עובדים על נשיפה - אבל הבעיה מתחילה לפני הצליל. במאמר הזה אני מציעה הסתכלות אחרת על נשימה בשירה, דרך השאיפה שמארגנת את הקול עוד לפני הצליל הראשון

רוב המורים לפיתוח קול עובדים לבד בסטודיו שלהם, לעיתים במשך שנים, מבלי שמישהו מתבונן בהוראה שלהם מבחוץ. במאמר הזה אנחנו מספרות כיצד נולדה מעבדת הפרקטיקום של "הקוראות בקול", ומה קורה כאשר שיעור אמיתי הופך לחומר ללמידה מקצועית משותפת.

למה גם זמרים מקצועיים עם טכניקה טובה חווים שחיקה קולית בשירים מאתגרים? (נתתי ל-NotebookLM להכין סרטון על המאמר. נראה ונשמע מעניין...מה דעתכם?) השאלה הזו עלתה באחד השיעורים, ואני מניחה שהיא מוכרת גם לזמרים שמופיעים לעיתים קרובות, וגם למורים שמלווים תהליכי עבודה אינטנסיביים לאורך זמן. בעיניי, התשובה אינה נמצאת בעוד חיזוק טכני או בהוספת תרגול, אלא בארגון השיר מבחינת חלוקת האנרגיה, או ליתר דיוק – חלוקת המאמץ. שירה אינה ריחוף – היא עבודה פיזית לעיתים יש רתיעה מהמילה "מאמץ" בהקשר ש

ההשתלמות האחרונה שלנו למורים לפיתוח קול הסתיימה, ואנחנו מוצאות את עצמנו עם הרבה מחשבות, שאלות ותובנות שלא רצינו להשאיר רק בינינו.  אלה לא סיכומים “אקדמיים”, וגם לא רשימת הצלחות. זו התבוננות כנה במה שפגשנו, במה שהפתיע אותנו, ובמה שלמדנו – גם על הוראת קול, וגם על עצמנו כמנחות. בהשתלמות הזו השתתפו מורות בלבד, ולכן הדוגמאות מנוסחות בלשון נקבה. יחד עם זאת, המחשבות שעולות כאן נוגעות לכל מי שעוסק בהוראת הקול – נשים וגברים כאחד. בחרנו לכתוב את הדברים מתוך רצון לדייק את הדרך שלנו קדימ

תרגיל נשימה וקול לילדים עם נרות לחנוכה