נחשפתי היום לוידאו מרשים ביותר. אני יודעת שהוא לא חדש, אבל הדבר לא מוריד כמובן מחשיבות ההיחשפות אליו.
יש כאן זמר צעיר עם קול שלא נשמע כמגיע מהעולם הזה.
הוא משתמש בשירתו ב-5 אוקטבות, הכל צלול, פתוח, יש גיוון דינמי אינסופי. כלי נגינה משוכלל ביותר...הלסתות השמוטות של הבוחנים הסיניים מדברות בעד עצמן:)
העליתי אותו כפוסט בפייסבוק וקיבלתי כמה תגובות מעניינות, שהיו עניין מרענן בשבילי, כיוון שבד"כ אנשים פשוט עושים "לייק" ודומיו וזהו...
תגובה אחת היתה מעניינית במיוחד, ואני מעלה אותה גם כאן.
"לטעמי זה נשמע יותר כמו תרגילים בפיתוח קול מאשר שירה. אין אחידות קולית. נשמע כמו כמה זמרים שונים בסגנונות שונים....השינויים בהפקה הקולית באיזורים השונים של המנעד היו קיצוניים מידי לשירה ומצויינים לתירגול של צבעים. בשירה משחקים עם צבעים אבל לא עד כדיי כך שאם אתה לא מסתכל אתה חושב שאלה זמרים שונים. אנחנו שואפים שכל המנעד יהיה מחובר והצבעים יהיו קישוטים."
בהחלט עורר אותי לחשוב על כך. מהתבוננות בדרכי הקשבה של אנשים לשירה, על אחרים כמו גם על עצמי, אני מתרשמת שאנחנו מפתחים לעצמנו אג'נדות מסוימות שחופפות עם הטעם המוזיקלי שלנו, יחד עם דברים שספגנו מהמורים ומהסביבה שלנו.
כשלמדתי שירה קלאסית היה נהוג לציין שהמטרה שלנו בפיתוח הטכניקה הקולית היא "להחליק את ההבדלים בין הרגיסטרים השונים ולהישמע כאילו אנחנו שרים הכל באותו הגוון". עבדתי קשה מאד כדי לממש את האידיאל הזה שכה הרבה הטיפו לי בזמן לימודיי.
ואז הגעתי לשירה הפופולרית, וכל הגישה שנחשפתי אליה השתנתה.
התחלתי לחקור את הרגיסטרים השונים ואת הייחוד של כל רגיסטר; עשיתי ניסויים שונים בשבירה מכוונת של הקול ביניהם, ובמקביל הבנתי טוב יותר את הדרך לעבור ביניהם בצורה חלקה; למדתי לצעוק בצורה בטוחה והעזתי לעבור מצעקה (belting) ללחישה או צליל דמוי-יבבה שקטה רק בגלל שהרגש בשיר או ההתפתחות המוזיקלית בשיר דרשו זאת.
ככל שעוברות השנים, אני נוכחת שעולם השירה הוא עצום והאפשרויות בו הן אינסופיות. כל מה שאינו פוגע בקול הוא אפשרי בעיני. הדרך שעברתי מהשירה הקלאסית לעולם האפשרויות הבלתי מוגבלות שאני רואה היום היא עצומה!
וזה נהדר ומרגש ביותר בעיני.
אחזור לזמר המיוחד הזה ששמעתי היום:
שמו Dimash Kudaibergen והוא מקזאחסטן. כאן הוא משתתף בתחרות ריאליטי בסין, פברואר 2017.
בנוסף להיותו בעל שליטה פנומנלית בכלי הנגינה שלו (קולו), הוא עושה כאן בחירות אמנותיות ומחובר מאד לכל בחירה שהוא עושה. אני מודה שיש כאן גם "פירוטכניקה קולית" שמזכירה פעלולי קרקס, ועדיין - הוא נותן צידוק אמנותי לכל "פעלול" שכזה.
צריך להתבונן גם בהבעות פניו, במחוות הידיים והגוף שלו, כדי לראות שהוא בוחר את העוצמה והגוון שהוא עומד להפיק ע"פ התפתחות המנגינה והדרך בה הוא רוצה לתת לה להתפתח מבחינה דרמטית. הוא עובר בין נמוך לגבוה בצורה חלקה מאד ע"י כך שהוא בוחר עוצמה שווה לכל אורך המנעד. במקום אחר הוא בוחר לצעוק, ושם הוא שובר לאיכות קולית מתאימה בצורה מושלמת.
הוא פשוט מעורר השתאות!
ממליצה לראות ולשמוע כמה פעמים, כי זו אכן חוויה מיוחדת.
(השיר מתחיל ב-0:23)
