כדי להביא את עצמו להצלחה. זה אומר - לעמוד מול פיתויי המדיה החברתית עם התראות ההודעות שנשמעות כל רגע מהסלולרי, שיחות הטלפון שקוראות לנו לצאת לכאן או לשם, סייל הנעליים הבוער שחבל להפסיד אותו... ובכל זאת להמשיך להתאמן! -------- המחקר במחקר ניתנו למשתתפים 3 גישות שונות כדי לעזור להם להגשים את מטרותיהם. המשתתפים חולקו ל-3 קבוצות: אלה שהתבקשו להסיר את הפיתויים בשלב מוקדם אלה שהתבקשו להתמודד עם הפיתויים דרך כוח הרצון שלהם אלה שהיוו את קבוצת הביקורת בה לא ניתנו המלצות לשינוי בהתנהגותם לאחר שבוע בדקו כמה כל קבוצה התקדמה לקראת הגשמת התכניות שלה ומול כמה פיתויים הם עמדו. התוצאה הראתה בבירור עדיפות לקבוצה הראשונה, בה המשתתפים עמדו בפני פחות גירויים ופיתויים שיכלו להפריע להם במשימות שלהם. הם אכן עמדו במירב המשימות שהציבו לשבוע של תקופת המחקר, יותר מאשר שתי הקבוצות האחרות. מה תוכלו לעשות כדי להצליח בקלות רבה יותר? אם חשוב לכם להצליח בשירה (טכניקה, הגשת שירים, הופעה טובה), נגינה, כתיבת שירים, כתיבת עיבודים, ארגון הופעות, מציאת נגנים טובים, רכישת תלמידי קול רבים – כדאי שתשאלו את עצמכם ותרשמו את התשובות: 1. מהם הפיתויים היומיומיים שמפריעים לכם לנצל את הזמן ביעילות הרבה ביותר להגשים את רצונכם? היו ספציפיים וכנים עם עצמכם ככל האפשר! 2. מה ניתן לעשות עם כל פיתוי כזה כדי להסיר אותו מהדרך? כתבו החלטות ברורות שניתן לבצע אותן בפועל (ולא להשאיר אותן כמשהו לא ברור שניתן לסגת ממנו בכל רגע) 3. לעמוד בהחלטות שהגעתם אליהן! בואו נראה כמה דוגמאות לגישה הראשונה, בה נזיז פיתויים מהעין כדי להקטין את השפעתם: כדי ללכת לישון מוקדם בתקופה של הופעות, להחליט על סדר יום בו מוגדרות מראש שעת הקימה ושעת השכיבה לישון. חשוב לארגן את שאר היום סביב החלטות אלה כדי לקיים שגרת ימים מתאימה לתקופת הופעות, מומלץ לבלות יותר בחברת אנשים שנוהגים לישון מוקדם. כדי להתאמן על השירה/ נגינה לעתים קרובות יותר, מומלץ לבלות בחברת אנשים שנוהגים להתאמן באופן קבוע ומדברים על כך לעתים קרובות להקטנת הפיתוי של בילוי מול מסכים – לכבות את המסכים סביבך (מלבד תווים וטקסט השירים בטאבלט) אם הפיתוי הוא לצפות בטלוויזיה – להתאמן בחדר ללא טלוויזיה או להרחיק אותה מהעין (לסובב את המסך, לפרוש עליו שמיכה) אם החלטנו להתאמן על הקול, לכתוב עיבודים או לכתוב שיר כל יום/יומיים, יש לרשום ביומן זמן המוקצה רק למשימה זו, ולהזיז כל משימה אחרת לזמן אחר. חשוב שגם המשימות האחרות יהיו כתובות בזמן מוגדר, כדי שיהיה ברור שהן אינן מבוצעות בזמן כתיבת השירים לחשוב על היתרונות (כאילו זה פרס) שנקבל אם נתאמן מוקדם לעומת המחיר (כאילו זה קנס או עונש) שנשלם אם נדחה זאת למאוחר יותר (ואולי גם לא נגיע להתאמן) -------------- מקור המחקר Duckworth, A., White, R. E., Matteucci, A. J., Shearer, A., & Gross, J. J. (2016). A stitch in time: Strategic self-control in high school and college students. Journal of Educational Psychology, 108(3), 329–341. https://doi.org/10.1037/edu0000062 מאמר ההשראה למאמר שלי The "Lazy" Person's Guide to Mastering Self-Control, Bulletproof Musician https://bulletproofmusician.com/lazy-smart-persons-guide-mastering-self-control/ ------------- למידע נוסף על אימון קולי ופיתוח קול בכלל - מוזמנים לפרטים על הספר שלי "לעלות אוקטבה - ארגז הכלים של המורה לפיתוח הקול"

להאזנה לפרק נושא שעלה היום בשיעור, ועולה לעתים קרובות, בנסיבות שונות: כמה על הזמר לתרגל כדי לשמור על הכושר? איך בונים סיבולת קולית? הסקירה הנוכחית אינה על מה לעשות ואיך להתאמן בפרטים, אלא יותר על ההבנה שצריך לזהות את מטרת האימון ולתכנן אותו על פי הבנה זו. נתבונן על כמה דרכים לגשת לאימון קולי: אימון לפיתוח ובניית כושר קולי אימון לשמירה על כושר קולי אימון להגברת הסיבולת הקולית (כמו בהכנה להופעות רבות בתקופה קצרה - מסע הופעות, מחזמר, אופרה, הפקות גדולות) אימון לפיתוח כושר שונה במובנים מסוימים מאימון לשמירה על כושר אימון לשמירה על כושר שונה במידה מסוימת מאימון להגברת הסיבולת הקולית מכיון שהם שונים, ההתייחסות לכל אחד מהם צריכה להיות שונה מבחינת תכנון האימון. יש מידע רב מאד על נושאים אלה מעולם הספורט. הדברים נחקרו בצורה מדעית ותועדו בהרחבה רבה. אמנם אימון לשירה אינו זהה לספורט בכל המובנים, אבל יש הרבה נקודות השקה ולכן כדאי ללמוד מהם ולהשתמש בידע הזה כדי להסיק מסקנות ולייעל מאד את אופן האימון שלנו כזמרים. אחזור לנקודות שציינתי תחילת דברי: 1. אימון לפיתוח כושר זהו אימון לפיתוח יכולות שלא קיימות עדיין או לא מפותחות דיין. אימון כזה דורש התקדמות הדרגתית זהירה יחסית, כיון שכאמור, הגוף אינו מכיר אותן או לא מורגל בהן מספיק והקול עלול להתעייף מהר מדי 2. אימון לשמירה על כושר כאן הטכניקות כבר מוכרות ומבוססות היטב, והאימון נועד לשמר את מה שיש, כדי להיות מסוגלים לשיר כמו שרוצים בכל יום ובכל רגע. אימון כזה יכול להיות יחסית קצר יותר, וניתן לחלק את הטכניקות השונות על פני כמה ימים ולחזור על טכניקות שונות בימים שונים 3. אימון להופעה ולשימוש מאומץ = פיתוח סיבולת גבוהה כאן יש להתמקד על טכניקות הנדרשות במיוחד להפקה מוזיקלית מסוימת ולתרגל זאת לעתים קרובות מאד. ניתן לעשות כמה אימונים קצרים ביום, עם הפסקות ביניהם, ובהדרגה להאריך את זמן האימון ו/או את מידת העצימות שמשתמשים בה. עצימות = עוצמת הקול, גודל המנעד, פיתוח אורך נשימה + יכולת תנועה עם קול. מה עושים עם העייפות הקולית? זמרים עלולים לחוות עייפות קולית מסוימת בתקופת אימונים כזו, ולכן האימונים יהיו בפרקי זמן קצרים יחסית, אבל הם אמורים להמשיך ולהתאמן כדי לחזק ולהעלות את יכולתם. אני מניחה שמה שכתבתי כאן עלול להעלות התנגדויות מסוימות, ובמקרים רבים הן אכן מוצדקות. הרי אם העייפות תהפוך לבעיה קולית של ממש - הזמר לא יוכל לתפקד יותר עד לאחר ההחלמה מהבעיה. אבל יש טווח די רחב בין עייפות מסוימת לבין פיתוח של בעיה קולית, ולכן אין צורך להיבהל מכל סימן לעייפות ומיד להפסיק להתאמן. אם נחזור לעולם הספורט - כדי שספורטאי יגיע לרמה גבוהה של מקצועני - עליו להעלות את יכולתו על ידי כך שיאתגר את עצמו מעבר למקום הנוכחי בו הוא נמצא עכשיו. לא ניתן להתקדם מבחינה פיזית אם לא נאתגר את הגוף לרמה הבאה שלו. זה אמור להתבצע בהדרגה, בזהירות ועם הדרכה טובה, כדי לעבוד נכון ולא לפגוע בגוף, ובמקרה שלנו - בקול. שמירה על בריאות הגוף בתקופה כזו במיוחד חשוב להתייחס לשמירה על בריאות הגוף כחלק מפיתוח היכולת לעמוד בעומס גדול (למרות שזה תמיד חשוב כמובן). זה אומר - אכילה בריאה ותומכת, פעילות גופנית מסודרת, שעות שינה מספיקות ושימוש מודע וחסכוני בקול בשאר שעות היום. איך עושים את זה? אין מרשמים פשוטים... לשם כך חשוב ללמוד עם מורים מצוינים ולהתאים את אופן האימון ליכולות האישיות של הזמר ולדרישות הקוליות הנדרשות מכל אחד בזמן השימוש הקולי שלו. האם אתם מתאמנים עם המודעות הזו? האם הנאמר כאן עוזר במידה מסוימת להבין את ההבדלים ולהחליט איך לתכנן אימון נכון? ------------ אלה מביניכם שכבר מלמדים פיתוח קול, או רוצים להתחיל ללמד - אני מזמינה אתכם לבדוק את הסילבוס של הקורס להכשרת מורים לפיתוח קול שאני מלמדת בבי"ס "רימון". ההרשמה בימים אלה, והלימודים יתחילו בנובמבר. ----------- למידע נוסף על אימון קולי ופיתוח קול בכלל - מוזמנים לפרטים על הספר שלי "לעלות אוקטבה - ארגז הכלים של המורה לפיתוח הקול"

להאזנה לפרק: תלמיד שלי הוא זמר שמופיע די הרבה, בעל קול חזק וצלול, ומקבל הרבה מחמאות על הקול שלו ועל דרך ההגשה שלו בהופעות. אבל כשהוא מגיע לשיעורים, הוא מתלונן על עייפות קולית תמידית, הוא צריך הפסקות של כמה ימים בין הופעה להופעה, ותמיד נמצא בחשש שלא ישלוט בקולו בזמן ההופעות. התלמיד הזה שייך לקבוצה שלמה של "טיפוסים" הנוטים לחוות את היום-יום ברמת מתח די גבוהה, מדברים מהר, מקדישים יותר מדי אנרגיה לכל פעולה ומעשה, פועלים במהירות גבוהה לפעולות השונות, ומשקיעים כוח פיזי רב מהדרוש כדי לבצע אפילו פעולות פשוטות. כמובן שקשה לתפקד כך, כיוון שיש בזבוז גדול של אנרגיה, עייפות גדולה יותר, פיזית ונפשית, ופגיעה ביעילות של הפעילות. מבחינה קולית – הדבר מתבטא בשחיקה של הגרון וסכנה לבעיות במיתרי הקול עד לאובדן הקול. המאפיינים של זמרים בעלי רמת מתח גבוהה זמרים כאלה נוטים (לא כל התופעות קורות לכולם כמובן) לשאוף יותר מדי או פחות מדי אוויר, ולכן יש התמודדות בלתי פוסקת עם נושא חלוקת האוויר משפטי השירה. שאיפת היתר מעלה עוד יותר את רמת המתח, כי חוסר באוויר תמיד גורם לאדם לחוות מצוקה מסוימת להחזיק משפטים קוליים ארוכים מדי ולא לאפשר זמן מספיק לשאיפת אוויר חדש. הדבר פוגע במיוחד כשיש זמן קצר יחסית לשאיפה חדשה בין משפטים. זהו מעגל סגור של חוסר באוויר שרבים אינם יודעים ומבינים את מקורו לנשוף כמות גדולה של אוויר בתחילת משפטים, ובכך לאבד חלק גדול מהאוויר; נשיפה כזו עלולה לגרום גם לזיוף הצליל בגלל התנופה הזו שמטלטלת את הצליל "לדחוס" את האוויר היוצא בלחץ גדול מדי ובכך להצר גם את הגרון והפקה הקולית לעוות את הפנים יותר מדי בזמן השירה כדי לנסות "לרגש" (במקום להיות נוכח מבחינה רגשית) לתמוך חזק מדי ולגרום לגוף כולו, או לרוב אברי הגוף, להינעל בנוקשות בגלל מאמץ יתר. אנשים ברמת מתח גבוהה נוטים להשתמש בכוח רב מדי לתמיכה ומאשימים את הלחץ הכללי שהם חווים (כולל זה שבגרון) בפעולת התמיכה עצמה לכווץ כתפיים, גב, זרועות, אגרופים, לסת, לשון, לנעול ברכיים וכו' בגלל הלחץ הכללי שהם מפעילים לפעולת השירה ללחוץ קולית במקומות בהם חשוב להרפות - כמו במעברים בין רגיסטרים. במקרים רבים זה מתבטא בקושי להגיע לרגיסטר הגבוה ולפתח אותו כראוי. הקושי הוא הן בפיתוח הרגיסטר הגבוה והן במעבר מהאמצע כלפי מעלה. גם בתנועה כלפי מטה יש קושי, כיוון שהם נוהגים לדהור לצלילים הנמוכים באנרגיה גבוהה מדי, כלומר עם כמות אוויר גדולה מדי או לחץ אוויר גבוה מדי. הדבר גורם להורדה מאומצת של הגרון, ומבחינת ההפקה הקולית – יש לחץ על הגרון, הצליל נשמע חנוק, חסר צבע, לעתים אוורירי מדי ולעתים גם אינו מגיע לרגיסטר הנמוך יותר בגלל הסיבות האלה לעסוק במיליון מחשבות חיצוניות ("האם בקהל יאהבו אותי?" "אוי, פספסתי את הנשימה כאן!" "השמלה לא יושבת עלי טוב"...וכו') שמסיטות את תשומת הלב מהנוכחות הבימתית שלהם ומהביצוע עצמו כל התופעות האלה פוגעות ביכולת השליטה הקולית ולעומתה יש בזבוז הרבה אנרגיה מיותרת שמתישה אותם אבל יש קושי גדול יותר בסיפור הזה רבים מהזמרים שמתאפיינים ברמת אנרגיה כה גבוהה כלל אינם מודעים למתח הזה והם אינם מזהים זאת בעצמם. ההגזמה הופכת להיות הנורמה! ולכן אין מנגנון פנימי אצלם שיכול לעזור להם לתקן משהו בדרך שירה שלהם, והם אכן עובדים קשה מדי כל הזמן! קשה למצוא איזון כשיש עודף או חוסר באנרגיה. אפשר לומר שזו משימת חיים לאדם בעל אנרגיה גבוהה מדי. יש דרכים שונות לטיפול ואימון למתח עודף בתחומי חיים שונים, אבל הקושי שאני רוצה להתמקד בו הוא ההתייחסות האישית של הזמר שמתפקד באופן קבוע ברמת מתח גבוהה מה שנחווה אצל הקהל או המורה שלו כמתח ושימוש רב מדי בכוח כדי לשיר - יכול להחוות על ידו כשירה נינוחה ונעימה, ולכן קשה יותר לגייס אותו לתהליך משותף של שחרור ממתח עודף זה. קרה לי שהערתי לזמרים כאלה על כתפיים מכווצות, שאיפה רדודה מדי, תמיכה חזקה מדי, וכששאלתי אותם אם הם חווים ומבינים על מה אני מדברת, לרוב יש הבעת פליאה על פניהם - "באמת? לא, אני לא חושב שזה נכון...אני מרגיש לגמרי נינוח..." אנשים רבים עם רמת מתח גבוהה מאד מדווחים על התופעה בה כשיש ירידה מתחת לסף המתח שהם רגילים לחיות בו – הם נעשים חסרי חיים, חסרי כוח, רפויים מדי... תלמידה כזו אמרה לי פעם, לאחר שתרגלנו רגיעה דרך תרגילים שונים, שהיא מרגישה חולשה ולא רגיעה, והתחושה הייתה לה לא נעימה; תלמיד אחר אמר לי שהוא מרגיש תחושה המזכירה לו מחלה. מבחינת השירה, פעמים רבות הקול נעשה אוורירי יותר, לעתים יש בריחת אוויר בשל השחרור היחסי שנוצר, מאבדים חלק מעוצמת הקול שרגילים אליה וזה פוגם גם בדרך ההגשה שהיו רגילים אליה. החוויה הכללית היא ש- לקחו להם את הכלים איתם תפקדו ואליהם היו רגילים. לאדם מן הצד זה יכול להראות כדבר ברור מאליו – יש ירידה בתפקוד, אבל היא זמנית והיא נועדה לעליה מחדש, בדרך נכונה ובריאה יותר. אבל למי שנמצא בתוך התהליך הדבר אינו ברור, וזה יכול לעורר פחד ממה שצפוי להם קולית, מאובדן יכולות שרכשו והתרגלו לחיות איתן. רבים הביעו מוכנות להמשיך לסבול קולית, ורק לא לאבד את הצבע, העוצמה ודרך הביטוי שלהם. רפואת הקול מכירה זמרים שפנו לבקשת עזרה רק לאחר שכלו כל הקיצין ולא הייתה לזמרים ברירה אחרת, בגלל אובדן קול. כלומר – היו סימני אזהרה מוקדמים, אבל הם התעלמו מהם, בגלל הפחד מהשינוי שיידרש מהם. וכאן הקושי: איך לעודד אדם להשתנות ולהשתפר אם איננו מרגיש שיש לו בעיה? וגם אם יש לו בעיה קולית (כתוצאה מהמתח הזה) - איך להעביר למודעות שלו שהוא בעצם גורם לכך ע"י השימוש הרב מדי בכוח? איך נאפשר לו להפחית בכוח הזה מבלי שירגיש שהוא מאבד משהו מהחיות וההבעה האישית שלו? הפתרונות לכך אינם פשוטים ולכן הם צריכים להיות מגוונים, ואין דרך אחת שתפתור הכל. נראה מה ניתן לעשות בשיעורים: 1. קודם כל חשוב לעורר את המודעותשל הזמר שיש בעיה כזו, גם אם אינו מודע לה. זוהי אינה הטפת מוסר, אלא שיחה עניינית, בה מראים מהו השימוש שאינו נכון ואת הסיבות הישירות לקושי ועייפות הקולית 2. תרגילי הרגעה פיזיים, כמו מתיחות עדינות לכל אברי הגוף וסיבובי מפרקים הנעשים באיטיות; מומלץ וחשוב לחזור אליהם בקצרה גם תוך כדי השיעור, ולא רק בתחילתו, כיון שהמתח נוהג להרים ראש שוב ושוב במהלך התרגול והשירה. גם שירה תוך כדי תנועה כמו ריקוד פשוט, הנעת הזרועות תוך כדי שירה, יכולה לעזור להפחית את רמת המתח הגדולה. חשוב לציין שלא מדובר ברוגע מדיטטיבי, שיכול להוריד את רמת האנרגיה למצב דומה יותר לשינה. עלינו לחפש עם התלמיד את האיזון המתאים לביצוע, הגשה, הופעה. 3. תרגילי נשימה איטית, עם תשומת לב מיוחדת לשאיפות מאד איטיות; תרגול נשיפה ארוכה תוך כדי תנועה בחדר או בהליכה; 4. תרגילי קול: עבודה בעוצמה בינונית ומטה; עליה מדורגת תוך החלשה של הקול בעליה, כדי להפחית במתח ולאפשר מעבר בין הרגיסטרים; שימוש בקשית, בברבורים, ng ושאר SOVT הנוחים לאותם תלמידים; 5. שימוש בדימויים נעימים, תמונות ודימויים שמעוררים רגשות חיוביים ושלווים (כמו לפרוש כנפיים, לדמיין תנועת מים, משב רוח נעים וכו'). כשהתלמיד מצליח לבצע תרגיל או שיר בדרך רגועה יותר, לשאול אותו איזה דימוי עולה לו, מה זה מזכיר לו מחייו, כמו מה זה מרגיש או נשמע. לתעד את הדימוי האישי של התלמיד, לבקש ממנו לזכור זאת וגם להזכיר לו בשיעורים הבאים. זהו כלי עבודה מצוין לפתרון המתח העודף. 6. לדעת מראש מה המשימה שעומדת בפנינו לפני כל שיר וכל משפט. לשם המחשת המושג "המשימה שעומדת בפנינו" אשתמש בהדמיה פשוטה: נדמיין משימת הרמה של סלע גדול. נתבונן ונאמוד את משקלו, ניגש אליו ונדמה מראש איזה כוח עלינו לגייס כדי להרים אותו. עד כאן זה טבעי ורגיל, נכון? עכשיו נדמיין סלע זהה בגודלו אבל כזה שעשוי מקלקר, כמו בשימוש בתיאטרון... הגודל, הטקסטורה והמבנה זהים, אבל כשאדם ניגש להרים אותו עם אותה רמת כוח שהוא השתמש בה כדי להרים את הסלע האמיתי... אתם בוודאי יודעים מה יקרה - האדם יעיף את הסלע באוויר, בגלל הכוח הרב מדי שהשתמש בו כאן. לכן עלינו להכיר מראש את גדול המשימה, כלומר מה כל משפט וכל קטע מוזיקלי דורש מאיתנו, כך שנתאים את רמת האנרגיה לכך מראש ונגיע מוכנים היטב. 7. להזכיר להם שיש סיכוי שיחוו בתחילת התהליך ירידה ביכולת שלהם, אם זה כחוויה סובייקטיבית (כשלאזני העולם הם נשמעים טוב) או באופן מוחלט, כלומר – יש באמת צניחה מסוימת באיכות השירה. קבלת השינוי הכרחית, ומתוכה עולה הידיעה שבסוף המנהרה הזו יש אור והשינוי לטובה המיוחל יגיע, בצורה של שירה כפעולה קלה יותר. על המורה להזכיר שוב ושוב שהשינוי לרעה הוא זמני בלבד, והוא מהווה רק תקופת מעבר מהרגל ישן ומזיק לרכישת הרגלים חדשים שאינם מוכרים עדיין מספיק. 8. כשיש רגע בשיעור בו השירה קורית בקלות והחוויה הפיזית נעימה לזמר, חשוב להזכיר לו לשים לב לרגע הזה, להטמיע את ההרגשה הטובה הזו, לשים לב לתחושה בגוף ולסאונד הבריא שהופק ללא מאמץ יתר – ולבחור מרצון לשחזר זאת שוב ושוב גם כשהוא לא נמצא בשיעור. 9. נקודה אחרונה שחשוב לשים לב אליה: כשהזמר מצליח להפחית ברמת המתח הקיצונית, זו שהזיקה לו, עלינו לעודד אותו לחזור לשיר ברמת אנרגיה גבוהה כשהקטע המוזיקלי דורש זאת, כמו שהיה רגיל ובהתאם לסגנון המוזיקלי שלו. הפעם הוא יבצע את השירים בדרך בריאה יותר בשבילו, מבלי לאבד את האיכויות הסגנוניות והיחוד שלו. אם לא נעשה את המשך התהליך, הזמר עלול להיתקע בשלב הרגוע מדי שאינו מתאים לסגנונו עם הזמן החוויה של שירה נינוחה יותר נעשית מוכרת וטבעית יותר, וקל יותר לזמר ברמת מתח גבוהה לשיר כך, גם אם הוא עצמו לא השתנה במאפיינים האישיותיים שלו. ---------------------- המאמר הזה נכתב מתוך הכרות אישית וארוכת שנים עם הבעיה...כל מי שמכיר אותי יודע שאני חיה ברמת מתח גבוהה, מדברת מהר מדי, לפעמים חזק מדי... תלמידה חביבה אמרה לי בחיוך: "את נהנית להיות במתח, נכון?" האמת שלא...לא כיף לי כל-כך עם עצמי, אבל אני רואה את החיים כמסע לשיפור היכולות. העבודה על התפתחות ושינוי אינה פוסקת אף פעם, ואופיו של אדם אינו משתנה לגמרי (לפחות מנסיון חיי), אבל אני יכולה להעיד שגם אנשים כמוני יכולים לשלוט על המתח הפיזי בזמן השירה, בגלל היכולת לפתח מודעות אליו ולחזור שוב ושוב לחוויית השירה הנעימה. המפתח הוא זיהוי המתח כשהוא עולה, ואז חזרה אל החוויה הנעימה, מבחינה פיזית ורגשית כאחד, שעוזרת לנו לשלוט על כך ולשיר בדיוק באופן שמתאים לנו וליכולות שלנו.

ניתן להקשיב כאן לפודקאסט, או להקשיב לה בפלטפורמות הפודקאסטים הגדולות. למטה מתחת למאמר - נמצא סרטון השיחה ------------------------------------------- השיחה שלנו נולדה מהצעה שרותי זרקה לאוויר... עצמתי עיניים וחשבתי - מה אני כבר יכולה לומר על הנושא... ואז נפתח מבול של זכרונות, כאב, חרטות וגם הרבה תובנות שנולדו מתוך הלמידה שהחיים לימדו אותי. בשיחה סיננו חלק מהסיפורים העסיסיים יותר (...למה אין אימוג'ים כאן??? זה היה מאד עוזר לי לתאר את הכוונה מאחורי כמה משפטים...) ובחרנו כמה מהדברים שנראו לנו הכי משמעותיים. אז ניגש לשיחה. אנחנו פוגשות כל הזמן מורים צעירים רבים שמביעים תסכול ותחושות של חוסר ביטחון בעבודה שלהם מול התלמידים. שתינו מכירות את הרגשות האלה היטב, במיוחד משנות ההוראה הראשונות שלנו. רצינו שתדעו שאתם לא לבד בזה! אמנם רבים מספרים על ההצלחות שלהם, האהבה למקצוע והשמחה בעיסוק כאן, אבל לא כולם מדברים על הקשיים וההתמודדויות שעולות ביומיום של העבודה עצמה. אנחנו נחלוק אתכם סיפורים שבוודאי תזהו, דילמות וטעויות מוכרות לנו ולכם ולהציע דרכי התמודדות וגישה קצת שונות. נראה לנו שיש כאן הרבה תובנות שניתן לקחת כאן וליישם בהוראה שלכם התלמיד ואני - לא אחד הננו מבחינה אישית, היתה לי נטייה חזקה להזדהות עם רגשות התלמידים והחוויות שהם הביאו איתם. פעמים רבות מצאתי את עצמי בסוף יום העבודה כמו סמרטוט סחטו ממנו את כל המים. זו היתה עייפות נפשית גדולה שפגעה גם בגוף. כל לחץ נפשי אצלי מתבטא גם בגרון, כך שגם סבלתי מכאבי גרון בגלל הסיבות האלה, וגם כאבי כתפיים, כאבי ראש ועוד. מאד התקשיתי להפריד את עצמי מתלמידיי במידה כזו, שאצליח להבין אותם, לרצות בטובתם ועדיין לא להישאב לגמרי לתוך הבעיות שלהם. החויה היתה של אובדן העצמי והסרת הגבולות הטבעיים שלי מהאדם שמולי. אני יודעת שמורים רבים סובלים מהתופעה הזו. זה הגיע למצב שהבעתי את הרצון לעזוב את ההוראה בגלל החויה המתישה הזו. הבנתי שאפסיד את המקצוע האהוב עלי, זה שבחרתי בו בחירה חופשית ושהכי מתאים לי בעולם, בגלל שאני נוהגת לא נכון. התחלתי בתהליך ארוך של הפרדה ושמירה על עצמי מול תלמידיי. יש דרכים שונות שמגיעות מעולם המודעות העצמי והפסיכולוגיה, שעוזרות להתמודד עם זה. למשל - מיינדפולנס, או שיטת ACT (שרותי לומדת אותה עכשיו. אולי בעתיד היא תרצה לנו על כך). ההצעה שלנו לכל מי שעובר זאת כך - ללמוד שיטה כזו, להתאמן בכך ולשפר את היכולת שלכם ללמד טוב יותר ולחיות נכון יותר. אני עובדת על עצמי ללא הרף ובמשך שנים רבות, ושמחה לספר שהמצב משתפר כל הזמן:) למידת המקצוע אני רואה היום איך מורים צעירים נוסעים ללמוד קורסים ותארים שונים בהוראת פיתוח קול ברחבי העולם, ולפעמים אני חשה החמצה על כך. כשסיימתי את לימודי התואר הראשון שלי, לא היה בנמצא מקום ללמוד את מקצוע הוראת פיתוח הקול. כמה שנים אח"כ נחשפתי לקורסים הראשונים שנפתחו ללימודי פדגוגיה של הקול בארה"ב, דרך העיתון של המורים לפיתוח קול NATS. אבל בשלב זה כבר היו לי ילדים קטנים, ולא יכולתי פשוט לעזוב אותם ולנסוע. לכן הדרך שלי ללמוד את מקצוע ההוראה היתה קשה יחסית ומאד בודדה. נסעתי אמנם לכמההשתלמויות וקורסים קצרים בחו"ל, אבל כמעט כל ההתמודדות היתה ביני לביני, מול ספרים שונים באנגלית ועם ניסיונות שלי על עצמי ועל תלמידיי. אמנם הניסיון לימד אותי הרבה דברים, אבל היו הרבה טעויות לאורך הדרך, ולא היה עם מי להתייעץ. היום העולם מאד שונה, ואני שמחה בשביל הדור הנוכחי. הלוואי שהייתי יכולה להתחיל את הדרך שלי בצורה אחרת...אבל לא היתה לי האפשרות לכך. הרווח שלי היה שזה דחף אותי לפתוח קורס להוראת פיתוח הקול, עוד לפני שהייתי מוכנה לכך לגמרי, פשוט כי עייפתי מהמצב שבו אין למורים איך להתפתח בארץ. ללמד תלמידים שלא מתאימים לנו לאורך השנים היו תלמידים שהצליחו לערער את הביטחון העצמי שלי כמורה, גם אחרי שהיה לי ניסיון רב בהוראה. הרבה פעמים זה נבע לא מקושי להבין למה הם זקוקים מבחינה טכנית, אלא בגלל הגישה שלהם לשיעורים, ובד"כ גם גישתם לחיים בכלל… רותי סיפרה - קיבלתי תלמידים שלא הרגשתי שאני מסוגלת ללמד אותם, להגיע אליהם למרות ניסיונות מרובים. שאפשרתי להם 'לשחק' איתי ובזה לא תרמתי להתפתחות שלהם ודכדכתי את עצמי. יש את חלק האישיות וישת החלק הטכני-קולי. גילינו שאנחנו לא כל-יכולות מול בעיות מסוימות בתחומים האלה. כל אחת מאיתנו למדה שאנחנו במיטבנו כשאנחנו עובדות עם אנשים שרוצים ללמוד, שמעריכים את מה שיש לנו לתת להם ושפתוחים לעבור איתי מסע שהוא רחב יותר מאשר הוראת הקול. אם בשיעור אין ביטוי ליכולות שלי להעביר מסר פדגוגי, ללמד, לפתוח ערוצי הקשבה ומחשבה, אז עדיף לי לא ללמד בכלל. לי היו כמה תלמידים שלא התאימו ללמוד איתי, ולא תמיד הבנתי את זה בזמן. אתן כאן כמה דוגמאות שקרו לי לאורך השנים. דוגמה 1: תלמידה שחושבת שהקול שלה מכוער מהרבה בחינות, ולכן מקשיבה לקולה בזמן התרגילים ומבקרת כל הזמן את הסאונד המופק. אי אפשר לבצע כך שום דבר ולהתקדם מהיכן שהיא נמצאת, למרות השיחה שלנו על כך שאין שום סיבה להקשיב לאיכות הצליל מבחינה אסתטית אלא להתמקד במה שנכון לקול. השיעורים איתה היו מתסכלים מאד, כי למרות שהתרגילים וההכוונה שנתתי היו נכונים, ולמרות שהצליחה לבצע רבים מהם, התגובות שלה היו מרירות וציניות, מבלי לתת אפשרות, לעצמה ולי, לשמוח ולחגוג את ההצלחות. דוגמה 2: תלמידה שמכריזה שהיא רוצה לשיר "בלטינג"(צעקה), אחרי שנים של שירה קלאסית. בפועל, זה סאונד שמפריע לה והיא ממשיכה לדבוק באמונה שזה יזיק לה. איך אפשר לעבוד עם גישה ששוללת את מה שאת רוצה לעשות? שום תרגיל לא יכול לשחרר את הפחד הזה, כשאדם אומר לעצמו שזה לא נכון לו. אכן, התרגילים לא עבדו בשבילה והיא לא הצליחה להתקדם לשלב הבא. דוגמה 3: תלמיד שלא מסכים לעבוד על הגשת שיר, ולקוות שזה "יסתדר מעצמו". הוא מגיע עם ציפיה ממני לעבוד רק טכנית ודרך זה להפוך לזמר טוב… הביצועים היו משעממים בעיני, ולא יכולתי להשתמש בכלים הנפלאים שיש לי כדי ללמד את הגשת השירים כדי לעזור לו לבצע טוב ומעניין יותר את השיר מכל אלה נאלצתי להיפרד, אבל זה תמיד היה מלווה בכאב לב וברגשות אשמה, במידה זו או אחרת. אבל אנחנו (כמעט) לא שם כבר, ואנחנו מאמינות שגם אתם תוכלו להגיע למצב כזה, בו תקבלו את היכולת להתבונן על חוסר ההתאמה הזה ביניכם לבין התלמידים המסוימים האלה מבחוץ, לנתח את הסיבות לכך ולקבל את זה בהבנה וסלחנות, ללא שיפוט עצמי, כזה שמחליש את הביטחון ואת הרצון ללמד. התמודדות עם תחרות מקצועית יש תופעה נפוצה של קנאה ותחרות בין מורים, נטיה לבקר גישות של מורים אחרים, לפרגן רק ל"שבט" שלך. זה נפוץ בכלל, אבל נפוץ יותר בתחילת הדרך המקצועית. מסתבר שיש מקום לכולם! יש שפע של גישות, דעות ושיטות ויש גם שפע תלמידים ועבודה לכולם, אם אתם טובים במקצוע. כדאי לזכור את זה גם כמורים צעירים שחרדים למצוא עבודה ולהתקיים מהוראת פיתוח הקול. נקודה חשובה - אין צורך ורצוי שלא לבקר מורים אחרים. כאמור - יש מקום לכולם, ויש מורים מתאימים לסוגים השונים של תלמידים. דבר נוסף שהחיים לימדו אותנו - שיתוף פעולה מקצועי עם עוד מורים כמוכם הוא דבר מבורך עד מאד. יש מקום לסיעור מוחות, החלפת דעות, טכניקות, התייעצות משותפת לגבי תלמידים, התנהלות מקצועית ושיווקית גם יחד. פיתוח יכולת הקשבה לתלמידים וזמרים שאינם התלמידים שלנו מורים צעירים מסוגלים להתרכז בתלמידים שלהם בלבד. הם מפתחים איתם מערכת יחסים ארוכת טווח, לומדים את התלמידים שלהם לעומק לאט ובהדרגה, וכך מפתחים את הידע והיכולת לעזור לתלמידיהם. ככל שהתקדמנו, ראינו שיש לנו היכולת לזהות את מהות האישיות הקולית של זמרים שאינם התלמידים שלנו, שאין לנו יחסים קבועים איתם, ובכל זאת לעזור להם. טעות היא לחשוב שאפשר לקיים כיתות אמן מסוג זה או שיעורי יעוץ למורים כשאין למורה מספיק ניסיון ושנים רבות של הוראה לתלמידים קבועים. חשוב - לא למהר ולנסות לכבוש את כל היעדים מוקדם מדי. לכל דבר חדש נדרשת דרך שצריך לעבור אותה. עבודה עם ילדים = עבודה עם המשפחה, במיוחד ההורים חלק חשוב והכרחי בהוראת פיתוח קול לילדים הוא שיתוף הפעולה עם ההורים. יש כאלה שמעורבים בלימוד של ילדיהם, יש המעורבים מדי, עד להפרעה בתהליך, ויש גם את אלה שפחות אכפת להם. רותי סיפרה: טעות שעשיתי - שאמרתי את האמת לאמא של תלמידה שלא היתה עדיין מוכנה לשמוע אותה. זה גרם לתלמידה לעזוב ואיתה כל חברותיה. בבת אחת עזבו אותי 4 תלמידות כי היתה ביניהן סולידריות ולא בגלל שלא הייתי מורה מספיק טובה עבורן. הצטערתי עבורן יותר מאשר עבורי. עוד למדתי כמורה - שיש הרבה דרכים להגיד את אותו דבר - אבל כל אחד חושב שהוא הכי צודק ושלו יש את ה - שיטה ללמד איך שרים. לעתים זהו תפקיד המורה ליצור קשר עם ההורים ולספר להם על ההצלחות של הילד שלהם, כדי שישימו לב לכך. זה יכול לעזור מאד בהעלאת הביטחון העצמי של הילד. יש עוד הרבה מה לומר על הקשר בין המורים לבין משפחות התלמידים-ילדים, אבל לא ארחיב עכשיו. חשוב לזכור שזו עסקת חבילה, ושעל המורה להצטייד בהבנת המורכבות של הנושא ובתשומת לב לכל הנוגעים בדבר, ולא רק לילד עצמו. להיות מורה לפיתוח קול = בעלת עסק, ואת זה צריך ללמוד! לצד לימוד ההוראה מצטערת שלא למדתי בזמן על שיווק, הפצה ושמירה על כללים שישמרו על זכויותי בקשר עם תלמידיי. לא מצאתי דרך ליצור מחויבות של התלמידים להופיע לשיעור בכל שבוע. לקראת סוף שנת הלימודים בכל שנה התחילה נטישה מכאיבה, יציאה לחופשות ללא סדר, ותחושת היסטריה שלי שאני מאבדת את ההכנסה שלי. יש דרכים לנהל את זה נכון, אבל לא ידעתי לשאול את השאלות הנכונות, לא ידעתי את מי לשאול ועם מי להתייעץ, וחוויתי הרבה פחד ולחץ בגלל זה. אני שמחה לראות שהיום יש התייחסות למקצוע בצורה יותר עסקית ועניינית, וממליצה למורים של הדור הצעיר יותר ללמוד את דרכי השיווק וניהול המקצוע כעסק אמיתי.

להאזנה לפרק: נגיד שאת זמרת שמכינה מופע של שירים שלך, או ביצועים משלך. אולי את גם מעבדת, או שותפה לעיבודים. התפקידים שאת בטח ממלאת בכל חזרה את מקשיבה לנגנים, שמה לב למה שהם מנגנים, מתקנת, מבקשת, מקשיבה לרעיונות שלהם. שמה לב שמתקיים באלאנס בין הכלים עצמם ובינם לבינך. אם יש עוד זמרים מלווים – את מנחה גם אותם, שמה לב איך את משתלבת איתם. אם יש העמדה - כמובן חשוב לשים לב למיקום הזמרים על הבמה וסידור הנגנים בהתאם. לא נזכיר את הסאונד או התאורה, כי לרוב יש בעלי מקצוע אחרים שדואגים לזה. ואז את ניגשת למיקרופון כדי לשיר... ורוב הסיכויים שאת לא מצליחה להתרכז – על מה השיר, מה חשוב לך לומר בו, איך השיר מתפתח, לאילו עוד דברים חשוב שתשימי לב... למה זה קורה? אני חושבת שהתשובה די ברורה - יש לך יותר מדי תפקידים ואחריות שעליך למלא באותו הזמן. משהו חייב לסבול, ולרוב זו תהיי את ותשומת הלב להופעה שלך. אם גם אתם הייתם במצב כזה, זה בוודאי מוכר לכם, נכון? אתם המנהלים, אתם המבצעים, אתם אמורים גם לתת לעצמכם ואחרים משוב והערות לשיפור. האם באמת אפשרי להיות הכל באותו הזמן? האם זה רצוי? נאמר /שהתשובה הברורה מאליה היא "לא", וכידוע רצוי שיהיה מנהל מוזיקלי, ו/או במאי, שיהיו העין והאוזן החיצונית ויעזרו לשמור על פרספקטיבה. אבל לא תמיד זה אפשרי, לצערנו, אם מבחינת המסגרת בה נמצאים, או בגלל מגבלות תקציב. אז השאלה היא כמובן – מה עושים במצבים כאלה? קודם כל – מכירים בבעיה... מבינים שיש כאן ריבוי משימות, ושלא ניתן למלא את כולן באותה האיכות הנדרשת. וזה הרבה – להכיר בעובדה הזו! וכמו בכל מצב בו יש ריבוי משימות, הבעיה מעצימה כשנבהלים, מרגישים לחץ וחוסר אונים, והדבר עלול לגרום להצפה ולירידה ביכולת השיפוט והביצוע. במקום זה – אני מציעה לחלק את התהליך ל-4 שלבים 1. חלק מהחזרה נועד לנגנים ולכל המשתתפים האחרים. כאן הזמרת יכולה "לסמן", כלומר לשיר בחצי קול, לא להתעכב על איכות השירה ורק לשיר כך שתצליח לשמור על הקול שלא להזיק לו. בחזרה כזו היא מקשיבה לאיכות הנגינה שלהם, לקווים המלודיים, הקצביים, להרמוניות, לכלל העיבוד. אם יש רקדנים ו/או זמרים מלווים – להקדיש גם להם זמן לתרגול ושיפור. 2. חלק אחר של החזרה נועד לזמרת, מבחינה מוזיקלית, מול הנגנים. זה הזמן לבקש מהנגנים ושאר המשתתפים להיות קשובים יותר לשירתה, לשמור על באלאנס נכון ולהתאים עצמם אליה. 3. החלק הבא מוקדש להגשת השיר ולדרך ההופעה: זהו זמן מתאים לזמרת לשים לב לטקסט השיר, להבעה הרגשית הקולית ולדרך ההופעה שלה את השיר. כאן מתאים לבדוק אם היא רוצה לשבת או לעמוד, להשאיר את המיקרופון על הסטנד שלו או לאחוז ביד; האם ולאן היא רוצה לנוע על הבמה, לאן להסתכל ולמי לשיר את הטקסט. 4. לתת משוב לכל שלב, להסיק מסקנות, ולחזור שוב על הדברים. בכל חזרה נוספת נגלה כי הזמן המוקדש להפרדת השלבים הזו הולך ומתקצר, והזמן בו הכל מתחבר הופך להיות מהיר וקל יותר לביצוע. בדרך זו, של חלוקה לשלבים ומתן תשומת לב בכל שלב לנושאים שונים, ניתן להגביר הן את הריכוז ובמיוחד את התוצאה הטובה. זו דרך מאד יעילה לניהול חזרות ולהסגת תוצאות טובות במהירות גדולה יחסי ת. אם תנסו את הדרך הזו – אנא ספרו לי איך זה היה לכם.

מוזמנים להקשיב לפודקאסט השיחה של רותי חלבני ושלי, כאן או בספוטיפיי, אפל פודקאסט ועוד. בכל תהליך למידה מתעוררות השאלות - האם יש התקדמות בדרך? האם ניתן למדוד אותה? מהם הפרמטרים שיעזרו לי לדעת אם התקדמתי ובאילו מובנים? את השאלה הזו גם המורים וגם תלמידים אמורים לשאול כי לכל אחד מהם יש את התפקיד והמניעים שלו בבואו למערכת היחסים הזו. כיצד לעקוב אחר התקדמות הלמידה של התלמידים שלך נתבונן על הנושא משתי נקודות המבט השונות: תלמיד לרוב מגיע עם רצון לשיר בהופעה, לעבור בהצלחה אודישן, להתקבל למופע מסוים, להרכב. המורה רואה את מה שנמצא "מאחורי הקלעים", מהם הבעיות והאתגרים שמקשים עליו להגשים את המטרות האלה. מתוך כך המורה מגבש לעצמו תכנית עבודה המותאמת למטרות שהוצבו בתחילת התהליך. תחילת התהליך הגדרת יעדים: על המורה והתלמיד להגדיר יעדים ברורים כבר בתחילת הדרך. יש יעדים לטווח קצר, וישנם יעדים לטווח הרחוק יותר, עד כמה שהתלמיד יכול לחזות זאת מראש בבהירות. ארחיב על כך בהמשך. תלמידים מספרים מה הרצונות שלהם בתהליך, אם הם רוצים להתקבל ללימודים גבוהים יותר (אם זה מגמת מוזיקה בבי"ס , או אקדמיה, תיאטרון/מחזמר/אופרה וגם שירה בציבור או שירה עם חברים או בקריוקי) בירור - מה רוצה התלמיד? המורה שואל מהם הנושאים הנוגעים לשירה שהתלמיד רוצה לעבוד עליהם ולשפר אותם? אבחון ראשוני: חשוב להבין את חשיבותו של שלב זה במערכת היחסים, כיון שהאבחון הראשוני יקבע איך יתחילו לעבוד יחד בשיעורים. הערכה מוקדמת בתחילת ההוראה נעשית כדי לאמוד את הידע והמיומנויות הבסיסיות של התלמיד. הערכה זו יכולה לעזור למורה לזהות את נקודות החוזק, החולשות והתחומים הדורשים תמיכה נוספת שלהם. היא משמשת כנקודת מוצא למעקב אחר ההתקדמות שלהם. יחד עם זאת, חשוב לזכור שההערכה יכולה להשתנות מאד בהמשך, ככל שהמורה והתלמיד יכירו טוב יותר והחיים עצמם יראו כיוונים נוספים או שונים. בהמשך הדרך בדיקה חוזרת של היעדים: מדי תקופה, למשל בתחילת כל שנה, מומלץ לחזור ולבדוק את היעדים לתקופה הבאה, האם הם עדיין כמו שהיו בתחילת הלימוד או שיש עדכונים ושינויים משמעותיים. ככל שתלמיד יותר מתקדם הוא יכול להיחשף לנושאים שונים שאולי לא חשב או דמיין לעצמו שיוכל לגשת אליהם בתחילת הלמידה. סקירת העבודה העצמאית בין השיעורים: מומלץ לדון בקצרה עם התלמיד בתחילת כל מפגש, על האתגרים והישום של מה שנלמד בשיעור הקודם או בתקופה האחרונה. זה מאפשר למורה לאסוף משוב, לטפל בחששות, לספק הנחיות ולעקוב אחר ההתקדמות של כל תלמיד לאורך זמן. זה מאפשר גם לתלמיד לשתף את המורה במה שחווה בתרגול שלו במהלך השוע, ברר דברים שלא הבין, לשאול שאלות ולבקש הבהרות וחזרה. כדאי לעודד את התלמיד לתעד (רצוי בכתב) את מהלך האימון שלו במשך השבוע, כדי לשתף את המורה במה שהוא חווה. תיעוד שוטף של התהליך: מומלץ למורה להמשיך לרשום בכל שיעור, לתעד את מהלך השיעור ולהתייחס לקשיים המתעוררים, כמו להתקדמות בכל שלב. כדאי לשים לב לרמת המעורבות וההבנה, רמת העצמאות של התלמיד בפתרון הבעיות שנתקל בהן והמשוב שהוא מסוגל לתת לעצמו בזמן העבודה בשיעור ובבית. הדבר חשוב הן לתלמיד והן למורה, כל אחד בדרכו ולפי יכולת ההבנה שלו. סקירת התקדמות לאורך הזמן, המורה: על המורה לסקור מדי פעם לאחור את רמת ההתקדמות של התלמיד, מאז שהתחיל ללמוד. קל לאבד את חוויית ההישג אם מתמקדים ללא הרף רק באתגרים שעדיין לא "נכבשו". חשוב להיזהר מ"מלכודת ביקורת יתר", בה כל צד (מורה ותלמיד) רואה רק את הפגמים, הקשיים והאתגרים הבאים, מבלי לעצור ולהתבונן במה שכבר הושג. התייחסות חיובית זו מחזקת מאד את כוח הרצון והיכולת להתגבר על הקשיים שיבואו בהמשך, כשיבואו סקירת התקדמות לאורך הזמן, התלמיד: יש לעודד את התלמיד להתבונן בדרך התרגול והעבודה שלו ולתת לעצמו משוב - מה עובד היטב, מה עובד פחות טוב, היכן הטעויות, מה ניתן לעשות בהמשך. אמנם היכולת לתת משוב לעצמו משתנה לפי רמת הוותק והאישיות של התלמידים, ותלמיד מתחיל יהיה פחות מעמיק בכך מאשר תלמיד ותיק ומנוסה יותר. בכל מקרה, ככל שיתקדמו יותר - כך יוכלו להעמיק ולהרחיב את היכולת הזו. עבודה על שיר: כשיש שיר מאתגר מבחינה טכנית , מוזיקלית או מבחינת הגשה, מומלץ לעבוד עליו עד שלב מסוים ממנו לא ניתן להתקדם יותר, לתעד את מה שקורה בהווה ולהשאיר בצד. להמשיך לעבוד על חומרים אחרים, ולחזור אל השיר הזה לאחר תקופה בה יש התקדמות בנושא המסוים הזה. לבדוק מהי ההתקדמות ולציין זאת. זוהי דרך נהדרת וברורה לעין בה ניתן לבחון התקדמות! בחירת רפרטואר: חשוב לוודא שיש התקדמות גם בבחירת הרפרטואר. הדבר כולל התמודדות עם אתגרים טכניים גדולים יותר, וכן גם היפתחות לסגנונות מוזיקליים נוספים שהתלמיד עדיין אינו מיומן בהם. על המורה לחפש אתגרים מוזיקליים וסגנוניים נוספים, וגם התלמיד מציע חומרים שיכולים לקדם אותו כזמר ואמן. זוהי עבודה משותפת של שני הצדדים דיווח התקדמות עם תלמידים שהם ילדים ונוער: כשמלמדים ילדים צעירים ונוער, רצוי לשמור על קשר קבוע עם ההורים כדי לעדכן אותם על ההתקדמות של הילד. הורים רבים מגלים להתפתעתם הישגים יפים אצל ילדם שלא היו מודעים לכך כלל, כיון שהילדים לא חשפו זאת בביתם. בנוסף, כך גם ניתן לדעת אם הילד עובר משהו המקשה עליו להתרכז בשיעורים או להתאמן, כשמגיע משבר כלשהו. התאמת ההוראה ע"פ התלמיד: חשוב להתאים את ההוראה בהתאם להתקדמות התלמיד ולצרכיו האישיים. לתלמידים שונים יש יכולת התמדה שונה, רמת הבנה משתנה וכוח רצון שונה. אי אפשר לנהוג בכולם בדרך זהה, ויחס כזה עלול לגרום לנזק לתלמיד ולגרום לו לעזוב את לימודי השירה שלו. לאילו קריטריונים המורה מתייחס? הדבר תלוי קודם כל במטרותיו של התלמיד, בתחילת הדרך ובכל תקופת זמן בהמשך הדרך. זמרים מקצועיים רוצים לשפר נושאים ברורים וידועים להם, למשל: לשיר במחזמר, לעבור ולהתמקצע בסגנון חדש, לפתור בעיות טכניות מסוימות. חובבים מבוגרים מגיעים עם מטרות שונות, כמו - למצוא עיסוק נוסף, להגשים חלום ישן, לפתח עוד תחביב, להתקבל למקהלה או הרכב, למחזמר בתיאטרון חובבים, לשיר עם החבר'ה, בשירה בציבור. אצל זמרים מזדקנים המטרה היא גם שימור הכושר הקולי הקיים, כדי שזה לא יתדרדר. מזמינה אתכם לקרוא ולהקשיב שוב לפרק 44: ללמוד וללמד לשיר לתלמידים בגיל מבוגר ילדים ונוער - השתתפות בהרכבים, מקהלה, תפקידי סולו - עם אילו אתגרים חיצוניים לשיעור מתמודד התלמיד? על התלמידים לדעת שאפשר ורצוי להיעזר במורה שלהם כדי להצליח לבצע את התפקיד טוב יותר. לעיתים יש התקדמות מהירה הקשורים לגדילה פיזית, אבל גם נסיגה הקשורה לשינויים הורמונליים. חשוב שהמורים ידעו זאת, יתאימו את דרך ההוראה ויידעו את התלמידים שעוברים את זה. תלמידים צעירים שאינן מודעים לסיבות לנסיגה עלולים להיבהל ממה שקורה ולנטוש את השירה לתקופה ארוכה. לפי מה מודדים את השיפור? יכולת נשימה טובה יותר, למשל - ביצוע משפטים ארוכים יותר מאשר בתקופה קודמת שימוש נכון יותר במיתרי הקול , למשל - שימוש בצליל צלול לעומת אוורירי, הגברת עוצמת הקול, גמישות קולית גדולה יותר שיפור ברמת האפיות(אנפוף) הקולית(כן/לא/חלקי) שימוש בגווני הקול לעומת מונוטוניות קודמת בחירת מנעד רחב יותר שימוש מגוון יותר ברגיסטרים הגייה - קל להבין את המבצע, וכן שימוש יעיל ובריא יותר באברי ההגיה (בעיקר לסת ולשון) בחירת השירים, לפי דרגות קושי טכני ורגשי, בנוסף להיפתחות לסגנונות מוזיקליים חדשים יכולת ביצוע טובה יותר מבחינת פרשנות אישית יכולת עמידה על במה והצגת השירים בדרך מעניינת ומושכת בנוסף לדברים הנ"ל שניתן למדוד, ישנם נושאים שקשורים יותר לרווחה נפשית (well being) של התלמיד. תלמידים מדווחים לעתים על שינוי שאירע אצלם בעקבות השיעורים, כמו: שיפור במצב הרוח, במצב בריאות הגוף ו/או הנפש שלו, הוא מספר על חוויית הנאה וסיפוק, הוא חווה שמחה. גם את אלה ניתן לכנות "הצלחה" וחשוב לשים לב לכך ולציין זאת, הן למורה והן לתלמיד! יצירת מטרות ויעדים לעומת "כיבוי שריפות" יש להבדיל בין מטרות ויעדים לבין כיבוי שריפות. תלמידים רבים מגיעים לשיעורים עם מטרות קצרות-טווח, כמו השתתפות בטקסט בימים הקרובים, השתתפות באודישן או מבחן קול בעוד זמן קצר, הקלטות באולפן, ביצוע שיר מתנה לחתונה, וכו'. הקלטות והופעות כאלה שקורות בתקופה הקרובה מקבלות קדימות, אבל חשוב לא לאבד את התמונה הגדולה והרחבה יותר, וברגע שהלחץ של פרויקט מיידי יורד - חשוב לחזור לתכנית הרחבה יותר. מנסיוני, קל לאבד את המיקוד במטרות הגדולות יותר, ובכך בעצם לאבד את כיוון הלמידה. על המורה להמשיך ולשמור את התיעוד שערך בתחילת הדרך (או את העדכון שעשה בהמשך) כדי לשמור על התקדמות התלמיד לכיוון הגשמת המטרות הגדולות שלו. מה קורה כשאין התקדמות זהו נושא לא פשוט, ועל שני הצדדים להיות ערניים ומדי פעם לבדוק את הסיבות למצב זה. הנה כמה סיבות נפוצות שקורות בשיעורים: האבחון לבעיות התלמיד לא היה מדויק, ונבחרה דרך עבודה לא נכונה התרגילים עצמם לא התאימו לתלמיד, על המורה לבחור תרגילים אחרים התלמיד לא ביצע אותם, לא התאמן מסיבות שונות מה עושים? אין מרשם, ולא תמיד ניתן לעזור. מומלץ לשוחח ולהיות גלויים זה עם זה, לבדוק מה האדם צריך. מאבחנים שוב ובודקים אם הפעם זה עובד נכון. לטעות זה אנושי, וכלן עלינו להתמיד ולראות רק את טובת התלמיד מול עינינו בתהליך, ולא להיצמד לאג'נדה מסוימת גם אם האבחון היה נכון, עדיין יש מרים בהם התרגילים שנבחרו אינם מועילים לתלמיד, או שמקשים עליו ומזיקים לו. על המורה לקחת אחריות ולהחליף את התרגילים. שוב - לא הליצמד לאג'נדה קבועה לברר מהן הסיבות, ואת זאת ניתן לעשות בשיחהגלויה בין המורה לתלמיד, או אם הוא צעיר - (גם) עם הוריו. אם הבעיה היא בהתארגנות בזמן, על המורה לנסות לעזור בארגון הזמן בצורה יעילה, כך שיצלחו לבצע את המטלות. חשוב מאד להזכיר מדי פעם לתלמידים אלה את המטרות איתן הגיעו ולעזור להם להתחבר לכך בכל פעם מחדש. לעיתים ישנן סיבות עמוקות יותר לחוסר התקדמות, שקשורות להתנהגות, יכולת למידה, כושר התמדה, מוטיבציה, מצב נפשי, בעיות אישיות משפחתיות, כלכליות, בריאותיות. כאמור - לא תמיד יכול המורה לפתור את הבעיה במצבים אלה, אבל חשוב לנסות, ע"י שיתוף פעולה בין שני הצדדים. איך לעזור לתלמיד להתרומם מעל חוויית כישלון מקצועי? להפגין אמפתיה והבנה: על המורה להכיר בתחושות הכישלון של התלמיד, להזכיר שזה טבעי לחוות כישלונות ושכולם מתמודדים עם אתגרים בשלב מסוים. להדגיש שאתם שם כדי לתמוך ולהדריך אותם. להראות שכישלון יכול להיות הזדמנות ללמידה: כישלון אינו קבוע ויכול להוות הזדמנות לצמיחה ולשיפור. הדגישו שטעויות הן חוויות למידה יקרות ערך ושהתקדמות כרוכה לרוב בכשלונות בדרך. כדאי לתת דוגמאות מעצמכם ומאנשים ובעיקר אמנים מפורסמים שעברו את החויות האלה, כדי להראות שזה חלק מהדרך שאדם עובר בחייו, בדרך למטרה. התבוננות עצמאית של התלמיד: על המורה להנחות את התלמיד להתבונן ולהסיק מה הוא יכול ללמוד מניסיונו. לעודד אותו לזהות מה השתבש, את הגורמים שתרמו לנסיגה וכיצד ניתן לגשת למצב בדרך אחרת בעתיד. בשלב הבא יש להתמקד בפתרונות ובאסטרטגיות לשיפור. למידה מצפיה בהקלטה: דרך טובה ויעילה להתבוננות עצמית כזו היא ע"י צפיה או הקשבה להופעה /מבחן בהם התלמיד חווה כישלון. חשוב שהתצפיה תישאר עניינית, תוך שהתלמיד מאבחן מה עבד היטב, מה עבד פחות ומה לא עבד. לאחר מכן ניתן להסיק מסקנות ויישום מטרות להמשך (סעיף 6). המורה מזכיר לתלמיד את החוזקות וההישגים הקודמים. בכך הוא מחזק את היכולות והתכונות החיוביות שלו, שכן זה יכול לעזור לבנות את הביטחון והחוסן שלו. יצירת מטרות ריאליות: עבדו עם התלמיד כדי להגדיר יעדים ריאליים ובר-השגה. תלמיד שמגיע עם יעדים הרחוקים מיכולתו האמיתית, עלול לחוות כישלונות חוזרים, ועל המורה לעזור לו להישאר מציאותי ולעבוד לפי היכולת בה התלמיד נמצא בכל שלב. רצוי לחלק יעדים גדולים לצעדים קטנים יותר וכאלה הניתנים לניהול, כדי לעזור לתלמיד להחזיר לעצמו תחושה של התקדמות והישג. להציע משוב בונה שהוא ספציפי וניתן לפעולה, כלומר - מה ניתן לעשות בפועל כדי להתקדם בתהליך. ככל שהמורה יציע דברים ספציפיים יותר, כך יהיה קל ויעיל יותר לתלמיד לצאת מחוויית הכישלון לפעולות ועשיה שנועדו להתקדמות ופיתוח כישורים נוספים. לסיכום נראה שחשוב למורה לבדוק מדי פעם אם ההוראה מקדמת את התלמיד, ואם אתם התלמידים -האם זה מקדם אתכם. אם אינכם בטוחים - נתנו כאן כלים שונים לבדיקה ושאלות שעל כל אחד לשאול את עצמו. לרוב ניתן לעשות דברים שיכולים לשנות את מהלך העניינים השלילי, אבל אם אין הדבר כך - אולי מוטב להיפרד ולחפש מורה ותלמיד אחרים לעבוד איתם... האם חוויתם דברים דומים למה שתיארנו כאן? אשמח לשמוע על כך, כאן, במייל או בקבוצת 'הקוראות בקול' בפייסבוק ------------------------ רותי ואני, הקוראות בקול, שוחחנו על הנושא, ואני מזמינה להקשיב לווידאו כאן למטה או להקשיב לפודקאסט השיחה שלנו, כאן או בספוטיפיי, אפל פודקאסט ועוד. ספוטיפיי Apple podcast Google Podcast חשוב לי לשמוע ולקרוא תגובות שלכם, לקבל שאלות ובקשות לגבי נושאים שתרצו שנעסוק בהם. מוזמנים לעשות "לייק" ביוטיוב, אינסטגרם ופייסבוק ולהירשם לרשימת התפוצה שלי (טופס בצד העמוד). מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו, הקוראות בקול, שעוסקת כמובן בנושאי קול ושירה.

מזמינה להקשיב לפודקאסט השיחה של רותי חלבני ושלי, כאן או בספוטיפיי, אפל פודקאסט ועוד. מטרת השיחה שלנו לתת תמונה כללית על מה נדרש מהזמר/ת כדי לבצע מעבר מסגנון שירה קלאסי לשירה פופולרית ומפופולרית לקלאסית, ומה נדרש ממורה כדי ללוות תהליך כזה בצורה מובנית ומותאמת למעבר סגנוני. בשיחה זאת נעלה סוגיות ורעיונות הקשורים למעבר הסגנוני הזה. כשאנחנו מזכירות סגנון "פופולרי", אני מכוונות לקשת מאד רחבה של סגנונות שאינם אחידים, לעתים אף שונים מאד זה מזה. אחד הדברים שמאחד אותם הוא בחירה וחופש קולי רב יותר מאשר בשירה קלאסית. בנוסף, נקודת המוצא בהפקת הקול היא הדיבור, כלומר על הקול להישמע טבעי יחסית, גם בזמן השירה עצמה. הצבעים הקוליים בשירה פופולרית הם בעלי אופי פחות מקושט מבחינה קולית, למרות שיש מקום רב לקישוטים מוזיקליים, כמו ב-R&B למשל. גם בשירה קלאסית ישנם כמה סגנונות, לפי תקופה היסטורית וארץ מוצא, אבל ישנם ערכים אסתטיים משותפים או דומים, וקל לזהות שירה קלאסית כששומעים אותה, גם אם איננו מזהים את התקופה והמוצא הגיאוגרפי של המוזיקה. שירה בסגנונות שונים היא צו השעה העולם מתפתח ויוצר יותר שילובים בין סגנונות ואינטגרציות, מעין פיוז'ן מוזיקלי. ככל שהזמרים מסוגלים לעבור מסגנון שירה אחד למישנהו, כך גדל הסיכוי שלהם להתפרנס ממוזיקה. הדבר נכון לגבי מעבר בין שירה קלאסית לשירת מחזות זמר, או במעבר לסגנונות פופולריים מגוונים כמו פופ, ג'אז, ראפ, סול, רוק וכו' . השיחה שלנו פונה הן לזמרים והן למורים לפיתוח קול (שרבים מהם הם זמרים העוסקים גם בכך), וחשוב לנו לציין שיש הבדלים בהוראה ובביצוע של כל סגנון. למשל: זמרת אופרה שלמדה שירה קלאסית ומופיעה כל חייה בהפקות אופראיות אינה חייבת ללמוד לשיר ג'אז (לדוגמה) אבל אם היא רוצה לשיר או ללמד תלמידים שרוצים לשיר ג'אז, היא חייבת ללמוד את הסגנון לעומקו ואת הפקת הקול שתתאים לו. מדובר על רכישת שפה נוספת. דוגמה נוספת: מורה ששולטת בסגנון מחזמר, מופיעה ומקליטה בסגנון זה, לא יכולה לעבור להוראה או לביצוע של סגנון קלאסי מבלי שתערוך את ההתאמות הנדרשות ומבלי שתלמד כיצד לעשות זאת. שאלות מפתח לקראת מעבר סגנוני מה הם המאפיינים והעקרונות עליהם בנוי כל סגנון? איך האסתטיקה של הסגנון המוזיקלי מכתיבה לנו את דרך ההפקה הקולית? ( מה האוזן מצפה לשמוע?) מה נדרש ממורה כדי ללמד מעבר בין סגנונות קוליים? מה נדרש מזמר כדי לבצע זאת בפועל? הדרך שעברתי מהקלאסי לפופ רותי ואני למדנו פיתוח קול קלאסי במשך זמן רב. במקרה שלי זה נבע מחוסר ברירה, כיוון שלא היה בנמצא פיתוח קול שאיננו קלאסי, לפחות לא בארצנו או בארה"ב, שם למדתי בשנות ה-80. מילדות אהבתי לשיר שירים ממוזיקה פופולרית (המכונה CCM), בעיקר באנגלית, ונהגתי להופיע במקומות שונים בליווי הגיטרה. כל השבוע התאמנתי על תרגילי קול וקטעי שירה קלאסיים, ואילו בהופעות שלי השתמשתי בהפקת קול אחרת לחלוטין. חוויתי קשיים קוליים וביקשתי עזרה ממורתי, אבל הסתבר לי שהיא לא ידעה איך לעזור ולהדריך אותי בתחום השירה הפופולרית. לא היה קשר בין הגישות הטכניות-קוליות בין שני הסגנונות... כשחזרתי וניסיתי להתקבל לסצנת המוזיקה הפופולרית בארץ, קיבלתי הערות על כך שאני נשמעת "קלאסית מדי". הפערים היו מאד גדולים והמעבר מסגנון אחד לשני היה קשה ומבלבל. ההרגלים הקלאסיים נטמעו בכל זאת די חזק וקשה היה לי לשנות אותם. גרוע מזה – הערכים האסתטיים שלמדתי בשירה הקלאסית השפיעו מאד על אופן השיפוט וההקשבה שלי למוזיקה. מצאתי את עצמי מגיבה ב: זה לא בסדר לשיר ככה, זה מכוער, זה מסוכן ואסור וכו', בזמן שהלב שלי רצה דוקא ללכת למקומות "האסורים" האלה... בהמשך למדתי שירת פופ אצל מורה מצוינת שהדריכה אותי בדיוק מה לעשות כדי לשיר בדרך שהתאימה לי, אבל הדרך היתה לי קשה וחשתי את הפער בין הסגנונות במשך זמן רב. לאורך השנים הגיעו אלי תלמידים שעברו דרך דומה לזו שאני עברתי, ולכן אני מבינה היטב את החוויה הרגשית והקולית שהם עוברים, ומבינה שנדרשת כאן סבלנות רבה, משני הצדדים, מורה ותלמיד/ה, כדי לקבל את השינויים הגדולים בין סגנון אחד לאחר. ההבדלים העקרוניים שכל סגנון מתמודד איתו האימון הנדרש מוגבר לעומת לא-מוגבר וסוגי אולמות להופעות דרישות קוליות פרשנות אמנותית השפה והטקסט יחס למשחק פרסונה בימתית האימון הנדרש יש פער בחינוך המכין זמרים לכל סגנון. קלאסי – חינוך פורמלי באוניברסיטאות, קונסרבטוריונים ברמה גבוהה; לימוד תווים ותאוריה, לרוב ממשיכים לתואר שני ושלישי. מחזמר – לעתים יש בית ספר ייעודי בנושא, בד"כ ללא תואר, או אפשרות רק לתואר ראשון. פופ - מעט מאד מקומות רשמיים ללמוד את הנושא, ולקבל תואר אקדמי. ישנם כמה בתי ספר המלמדים את התחום בצורה מקצועית, אך כאמור, ללא תעודה. רבים מאמני CCM אינם יודעים תווים, או הידע בנושא מוגבל יחסית לזמרים קלאסיים. מוגבר לעומת לא-מוגבר וסוגי אולמות להופעות קלאסי - היה מקובל, ועדיין במקומות רבים אין הגברה מלאכותית. הדבר דורש טכניקה שעושה שימוש מירבי בחללי התהודה, ביעילות מקסימלית. לכן שירה קלאסית דורשת אקוסטיקה מעולה ומתוכננת היטב (למרות שלא תמיד ניתנים התנאים האלה). הסיכונים - הקאוקסטיקה תהיה לא טובה והזמר יתאמץ יותר. פופ - השירה תמיד מוגברת, והדבר מאפשר לשיר בשקט, בצרחות, מבלי להתחשב (כמעט) בתהודה הטבעית של הקול. אולמות בהם מתקיימים מחזות זמר והופעות פופ ורוק אינם תמיד בנויים היטב מבחינה אקוסטית, כיוון שהשירה מוגברת. הופעות של פופ ורוק יכולות התקיים במגוון מקומות, מקפה קטנטן ועד אולמות עצומים, איצטדיונים ואולמות ספורט עם אקוסטיקה מעולה או גרועה. הסיכונים - להופיע עם מערכת הגברת שאינה טובה. דרישות קוליות קלאסי - שירה אקוסטית דורשת מהזמר להיות במיטבו בכל רגע ובכל הופעה; יש להם מנוחה בין הופעות, לפעמים של שבוע, או חודש ויותר. זמן שירה נטו באופרה, גם ארוכה מאד, יכול להגיע לשעה וחצי בלבד לעומתם, זמרי מחזמר מופיעים כל ערב, ולעתים 2 הופעות ביום; פופ - יש כאלה שנוסעים לסיור הופעות מבלים ימים בדרכים, מדברים עם חבריהם ללהקה ומופיעים בתקופה כזו כל ערב. לרוב הם נפגשים עם הקהל שלהם אחרי ובזמן הופעה (הפסקה) ומשתמשים בקולם הרבה מאד בנוסף לזמן ההופעה. הדבר גובה מחיר גבוה מהקול שלהם. לכל סגנון יש את הדרישות הקוליות שלו. פרשנות אמנותית קלאסי - יש סטנדרטים מוגדרים של מאות שנים, ויש דרכם מסוימות ומקובלות לבצע את היצירות הקלאסיות. הביצוע יושב על מסורת מסוימת ועל הזמר להתאים את עצמו אליה. פופ - יש הרבה חופש והשמיים הם הגבול. ניתן להאיץ, להאט, לשנות מהירות, גרוב, פיסוק, עוצמה וכל דבר שעולה בדמיונו של המבצע. השפה והטקסט קלאסי – שרים בשפות שונות, וגם אם בשפת המקום – לעתים בשפה עתיקה או גבוהה; נדרש ידע נרחב בשפות שונות, גם מבינת הבנת הטקסט וגם מבחינת ההגייה. מחזמר וCCM – בעיקר בשפת המקום, ובשפה עכשווית, לעתים גם סלנג. המוזיקה מעודדת תקשורת מילולית ישירה וקלה יותר להבנה ולביצוע ע"י הזמרים מיקוד על משחק קלאסי - אופרה היא צורת הצגה תיאטרלית, עם דמויות, סיפור ותחפושות. לכן השפה חשובה בקלאסי, אבל יפי הקול חשוב יותר, ולעתים הוא אף עולה על השיקול המשחקי. מחזמר – המיקוד הוא בעיקר על המשחק והשפה, וזה בא לפני חשיבות הסאונד הקולי; רוק ושאר CCM – משתנה. יש זמרים שממלמלים את הטקסט, יש כאלה שחשוב להם שיבינו כל מילה שהם שרים. הפרסונה הבימתית אופרה קלאסית ושירת מחזמר מציגים דמות אחרת מעצמם, וצריכים לבנות אותה לפי כללי המשחק בתיאטרון; CCM מגלמים לרוב את עצמם, בין אם אלה כותבי השיר בעצמם או מבצעים לשירים של אחרים, והם אמורים להציג זאת בדרך אמינה ואמיצה. חשיבות האימון בסגנונות שונים חשיבות cross training בספורט הרבה מידע ותובנות מגיעים ממדע הספורט, שמעודד cross training לספורטאים מקצוענים בתחום מסוים. הדבר בסוג אימון זה הספורטאים בתחום אחד מתאמנים גם בענפי ספורט אחרים, והדבר מחזק אותם ומשפר מאד את הרמה שהם בתחום בו הם חזקים ומתחרים איתו. אימון זה מוביל למצב גופני כללי טוב יותר ובכך יכול לתרום לרמת הכושר הכללי של הספורטאי המקצועי. השתתפות בפעילויות מחוץ לאימון הספורט הרגיל מסייעת במניעת פציעות, עומס ושימוש יתר תוך כדי עבודה בקבוצות שרירים שונות. חשיבות cross training בשירה חשוב לאמן את הקול בצורה מלאה, לגוונים ורגיסטרים שונים, כדי שהוא יעבוד היטב ובאופן בריא בסגנונות שונים. אם נותנים דגש רב ובלעדי רק על הפקה קולית מסוימת – כל הפקה קולית אחרת תגרום לדחיפה ומאמץ יתר. זהו מתכון לנזקים קוליים. כשעובדים על הקול בדרכים וטכניקות שונות, הקול עמיד הרבה יותר, גמיש ויכול להתאים את עצמו למצבים ורגשות שונים מבחינת הבעה קולית. הדבר מאפשר יותר דרכי ביטוי אמנותי ורגשי דרך הקול. האם cross training עלול להזיק לשירה בסגנון הקלאסי? לעתים קרובות מובעת דאגה ששירה של זמרים קלאסיים ברגיסטר חזה לאורך זמן יכולה להזיק לקולם. זמרים קלאסיים מבטאים לעתים דעה שהסאונד של קולם בצלילי חזה נשמע מכוער, וכך גם בשאר הקול, בטכניקות CCM. כמו שציינתי קודם, הערכים האסטטיים נרשמו כל-כך חזק שהם הצליחו להשפיע על התפיסה של "יפה/ לא יפה" בגלל גישת ה"אסור ומותר" המובהקת בשירה קלאסית. מחקרים רבים מראים שאין הדבר כך, ושכל עוד השירה, בכל סגנון, מתבצעת בצורה נכונה מבחינה פיזית, אין בכך שום נזק לקול. במקום זה - כדאי להגיע לסוג אימון כזה בגישה של משחק, התנסות שובבה וילדית, כשכל האפשרויות פתוחות. הגישה הנכונה והבריאה בתרגול כזה אמורה להישאר במסגרת פעולות ותרגילים, ללא שום שיפוט אסתטי. הטוב ביותר הוא ללמוד מה ואיך לעשות, לבצע את זה נכון ובואפן בריא לקול, ולהיות מסוגלים לבצע את זה שוב ושוב בדרך בריאה, כשזה נדרש. כדי לשיר כל סגנון, על הזמר להסכים לעבוד על הפעולות הפיזיות, מבלי לשפוט אותן מבחינה אסתטית. האסתטיקה מגיעה לאחר שיש ביטחון בהפקה הקולית גם מבחינה טכנית. ------------ בזמן הקרוב נציע סדנה בנושא זה. הסדנה מתאימה לזמרים מנוסים ומורים לפיתוח קול. מה נעשה בסדנה (פירוט רב יותר יגיע בהמשך): העקרונות של כל סגנון והמעבר ביניהם. היישום יהיה דרך הדגמות ותרגול עם המשתתפים ההבדלים באסתטיקה הקולית בכל סגנון ואיך זה בא לידי ביטוי מעשי שימוש משתנה ברגיסטרים ע"פ הסגנון צבעים קוליים מתאימים התנסות במעבר בין סגנונות --------------------------------------------------------- רותי ואני,הקוראות בקול, שוחחנו על הנושא, ואני מזמינה להקשיב לווידאו כאן למטה השיחה קיימת גם כאודיו בפודקאסט של "הקוראות בקול" https://podcasters.spotify.com/pod/show/tami-katzen/episodes חשוב לי לשמוע ולקרוא תגובות שלכם, לקבל שאלות ובקשות לגבי נושאים שתרצו שנעסוק בהם. מוזמנים לעשות "לייק" ביוטיוב, אינסטגרם ופייסבוק

מזמינה להקשיב לפודקאסט השיחה של רותי חלבני ושלי, כאן או בספוטיפיי, אפל פודקאסט ועוד. זמרים רבים מדווחים בשיעורים על הפער העצום בין ההרגשה הפנימית שלהם בזמן ההופעה לבין איך שהם נשמעו לעצמם בהקלטה שלה. למשל, דברים ששמענו בשיעורים: "איך יכול להיות שהרגשתי עם הקול וההופעה מצוין אבל בהקלטות שלאחר מכן הזדעזעתי מהזיופים שלי?" "איך זה שהרגשתי טוב קולית בזמן מבחן הקול שלי, ואז קיבלתי משוב כה ביקורתי?" "למרות שלא הייתי מרוכזת בהופעה שלי והרגשתי קצת מעופפת, קיבלתי מחמאות טובות, וזה לא מסתדר לי עם המציאות הפנימית שחוויתי" רצינו לבדוק את הסיבות לכך, ואז לראות איך ניתן לעזור לתלמידים להתמודד עם הקושי בחוויה הזו. כמה הבהרות לפני שנצלול לנושא: - לא נדבר הפעם על הסיבות הפיזיקליות שיכולות ליצור עיוות בשמיעה שלנו את עצמנו. אולי נעסוק בכך בעתיד, כי זה נושא חשוב בני עצמו. - כשנדבר היום על המושג "הופעה", אנו מתכוונות גם למבחני קול ברמה מקצועית ולאודישנים להצגות ומופעים שונים. המצבים השונים האלה מעמידים אתגרים די דומים בפני הזמרים, ולכן גם הבעיות והפתרונות הם בעלי אותו מכנה משותף. נחלק את הסיבות לטכניות, כלומר – סיבות הקשורות לטכניקה הקולית, לתנאי האקוסטיקה במקום ההופעה ולטכנולוגיה שעלינו להתמודד איתה בשירה מוגברת. הנושא השני אליו נתייחס הוא הרגשי, והוא קשור לתפיסה העצמית של הקול, של להיות זמרים. לבסוף ניתן כמה הצעות ופתרונות, ואנו מקוות שיעזרו לכם להתמודד עם האתגרים האלה נתחיל בסיבות טכניות פער בשמיעה פנימית לעומת חיצונית תנאי הופעה שונים מתנאי החדר בו מתאמנים, ובאופן כללי - כל חדר וחלל שונה מהאחרים. לכן לעתים זמרים שומעים את עצמם היטב, ולעתים מתקשים בכך, עד למצב שאינם יודעים מה איכות הצלילים שהם מוציאים לחלל. הסיבות, בנוסף לחלל עצמו, קשורות גם להגברה האלקטרונית: האם היא נכונה וטובה לחדר, לזמר עצמו? האם יש מוניטורים? האם הם עובדים היטב? האם הכלים האחרים מנגנים ברמת ווליום שמאפשרת לזמר לשמוע את עצמו, או שהתופים, למשל, מכסים על הקול הזמר והוא נאלץ לצעוק מעבר ליכולתו כדי להישמע? הבעיות שזה יכול ליצור: זה עלול לגרום לזיופים, לעתים קשים למדי, וכן ללחץ קולי גדול מדי גורם לשימוש לא מתאים בדינמיקה, שאינו מתאים לאופן בו הזמר התאמן קודם בגלל ההתעסקות הבלתי פוסקת עם הסאונד והניסיון לשמוע את עצמם, הם עלולים לאבד ריכוז בטקסט ובהגשה עצמה, והביצוע יוצא פחות טוב מזה שהתאמנו עליו ירידה ביכולת השליטה הטכנית-קולית בגלל התרגשות יתרה זמרים רבים מדווחים בתסכול רב שגילו בזמן הופעה/אודישן/מבחן שהשירה שלהם לא נשמעת כמו שעבדו עליה לאורך זמן ושיש עכשיו ירידה משמעותית ביכולת שלהם. הסיבה היא, כאמור, התרגשות יתרה שגורמת לתופעות נפשיות ופיזיולוגיות שונות הפוגעות ביכולת הקולית וזו של ההופעה עצמה. הסיבות, בנוסף לחלל עצמו, קשורות למתח הרב שחווים בתנאי הופעה: הנשימה הופכת להיות רדודה יותר או נטייה לשאיפת יתר חוסר כיוון מוזיקלי פנימי בגלל מתח רב ולכן נטייה לזיופים הבעיות שזה יכול ליצור: חוסר באוויר בשאיפת יתר, והתוצאה היא נשיפת-יתר בתחילת משפטים, סיכוי לזיוף במיקום זה ובריחת אוויר מהירה גורם לרעידות בקול נטייה לזיופים קושי להגיע לרגיסטרים השונים קושי לזכור את הטקסט קושי להתרכז בהגשת השירים קושי בקשר עם הנגנים סביבם קושי בתקשורת עם הקהל סיבות הרגשיות לרגשות אכזבה, לאחר צפייה בסרטון הופעה/אודישן לעיתים התגובה לשמיעת הקול העצמי או לצפייה בהופעה, יכולה לעורר תגובות שליליות, אכזבה, ביקורת קשה ותסכול מסיבות שונות והן כוללות: שאיפה לשלמות, ביקורת עצמית חריפה - שחור לבן - או שזה מושלם או שזה נורא גם אם היו טעויות או זיופים קלים. אין פשרות. אין התאמה בין האימון לביצוע בפועל - איך אני שהתאמנתי הרבה, לא ביצעתי את השירים כפי שהתאמנתי עליהם. ביקורת על איך נראיתי בהופעה - זה לא תמיד משקף את המציאות כי צילום וידאו יכול לעוות קווי מתאר או פרופורציות בושה - מתביישת שאפילו העזתי להופיע מול קהל כשאני מזייפת או שמשהו בהופעה שלי לא שידר מקצועיות, או ששכחתי מילים, או שנכנסתי מוקדם או מאוחר מידי בשיר התוצאה יכולה להוביל למצבים הבאים: אכזבה - נאמרים משפטים כמו: אין טעם שאמשיך להופיע, להשקיע בלימודים/באימון/בפיתוח הקול והשירה שלי אם אני לא מסוגלת להופיע ברמה נאותה ולשיר מדוייק את כל הצלילים, ספקות לגבי איכות ונכונות הטכניקה הקולית איבוד האמון בעצמי ובמורה שלי - איך אוכל לסמוך על המורה אם הוא אמר לי שאני מוכן ונשמע טוב בשיעור ואז בהופעה אני לא מצליחה לשיר כפי שהייתי רוצה לשיר? האם המורה מעודדת אותי רק כדי שארגיש טוב אבל בעצם לא אומרת לי את כל האמת? להפסיק להופיע לגמרי תנאים אובייקטיביים ישנם מצבים אובייקטיביים, שבהם ההופעה אכן לא הייתה מוצלחת כי הסאונד חיבל ביכולת של הזמר לשמוע את עצמו המנצח בחר בטמפו מהיר מדי היו בעיות תקשורת עם הנגנים או זמרים /משתתפים אחרים על הבמה היתה בעיה קולית כתוצאה ממחלה עוד סיבה לפער - לא להיות נוכחים ברגע למשל, כשההופעה הייתה מוצלחת באופן אובייקטיבי, לא היו זיופים, הקהל התלהב, או התקבל לתפקיד באודישן, אבל הזמר מרגיש שהוא לא היה במיטבו ושיכול היה להיות טוב יותר. מה יכולה להיות הסיבה לכך? הזמר חווה ירידה ברמת הריכוז שהוא רגיל אליה באימון העצמי, בגלל השינוי התודעתי שקורה על הבמה. כתוצאה מכך יש אולי ירידה גם באיכות הקולית ובהגשה עצמה. יחד עם זאת, חשוב לזכור שירידה באיכות לא מצביעה על כישלון או חוסר הצלחה לבצע היטב. העבודה הרבה שמושקעת באימונים לפני כן ממשיכה לעבוד, גם באופן אוטומטי, בזמן שהזמר מאבד משהו מהריכוז והשליטה שלו. "נסיעה על אוטומט" יכולה להיות דבר טוב ותומך מאד! מה אנחנו מציעות? חשוב לזכור שאין מרשם, הסיבות לפער הזה הן שונות, ולכן גם הפתרונות יהיו שונים. יש כמה דברים שניתן לעשות נרצה להכין את התלמיד, ככל האפשר, למצב בו יהיו בזמן ההופעה: להכין רשימת משימות לקראת ההופעה, וחשוב להכי ן אותה לפני מצב ההתרגשות המשתקת להתאמן עם מיקרופון מוגבר להחליט מה לעשות עם התנועות והמחוות הפיזיות וללמוד אותן בע"פ עד כמה שניתן - זה מאד מרגיע שיודעים בדיוק מה לעשות בזמן התרגשות לפתור ככל האפשר בעיות טכניות קוליות בשירה לא לקחת סיכונים קוליים להופעה. את האתגרים הבאים חשוב להשאיר לחדר הלימוד ולא להפגין אותם בהופעות ולקוות לטוב לברר מקום האולם או החדר ולנסות לברר על כך פרטים טכניים. אפילו החלק של מאחורי הקלעים הוא מקום שחשוב לפענח אותו ואת המבנה שלו, במיוחד באולמות גדולים וסבוכים. תארו לעצמכם שלא תמצאו את הדרך לבמה בזמן… לזהות את הקשיים שמתעוררים אצל כל אחד כשהוא מתרגש או מתוח, כמו שינוי בתבניות הנשימה, קיפאון פיזי כללי, זיופים, שכחה וחוסר ריכוז, ולמצוא דרכים להתמודד עם זה בשיעורים ובאימון העצמי, שוב ושוב, עד שזה נטמע מבחינה רגשית וקולית - ליצור משהו דומה להופעה, כמו התאמנות על הבמה ב"במה פתוחה" כלשהי, או מול כמה חברים אוהדים לצפות בסרטון ההופעה (אודישן וכו') עם המורה או איש מקצוע שסומכים על דעתו, ולהקשיב לדעה נוספת מבחוץ. חשוב לא לעשות זאת קרוב מדי לזמן ההופעה, כיון שאז הרגשות עדיין טעונים מדי. אחרי כמה ימים הכל נראה אחרת וקל יותר לקבל נקודת מבט אובייקטיבית.. להזכיר לתלמידים שאכן קיים הפער הזה, ולעתים קרובות הוא נובע מהגישה שלהם לנושא ולא למציאות האובייקטיבית בחוץ. שינוי הגישה יכול להוביל לשינוי בהרגשה ובחוויה עצמה. קבלת עובדה זו כמציאות וכתופעה נפוצה יכולה להקל על הביקורת וההלקאה העצמית, כי כשמוכנים מראש לשינוי שקורה, קל יותר לקבל אותו. -------------------- רותי ואני, הקוראות בקול, שוחחנו על הנושא, ואני מזמינה להקשיב לווידאו כאן למטה השיחה קיימת גם כאודיו בפודקאסט של "הקוראות בקול" https://podcasters.spotify.com/pod/show/tami-katzen/episodes חשוב לי לשמוע ולקרוא תגובות שלכם, לקבל שאלות ובקשות לגבי נושאים שתרצו שנעסוק בהם. מוזמנים לעשות "לייק" ביוטיוב, אינסטגרם ופייסבוק