להתקדם בקצב שאפשר לצמוח בו
לפני יומיים (2)
זמן קריאה 4 דקות
עודכן: לפני 19 שעות
להאזנה לפרק
אני אוהבת מאוד לרקוד. כך היה מאז שהייתי צעירה מאוד, וכך זה נמשך לאורך כל חיי.
לאחרונה חזרתי לרקוד אצל מורה נעימה מאוד. השיעורים שלה מעוררים בי שמחה ומעלים גם את מצב הרוח וגם את רמת האנרגיה.
אף שאני מרבה ללכת ועושה מתיחות מדי יום, הכושר שלי ירד במידה ניכרת עם השנים.
בשיעור האחרון המורה לימדה ריקוד שהצעדים בו היו פשוטים למדי. היה לי קל לבצע כל תנועה בפני עצמה, וגם את רצף התנועות הצלחתי לזכור.
אבל השיר היה מהיר מאוד.
ככל שניסיתי לעמוד בקצב, הרגשתי שאיכות התנועה שלי יורדת. התנועות נעשו חלקיות ומרפרפות.
במקום לבצע אותן במלואן, התחלתי רק "לסמן" אותן.
זה לא קרה מפני שלא הבנתי מה צריך לעשות, ולא מפני שהתנועות היו קשות מדי, אלא מפני שלא היה לי די זמן לבצע אותן.
בהדרגה העייפות השתלטה עלי. מצב הרוח השמח שאיתו נכנסתי לשיעור התחלף במחשבות עצובות ובביקורת עצמית על חוסר היכולת שלי. נדרש ממני מאמץ לא קטן כדי להישאר ולא לברוח מהחדר.
הרמתי את עיניי והסתכלתי סביבי.
רק המורה הצליחה לעמוד בקצב. כמעט כל שאר הרוקדות, כמוני, סימנו את התנועות או פיגרו אחרי המוזיקה.
היה לי ברור שאילו הריקוד היה מתנהל בקצב מעט איטי יותר, רובנו היינו מצליחות לא רק לזכור את התנועות, אלא גם לבצע אותן היטב וליהנות מהן.
מה קורה כשהלמידה מהירה מדי
החוויה הזאת גרמה לי לחשוב על שיעורי פיתוח קול ועל הצורך להתאים את קצב הלימוד לקצב ההתפתחות של התלמיד או התלמידה שאיתם אנחנו עובדים.
אנחנו עלולים לחשוב: הוא כבר לומד שנתיים, ולכן בשלב הזה הוא אמור להיות מסוגל לעשות כך וכך.
אבל משך הזמן שבו אדם לומד אינו מספר לנו בהכרח היכן הוא נמצא בתהליך.
אנשים אינם מתפתחים לפי לוח זמנים אחיד, וגם לא כל המרכיבים מתפתחים אצל אותו אדם באותו הקצב.
לפעמים גם התלמיד מטעה אותנו, ובאותה העת גם את עצמו, באשר ליכולת שלו ולמידת המוכנות שלו למשימה מסוימת.
השיר שהגיע מוקדם מדי
לפני שנים לימדתי תלמיד שהרשים אותי מאוד. היה לו קול יפה, אישיות נעימה ומוזיקליות רבה.
זמן קצר למדי לאחר שהתחיל ללמוד איתי, הצעתי לו לעבוד על שיר מורכב, הן מבחינה טכנית והן מבחינה מוזיקלית. הוא קיבל את המשימה בהתלהבות, והתחלנו לעבוד במקביל על הטכניקה הקולית ועל השיר.
בדיעבד, השיר הזה הגיע מוקדם מדי.
במקום להתקדם באופן רחב והדרגתי, התלמיד נתקע בשיר אחד.
הוא נאבק באלמנטים הקצביים המורכבים שלו ובקשיים טכניים קוליים שהתגלו בהדרגה.
הקשיים האלה לא היו ברורים לי בתחילת הדרך.
זו אחת הסיבות לכך שאני מדגישה כיום כל כך את חשיבותו של האבחון המתמשך.
האבחון אינו מסתיים בשיעור הראשון. לפעמים רק במהלך העבודה מתברר לנו מה עדיין אינו בשל.
לאחר כמה שיעורים מתסכלים הצעתי לתלמיד להניח לשיר ולבחור שיר מתאים יותר לשלב שבו היה.
הוא הגיב בכעס ובמגננה. הוא התעקש להמשיך ולעבוד עד ש"ינצח" את השיר, ואולי גם אותי...
בסופו של דבר הוא הגיע למבחן עם השיר הזה ועם שני שירים נוספים, שלהם הצלחנו להקדיש מעט מדי זמן בגלל הקשיים הרבים שבהם נתקלנו.
המשוב שקיבל היה קשה לשנינו.
על שני השירים האחרים נאמר שהביצוע היה ברמה סבירה ושניכרה בהם יכולתו.
הבוחנים הוסיפו שאילו היה עובד עליהם יותר, היה יכול להגיע לרמה גבוהה בהרבה.
על השיר שבו השקענו את מרבית זמננו נאמר באופן חד-משמעי שהוא עדיין לא היה מוכן לבצע אותו, ושחבל שבחר בו.
בסוף אותו סמסטר הוא הפסיק ללמוד אצלי, מבלי שנפרדנו באמת.
אני נשארתי עם צער ועם תחושת אחריות.
טעיתי כאשר הצעתי את השיר בשלב מוקדם מדי, ולא הצלחתי לתקן את הטעות כאשר התברר שהמשימה אינה מתאימה לו.
לא כל התעקשות היא התמדה
היום אני רואה דמיון רב בין מה שקרה בשיעור הריקוד לבין מה שקרה בעבודה עם אותו תלמיד.
בשני המקרים אפשר היה להבין את המשימה. בשני המקרים הייתה יכולת בסיסית לבצע את מרכיביה.
אבל הדרישה הכוללת הייתה מהירה או מורכבת מכפי שהיה אפשר להכיל באותו שלב.
וכאשר הדרישה אינה מותאמת, אנחנו מתחילים "לסמן" או להיאבק.
אנחנו עוברים על הדברים באופן חלקי, נאבקים כדי להישאר בקצב, משקיעים מאמץ רב, אבל איכות הביצוע והלמידה דווקא יורדת.
בשלב מסוים מצטרפים גם תסכול, ביקורת עצמית ואובדן הביטחון.
התעקשות אינה תמיד התמדה מועילה. לפעמים היא רק מאריכה מאבק במשימה שעדיין אינה מתאימה.
האחריות להתאים את הדרך
המסקנה שלי פשוטה:
עלינו להתאים את קצב הלמידה ואת רמת המשימה למקום שבו התלמיד נמצא עכשיו, ולא למקום שבו אנחנו או הוא חושבים שכבר היה אמור להיות.
גם כאשר תלמיד מבקש לבצע משהו שקשה לו מדי, האחריות המקצועית נשארת בידינו.
עלינו לדעת מתי לעודד אותו להתמודד ומתי לומר: עדיין לא. נגיע לשם, אבל קודם צריך לבנות את הדרך.
איננו צריכים למנוע מתלמידים לשאוף גבוה. להפך.
אבל כדי שיוכלו להגיע רחוק, עלינו לתת להם משימות מאתגרות במידה שמקדמת אותם, ולא במידה שגורמת להם רק לשרוד אותן.
אי אפשר להקדים את המאוחר.
אי אפשר לזרז צמח להכות שורשים או להנץ לפני שהגיע זמנו.
אפשר לתת לו תנאים טובים, להזין אותו, לשמור עליו ולהמתין בסבלנות להתפתחותו.
גם אנחנו, בני האדם, צומחים בדרך הזאת.
תפקידנו כמורים אינו לכפות את קצב הצמיחה, אלא לזהות אותו ולעבוד איתו.
--------------------------------------
ומה מתאים לכם ללמוד עכשיו?
המאמר הזה עוסק בחשיבות של התאמת הדרך למי שנמצא מולנו.
גם כשאנחנו מתכננות את ההשתלמויות והפעילויות הבאות של "הקוראות בקול",
חשוב לנו לא להניח שאנחנו כבר יודעות מה נכון לכם.
לכן רותי ואני הכנו סקר קצר, שיעזור לנו להבין אילו נושאים, מסגרות ודרכי למידה מעניינים אתכם עכשיו.
לקריאה והאזנה נוספת
אם הנושא הזה מעסיק אתכם, תוכלו להמשיך לקרוא ולהאזין גם למאמרים הבאים.
להמשך הלמידה וההתפתחות המקצועית
אם אתם מורים לפיתוח קול ורוצים להמשיך להעמיק בדרך שבה אתם מקשיבים, בוחרים ומלמדים,
אתם מוזמנים להצטרף לרשימת העדכונים על השתלמויות מקצועיות שאנחנו יוצרות במסגרת 'הקוראות בקול'.
תגובות