פוסטים מומליצים
פוסטים אחרונים
ארכיון

האם אפשר לקצר את הדרך לשירה טובה?

הרצון להשיג הישגים גדולים במהירות גורם לרבים מאיתנו לנסות ולעקוף את הדרך הנדרשת מאיתנו.

- מורה מסוים ביוטיוב מבטיח שילמד כל אחד לשיר תוך שיעור אחד בלבד...

- מורה אחרת מבטיחה בפרסומים שלה שאם תעשו תרגיל אחד שהיא "המציאה" - תצליחו לשיר כל דבר שתרצו, בכל סגנון, בכל מצב.

הפיתוי להגיע להישגים גדולים במהירות, במינימום עבודה, מובן ואנושי.


זמרים רבים מחפשים את ה"שיטה" או הטכניקה שתוביל אותם להצלחה במהירות הגדולה ביותר.

מדי פעם אני מקבלת שיחת טלפון:

הי, שמי X, יש לי הקלטה/אודישן/הופעה בעוד שבוע אבל אני לא לומד/ת עדיין.

האם תוכלי לתת לי כמה טיפים כדי שאצליח לשיר טוב יותר?

...

אי אפשר לדלג על שלבים בהתפתחות שלנו.


אבל...האם זה אפשרי?

  • האם נוכל לבנות את הקומה השניה מבלי לבנות את הראשונה?

  • האם נוכל לצבוע את הבניין מבלי שיהיו לנו קירות?

  • האם נוכל לרוץ לאורך 40 ק"מ מבלי לבנות כושר טוב ע"י אימונים מתמשכים ומובנים?

כשמדלגים על השלבים החשובים של בניית טכניקה ויכולת, יכולת הביצוע עלולה לקרוס עם כל אתגר, ולו הקטן ביותר.

זה כמו לעמוד על רגל אחת ולקוות שזה יספיק כדי להגיע ליציבות מלאה.

"לקוות" זו מילה מרכזית כאן.

התקווה לנס, לכך שהדברים יסתדרו בעזרת כוח עליון...

אין ביסוס היסודות.



שירה בטכניקה שאינה מבוססת עדיין

לפני זמן-מה הגיעה אלי תלמידה לפיתוח הקול, חדשה- יחסית, וביקשה לבצע חלק משיר בטכניקת בלטינג (שירה חזקה המזכירה צלילי חזה, נשמעת כצעקה) שהיתה חדשה לה.

מסתבר שהיא לא נוהגת להשתמש בעוצמה גבוהה של קולה או לצעוק בחיי היומיום שלה.

כשביקשתי ממנה לשיר חזק יותר היא שרה בקול חלש יחסית, למרות הרצון שלה לצעוק.

כדי לעזור לה לחוות קול חזק יותר, עבדנו עם דימוי של צעקה למרחוק, כאילו היא קוראת לאדם שעומד הרחק ממנה מעבר לשדה.

זה עבד טוב יותר והצלחתי לשמוע שיש שם התחלה של יכולת צעקה.

כיוון שאיננה רגילה לשיר באופן כזה, היא התעייפה קולית מהר, וכל תרגיל אותו ביצעה התחיל בעוצמה גבוהה ודעך מעצמו לקראת סופו.

צפיתי שכך יהיה וידעתי שיש לנו עוד דרך ארוכה לעבור כדי לחזק את קולה.


ואז הגיע חלק העבודה על השיר, והיא ציפתה שתצליח לבצע את השיר בבלטינג, כפי שביקשה בתחילת השיעור.

אפשרתי לה להתנסות בכך (כיוון שהיא כה רצתה להתנסות), אבל כמובן שהיא לא עמדה בכך.

עדיין לא היה לה הכוח להחזיק את העוצמה הזו, לא רק בגוף, אלא גם, ואולי בעיקר במחשבה וברגש.

הגוף והנפש כאחד עוד לא מזהים את התחושה ואת הכוח הנדרש לביצוע הפעולה ולא מרגישים בנוח עם הצעקה.

התלמידה הבינה לבסוף שעליה לעבור דרך כדי להגיע למטרה מסוימת זו, ושהדבר ידרוש ממנה זמן ותרגול מכוון-מטרה נכון.



"תסמונת כיתת האמן"

יש מושג שהומצא לפני מספר שנים בידי לין הלדינג (Lynn Helding) בשם Master Class Syndrom, או "תסמונת כיתת האמן". כל מי שנכח פעם בכיתת אמן מכיר את התופעה (שנחווית כהופעה לכל דבר) בה המורה-המאסטר עובד עם הזמרת על הבמה, עושה כל מיני "קסמים", זורק חפצים לזמרת בזמן שהיא תופסת אותם, היא זורקת לו בחזרה וכל זה בזמן שהיא מתבקשת להמשיך לשיר, או מנער אותה בכתפיים בזמן ביצוע השיר, ועוד תרגילים חביבים שמצליחים להוציא את הזמרת ממצב מקובע-יחסית בו היתה קודם. ברוב המקרים היא באמת שרה טוב יותר, הקהל מריע בהתרגשות והיא מאושרת ומרגישה שסוף-סוף פרצה את המחסומים שעצרו אותה קודם ושהיא בדרך להצלחה מהירה.

למחרת היא כמובן מנסה, בעצמה או בשיעור הקול שלה, להגיע לאותו ההישג - אבל להפתעתה ולצערה הוא נעלם כאילו לא היה…

נשאר זיכרון של משהו שהופיע משום מקום ונעלם לאותו (שום) מקום…

מה הבעיה? האם היתה כאן אחיזת עיניים?

במידה מסוימת - כן.


העבודה עם המורה-המאסטר לא היתה תהליכית, לא נבנו הרגלים חדשים, לא היתה חזרה ושינון של הפעולות הנכונות שעליה היה לעשות. היתה כאן חוויה חד פעמית טובה ורצויה, שהתבצעה בזמן שהיתה במצב דומה להיפנוטי, שנובע מההתרגשות של העמידה והתרגול מול קהל, מול מורה מפורסם ובטוח בעצמו ומתוך התמסרות גדולה שלה לשיתוף פעולה מלא באותו הרגע.

זהו מצב חווייתי, כמו סערה שחולפת בנפש ובגוף, והיא משאירה שאריות משמעותיות של זיכרון של החווייה. שאריות אלה הן הבסיס, החלון להמשך עבודה מעמיקה ומובנית.

אם יסודות הלמידה לא היו יציבים עדיין, ההצלחה היא רגעית ומקרית, כמו "נס" שקרה, מבלי לדעת איך ולמה, ולכן לא ניתן לחזור על כך שוב ושוב.


ביום שאחרי, ובשארית הימים, עליה למצוא את הדרך (בעיקר בעזרת מורתה) איך להפנים את מה שחוותה, להפיק מזה את היתרונות בשבילה ולהפוך אותו למשהו משלה.

הדבר לוקח זמן, תרגול סבלני, חזרתיות, שינון ויישום על כל מה שהיא עושה בפועל בשירה.



איך לומד התינוק?

האם לא כך הדבר בתהליך הלמידה של התינוק?

תינוקות לומדים בסדר מסוים, בכל זמן ובכל מקום בעולם -

קודם לומדים לזחול, אח"כ ללכת, אח"ח לרוץ, לדלג, לעלות ולרדת מדרגות וכו'.

ידוע שתינוק שמדלג על שלב הזחילה, למשל, פוגע בהתפתחות שלו בהליכה ובריצה.

בשיטת פלדנקרייז, למשל, מעודדים תינוקות לחזור לשלב הזחילה גם אם התחילו ללכת, כדי לבנות את יסודות התנועה הנכונה.


דרך למידה זו תלווה אותנו תמיד, לאורך כל חיינו.

חשוב להכיר במציאות הזו ולנהוג על פיה, מתוך סבלנות רבה ומוכנות לעבור את התהליכים הנדרשים מאיתנו.

רק כך נחווה התקדמות והצלחה בנושאים החשובים לנו.