השיעור הראשון אינו מבחן

להאזנה לאודיו של הפרק

כיצד לאסוף מידע חשוב על קולו של התלמיד, בלי לגרום לו להרגיש שכל צליל שלו עומד למבחן

תחילת שנת הלימודים מביאה אל הסטודיו תלמידי קול חדשים, לצד תלמידים ממשיכים שחוזרים לאחר הפסקה. זהו זמן טבעי להקשיב מחדש, להתבונן ולערוך אבחון קולי של מצבו הנוכחי של התלמיד.

אבל איך עושים זאת בלי לגרום לתלמיד להרגיש שהוא עומד למבחן?

כולנו מרגישים קצת כמו ילדים כשבוחנים אותנו.

גם תלמידים בוגרים, מנוסים ובטוחים בעצמם עלולים להתכווץ ברגע שבו הם מרגישים שכל צליל שלהם נמדד.

אחד מתפקידיה של המורה בתחילת התהליך, וגם בחזרה אליו, הוא להכיר את קולו של התלמיד ולאסוף מידע על דרך פעולתו:

התנהלות הנשימה בזמן השירה, היציבה וארגון הגוף, רמת המתח והמאמץ, הדיוק והקצב, ההגייה,

המנעד, השימוש ברגיסטרים, איכות הקול וההתייחסות לטקסט ולהבעה.

המורה זקוקה למידע הזה כדי לדעת כיצד להתקדם.

אבל אין הכרח שהתלמיד יחווה את המפגש כסדרה של בדיקות.

כאשר תלמיד מרגיש שבוחנים אותו בזכוכית מגדלת, משהו בהתנהלותו עלול להשתנות.

הוא עשוי להתכנס, להתכווץ או להתאמץ יותר מהרגיל.

המתח הנפשי עלול לפגוע ביכולת הקולית הזמינה לו באותו רגע.

כך נפגעים גם חוויית השיעור וגם האבחון עצמו.

במקום לשמוע כיצד התלמיד שר באופן טבעי, המורה עלולה לשמוע בעיקר כיצד הוא מגיב למצב של לחץ.

איך אפשר להפוך את המפגש לחוויה נעימה ומועילה יותר?

אפשר להתייחס לשיעור הראשון כמפגש של היכרות, אישית וקולית.

המורה יכולה לבקש מהתלמיד לשיר שיר שהוא אוהב ומרגיש בו בנוח, ולאו דווקא שיר מאתגר במיוחד.

תלמידים ממשיכים יכולים לבחור שיר שהם נהנים לשיר, שיר שהם מרגישים שהתקדמו בו,

או אפילו תרגיל שהם אוהבים.

הבחירה הזאת אינה מונעת מהמורה לאבחן.

להפך:

כאשר התלמיד מרגיש בטוח יותר, יש סיכוי טוב יותר שהמורה תשמע תמונה אמינה של קולו

ושל דרך השימוש שלו בו.

גם התרגילים הראשונים יכולים להיות פשוטים, נוחים וקלים יחסית לביצוע.

אפשר להסביר שהם נועדו לחמם את הקול ולאפשר למורה ולתלמיד להכיר יחד את דרך פעולתו.

אין צורך להסתיר את ההקשבה המקצועית של המורה,

אבל גם אין צורך להפוך כל תרגיל למשימה שהתלמיד יכול להצליח בה או להיכשל בה.

בזמן התרגילים וביצוע השיר המורה יכולה לרשום לעצמה את מה שהיא שומעת ורואה:

היציבה וארגון הגוף, דפוסי הנשימה, ההגייה, עוצמת הקול, איכות הצליל,

סימנים של מתח או עייפות, המנעד הזמין באותו יום, השימוש ברגיסטרים ותגובותיו של התלמיד להנחיות.

עם זאת, מפגש אחד אינו מספק תמונה מלאה.

קולו של אדם מושפע מעייפות, מתח, מצב רגשי, מצב בריאותי, מידת הביטחון שלו וההיכרות עם הסביבה החדשה.

אבחון ראשוני הוא נקודת מוצא, לא פסק דין.

ההיכרות היא הדדית

בשיעור הראשון לא רק המורה לומדת להכיר את התלמיד.

גם התלמיד בודק, במודע או שלא במודע, כיצד המורה מקשיבה לו,

איך היא מגיבה לקושי, האם הוא מרגיש בטוח לנסות, והאם מותר לו לטעות.

לכן כדאי לתת מקום גם לדברים שהתלמיד כבר עושה היטב.

המשוב צריך להיות אמיתי ומדויק:

יציבה מאורגנת, גוון קול נעים, הקשבה טובה, קשר למילים, קצב יציב,

נכונות להתנסות או יכולת לתקן בעקבות הנחיה.

נקודות החוזק אינן רק מקור לעידוד.

לעיתים קרובות הן גם הדרך הטובה ביותר להתחיל לעבוד על מה שעדיין דורש התפתחות.

המורה יכולה לרשום לעצמה את הנושאים שתרצה לבדוק ולעבד בהמשך.

אין צורך לפרוש בפני התלמיד כבר במפגש הראשון רשימה מלאה של כל מה ששמעה וראתה.

אפשר לבחור כמה תובנות חשובות, להציג אותן באופן שמכוון להמשך הדרך,

ולהשאיר מקום לכך שהתמונה עוד תשתנה ותתבהר.

אין דד-ליין להיכרות עם קולו של אדם.

יש תהליך.

ככל שהתלמיד מרגיש פחות צורך להוכיח מה הוא מסוגל לעשות,

כך הוא יכול לשיר בחופשיות רבה יותר, והמורה יכולה להכיר את קולו באופן אמין ומעמיק יותר.

המטרה אינה להצליח בשיעור הראשון.

המטרה היא להתחיל תהליך שבו אפשר לשיר, ללמוד וליהנות מהדרך.

------------------------

אם אתם מורים לפיתוח קול ורוצים להמשיך להעמיק בדרך שבה אתם מקשיבים, בוחרים ומלמדים,

אתם מוזמנים להצטרף לרשימת העדכונים על השתלמויות מקצועיות שאנחנו יוצרות במסגרת 'הקוראות בקול'.

עדכונים על השתלמויות למורים לפיתוח קול

רכישת הספר שלי להוראת פיתוח קול:

⁠ "לעלות אוקטבה – ארגז הכלים המקצועי למורה לפיתוח קול"⁠

לפודקאסט 'הקוראות בקול'