זמרים רבים מקדישים זמן לאימון הקולי באופן עצמאי אבל חווים תסכול ובלבול כי הם אינם יודעים איך להתאמן ואיך לארגן את הזמן לאימונים. כתוצאה מכך, גם אם יש להם יכולת קולית, מוסיקאלית ודרמטית מצוינים, הם לא מצליחים להתרומם מעל לבינוני, ולהיפך- חשים שאינם מתקדמים כלל.
ש' הוא תלמיד שקדן ועם המון רצון להצליח לשיר היטב. הוא מתאמן באופן קבוע, מדווח על הצלחות וקשיים באימונים שלו בבית, ונראה שהכל עובד נכון בדרך הלמידה שלו. ובכל זאת, שמתי לב שלמרות שהגענו בשעורים שלו לפיתרונות טובים ויעילים לבעיות קוליות שונות דרך התרגילים שתירגלנו בשעור, כשניפגשנו בשבוע שלאחרי השעור הזה – חלק מהבעיות שבו והיו נוכחות כמעט באותה מידה.
מה קרה כאן?
אני מאמינה ששורש הבעיה נעוץ באופן האימון של התלמיד כשהוא לבדו ללא הנחיית מורה.
נזכרתי בתקופה בה למדתי פיתוח קול בשנות העשרים שלי, והייתי באמת תלמידה מאד חרוצה, שמתאמנת כל יום (טוב, כמעט...) במשך השבוע לאחר כל שעור פיתוח קול שלי. הבעיה היתה שלאחר זמן לא רב בתוך כל אימון הייתי חווה כאבי גרון ועייפות קולית, והייתי נאלצת להפסיק לעתים קרובות.
החלטתי להתעמק בשאלת האימון העצמי, ועל כך המאמר.
דרכי למידה שונות
אנשים הם שונים באינספור אופנים, וידוע היום שאנשים לומדים בצורה יעילה בדרכים שונות זה מזה. זה לא שכל אחד יכול ללמוד רק בדרך זו או אחרת, אלא שהדרך היעילה והקלה יותר לאנשים מסוימים שונה מהדרך של אנשים אחרים.
נהוג לחלק את הלמידה לויזואלית (למשל דרך קריאה), שמיעתית (למשל ע"י הקשבה להקלטות) או תחושתית (למשל ע"י חישת האיברים המהדהדים בשירה).
יש כאלה עם יכולת ריכוז לפרקי זמן ארוכים, כך שהם יכולים להציב לעצמם משימות ולהתאמן עליהן למשך פרק זמן ארוך עד שמרגישים שמיצו את האימון ביעילות.
אחרים מאבדים סבלנות במהירות ומרגישים צורך לעזוב את הנושא עליו התאמנו לאחר כמה דקות, ולעבור לנושא אחר.
הדבר דומה לטיפוסים שהשולחן שלהם תמיד מאורגן ומסודר וכך הם מרגישים שהם יכולים לתפקד בצורה יעילה ביותר שלהם, לעומת אלה שעל שולחנם נערמים כמה ספרים פתוחים באותו הזמן, רשימות על נושאים שונים ומשימות שונות שלכולן יש חשיבות עליונה בעיניהם...האמת היא שאני נמנית על הסוג השני, ועושה מאמצי-על כדי להיות דומה יותר לטיפוס הראשון...
נחזור לנושא אימון השירה, ונתמקד היום בחלק של תרגילי הטכניקה.
אורך זמן התירגול
השאלה הראשונה היא – כמה זמן להקדיש לכל תרגיל, וכמה לכל האימון הטכני?
אורך הזמן לאימון תלוי בגורמים פנימיים-אישיים וחיצוניים-אובייקטיביים.
הגורמים העיקריים האישיים התלויים בזמר עצמו, הם הסיבולת הפיזית-קולית שלו, ויכולת הריכוז שלו בביצוע מטלות.
הגורמים החיצוניים תלויים בחלל עבודה מתאים ובזמן פנוי לאימונים.
האידיאל לאימון קולי הוא כחצי שעה עד שעה ביום, ואולי גם פעמיים כאלה ביום.
משך הזמן המומלץ לזמר הוא נמוך בהרבה מאשר לנגנים של כלים אחרים. למה?
כיון שכלי הנגינה של הזמר הוא הגוף עצמו, והקול מתעייף הרבה יותר מהר מאשר הידיים (פסנתר, כינור, תופים) או השפתיים (כלי נשיפה).
לאחר האימון הטכני מגיע זמן האימון על השירים, ועל כך אדבר בפרק אחר.
סיבולת קולית
יש זמרים שקולם חזק ובריא מיסודו והם יכולים להתאמן זמן ארוך יותר בלי להתעייף, ויש לעומתם כאלה שקולם שברירי יותר והם מרגישים עייפות קולית לאחר כחצי שעת אימון. כמובן שעם האימונים, כמו בספורט, מתחזקת כל מערכת הקול, הנשימה והתמיכה, אבל עדיין לכל אדם יש את היכולת הבסיסית הפיזית שלו והוא חייב להיות מודע לה ולפעול על פיה.
אני יודעת שיש על כך חילוקי דעות, ויש מורים המאמינים שכל אחד יכול להגיע לסיבולת גדולה ולזמן שירה ארוך, אבל מנסיוני הדבר אינו כך, לא לכולם. נולדנו עם נתונים פיזיים מסוימים, ואיתם אנו אמורים לפעול כמיטב יכולתינו. אני, למשל, מתעייפת מהר, וכך היה תמיד. כשלא הקשבתי לקצב הפנימי שלי והמשכתי להתאמן יותר מדי - חוויתי עייפות קולית, ולפעמים הגעתי לצרידות.
חלוקת הזמן בתירגול
כאמור בחלק הראשון של המאמר, יכולת הריכוז של אנשים שונה ולכן דרך התירגול שלהם אמור להשתנות גם הוא. לא אמנה את כל האפשרויות השונות אבל אתן כמה המלצות אותן אני ממליצה לתלמידיי.
חילקתי אותם ל-3 טיפוסים לפי יכולת הריכוז:
ה"חרשנים"
התירגול הקל ביותר הוא כמובן לאלה שקל להם לשבת בכיתה (בבי"ס) ולהקשיב, לכתוב סיכומים, למצוא זמן להכנת שעורים ולזכור את רוב החומר הנילמד. הם אלה שגם בשעורי הקול קשובים לכל מילה של המורה, מיישמים מיד את הנילמד בשעור, חוזרים על השעור בבית 3-5 פעמים ובאים עם תוצאות טובות יותר בפעם הבאה. אם יש לכם כאלה תלמידים (ובד"כ הם לא רבים) - בורכתם, ותלמידים כאלה אינם זקוקים להנחיה נוספת.
האמת היא שגם לאלה עם יכולות הלמידה הגבוהות יש בימינו עומס בחיים ו/או קשיים רגשיים המפריעים להם בלמידה הפשוטה והחלקה אותה ציירתי כאן.
"הממוקדים"
יש את אלה המעדיפים נושא אחד או שניים לתירגול, ולאלה כדאי להתמיד באותם תרגילים עם וריאציות שונות כדי לחוות את ההתקדמות בצורה יסודית ולהכיר היטב את התחושות הפיזיות של הצלילים מתוך צורת התירגול הזו. על תלמידים כאלה להיזהר מעייפות קולית שיכולה להגיע מתוך התירגול הממושך של אותם השרירים שוב ושוב. במקרה כזה מומלץ לצאת למנוחה, של כמה דקות עד לכמה שעות, ואז לחזור לתרגל שוב.
"מהירי–השתעממות"
יש כאלה עם טווח קשב קצר ונטיה להשתעמם במהירות. לאלה התירגול יהיה מורכב מתרגילים קצרים ומשתנים במהירות יחסית, גם אם נושא התרגיל נשאר דומה. אורך זמן התירגול יהיה קצר בד"כ, 10-15 דקות בלבד, אבל לאלה אני ממליצה לחזור לאימון נוסף (אם אפשרי מבחינת הזמן) בהמשך היום. מומלץ לעבור לשירים עצמם לאחר חימום קצר, ולחזור לתירגול טכני אם השיר עצמו מציב קשיים טכניים המבקשים פיתרון. השילוב הזה יוצר ענין ושינוי בלתי פוסק המתאים לטיפוס חסר המנוחה.
דרך אגב, התלמיד ש' בראש המאמר שייך לטיפוס הה"חרשנים" והוא נהג לעבוד על אותו תרגיל שוב ושוב ולהתיש את קולו באזורים מסוימים באופן קבוע. כשהבנו את זה, הכנו תכנית עבודה אחרת, בנוסף לכך שהוא נעשה מודע לדרך האימון שלו שגרמה לו לקשיים אמיתיים בקולו.
התחלתי את המאמר בסיפור על הקשיים שלי באימוני הקול שלי כתלמידה, ואסיים במסקנה החשובה ביותר שהגעתי אליה אז, עם המורה הנהדרת שהיתה לי.
מורתי הציעה, לאחר מחשבה - "למה שלא נקליט את השיעורים, וכך תוכלי להתאמן בבית בדיוק על מה שלמדת כאן בשעור? כך לא תתני פרשנות חדשה לתרגילים ותשמעי בדיוק את אותן ההערות שנתתי לך בשעור."
וכך היה. כך באמת נפתרה הבעיה...
היום כמעט כולם מקליטים כל דבר, וזה נשמע טריוויאלי וברור מאליו, אבל כשאני למדתי זו היתה בהחלט מחשבה די חדשה!
אם כך - זה מה שאני ממליצה לכל מתרגל - לעבוד עם ההקלטה בה המורה מדריך אותך בכל צעד ושעל, עד שתגיע לשליטה ומודעות קולית טובות מספיק, כך שאפשר לתרגל לבד.
במאמר הבא אכתוב על הנושאים שצריכים להיות בכל חימום קולי.
האם המאמר עזר לכם להתמקד טוב יותר כדי להתאמן בצורה יעילה יותר? אשמח אם תשתפו מהחוויות שלכם לגבי דרך האימון האידיאלית לכם.
ואתם בהחלט מוזמנים לשתף את המאמר עם חברים:)
בנובמבר יפתחו שני קורסים:
