בהמשך למאמר שלי "ארבעה דברים שעוצרים מבצעים מלהיות הזמרים הנהדרים שהם", ראיתי הבוקר ראיון בעיתון "ידיעות נתניה" מה-28.10.16 עם אוריאל שי.
אוריאל השתתף בהצלחה ב"כוכב נולד 2" לפני 12 שנים ונעלם כמעט מיד אח"כ.
הוא חזר להקליט ולהופיע בזמן האחרון והתראיין, כאמור, לעיתון. הוצאתי שני ציטוטים מהראיון (בתצלומים כאן) שמחדדים את מה שרציתי לומר במאמר הקודם שלי.
חשיפה מוקדמת מדי לאורות הבמה יכולה לשרוף, ממש כך.
אם אין מוכנות נפשית להתמודד עם החשיפה לקהל גדול, לביקורת, לעשייה עקשנית, לעמידה מול לחצים אינסופיים – נפש האדם לא עומדת בכך ויכולה להתפרק, או לפחות להזדעזע מאד.
זה לא אומר שהשתתפות בתחרויות שירה לא יכולות להועיל. הן משמשות קרש קפיצה אמיתי לזמרים שמגיעים לכך מוכנים ובשלים לגמרי, גם מבחינת יכולת השירה שלהם, אבל גם, ובמיוחד (!) לאלה שבשלים לכך מבחינה נפשית.
לכולנו יש איזו ביישנות טבעית ורצון עז לפרטיות, יחד עם הרצון לאהבה ולהכרה. שני הכוחות האלה יכולים להתנגש אם איננו יודעים לשלב ביניהם בחכמה.
לילדים ונוער אין את היכולת הזו בד"כ, פשוט כי ההתפתחות של האדם מבחינה רגשית היא הדרגתית, רובד מעל רובד, וכוחות הנפש נבנים בהדרגה.
אני פונה לזמרים צעירים ולמורים שלהם – חשבו טוב לפני שאתם רצים (או שולחים) להיבחן לתחרויות כאלה.
האם אתם כבר בשלים לכך?האם אתם מוכנים להתמודד עם כל מה שכרוך בכך? האם אתם יודעים מה באמת כרוך בכך?
הפיתוי גדול, ובגללו שוכחים שיש המשך מעבר לאודישן כלשהו.
כי כשמצליחים – צריך להתמודד גם עם ההצלחה וגם עם מה שבא בעקבותיה, ובוודאי שגם עם הכישלונות שמגיעים במקביל.
ולפעמים המחיר הוא גבוה מאד...
אם יש לך מילה טובה או תגובה כלשהו בתום הקריאה הזו, אשמח מאוד לקרוא אותה.
גם שיתוף יתקבל בברכה.
