5 תובנות שעלו מתוך ההשתלמות האחרונה שהעברנו למורים לפיתוח קול
- תמי קצין חכמת הקול
- לפני 5 ימים
- זמן קריאה 4 דקות
ההשתלמות האחרונה שלנו למורים לפיתוח קול הסתיימה, ואנחנו מוצאות את עצמנו עם הרבה מחשבות, שאלות ותובנות שלא רצינו להשאיר רק בינינו.
אלה לא סיכומים “אקדמיים”, וגם לא רשימת הצלחות.
זו התבוננות כנה במה שפגשנו, במה שהפתיע אותנו, ובמה שלמדנו – גם על הוראת קול, וגם על עצמנו כמנחות.
בהשתלמות הזו השתתפו מורות בלבד, ולכן הדוגמאות מנוסחות בלשון נקבה.
יחד עם זאת, המחשבות שעולות כאן נוגעות לכל מי שעוסק בהוראת הקול – נשים וגברים כאחד.
בחרנו לכתוב את הדברים מתוך רצון לדייק את הדרך שלנו קדימה.
ההשתלמות הזו חידדה לנו אילו נושאים דורשים עוד העמקה, ואילו מורים מרגישים מוכנים ורוצים להמשיך לעבוד איתנו בקורסים ובהשתלמויות הבאות.
ומכאן, חמישה דברים חשובים במיוחד שלמדנו בהשתלמות האחרונה שלנו
1. אין דבר כזה “רמת ידע אחת” אצל מורים לפיתוח קול
אחת ההבנות הראשונות שעלו כבר בתחילת ההשתלמות היא שמורות מגיעות אלינו ממקומות שונים מאוד. רקעים שונים, מסלולי לימוד שונים, ניסיון שירה והוראה מסוגים אחרים לגמרי.
יש מורות עם הכשרה מסודרת - באקדמיה או דרך קורסים, שעבורן החומר נשמע מוכר. אבל כשהעמקנו, גילינו שיש עוד שכבה של חיבור בין ידע, יישום וחשיבה פדגוגית שלא תמיד מתבהרת בלימודים הראשוניים.
יש מורות עם ניסיון הוראה עשיר ואינטואיציה חדה, שמזהות תופעות קוליות במהירות, אבל לא תמיד מדברות בשפה פדגוגית ברורה שמאפשרת להסביר, לנתח ולהעביר את הידע הלאה.
ויש מורות עם יכולת נדירה ליצור קשר, ביטחון וחופש יצירתי אצל תלמידים.
זו מיומנות עמוקה בפני עצמה, גם אם הידע התיאורטי עדיין בתהליך בנייה.
ההשתלמות הפגישה את כל העולמות האלה יחד, וזה היה אחד האתגרים וגם אחד היתרונות הגדולים שלה.
2. השתלמות איננה קורס, ולכל אחד מהם יש תפקיד אחר
בשלב מסוים הבנו שעלינו לעצור ולהבחין בין שני דברים שונים לחלוטין.
קורס והשתלמות אינם אותו דבר.
קורס נועד לבניית בסיס, להבין איך הקול עובד, מהם רגיסטרים, איך מלמדים פיתוח קול מהשלבים הראשוניים.
השתלמות נועדה להעמיק, להשלים פערים נקודתיים, לחדד מושגים, לחבר בין ידע קיים לפרקטיקה ולהכניס ידע חדש.
כך הדבר בכל מקצוע הדורש מיומנות גבוהה והתפתחות מתמדת.
בהשתלמות הזו פגשנו מורות שהיו להן פערים גדולים יחסית בידע בסיסי.
הבנו שלא נוכל, וגם לא נכון, להפוך השתלמות לקורס למתחילים.
כן ניסינו לגשר. לפעמים הוספנו הבהרה למונח.
לפעמים אמרנו ביושר שיש ידע שכדאי להשלים בדרך אחרת, אולי בלמידה אישית.
לא מתוך שיפוט, אלא מתוך אחריות מקצועית.
3. פערי ידע אינם כישלון, אלא נקודת מפגש רגישה
מה קורה כשמגלים פערים תוך כדי השתלמות?
רוב המורים והמורות שהגיעו להשתלמות עשו זאת מתוך תחושת אחריות מקצועית ורצון כן להשלים פערים שהיו מודעים אליהם.
זה בפני עצמו נתון משמעותי, והוא מעיד על מחויבות להוראה וללמידה מתמשכת.
במהלך ההשתלמות היו גם מורות שגילו פערים רחבים יותר ממה שחשבו בתחילה.
הגילוי הזה לא תמיד היה פשוט.
לעיתים הוא עורר חוסר נוחות, ערעור ביטחון, ואפילו תחושה של אכזבה מעצמן מבחינה מקצועית.
חשוב לנו לומר את זה באופן ברור:
אנחנו לא רואות בכך כישלון.
להפך - זהו רגע משמעותי של מפגש עם המציאות, ורגע כזה יכול להיות נקודת מוצא מצוינת להתפתחות אמיתית.
ההשתלמות חידדה לנו תובנה חשובה:
עצם החשיפה לפער אינה הבעיה.
השאלה המרכזית היא מה עושים איתה.
השתלמות טובה לא אמורה להקטין או לבייש, אבל כן לאתגר.
האתגר הזה דורש רגישות משני הצדדים:
מצד המנחות, בבחירת השפה, הקצב והמסגרת;
מצד הלומדות, בנכונות להישאר פתוחות גם כשהמפגש עם הפער אינו נוח.
דווקא שם, באזור הלא־נוח, מתחילה תנועה אמיתית קדימה.
4. אבחון הוא לב המקצוע, ורובנו לא למדנו אותו בצורה מסודרת
אחד הנושאים המרכזיים בהשתלמות היה אבחון.
כל מורה מאבחנת, בכל שיעור, מהרגע הראשון ועד סוף תהליך העבודה עם תלמיד.
רובנו לא קיבלנו הכשרה מסודרת בתחום הזה. הדרך להבנת אבחון היתה עבורנו ארוכה, מלאה בניסוי וטעייה.
ככל שהאבחון מדויק יותר, כך תהליך ההוראה מכוון וממוקד יותר.
אם הצלחנו בהשתלמות הזו לקצר אפילו חלק קטן מהדרך למורות אחרות, זו הצלחה גדולה בעינינו.
האבחון מחייב שילוב של הקשבה, ראייה, תחושה, ידע תיאורטי ויכולת לבחור מה לעשות עם כל זה בזמן אמת.
זו מיומנות שנבנית לאורך שנים, ודווקא לכן חשוב לתת לה מקום מרכזי בלמידה של מורים.
5. גם אנחנו למדנו, וההוראה שלנו השתנתה
עבודת ההכנה להשתלמות היתה עצומה.
מאות שעות של קריאה, כתיבה, פגישות עבודה, ניסוח ודיוק.
יכולנו ללמד עוד ועוד, אבל הזמן היה מוגבל, ולכן בחרנו בפינצטה כל נושא, כל שקופית, כל דוגמה.
היו ויתורים, לפעמים על תכנים שהלהיבו אותנו במיוחד.
הבחירה להתמקד במה שחשבנו שיקדם מורים בצורה המשמעותית ביותר היתה מודעת והוויתור היה לפעמים כואב.
התהליך הזה שינה אותנו, כמורות, כמנחות, וכשותפות.
ההוראה שלנו לתלמידי שירה ולמורים נהייתה מדויקת יותר, פשוטה יותר להסבר, ובעיקר מעניינת יותר עבורנו.
בסיום ההשתלמות שמענו משפט שחזר מכמה משתתפות:
“כל מורה צריך לעבור השתלמות כזו, בכל שלב”.
אנחנו מאמינות בזה באמת.
למידה מתמשכת איננה סימן לחוסר, אלא לתנועה.
מי שממשיכה ללמוד, תוך כדי עשייה ויישום, לא דורכת במקום, היא מתמקצעת.
לסיום
היה לנו תענוג לפגוש מורות סקרניות, כנות, כאלה שמרשות לעצמן לשאול ולא לדעת הכל.
דווקא בלי שריון ובלי הצגה של “הכל כבר סגור”, נפתחת אפשרות אמיתית להתפתחות.
השלב הבא בעבודה שלנו עם מורים
מתוך העבודה בהשתלמות הזו מתגבש אצלנו בימים אלה קורס קצר בשם "פרקטיקום למורים לפיתוח קול”.
זהו קורס המיועד למורים שרוצים לעבוד על מקרים אמיתיים, לשאול שאלות מקצועיות לעומק, ולחדד את החשיבה הפדגוגית דרך עשייה.
עוד נכתוב עליו בהמשך.
---------------------------------------------
רוצים להמשיך את ההתפתחות המקצועית שלכם באופן עצמאי?
אנחנו, “הקוראות בקול”, רותי חלבני ותמי קצין, עוסקות בהוראת פיתוח קול ובהכשרת מורים, ומציעות לאורך השנה השתלמויות וקורסים למורים בשלבים שונים של הדרך.
כדי להתעדכן בהשתלמויות הבאות, מוזמנים להצטרף לרשימת התפוצה שלי (טופס לניוזלטר בצדי הדף)
הספר "לעלות אוקטבה – ארגז הכלים המקצועי למורה לפיתוח קול" נכתב מתוך עבודה בשטח, ומציע גישה שיטתית, רגשית ומעשית להוראת פיתוח קול.
אפשר גם להאזין לפודקאסט שלנו, "הקוראות בקול" – שיחות על פיתוח קול, שירה והוראה, עם רותי חלבני ותמי קצין.,
ולמי שמעדיף ללמוד דרך צפייה, בערוץ יוטיוב שלי תמצאו סרטונים בנושאי פיתוח קול ושירה
תגובות