top of page

אימון יעיל על שיר – למה כל-כך קשה לשמר את מה שמשיגים בשעור

21.08.2015

 

פ', זמר שלומד אתי כבר זמן רב, עובד איתי כבר תקופה די ארוכה על האלבום וההופעה שלו. שמתי לב לתופעה שחוזרת על עצמה:

אנחנו משלימים את כל תהליך העבודה על הגשת השיר, ואז עוברים לשיר הבא. עוברים להם כמה שבועות או חודשים, בהם אנחנו עובדים על עוד שירים, ואז חוזרים שוב לשירים הישנים יותר, רק כדי לעשות חזרה קצרה עליהם. ואז מסתבר שכמעט שום דבר לא נשאר מהעבודה שעשינו...אכזבה, בלבול ותחושה שאי אפשר להחזיק את ההישגים שמגיעים אליהם.

 

אותו תהליך קורה בשעורים של קורס מחזמר (קישור) שאני מלמדת כבר שנים רבות.

כיון שהכיתה גדולה, יש מרווח של 3 שבועות בין שעורים בהם אותם תלמידים יכולים לעבוד איתי על השיר (יש תור...).

כדי להתגבר על הבעיה אני מבקשת מכל תלמידיי לרשום את כל התהליך בתוך דף השיר, לתעד את מאפייני הדמות, את המניעים שלה, למצוא או להמציא את הסיפור לשיר ועוד פרטים חשובים שעוזרים לבנות את ההגשה המתאימה.

וכמו בסיפור של ש' – בפעם הבאה שהם עולים לעבוד איתי, אני רואה ש(רובם) איבדו את כל (או רוב) מה שהצליחו לעשות בפעם הקודמת, למרות שהכל מתועד בכתב ומוקלט!

 

תלמידים רבים מביעים את התסכול שלהם: "אבל הצלחתי בפעם הקודמת! הרגשתי את הטקסט, הבנתי את הדמות והסיפור, לאן כל זה נעלם?" זה כמו להחזיק מים בכפות הידיים...

הדבר הטריד אותי מאד ומצאתי עצמי מהרהרת בכך במשך הימים שוב ושוב. שאלתי את עצמי איך אוכל להנחות את תלמידיי כך שיוכלו לשמר את מה שהשיגו בעבר, ולתת לזה להיות נוכח גם בהווה?

 

 

מה שקורה לזמרים רבים הוא שהם מצליחים להגיע לתחושת הצלחה במשימה על הגשת השיר, והם בטוחים שהחוויה הזו תלך איתם בהמשך, כי הם חשו אותה בבהירות רבה. אבל בפועל מה שקורה הוא שהחוויה מתפוגגת מאד מהר, וללא החזרה לעתים קרובות על מה שהשיגו – הם יאבדו את מה שהשיגו ויאלצו לעבור את התהליך שוב. בפעם השנייה והשלישית זה יותר מתסכל, כי הם רוצים להתקדם הלאה ולא לחזור אחורה.

 

אם כך – רק דרך החזרה, לעתים קרובות ובאופן קבוע על אותם אלמנטים, אפשר להטמיע את ההישג והידיעה איך לבצע שיר בדרך הטובה ביותר.

 

בוודאי יהיו מביניכם כאלה שיאמרו – זהו? את זה כבר ידעתי עוד מימי ביה"ס היסודי! אין כאן שום חידוש! וזה נכון, כמובן.

 

ובכל זאת – למה הכיתות שלי מלאות בתלמידים עם תופעת השכחה הזו?

אני מניחה שזה בגלל שהשירה קשורה אצלנו בקשר הדוק לרגשות, ומכאן נדמה לנו שחוויות רגשיות לא שוכחים. מסתבר שכן, בעיקר אם הן מומצאות, או שזזנו בחיים למקום אחר מבחינה רגשית.

 

זה המקום להזכיר גם התמודדות של זמרים שמבצעים את שיריהם.

הם, במיוחד, כותבים את מה שקורה להם בזמן הווה, ולאחר כמה שנים הם כבר לא מרגישים את אותן העוצמות, נקודת המבט משתנה, זיכרון החוויה המקורי פחות חריף, ויש קושי להתקרב ולחוות השיר כטרי וחי.

 

בשעור של פ' זה בדיוק מה שקרה. האהובה עליה כתב את השיר לפני כשנה כבר לא חלק מחייו, והוא הרגיש ריק מרגשות כלפיה. החלטנו להעביר את הפוקוס מדמות של אהובה ספציפית אל התחושות שמתעוררות בו בסיטואציה עליה שר, שהיא פגישה ראשונה עם אהובה חדשה. ההתמקדות ברגשות הובילה לתמונות מסוימות, לתחושות פיזיות ספציפיות, לאווירה מסוימת ולהרגשה מאד מסוימת. את כל זה ביקשתי ממנו "לארוז" לקפסולה מרוכזת שמכילה את כל מה שראה, הרגיש ודמיין בשעור, ע"י כך שעצם את עיניו וארגן הכל לחבילה אחת שמכילה בתוכה את כל זה.

הוא כמובן ימשיך להתאמן על כך שוב ושוב, עד שיהיה מאומן מספיק "לשלוף" את כל מאגר החוויות שארז לעצמו בהקשר לשיר הזה.

 

כל זמר מנוסה יודע שיש שירים שיוצאים מאתנו בקלות יתרה, והיינו רוצים שזו תהיה תמיד חווית השירה. אבל זו ציפייה לא ריאלית, והיא אפילו מחלישה את כוח ההתמדה והרצון שלנו לתרגל ולהשתפר. ברוב הפעמים עוצמת החוויה דועכת, ואנו צריכים לתרגל בדרך מסוימת כדי להיות מסוגלים להתחבר לשיר שוב ושוב.

יש עוד כלים רבים שמאפשרים התחברות לשיר בדרך אותנטית, מעניינת ואישית, עם יכולת לשיר תמיד בדרך רעננה ומלאת חיים.  

אני מזמינה אתכם להצטרף אלי לקורס "לכבוש את הבמה", עבודה על הגשת שירים דרך שירי מחזמר.

http://www.tami-vocalwisdom.com/#!---/c1onj

 

 

פ', זמר שלומד אתי כבר זמן רב, עובד איתי כבר תקופה די ארוכה על האלבום וההופעה שלו. שמתי לב לתופעה שחוזרת על עצמה:

אנחנו משלימים את כל תהליך העבודה על הגשת השיר, ואז עוברים לשיר הבא. עוברים להם כמה שבועות או חודשים, בהם אנחנו עובדים על עוד שירים, ואז חוזרים שוב לשירים הישנים יותר, רק כדי לעשות חזרה קצרה עליהם. ואז מסתבר שכמעט שום דבר לא נשאר מהעבודה שעשינו...אכזבה, בלבול ותחושה שאי אפשר להחזיק את ההישגים שמגיעים אליהם.

 

אותו תהליך קורה בשעורים של קורס מחזמר (קישור) שאני מלמדת כבר שנים רבות.

כיון שהכיתה גדולה, יש מרווח של 3 שבועות בין שעורים בהם אותם תלמידים יכולים לעבוד איתי על השיר (יש תור...).

כדי להתגבר על הבעיה אני מבקשת מכל תלמידיי לרשום את כל התהליך בתוך דף השיר, לתעד את מאפייני הדמות, את המניעים שלה, למצוא או להמציא את הסיפור לשיר ועוד פרטים חשובים שעוזרים לבנות את ההגשה המתאימה.

וכמו בסיפור של ש' – בפעם הבאה שהם עולים לעבוד איתי, אני רואה ש(רובם) איבדו את כל (או רוב) מה שהצליחו לעשות בפעם הקודמת, למרות שהכל מתועד בכתב ומוקלט!

 

תלמידים רבים מביעים את התסכול שלהם: "אבל הצלחתי בפעם הקודמת! הרגשתי את הטקסט, הבנתי את הדמות והסיפור, לאן כל זה נעלם?" זה כמו להחזיק מים בכפות הידיים...

הדבר הטריד אותי מאד ומצאתי עצמי מהרהרת בכך במשך הימים שוב ושוב. שאלתי את עצמי איך אוכל להנחות את תלמידיי כך שיוכלו לשמר את מה שהשיגו בעבר, ולתת לזה להיות נוכח גם בהווה?

 

 

מה שקורה לזמרים רבים הוא שהם מצליחים להגיע לתחושת הצלחה במשימה על הגשת השיר, והם בטוחים שהחוויה הזו תלך איתם בהמשך, כי הם חשו אותה בבהירות רבה. אבל בפועל מה שקורה הוא שהחוויה מתפוגגת מאד מהר, וללא החזרה לעתים קרובות על מה שהשיגו – הם יאבדו את מה שהשיגו ויאלצו לעבור את התהליך שוב. בפעם השנייה והשלישית זה יותר מתסכל, כי הם רוצים להתקדם הלאה ולא לחזור אחורה.

 

אם כך – רק דרך החזרה, לעתים קרובות ובאופן קבוע על אותם אלמנטים, אפשר להטמיע את ההישג והידיעה איך לבצע שיר בדרך הטובה ביותר.

 

בוודאי יהיו מביניכם כאלה שיאמרו – זהו? את זה כבר ידעתי עוד מימי ביה"ס היסודי! אין כאן שום חידוש! וזה נכון, כמובן.

 

ובכל זאת – למה הכיתות שלי מלאות בתלמידים עם תופעת השכחה הזו?

אני מניחה שזה בגלל שהשירה קשורה אצלנו בקשר הדוק לרגשות, ומכאן נדמה לנו שחוויות רגשיות לא שוכחים. מסתבר שכן, בעיקר אם הן מומצאות, או שזזנו בחיים למקום אחר מבחינה רגשית.

 

זה המקום להזכיר גם התמודדות של זמרים שמבצעים את שיריהם.

הם, במיוחד, כותבים את מה שקורה להם בזמן הווה, ולאחר כמה שנים הם כבר לא מרגישים את אותן העוצמות, נקודת המבט משתנה, זיכרון החוויה המקורי פחות חריף, ויש קושי להתקרב ולחוות השיר כטרי וחי.

 

בשעור של פ' זה בדיוק מה שקרה. האהובה עליה כתב את השיר לפני כשנה כבר לא חלק מחייו, והוא הרגיש ריק מרגשות כלפיה. החלטנו להעביר את הפוקוס מדמות של אהובה ספציפית אל התחושות שמתעוררות בו בסיטואציה עליה שר, שהיא פגישה ראשונה עם אהובה חדשה. ההתמקדות ברגשות הובילה לתמונות מסוימות, לתחושות פיזיות ספציפיות, לאווירה מסוימת ולהרגשה מאד מסוימת. את כל זה ביקשתי ממנו "לארוז" לקפסולה מרוכזת שמכילה את כל מה שראה, הרגיש ודמיין בשעור, ע"י כך שעצם את עיניו וארגן הכל לחבילה אחת שמכילה בתוכה את כל זה.

הוא כמובן ימשיך להתאמן על כך שוב ושוב, עד שיהיה מאומן מספיק "לשלוף" את כל מאגר החוויות שארז לעצמו בהקשר לשיר הזה.

 

כל זמר מנוסה יודע שיש שירים שיוצאים מאתנו בקלות יתרה, והיינו רוצים שזו תהיה תמיד חווית השירה. אבל זו ציפייה לא ריאלית, והיא אפילו מחלישה את כוח ההתמדה והרצון שלנו לתרגל ולהשתפר. ברוב הפעמים עוצמת החוויה דועכת, ואנו צריכים לתרגל בדרך מסוימת כדי להיות מסוגלים להתחבר לשיר שוב ושוב.

יש עוד כלים רבים שמאפשרים התחברות לשיר בדרך אותנטית, מעניינת ואישית, עם יכולת לשיר תמיד בדרך רעננה ומלאת חיים.

 

אני מזמינה אתכם להצטרף אלי לקורס "לכבוש את הבמה", עבודה על הגשת שירים דרך שירי מחזמר.

http://www.tami-vocalwisdom.com/#!---/c1onj

 

 

אימון יעיל - הפער בין איך שהסאונד נשמע לבין איך שהוא באמת מופק

3.9.15

ת​​​למידה הגיעה לשעור וסיפרה שהתאמנה הרבה במשך השבוע, אבל הטכניקה החדשה שלמדה מאד עייפה אותה. שאלתי איך התאמנה, האם הקשיבה וחזרה על הקלטת השעור, והסתבר שלא, היא זכרה את הסאונד שהדגמתי לה בשעור ואותו ניסתה לשחזר.

אז מה גרם לעייפות הזו, לעתים עד לצרידות של ממש?

 

ידוע שכדי להתקדם על התלמיד, בכל מקצוע ונושא, להיות מודע למטרות שלו ולדעת מה הדרך שעליו לקחת כדי להגיע למטרות אלה.

הבעיה היא שלפעמים נדמה שהמטרה חשובה יותר מהדרך. במקרה של שירה –זה הסאונד שאנחנו רוצים לשיר, בלי לדעת מה הדרך להגיע לסאונד הזה.

 

כשאני מדגימה לתלמיד לא מנוסה (וגם למנוסה שפשוט לא מכיר את הטכניקה הספציפית הנלמדת כאן), הוא רוצה לחקות את הסאונד שהפקתי. פעמים רבות הוא יתרגל הפקה קולית שונה שהתוצאה שלה נשמעת דומה, אבל האחת נוחה וטובה לקול, ואילו השניה יכולה לגרום לסגירות, מתח, לחץ, כאב ועוד בעיות. ושתיהן נשמעות מאד דומות!

 

 

למשל:

כשאני שומעת סאונד קולי צר וחד מדי, ורואה שיש לחץ מוגזם "להביא את הקול קדימה" (בעצם אי אפשר להביא את הקול לשום מקום...), ברור לי שעלינו ללמוד להשתמש בלוע ביעילות גדולה יותר ולהרחיב אותו מעט.

כיוון שקשה לשלוט בלוע בצורה ישירה, אני נותנת את הדימוי הבא:

לדמיין שהאוויר שנשאף "נוסע" בגרון דרך הפה עד לעורף (היכן שהלוע נמצא), מרחיב אותו מעט, ובזמן השירה יש להמשיך לדמיין את העורף נשאר פתוח/מורחב. זהו, פשוט מאד. התוצאה ההיא לוע מורחב יותר ללא מאמץ נוסף לשרירי הגרון או הלוע.

בפועל קרה כבר כמה פעמים שתלמידים חיקו את סאונד שהדגמתי, בלי להקשיב להנחיה עצמה, וניסו להגיע לסאונד בלבד, תוך שהם לוחצים על הלרינקס כלפי מטה, ו/או לוחצים על החלק האחורי של הלשון כלפי מטה.

 

זוהי רק דוגמה אחת מיני רבות שבאה להדגיש את הנקודות הבאות:

1. על המורה מוטלת האחריות לדעת בדיוק מה הוא עושה ולאן הוא מכוון את התלמיד, כדי להנחות את התלמיד שלו להפקת קול נכונה ובריאה.

2. על התלמיד מוטלת האחריות להקשיב, לשים לב ולחזור בדיוק על ההנחיה לטכניקה המסוימת שהוא לומד, ולהימנע ככל הניתן מחיקוי הסאונד.

3. חשוב לזכור גם שהסאונד של זמרת אלט (למשל) יהיה כהה יותר באופן טבעי מגוון קולי של טנור או סופרן. לכן חיקוי של סוג זמר אחד את הזמר בעל סוג הקול האחר יוביל בהכרח לבעיות ולחץ. הקול של השניים פשוט לא מתואם מבחינת גוונים! הדרך לטכניקה יכולה להיות אותה דרך, אבל הסאונד/גוון יהיה תמיד שונה בין שני סוגי הזמרים!

 

 עלינו לדעת מה אנחנו עושים, לא רק לכוון אל המטרה הסופית, אלא להכיר ולבצע את הדרך הנכונה. אם נעשה כך, נגיע להישגים שאנחנו שואפים אליהם במינימום מאמץ ובתוצאות מדויקות שיכולות להישאר אתנו לאורך כל חיינו כזמרים.

 

אני מזמינה אתכם להיכנס לקישורים ולקרוא על הקורסים הבאים:

1. קורס להוראת פיתוח הקול שיתחיל בנובמבר הקרוב   2015

http://www.tami-vocalwisdom.com/#!blank/c1s48

 

2. קורס לביצוע שירי מחזמר מנובמבר 15 ברעננה

http://www.tami-vocalwisdom.com/#!---/c1onj

איך להתאמן על שירה ביעילות - מאמר ראשון בסדרה

Add Date here

זמרים רבים מקדישים זמן לאימון הקולי באופן עצמאי אבל חווים תסכול ובלבול כי הם אינם יודעים איך להתאמן ואיך לארגן את הזמן לאימונים. כתוצאה מכך, גם אם יש להם יכולת קולית, מוסיקאלית ודרמטית מצוינים, הם לא מצליחים להתרומם מעל לבינוני, ולהיפך- חשים שאינם מתקדמים כלל.

 

ש' הוא תלמיד שקדן ועם המון רצון להצליח לשיר היטב. הוא מתאמן באופן קבוע, מדווח על הצלחות וקשיים באימונים שלו בבית, ונראה שהכל עובד נכון בדרך הלמידה שלו. ובכל זאת, שמתי לב שלמרות שהגענו בשעורים שלו לפתרונות טובים ויעילים לבעיות קוליות שונות דרך התרגילים שתרגלנו בשעור, כשנפגשנו בשבוע שלאחרי השעור הזה – חלק מהבעיות שבו והיו נוכחות כמעט באותה מידה.

 

מה קרה כאן?

אני מאמינה ששורש הבעיה נעוץ באופן האימון של התלמיד כשהוא לבדו ללא הנחיית מורה.

 

נזכרתי בתקופה בה למדתי פיתוח קול בשנות העשרים שלי, והייתי באמת תלמידה מאד חרוצה, שמתאמנת כל יום (טוב, כמעט...) במשך השבוע לאחר כל שעור פיתוח קול שלי. הבעיה היתה שלאחר זמן לא רב בתוך כל אימון הייתי חווה כאבי גרון ועייפות קולית, והייתי נאלצת להפסיק לעתים קרובות.

החלטתי להתעמק בשאלת האימון העצמי, ועל כך המאמר.

 

דרכי למידה שונות

אנשים הם שונים באינספור אופנים, וידוע היום שאנשים לומדים בצורה יעילה בדרכים שונות זה מזה. זה לא שכל אחד יכול ללמוד רק בדרך זו או אחרת, אלא שהדרך היעילה והקלה יותר לאנשים מסוימים שונה מהדרך של אנשים אחרים.

 

נהוג לחלק את הלמידה לויזואלית (למשל דרך קריאה), שמיעתית (למשל ע"י הקשבה להקלטות) או תחושתית (למשל ע"י חישת האיברים המהדהדים בשירה).

 

יש כאלה עם יכולת ריכוז לפרקי זמן ארוכים, כך שהם יכולים להציב לעצמם משימות ולהתאמן עליהן למשך פרק זמן ארוך עד שמרגישים שמיצו את האימון ביעילות.

 

אחרים מאבדים סבלנות במהירות ומרגישים צורך לעזוב את הנושא עליו התאמנו לאחר כמה דקות, ולעבור לנושא אחר.

 

הדבר דומה לטיפוסים שהשולחן שלהם תמיד מאורגן ומסודר וכך הם מרגישים שהם יכולים לתפקד בצורה יעילה ביותר שלהם, לעומת אלה שעל שולחנם נערמים כמה ספרים פתוחים באותו הזמן, רשימות על נושאים שונים ומשימות שונות שלכולן יש חשיבות עליונה בעיניהם...האמת היא שאני נמנית על הסוג השני, ועושה מאמצי-על כדי להיות דומה יותר לטיפוס הראשון...

 

נחזור לנושא אימון השירה, ונתמקד היום בחלק של תרגילי הטכניקה.

 

אורך זמן התירגול

השאלה הראשונה היא – כמה זמן להקדיש לכל תרגיל, וכמה לכל האימון הטכני?

אורך הזמן לאימון תלוי בגורמים פנימיים-אישיים וחיצוניים-אובייקטיביים.

  • הגורמים העיקריים האישיים התלויים בזמר עצמו, הם הסיבולת הפיזית-קולית שלו, ויכולת הריכוז שלו בביצוע מטלות.

  • הגורמים החיצוניים תלויים בחלל עבודה מתאים ובזמן פנוי לאימונים.

האידיאל לאימון קולי הוא כחצי שעה עד שעה ביום, ואולי גם פעמיים כאלה ביום.

 

משך הזמן המומלץ לזמר הוא נמוך בהרבה מאשר לנגנים של כלים אחרים. למה?

כיון שכלי הנגינה של הזמר הוא הגוף עצמו, והקול מתעייף הרבה יותר מהר מאשר הידיים (פסנתר, כינור, תופים) או השפתיים (כלי נשיפה).

לאחר האימון הטכני מגיע זמן האימון על השירים, ועל כך אדבר בפרק אחר.

 

סיבולת קולית

יש זמרים שקולם חזק ובריא מיסודו והם יכולים להתאמן זמן ארוך יותר בלי להתעייף, ויש לעומתם כאלה שקולם שברירי יותר והם מרגישים עייפות קולית לאחר כחצי שעת אימון. כמובן שעם האימונים, כמו בספורט, מתחזקת כל מערכת הקול, הנשימה והתמיכה, אבל עדיין לכל אדם יש את היכולת הבסיסית הפיזית שלו והוא חייב להיות מודע לה ולפעול על פיה.

אני יודעת שיש על כך חילוקי דעות, ויש מורים המאמינים שכל אחד יכול להגיע לסיבולת גדולה ולזמן שירה ארוך, אבל מניסיוני הדבר אינו כך, לא לכולם. נולדנו עם נתונים פיזיים מסוימים, ואיתם אנו אמורים לפעול כמיטב יכולתנו. אני, למשל, מתעייפת מהר, וכך היה תמיד. כשלא הקשבתי לקצב הפנימי שלי והמשכתי להתאמן יותר מדי - חוויתי עייפות קולית, ולפעמים הגעתי לצרידות.

 

חלוקת הזמן בתירגול

כאמור בחלק הראשון של המאמר, יכולת הריכוז של אנשים שונה ולכן דרך התירגול שלהם אמור להשתנות גם הוא. לא אמנה את כל האפשרויות השונות אבל אתן כמה המלצות אותן אני ממליצה לתלמידיי.

חילקתי אותם ל-3 טיפוסים לפי יכולת הריכוז:

  • ה"חרשנים" 

התירגול הקל ביותר הוא כמובן לאלה שקל להם לשבת בכיתה (בבי"ס) ולהקשיב, לכתוב סיכומים, למצוא זמן להכנת שעורים ולזכור את רוב החומר הנלמד. הם אלה שגם בשעורי הקול קשובים לכל מילה של המורה, מיישמים מיד את הנילמד בשעור, חוזרים על השעור בבית 3-5 פעמים ובאים עם תוצאות טובות יותר בפעם הבאה. אם יש לכם כאלה תלמידים (ובד"כ הם לא רבים) - בורכתם, ותלמידים כאלה אינם זקוקים להנחיה נוספת.

האמת היא שגם לאלה עם יכולות הלמידה הגבוהות יש בימינו עומס בחיים ו/או קשיים רגשיים המפריעים להם בלמידה הפשוטה והחלקה אותה ציירתי כאן.

  • "הממוקדים"

יש את אלה המעדיפים נושא אחד או שניים לתרגול, ולאלה כדאי להתמיד באותם תרגילים עם וריאציות שונות כדי לחוות את ההתקדמות בצורה יסודית ולהכיר היטב את התחושות הפיזיות של הצלילים מתוך צורת התרגול הזו. על תלמידים כאלה להיזהר מעייפות קולית שיכולה להגיע מתוך התרגול הממושך של אותם השרירים שוב ושוב. במקרה כזה מומלץ לצאת למנוחה, של כמה דקות עד לכמה שעות, ואז לחזור לתרגל שוב.

  • "מהירי–השתעממות"

יש כאלה עם טווח קשב קצר ונטיה להשתעמם במהירות. לאלה התרגול יהיה מורכב מתרגילים קצרים ומשתנים במהירות יחסית, גם אם נושא התרגיל נשאר דומה. אורך זמן התרגול יהיה קצר בד"כ, 10-15 דקות בלבד, אבל לאלה אני ממליצה לחזור לאימון נוסף (אם אפשרי מבחינת הזמן) בהמשך היום. מומלץ לעבור לשירים עצמם לאחר חימום קצר, ולחזור לתירגול טכני אם השיר עצמו מציב קשיים טכניים המבקשים פיתרון. השילוב הזה יוצר ענין ושינוי בלתי פוסק המתאים לטיפוס חסר המנוחה.

 

דרך אגב, התלמיד ש' בראש המאמר שייך לטיפוס הה"חרשנים" והוא נהג לעבוד על אותו תרגיל שוב ושוב ולהתיש את קולו באזורים מסוימים באופן קבוע. כשהבנו את זה, הכנו תכנית עבודה אחרת, בנוסף לכך שהוא נעשה מודע לדרך האימון שלו שגרמה לו לקשיים אמיתיים בקולו.

 

התחלתי את המאמר בסיפור על הקשיים שלי באימוני הקול שלי כתלמידה, ואסיים במסקנה החשובה ביותר שהגעתי אליה אז, עם המורה הנהדרת שהיתה לי.

מורתי הציעה, לאחר מחשבה - "למה שלא נקליט את השיעורים, וכך תוכלי להתאמן בבית בדיוק על מה שלמדת כאן בשעור? כך לא תתני פרשנות חדשה לתרגילים ותשמעי בדיוק את אותן ההערות שנתתי לך בשעור."

וכך היה. כך באמת נפתרה הבעיה...

 

היום כמעט כולם מקליטים כל דבר, וזה נשמע טריוויאלי וברור מאליו, אבל כשאני למדתי זו היתה בהחלט מחשבה די חדשה!

אם כך - זה מה שאני ממליצה לכל מתרגל - לעבוד עם ההקלטה בה המורה מדריך אותך בכל צעד ושעל, עד שתגיע לשליטה ומודעות קולית טובות מספיק, כך שאפשר לתרגל לבד.

 

 

האם המאמר עזר לכם להתמקד טוב יותר כדי להתאמן בצורה יעילה יותר? אשמח אם תשתפו מהחוויות שלכם לגבי דרך האימון האידיאלית לכם.

 

ואתם בהחלט מוזמנים לשתף את המאמר עם חברים:)

 

 

 

בנובמבר יפתחו שני קורסים ואני מזמינה אתכם לקרוא עליהם ולראות אם הם מתאימים לכם:

"ארגז הכלים להוראת פיתוח הקול" 

http://www.tami-vocalwisdom.com/#!blank/c1s48

 

"לכבוש את הבמה" -  קורס להגשת שירים בדרך אותנטית

http://www.tami- vocalwisdom.com/#!---/c1onj

 לפרטים, שאלות והרשמה:

tamik.vocalwisdom@gmail.com‏

 

I'm a news headline 3

April 22, 2013

I'm a news story. I'm a great place for you to let your users know what's new with your company. You can choose what news stories appear on your page. Double click me to change me and your own content. To customize me and change my font click on the Design tab in the property panel.

Please reload

המייל שלי

054-5703631 

הטלפון שלי

תמי קצין - חכמת הקול

  • Grey Facebook Icon

כל הזכויות שמורות © תמי קצין, חכמת הקול

bottom of page