שירה כעבודה פיזית - על מאמץ, בחירה ואחריות מקצועית
- לפני 3 ימים
- זמן קריאה 3 דקות
למה גם זמרים מקצועיים עם טכניקה טובה חווים שחיקה קולית בשירים מאתגרים?
(נתתי ל-NotebookLM להכין סרטון על המאמר. נראה ונשמע מעניין...מה דעתכם?)
השאלה הזו עלתה באחד השיעורים, ואני מניחה שהיא מוכרת גם לזמרים שמופיעים לעיתים קרובות, וגם למורים שמלווים תהליכי עבודה אינטנסיביים לאורך זמן.
בעיניי, התשובה אינה נמצאת בעוד חיזוק טכני או בהוספת תרגול, אלא בארגון השיר מבחינת חלוקת האנרגיה, או ליתר דיוק – חלוקת המאמץ.
שירה אינה ריחוף – היא עבודה פיזית
לעיתים יש רתיעה מהמילה "מאמץ" בהקשר של שירה, כאילו שירה אמורה להיות חוויה של ריחוף מתמיד, כמעט מדיטטיבי.
בפועל, שירה היא פעולה גופנית לכל דבר. לעיתים היא דורשת עבודה פיזית משמעותית, כזו שיכולה להגיע לרמות המזכירות פעילות אתלטית.
מתי מאמץ קולי הופך להיות בעייתי?
כשמאמץ יוצא מאיזון, כשאין הבחנה בין רגעי שיא לרגעים תומכים, ובעיקר – כשעבודה מאומצת חוזרת על עצמה לאורך זמן, שוב ושוב, ללא ניהול מודע.
דווקא זמרים בעלי יכולת טכנית גבוהה נוטים לעיתים להישען על היכולת הזו לאורך כל השיר, פשוט כי היא זמינה להם. כאן בדיוק מתחיל השחיקה.
מיפוי השיר ככלי לניהול מאמץ
הכלי שאני מציעה כאן פשוט יחסית, אך משמעותי, ואני מכנה אותו מיפוי השיר.
אפשר למפות שיר בהיבטים רבים. במקרה הזה, המיפוי מתייחס לרמת המאמץ.
לראות את השיר כרצף אנרגטי
מה זה אומר בפועל?
להתבונן בשיר לא רק כטקסט מוזיקלי או רגשי, אלא כרצף של דרישות אנרגטיות משתנות.
אפשר להתחיל בחלוקה הבסיסית: בתים, פזמונים, מעברים, סיומת.
לשאול שאלות שמכוונות לאנרגיה ולא רק לדיוק:
איך השיר מתפתח מבחינה רגשית ואנרגטית
האם המתח נבנה בהדרגה
האם השיר מתחיל באווירה מתוחה או דווקא מאופקת
אם יש מתח בתחילה – האם הוא מבוצע בעוצמה גדולה או באיפוק יחסי
היכן נמצא רגע השיא האמיתי של השיר - האם הוא בסיום, או מופיע מוקדם יותר
כמה פזמונים יש בשיר
והאם כולם מבוצעים (בשלב זה) באותה רמת אנרגיה.
בשלב הזה כבר ניתן לראות את פני השטח של השיר, גם בלי לגעת עדיין בטכניקה עצמה.
דירוג אנרגטי – כלי לחשיבה, לא נוסחה
כעת אפשר לדרג את חלקי השיר לפי רמות אנרגיה בסולם של 1 עד 10, כאשר 1 מייצג רמת אנרגיה נמוכה ביותר ו-10 את רמת השיא.
הדירוג אינו מדעי ואינו מוחלט אלא הוא כלי חשיבתי המיועד לתכנון יעיל.
לנהל משא ומתן עם השיר ועם עצמך
מכאן מתחיל סוג של משא ומתן עם השיר ועם עצמכם.
בודקים איפה רמת האנרגיה גבוהה מדי לאורך זמן, היכן אפשר להפחית מבלי לפגוע במסר, איפה נכון למקם את השיא המרכזי, ואיך בונים סביבו רמות שונות של אנרגיה, במקום קו אחיד וגבוה.
מיפוי מאמץ אינו ויתור על עוצמה, אלא בחירה מודעת מתי ואיך להשתמש בה.
כדאי גם לבדוק - האם קיימות טכניקות שירה חלופיות שיכולות לשרת את
אותה כוונה מוזיקלית בעוצמה דומה אך ברמת מאמץ נמוכה יותר.
אחריות מקצועית של הזמר ושל המורה
עבור מורים, זהו כלי עבודה ברור, לא רק לעזור לתלמיד להגיע לצלילים הקשים
אלא ללמד אותו מתי לא צריך להגיע אליהם במלוא הכוח.
למה זה משנה גם לביצוע, לא רק לקול
העבודה הזו מועילה מאוד לשמירה על הקול, אך לא פחות מכך – לביצוע עצמו.
חזרה על כל הפזמונים באותה רמת אנרגיה מעייפת לא רק את הקול של הזמר, אלא גם את האוזן של המאזין.
גיוון אנרגטי מחדד את הדרמה, משרת את הסיפור, ומאפשר לשיר להחזיק לאורך זמן – קולי, מוזיקלי ואמנותי.
איפה עושים את העבודה הזו בפועל
חשוב להדגיש - העבודה הזו אינה מיועדת להתבצע בזמן הופעה.
היא שייכת לחדר החזרות ולשיעורים עם המורה הפרטי.
שם יש את התנאים הדרושים - זמן שקט, מודעות ותשומת לב לפרטים.
קבלת החלטות לגבי חלוקת מאמץ בזמן אמת, על הבמה, היא לרוב אקראית.
הקשב מופנה לקהל, לליווי, לאקוסטיקה, לרגש, ולעיתים גם לעייפות שכבר נוכחת.
זה אינו הרגע לבנות אסטרטגיה, אלא ליישם החלטות שכבר התקבלו מראש.
כאשר מיפוי השיר נעשה מוקדם, ובאופן מודע, הגוף לומד את הרצף האנרגטי, הבחירות נטמעות, והביצוע יכול להישאר חופשי גם תחת עומס.
זהו תהליך של אחריות מקצועית לקול, לביצוע ולקריירה ארוכת טווח.
-----------------------------
תגובות