נשימה בשירה: למה שליטה בנשיפה לא תמיד מספיקה

להקשבה לפרק - הקשיבו כאן או בספוטיפיי

עובדים על נשיפה - אבל הבעיה מתחילה לפני הצליל

יש נושאים שאני מלמדת כבר שנים, ונשימה היא אחד המרכזיים שבהם. לאורך זמן שמתי דגש גדול על איכות ואורך הנשיפה - איך לנהל את האוויר, איך להחזיק משפטים, ואיך לשמור על יציבות קולית לאורך השירה.

וזה עבד, לפעמים טוב יותר, לפעמים פחות.

ואז שמתי לב שמשהו עדיין לא מתייצב

ובכל זאת, שוב ושוב פגשתי תלמידים שהשליטה שלהם לא באמת התייצבה.הקול היה לחוץ, המעברים לא היו חופשיים, והתחושה הכללית הייתה של מאמץ במקום של נינוחות.

אמנם הנשיפה שלהם התארכה והיתה יציבה למדי, אבל עדיין הופיעו קשיים של התחלת משפטי שירה עם מאמץ מסוים, שבתחילה לא הבנתי את משמעותו.

הבנתי שאני שואלת את השאלה הלא נכונה

לקח לי זמן להבין שהמיקוד שלי היה חלקי.

כי ברוב המקרים, מה שקובע את איכות הנשיפה הוא בכלל מה שקורה רגע לפני כן - בשאיפה.

שאיפה רגועה ומכוונת יכולה לשנות את תחושת השליטה והחופש בשירה

מה בעצם קורה שם, רגע לפני הצליל

כששאיפה נעשית במהירות, מתוך לחץ, או בלי קשר למה שעומד להישמע  -הגוף כבר נכנס למצב של חוסר איזון.ומשם, גם נשיפה "נכונה" כביכול, לא באמת תפתור את הבעיה.

שרים טוב - אבל משלמים על זה בדרך

חשוב לומר - יש זמרים שיכולים להישמע טוב מאוד גם עם שאיפה לא מדויקת.אבל במקרים כאלה, חלק גדול מהמאמץ שלהם במהלך השירה מושקע בתיקון של מה שקרה עוד לפני הצליל הראשון.

במילים אחרות, הם מצליחים למרות השאיפה - לא בזכותה.

זה יוצר בזבוז אנרגיה מיותר, מה שאני מכנה "פיצוי", שאמור לתקן את הקושי שנוצר בשאיפה לא נכונה.הדבר מכניס לתוך השירה עיסוק מתמיד בשליטה ובתיקון, במקום לאפשר התמקדות מלאה בהבעה ובביצוע האמנותי.

ומה קורה כשהשאיפה כן מתארגנת אחרת

לעומת זאת, כאשר השאיפה היא רגועה, מכוונת, ומותאמת לצליל או למשפט שעומדים להגיע     - משהו משתנה מיד בתחושת השליטה.

הזמר מתארגן אחרת, האוויר שנשאף מתאים בדיוק למשימה שתגיע, והדבר מפחית את הלחץ הכללי בגוף ובנפש הזמר וכמובן מקרין על אופן השירה שלו.האפשרות לגמישות ולהבעה נפתחת באופן טבעי יותר.

"שאיפה אל הצליל" - איך אפשר לגשת לזה בפועל

אחת הדרכים שאני עובדת איתן על זה נקראת "שאיפה אל הצליל".

במקום לשאוף ואז לשיר ללא תכנון,אנחנו כבר בשאיפה מכוונים את הגוף והקול למה שעומד לקרות.

אפשר לנסות את זה בצורה פשוטה:

לפני תחילת צליל, לעצור רגע ולהרגיש אותו בגרון בצורה ברורה - גובה, אופי, תחושה.ואז לאפשר לשאיפה להגיע מתוך הכיוון הזה, ולא בנפרד ממנו.

ברגע הזה, השאיפה כבר הופכת לחלק מהשירה עצמה, ולא רק להכנה טכנית נפרדת.

שינוי קטן שמתחיל לפני הצליל הראשון

לעיתים, שינוי קטן כזה בתחושה - משנה את כל האופן שבו הקול מתארגן.

ואם זה עובד - שווה לבדוק מה עוד אפשר לחדד שם. יש לי הרגשה שבדרך זו יתגלו לכם עוד דברים נפלאים על הקול שלכם.

אם תרצו להרחיב על כך – אני מזמינה לראות את הוידאו עם הרצאה שלי בבי"ס "רימון" על נושא השאיפה אל הצליל, שהוקלטה לפני מספר שנים בנושא.

שאיפה וטוב לה

------------------

לרכישת הספר שלי להוראת פיתוח קול:

⁠ "לעלות אוקטבה – ארגז הכלים המקצועי למורה לפיתוח קול"⁠