ההשתלמות האחרונה שלנו למורים לפיתוח קול הסתיימה, ואנחנו מוצאות את עצמנו עם הרבה מחשבות, שאלות ותובנות שלא רצינו להשאיר רק בינינו.  אלה לא סיכומים “אקדמיים”, וגם לא רשימת הצלחות. זו התבוננות כנה במה שפגשנו, במה שהפתיע אותנו, ובמה שלמדנו – גם על הוראת קול, וגם על עצמנו כמנחות. בהשתלמות הזו השתתפו מורות בלבד, ולכן הדוגמאות מנוסחות בלשון נקבה. יחד עם זאת, המחשבות שעולות כאן נוגעות לכל מי שעוסק בהוראת הקול – נשים וגברים כאחד. בחרנו לכתוב את הדברים מתוך רצון לדייק את הדרך שלנו קדימ

תרגיל נשימה וקול לילדים עם נרות לחנוכה

מה עושים כשקול של בני נוער לא יציב ומשתנה כל שבוע? מה כן ללמד, מה לא, ואיך לשמור על קול בריא בתקופה הזו.

מעבר בין רגיסטרים והגישה הרגשית מעבר בין רגיסטרים הוא לא רק אתגר טכני - הוא גם מבחן של ביטחון ושל גישה. כשהתלמיד חושש “להישבר”, הגוף מתכווץ - והקול מאבד את החופש שלו. הרבה מההצלחה בעבודה על מיקס תלויה דווקא ביכולת להתגבר על הפחד מהשבירה  ולהפחית את המתח שמגיע איתו. הפחד הזה גורם לכיווץ של שרירים שונים, ולא חשוב כל כך אילו בדיוק - הוא פשוט עובר דרך כל הגוף. המורה יכול לראות זאת בקלות - הסנטר עולה, הלסת ננעלת קדימה, העיניים מתקבעות בלי עפעוף, מופיע חיוך מתוח או כיווץ בכתפיים. ל

להקשבה לפודקאסט של הפרק השראה לשיחה השראה לשיחה הזו הגיעה בעקבות מקרה שקרה בתחרות שירה – מתחרה ביצעה שיר באופן מנייריסטי ומוגזם מאד, מה שמכונה "cursive singing". כשהמנטורית בתכנית ביקשה ממנה לשיר באופן ניטרלי יותר, היא לא הצליחה וחזרה שוב על אותו אופן שירה. תגובת המנטורית היתה של כעס ותוקפנות מסוימת. שאלתי את עצמי - למה המתחרה לא עושה את השינוי, אם היא רוצה לעבור לשלב הבא... נוכחתי להבין שהיא "נתקעה" על סגנון מסוים ואיבדה את הגישה לקול האותנטי שלה. לא היתה לה היכולת לשיר באו