לידתה של מעבדת הפרקטיקום של 'הקוראות בקול'/ פרק 55

להקשבה לפרק בפודקאסט

איך נראית למידה מקצועית כאשר ההוראה עצמה הופכת לחומר לחקירה משותפת

כמה שנים אתם מלמדים פיתוח קול מבלי שאיש מקצוע אחר צפה בשיעור שלכם?

מורים לפיתוח קול עובדים בדרך כלל לבד.

אנחנו מסיימים הכשרה, פותחים סטודיו, ומאותו רגע האחריות כולה עלינו.

אנחנו מלמדים, מאבחנים, מחליטים, משנים כיוון - וכל זה ללא עיניים מקצועיות נוספות שמסתכלות על מה שאנחנו עושים.

בשיחה בפודקאסט שלנו ביקשנו לעצור לרגע ולהסתכל על המציאות הזו. לא מתוך ביקורת, אלא מתוך סקרנות מקצועית.

מה קורה למורים לפיתוח קול אחרי שסיימו ללמוד?

האם יש דרך להמשיך להתפתח מעבר לקורסים ולהשתלמויות?

ומהו בעצם פרקטיקום, ולמה אנחנו חושבות שיש לו מקום חשוב בהתפתחות המקצועית של מורים לפיתוח קול.

למה אנחנו מדברות על זה עכשיו

הרבה זמן לא הקלטנו פרק בפודקאסט.

בחודשים האחרונים היינו שקועות בעבודה עם מורים לפיתוח קול במסגרת השתלמות מקצועית והכנת הפרקטיקום. תוך כדי העבודה הזאת הבנו שמשהו בתהליך הזה ראוי לשיחה רחבה יותר.

פרקטיקום אינו עוד השתלמות. הוא אינו עוד קורס שמוסיף ידע תיאורטי. למעשה, הוא מציע שינוי מסוים בדרך שבה מורה מתפתחת מקצועית.

השאלה הראשונה שעלתה בשיחה הייתה פשוטה מאוד:

כמה שנים אנחנו מלמדים בלי שמישהו אי פעם צפה בשיעור שלנו?

רוב המורים לפיתוח קול יכולים ללמד שנים רבות מבלי שאדם מקצועי אחר יתבונן בעבודתם. זו מציאות כמעט מובנת מאליה במקצוע שלנו.

מי מסתכל על השיעור שלכם

מה זה פרקטיקום

כאשר אנחנו אומרות "פרקטיקום", למה אנחנו מתכוונות?

פרקטיקום הוא מסגרת של למידה מקצועית המבוססת על התבוננות בעבודה אמיתית מתוך הסטודיו.

מורה מביא שיעור אמיתי, עם תלמיד אמיתי, והעבודה המשותפת מתמקדת במה שקורה בפועל בזמן ההוראה: האבחון, הבחירה בתרגילים, התגובה של התלמיד וההחלטות שהמורה מקבל תוך כדי השיעור.

ההתבוננות בשיעור מאפשרת לעצור רגעים מסוימים, לחשוב עליהם יחד ולבחון אפשרויות נוספות.

כך נוצרת למידה שמחוברת ישירות למציאות ההוראה ולא למצבים תאורטיים בלבד.

במובן הזה, הפרקטיקום שונה ממסגרת לימוד רגילה. המוקד איננו בתיאוריה נוספת, במצגת או ברשימת תרגילים חדשה, אלא בהתבוננות חיה בהוראה עצמה ובדיוק של מה שכבר קורה בתוך הסטודיו.

אפשר לנסח זאת כך:

בהשתלמות וקורס הכשרה מקבלים ידע נוסף;

בפרקטיקום מקבלים מראה מקצועית על העבודה.

במקצועות אחרים זה מובן מאליו

כאשר מסתכלים על מקצועות אחרים, התמונה נראית אחרת לגמרי.

פסיכולוגים עובדים במסגרת סופרוויז'ן;

רופאים אינם מסיימים לימודים ונשלחים מיד לעבוד לבד, אלא עוברים תקופת התמחות ארוכה;

מורים בבתי ספר מקבלים שנת סטאז' וליווי מקצועי;

במקצועות שבהם עובדים עם אנשים, עם גוף, עם רגש ועם אחריות גדולה, מקובל מאוד שמישהו מנוסה יותר מסתכל על העבודה ומציע משוב.

דווקא במקצוע שלנו, שבו אנחנו עובדים עם קול, גוף וזהות אישית, המסגרת הזאת כמעט אינה קיימת.

המציאות של מורה לפיתוח קול אחרי ההכשרה

רבים מהמורים שאיתם אנחנו עובדות הם מורים שסיימו קורס רציני לפני כמה שנים.

הם למדו, התנסו, רכשו שפה מקצועית, והם מלמדים כבר תקופה לא קצרה.

בתחילת הדרך יש בדרך כלל תחושת ביטחון. הידע עדיין טרי, הכלים ברורים, והעבודה מתקדמת. אבל לאחר זמן מסוים מופיעים מצבים מורכבים יותר.

יש תלמידים שקשה לפצח, יש שיעורים שמסתיימים בתחושת סימן שאלה, לפעמים מגלים שאנחנו חוזרות שוב ושוב לאותם תרגילים או לאותה אסטרטגיה.

זהו רגע חשוב בהתפתחות המקצועית. לעיתים נדמה לנו שהגענו לגבול היכולת שלנו, אך ייתכן שהתקיעות אינה גבול היכולת אלא גבול נקודת המבט.

נקודות עיוורות מקצועיות

לכל מורה יש נקודות עיוורות. זו אינה בעיה של חוסר ידע בלבד, אלא תופעה אנושית טבעית.

כאשר אנחנו מלמדות לבד, קשה מאוד לראות את אותן נקודות.

בפרקטיקום אנחנו פוגשות לעיתים מצבים כמו:

• מורה שמניחה שהבעיה היא חוסר אוויר, אך מתברר שעודף אוויר בתחילת המשפט גורם לבריחת האוויר ולתחושת המחסור

• מורה שמזהה בעיית תמיכה, בעוד שלמעשה התלמיד לא למד להשתמש ברגיסטר מסוים ולכן מתקשה באזור מסוים של המנעד

במקרים כאלה אין מדובר במורה "לא טוב/ה". להפך. לעיתים קרובות מדובר במורה מנוסה שפשוט הסתכל/ה על הסיטואציה דרך עדשה מסוימת.

אפשר לומר זאת בפשטות:

אין מורה שאין לה נקודות עיוורות. השאלה היא אם אנחנו מוכנות לגלות אותן.

הפחד מחשיפה מקצועית

כאשר מדברים על פרקטיקום, עולה לעיתים קרובות חשש טבעי.

מורים שואלים את עצמם מדוע עליהם לחשוף את ההוראה שלהם בפני קולגות.

החששות מוכרים מאוד:

• מה אם יראו שאני לא מספיק טוב/ה

• מה אם יתברר שאני לא בטוח/ה בעצמי

• מה אם יחשבו שאני לא מנוסה

חשוב לומר בכנות שהרגשות האלה אינם שמורים למורים בתחילת הדרך בלבד. גם מורים ותיקים מאוד חווים אותם.

עם זאת, כדאי לשאול שאלה נוספת:

מה המחיר של להישאר לבד עם הספקות והסימנים השאלה?

מורים רבים מעניקים לתלמידים שלהם מרחב להתנסות, לטעות וללמוד.

לעיתים דווקא לעצמנו קשה יותר לתת את אותו מרחב...

למה דווקא פרקטיקום ולא עוד קורס

כאשר מורה נתקל בקושי מקצועי, הפתרון האינסטינקטיבי הוא לעיתים להירשם לעוד השתלמות או קורס.

ידע חדש בהחלט יכול להעשיר את העבודה, אך הוא אינו תמיד הפתרון לקיר המקצועי שבו נתקלנו.

לעיתים הקושי אינו נובע מחוסר ידע, אלא מחוסר דיוק ביישום של הידע שכבר קיים.

בפרקטיקום אנחנו עוצרות רגעים מתוך שיעור ושואלות שאלות כמו:

• מה חשבת שקורה כאן

• מה ניסית להשיג באמצעות התרגיל

• אילו אפשרויות נוספות היו יכולות להיות ברגע הזה

העבודה נעשית בשיחה מקצועית פתוחה. לעיתים אנחנו מסכימות בינינו, ולעיתים מתפתח דיון בין שתי נקודות מבט פדגוגיות שונות. עצם הדיון הזה מרחיב את נקודת המבט של המורה המשתתפת.

איך נראה תהליך העבודה בפרקטיקום

כדי להבין מהו פרקטיקום, חשוב לראות גם איך התהליך מתרחש בפועל.

המורים שולחים סרטון של שיעור אמיתי מתוך הסטודיו שלהם.

אנחנו צופות בסרטון כמה פעמים.

כל אחת מאיתנו מתבוננת בו גם לבד, ולאחר מכן אנחנו נפגשות וצופות בו יחד.

לעיתים אנחנו מבלות זמן לא קטן עם אותו שיעור, כי בכל צפייה נוספת מתגלים פרטים שלא שמנו לב אליהם קודם.

במהלך הצפייה אנחנו מסמנות רגעים משמעותיים שנרצה לדון בהם.

אלה יכולים להיות רגעים שבהם משהו עבד היטב, רגעים של היסוס, או מקומות שבהם אפשר היה לשקול כיוון נוסף.

בשיחה עם המורה אנחנו שואלות שאלות פשוטות אך חשובות:

• מה ניסית לעשות כאן

• מה חשבת שקורה אצל התלמיד ברגע הזה

• מה עוד אפשר היה לבדוק באותו רגע

השאלות הללו אינן נועדו לבחון את המורה, אלא לפתוח מרחב של חשיבה. לעיתים עצם ההתבוננות המשותפת ברגע מסוים מתוך השיעור מאפשרת לראות אותו באור חדש.

מה משתנה בעקבות התהליך

מורים שעוברים פרקטיקום מתארים לעיתים קרובות שינוי בתחושת העבודה שלהם.

יש פחות בדידות מקצועית, יש יותר שקט וביטחון בהחלטות, יש פחות צורך לקפוץ מתרגיל לתרגיל בחיפוש אחר פתרון מיידי.

במקום זאת מתפתחת הסתכלות עמוקה יותר על התהליך ועל האפשרויות השונות שעומדות בפני המורה.

במובן הזה אפשר לומר שהפרקטיקום אינו גורם למורה להרגיש קטן יותר, אלא עמוק יותר.

מבט קדימה על המקצוע

ייתכן שהגיע הזמן לחשוב על התפתחות המקצוע שלנו במבט רחב יותר.

במקצועות רבים התבוננות מקצועית ומשוב הם חלק טבעי מהדרך.

מורה אינה מפסיקה ללמוד ברגע שסיימה הכשרה.

ייתכן שגם אצלנו כדאי לשאול האם עבודה בבדידות מקצועית היא אכן הדרך היחידה האפשרית.

אם אנחנו עובדים עם גוף, עם רגש ועם קולו של אדם אחר, האחריות גדולה מאוד.

אולי הגיע הזמן שיהיה טבעי יותר עבור מורים לפיתוח קול לעבוד במסגרת שמאפשרת התבוננות, שיחה מקצועית ומשוב.

הזמנה למי שמרגיש שיש עוד מדרגה

אחת התובנות המרכזיות שעלו בעבודה בפרקטיקום היא שמורים רבים אינם חסרים ידע.

לעיתים קרובות הם עומדים מול מצב שבו משהו פשוט אינו זז, והם אינם מצליחים לראות את הצעד הבא.

לפעמים הסיבה לכך היא לא גבול היכולת, אלא גבול נקודת המבט. כאשר מישהו נוסף מתבונן בהוראה שלנו מבחוץ, מתגלות אפשרויות שלא ראינו קודם.

אם אתם מרגישים שיש עוד מדרגה בהתפתחות המקצועית שלכם, אבל אינכם בטוחים כיצד להגיע אליה, ייתכן שמעבדת הפרקטיקום יכולה להיות מקום מתאים לחקירה משותפת.

בקרוב נפתח מחזור נוסף של מעבדת הפרקטיקום של הקוראות בקול.

מי שמרגיש שזה מדבר אליו מוזמן להירשם לרשימת המתעניינים ולקבל עדכון כאשר נפרסם פרטים נוספים.

למורים לפיתוח קול

אם את/ה מורה לפיתוח קול ורוצה להעמיק בעבודה מעשית בנושאים נוספים,

פתחנו, רותי חלבני ואני - 'הקוראות בקול', רשימת המתנה להשתלמויות.

 אפשר להצטרף כאן: השתלמויות למורים לפיתוח קול - רשימת המתנה

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אתכם

פרק 31, מהי הצלחה בשיעורי פיתוח קול

פרק  35, תלמידים שלא רוצים לשיר או לבצע רגילים בשיעור

"קל לי יותר ככה" – או שרק נדמה להם? מה באמת מסתתר מאחורי המילים של התלמידים?

לפודקאסט 'הקוראות בקול'