תלמידה הגיע לשעור וסיפרה שהתאמנה הרבה במשך השבוע, אבל הטכניקה החדשה שלמדה מאד עייפה אותה. שאלתי איך התאמנה, האם הקשיבה וחזרה על הקלטת השעור, והסתבר שלא, היא זכרה את הסאונד שהדגמתי לה בשעור ואותו ניסתה לשחזר.
אז מה גרם לעייפות הזו, לעתים עד לצרידות של ממש?
ידוע שכדי להתקדם על התלמיד, בכל מקצוע ונושא, להיות מודע למטרות שלו ולדעת מה הדרך שעליו לקחת כדי להגיע למטרות אלה.
הבעיה היא שלפעמים נדמה שהמטרה חשובה יותר מהדרך. במקרה של שירה –זה הסאונד שאנחנו רוצים לשיר, בלי לדעת מה הדרך להגיע לסאונד הזה.
כשאני מדגימה לתלמיד לא מנוסה (וגם למנוסה שפשוט לא מכיר את הטכניקה הספציפית הנלמדת כאן), הוא רוצה לחקות את הסאונד שהפקתי. פעמים רבות הוא יתרגל הפקה קולית שונה שהתוצאה שלה נשמעת דומה, אבל האחת נוחה וטובה לקול, ואילו השניה יכולה לגרום לסגירות, מתח, לחץ, כאב ועוד בעיות. ושתיהן נשמעות מאד דומות!
למשל:
כשאני שומעת סאונד קולי צר וחד מדי, ורואה שיש לחץ מוגזם "להביא את הקול קדימה" (בעצם אי אפשר להביא את הקול לשום מקום...), ברור לי שעלינו ללמוד להשתמש בלוע ביעילות גדולה יותר ולהרחיב אותו מעט.
אני נותנת את הדימוי הבא: לדמיין שהאוויר שנשאף נוסע בגרון דרך הפה עד לעורף (היכן שהלוע נמצא), מרחיב אותו מעט, ובזמן השירה יש להמשיך לדמיין את העורף נשאר פתוח/מורחב.
זהו, פשוט מאד. התוצאה ההיא לוע מורחב יותר ללא מאמץ נוסף לשרירי הגרון או הלוע.
בפועל קרה כבר כמה פעמים שתלמידים חיקו את סאונד שהדגמתי, בלי להקשיב להנחיה עצמה, וניסו להגיע לסאונד בלבד, תוך שהם לוחצים על הלרינקס כלפי מטה, ו/או לוחצים על החלק האחורי של הלשון כלפי מטה.
זוהי רק דוגמה אחת מיני רבות שבאה להדגיש את הנקודות הבאות:
1. על המורה מוטלת האחריות לדעת בדיוק מה הוא עושה, כדי להנחות את התלמיד שלו להפקת קול נכונה ובריאה.
2. על התלמיד מוטלת האחריות להקשיב, לשים לב ולחזור בדיוק על ההנחיה לטכניקה המסוימת שההוא לומד, ולהימנע ככל הניתן מחיקוי הסאונד.
3. חשוב לזכור גם שהסאונד של זמרת אלט (למשל) יהיה כהה יותר באופן טבעי מגוון קולי של טנור או סופרן. לכן חיקוי של סוג זמר אחד את הזמר בעל סוג הקול האחר יוביל בהכרח לבעיות ולחץ. הקול של השניים פשוט לא מתואם מבחינת גוונים! הדרך לטכניקה יכולה להיות אותה דרך, אבל הסאונד/גוון יהיה תמיד שונה בין שני סוגי הזמרים!
עלינו לדעת מה אנחנו עושים, לא רק לכוון אל המטרה הסופית, אלא להכיר ולבצע את הדרך הנכונה. אם נעשה כך, נגיע להישגים שאנחנו שואפים אליהם במינימום מאמץ ובתוצאות מדויקות שיכולות להישאר אתנו לאורך כל חיינו כזמרים.
