אנחנו, אנשי המוזיקה, רוצים להיות יצירתיים, לכתוב שירים, מוזיקה בכלל, עיבודים מעניינים, מילים מרגשות,
ומצפים לעשות זאת לאורך כל חיי הפעילות המוזיקלית שלנו.
להיות יצירתי זו משאת נפש של רוב בני האדם, בכל תחום, לא רק אמנות, אלא ביצירה של כל מוצר, בחשיבה מדעית, בפיתוח יכולת אבחון.
לעתים קרובות, מרוב מאמץ ליצור ולייצר, היצירתיות עצמה נוטה להתייבש, ויחד איתה גם הרצון ליצור בפועל.
יש תיאוריות שונות לגבי מקורה של היצירתיות -
האם היא במוחנו, ואם כן – היכן במוח?
האם היא בנפש?
מהיכן מגיעים הרעיונות? אולי מעולמות אחרים, עליונים, הקשורים ברוח?
המאמר, שהתפרסם בגרדיאן ב-2012 ותורגם לעברית ב"הארץ", עוסק בבוב דילן, במקרה שקרה לו קרוב לתחילת הקריירה שלו, שכמעט גרם לו לפרוש לחלוטין מעסקי המוסיקה.
המיקוד כאן הוא על המוח והתפקוד של שני צדדיו. אין התייחסות להשראה ליצירה המגיעה מהרוח, דבר שאני מאמינה בו בכל ליבי ורוחי.
מעניין לקרוא את המאמר. כמובן אפשר לקרוא את כולו כיוון שהמידע יכול לתרום לידע כללי.
אבל אני מציעה להתמקד בסיפור של בוב דילן ובשיעור שהוא למד.
זה מתחיל בתחילת המאמר, ואז לקפוץ לתת-פרק "כשדילן הקיא"(כן! זה חשוב וזו אינה טעות).
מענין לדעת -
איך אתם חווים את הנושא? מאין לדעתכם מגיעים הרעיונות אצלכם?
האם זה מגיע במאמץ?
מגיע מאליו מבלי לחשוב על כך?
"נוחת" עליכם מאי-שם?
מגיע בעקבות "נוסחאות להצלחה" כלשהן?
גם וגם?
תגובות יתקבלו באהבה וסקרנות
Comments