תוצאות החיפוש

נחשפתי היום לוידאו מרשים ביותר. אני יודעת שהוא לא חדש, אבל הדבר לא מוריד כמובן מחשיבות ההיחשפות אליו. יש כאן זמר צעיר עם קול שלא נשמע כמגיע מהעולם הזה. הוא משתמש בשירתו ב-5 אוקטבות, הכל צלול, פתוח, יש גיוון דינמי אינסופי. כלי נגינה משוכלל ביותר...הלסתות השמוטות של הבוחנים הסיניים מדברות בעד עצמן:) העליתי אותו כפוסט בפייסבוק וקיבלתי כמה תגובות מעניינות, שהיו עניין מרענן בשבילי, כיוון שבד"כ אנשים פשוט עושים "לייק" ודומיו וזהו... תגובה אחת היתה מעניינית במיוחד, ואני מעלה אותה גם כאן. "לטעמי זה נשמע יותר כמו תרגילים בפיתוח קול מאשר שירה. אין אחידות קולית. נשמע כמו כמה זמרים שונים בסגנונות שונים....השינויים בהפקה הקולית באיזורים השונים של המנעד היו קיצוניים מידי לשירה ומצויינים לתירגול של צבעים. בשירה משחקים עם צבעים אבל לא עד כדיי כך שאם אתה לא מסתכל אתה חושב שאלה זמרים שונים. אנחנו שואפים שכל המנעד יהיה מחובר והצבעים יהיו קישוטים." בהחלט עורר אותי לחשוב על כך. מהתבוננות בדרכי הקשבה של אנשים לשירה, על אחרים כמו גם על עצמי, אני מתרשמת שאנחנו מפתחים לעצמנו אג'נדות מסוימות שחופפות עם הטעם המוזיקלי שלנו, יחד עם דברים שספגנו מהמורים ומהסביבה שלנו. כשלמדתי שירה קלאסית היה נהוג לציין שהמטרה שלנו בפיתוח הטכניקה הקולית היא "להחליק את ההבדלים בין הרגיסטרים השונים ולהישמע כאילו אנחנו שרים הכל באותו הגוון". עבדתי קשה מאד כדי לממש את האידיאל הזה שכה הרבה הטיפו לי בזמן לימודיי. ואז הגעתי לשירה הפופולרית, וכל הגישה שנחשפתי אליה השתנתה. התחלתי לחקור את הרגיסטרים השונים ואת הייחוד של כל רגיסטר; עשיתי ניסויים שונים בשבירה מכוונת של הקול ביניהם, ובמקביל הבנתי טוב יותר את הדרך לעבור ביניהם בצורה חלקה; למדתי לצעוק בצורה בטוחה והעזתי לעבור מצעקה (belting) ללחישה או צליל דמוי-יבבה שקטה רק בגלל שהרגש בשיר או ההתפתחות המוזיקלית בשיר דרשו זאת. ככל שעוברות השנים, אני נוכחת שעולם השירה הוא עצום והאפשרויות בו הן אינסופיות. כל מה שאינו פוגע בקול הוא אפשרי בעיני. הדרך שעברתי מהשירה הקלאסית לעולם האפשרויות הבלתי מוגבלות שאני רואה היום היא עצומה! וזה נהדר ומרגש ביותר בעיני. אחזור לזמר המיוחד הזה ששמעתי היום: שמו Dimash Kudaibergen והוא מקזאחסטן. כאן הוא משתתף בתחרות ריאליטי בסין, פברואר 2017. בנוסף להיותו בעל שליטה פנומנלית בכלי הנגינה שלו (קולו), הוא עושה כאן בחירות אמנותיות ומחובר מאד לכל בחירה שהוא עושה. אני מודה שיש כאן גם "פירוטכניקה קולית" שמזכירה פעלולי קרקס, ועדיין - הוא נותן צידוק אמנותי לכל "פעלול" שכזה. צריך להתבונן גם בהבעות פניו, במחוות הידיים והגוף שלו, כדי לראות שהוא בוחר את העוצמה והגוון שהוא עומד להפיק ע"פ התפתחות המנגינה והדרך בה הוא רוצה לתת לה להתפתח מבחינה דרמטית. הוא עובר בין נמוך לגבוה בצורה חלקה מאד ע"י כך שהוא בוחר עוצמה שווה לכל אורך המנעד. במקום אחר הוא בוחר לצעוק, ושם הוא שובר לאיכות קולית מתאימה בצורה מושלמת. הוא פשוט מעורר השתאות! ממליצה לראות ולשמוע כמה פעמים, כי זו אכן חוויה מיוחדת. (השיר מתחיל ב-0:23) #שירה #סוגהקול #אוקטבות #פיתוחקול #belting #בחירהאמנותית

כמה פעמים קרה לכם ששרתם שיר בהופעה שהתאמנתם עליו זמן רב, ופתאם, בהופעה, הוא הרגיש לא נוח? לא היה מספיק אוויר, הסולם היה נמוך מדי, המעברים בין הרגיסטרים השתנו להם. הפתעה... אכן זה קורה, והרבה. כמו בכל נושא בחיים – אם יודעים לצפות את זה, אם יודעים את הסיבות לכך ומה ניתן לעשות – אפשר לפתור את הבעית האלה ביתר קלות, וכך להישאר בטוחים יותר בעצמנו ובקולנו. אם כך, למה קורים השינויים האלה? הסיבה העיקרית היא רמת האדרנלין שעולה במידה ניכרת בזמן הופעה (או תחרות בספורט), כמו גם הורמונים אחרים הקשורים לסטרס ולהתרגשות. כשהאנרגיה עולה, כך גם הנשימה נעשית גבוהה יותר (נוטה למלא את בית החזה ולהיות רדודה יותר) והקול נוטה להישמע גבוה יותר. פתאם הטונים הנמוכים שהיו כה נוחים בגרון בזמן החזרות, נעשים גבוהים מדי וכאילו נחסמים למטה. פעמים רבות הזמר מופתע לגלות שהסולם שנבחר לשיר מרגיש נמוך מדי להופעה. כיוון שהתופעה חוזרת על עצמה, ברור שיש להסיק מסקנות מסוימות כדי להימנע מהפער הזה ולהיות במיטבנו בזמן הופעה. נתאר מצב של אימון בחדר: החדר יחסית קטן, ולכן עוצמת הקול מותאמת לגודלו. בנוסף, יש בוודאי עוד אנשים בבית, או בבתים סמוכים, וגם עובדה זו גורמת לזמר לשיר בשקט יותר. העוצמה הנוכחית מתאימה לסולם מסוים שנבחר. רבים עוצמים עיניים בזמן האימון ומתכנסים בתוך עצמם, כדי לחוות את המוזיקה בתוכם. הזמר מסמן את מיקום הנשימות, פותר בעיות של אורך נשימה, של חוסר זמן לשאיפה, וכו'. הוא יכול לסמן בתווים שלו את מקום המעברים הקוליים בין הרגיסטרים, וכך לדעת מראש איך לפתור בעיות צפויות. אם הזמר מנוסה וקפדן, הוא מאמין שבהחלט עשה הכל כדי שחווית ההופעה תהיה בטוחה בשבילו. ואז מגיעה ההופעה... יש התרגשות, הנגנים לא תמיד מתואמים עם הזמר, יש אנשים בקהל שמדברים באמצע השיר, פתאם בורחות המילים...רמת העצבנות עולה – והתוצאה האופיינית: שאיפה גבוהה מדי>יותר מדי אוויר> הקול עולה למעלה> חסר אוויר> לא מגיעים לטונים הנמוכים יותר>בריחת אויר> בהלה> שוכחים את המילים> שוכחים את הרגש> מתעלמים מהמעבר בין הרגיסטרים ודוחפים חזק עד שאי אפשר לשמור יותר על הקול> שבירה קולית חדה> אובדן שליטה> יאוש... הצגתי כאן סצנה די קיצונית, לא הכל קורה בכל פעם ולכל זמר (וטוב שכך!), אבל זה בהחלט קורה בווריאציה כזו או אחרת, ומערער מאד את הביטחון של הזמרים והרצון שלהם להופיע מול קהל. (גישה קצת שונה לסטרס בהופעה תמצאו במאמר כאן) אז מה ניתן לעשות? (כאן יש לי התלבטות קלה לגבי סדר הפעולות, ותיכף אסביר למה) להתאמן כאילו אתם מופיעים, כמובן! לא מיד בשלבים הראשונים של עבודה על שיר, כיוון שקודם יש לפתור בעיות טכניות שונות, לעבוד על בניית הדמות ועל התפתחות השיר דרך ההגשה שלו. אבל מהר מאד חשוב לעבור לאימון שמדמה אולם גדול יותר, קהל רחוק יותר, עוצמה רגשית שיוצאת החוצה ולא נשארת רק בתוך הגוף והלב. לאחר שמבצעים את השיר בדרך זו, יש לעשות את ההתאמות: לבדוק אם הסולם הנבחר עדיין מתאים לבדוק אם הנשימות שסומנו מתאימות לביצוע האנרגטי יותר לראות אם מעברי הרגיסטרים עדיין מתאימים או שצריך לשנות את מיקומם אבל! אם זמר מתמיד לעבוד על שאיפה נכונה ונמוכה, תוך שחרור שרירי הבטן, הרי שהסולם מחדר האימון יתאים לו גם בזמן הופעות. גם במצב של התרגשות/חרדה בזמן הופעה הדבר ניתן לעשייה, בתנאי שהזמר מתמקד בכך ומתכוון לפעולה זו. זה לא יקרה באופן אוטומטי, כי התגובה האוטומטית של הגוף בזמן התרגשות/חרדה היא של נשימה הישרדותית, כלומר גבוהה ומעטה. אם הנשימה תישאר מאוזנת, הרי שאורך הנשימה יישאר זהה (פחות או יותר) בין האימון להופעה. אם עבודת ההגשה נעשתה כראוי והזמר יודע להוציא החוצה את העולם הפנימי שלו, מתוך מודעות לכך שיש קהל ששומע ומרגיש אותו – הזמר לא ילך לאיבוד רגשית בגלל סיבות חיצוניות שיכולות להפריע, כיוון שיש לו עוגן קבוע, העוגן של עבודת ההכנה על הדמות אותה הכין במשך זמן רב ובצורה מעמיקה וטובה. אז מה בא קודם? אני חושבת שאנחנו צריכים לדעת את שתי העובדות במקביל: עלינו להתכונן להופעות כאילו אנחנו במצב הופעה, כלומר להביא את הגישה של מצב הופעה גם לחדר האימונים. עלינו לדעת מה צפוי לנו בזמן הופעה ולדעת מראש מהן ההתאמות שנצטרך לעשות ברגע שאחד מהמצבים שהזכרתי מתרחשים. לא פניקה אלא מודעות בהירה ויכולת לבחור בפעולה מתקנת ומייצבת. כשיש מודעות, יש יכולת בחירה. "מודעות" איננה רק מחשבה, אלא היכולת לבחור בפעולות ידועות מראש כדי להתארגן מחדש ולפתור את הבעיות שעולות בזמן הופעות. זו מקצועיות! למורים שביניכם, אני מזמינה לקרוא ולצפות בהדרכות חינמיות שהכנתי: להדרכה אינטרנטית חינמית בנושא (הקלטת ההדרכה): "איך להתמודד עם תלמידים מאתגרים בשיעור פיתוח קול" ---------------------------------------------- למדריך החינמי "איך להצליח ליצור כימיה טובה עם (כמעט) כל תלמיד"

לעתים מגיעים לשיעורי הקול זמרים לאחר שסבלו מבעיה רפואית שפגעה גם בקולם. הסיבות לכך שונות, וגם ההתייחסות שלנו לפתרון הבעיה נובע מידיעת הסיבה לפגיעה. אם הבעיה נבעה משימוש לא נכון בקול, שום מנוחה, תרופות או ניתוח לא יפתרו את הבעיה להמשך הדרך, כיוון שההרגלים הלא-נכונים שהובילו למצב הקולי הירוד נשארו במקומם. לכן חשוב והכרחי ללמוד להשתמש בקול בצורה נכונה. אם הבעיה נבעה ממחלות או חולשה באזורים אחרים של הגוף, עלינו לוודא שהזמר נמצא במצב פיזי טוב ושהוא מסוגל לחזור לתרגל את קולו וגופו מבלי לסכן אותם. תלמידה שהגיעה לאחר פגיעה קולית הגיעה אלי זמרת כתלמידה חדשה, שלמדה קודם אצל מורה אחרת. היא התאוששה מפגיעה קולית והיתה לאחר מנוחה וטיפול בדיבור עם קלינאית תקשורת. קול הדיבור שלה נשמע טוב, אבל התברר שהיא התעייפה קולית במהירות בזמן השיעור. היא עמדה לפני הופעה חשובה והיתה קצרת רוח לחזור ולשיר כמו שהיתה רגילה קודם. היה לה קשה לקבל את העובדה שבשלב זה זה היה בלתי אפשרי. זמרים רבים מנסים לחזור מהר ככל האפשר לקול שהיה להם לפני הפגיעה הקולית, ומצפים שהתהליך יהיה מהיר, חלק וישיר. אבל הדבר איננו קורה כך. שירה היא פעולה פיזית כיוון ששירה היא פעולה פיזית, אני משווה אותה לפעילויות פיזיות שונות, וכך קל יותר לאנשים להבין את המורכבות של פעולת הקול. לדוגמה, אדם ששבר את רגלו מבלה כחודש או יותר עם גבס ועם חוסר יכולת להזיז את הרגל. השרירים בה נעשים חלשים וזרימת הדם מואטת מאד. כשמסירים את הגבס עם תום התקופה, האדם מנסה לדרוך על הרגל שהחלימה, אבל היא רועדת, חלשה ולא יציבה. עכשיו מגיע שלב הפיזיותרפיה, שנועד לחיזוק שרירי הרגל. בדיוק אותו המצב קורה עם מיתרי ושרירי הקול! הדרך לבניית כושר קולי: לאחר שהבנו את הבעייתיות בחזרה מיידית לכושר, נבדוק מהי הדרך הנכונה לבניית כושר קולי לאחר פגיעה: 1. יש לשיר בווליום נמוך-עד-בינוני, לפתוח את המנעד בהדרגה, לוודא שמיתרי הקול נסגרים בדרך טבעית ולא בכוח. 2. יש להימנע בהתחלה משימוש בכוח קולי, במניפולציות שונות ובצעקות (כמו בלטינג). ככל שהקול מתחזק, כך אפשר להגביר את רמת המאמץ הקולי, כולל ווליום. 3. יש לחזק את כל הרגיסטרים ולוודא שהמעברים ביניהם נשמעים חלקים. 4. יש לוודא שהזמן ששרים ללא מאמץ הולך וגדל. אם הקול מתעייף לאחר זמן קצר, יחסית למה שהזמר הזה היה רגיל לפני הפגיעה, יש להאט את קצב הלמידה והאימון, לתת יותר הפסקות בתוך התרגול (בשיעור ובאימון העצמי) ולא להתקדם לשלב הבא מבחינת המנעד והעוצמה עד שיכולת הסיבולת של הזמר גדלה. הדבר דורש סבלנות והתמדה. זמרים שאינם יכולים לעמוד בכך ימצאו את עצמם מהר מאד מתמודדים עם אותה הבעיה שממנה סבלו קודם. תפקיד המורה בתהליך חשוב מאד שהמורה יבין שעליו האחריות להחזיק את המסלול הנכון, להתוות את הדרך להחלמה. יש מקרים בהם התלמיד ינסה להילחם בכך, לדחוף קדימה ולדרוש לחזור במהירות לקולו הקודם. אולי הוא עומד לפני הופעה או הקלטות חשובות, וינסה ללחוץ על המורה. יש כאן התמודדות אישית של המורה עם הלחצים האלו, ועם החשש שהתלמיד יעזוב אותו. המשך הסיפור... התלמידה החדשה עליה סיפרתי אכן ניסתה להתעקש, והיה עלי להקדיש זמן רב בשיחה והסברים לגבי הסיכונים שהיא עומדת לקחת על עצמה. הבהרתי שאני לא אשתף עם כך פעולה, ונתתי לה את הבחירה להישאר איתי ועם הדרך שאני מתווה, לבין עזיבה ומעבר למורה אחר. היא החליטה להמשיך איתי, וכך יצאנו לדרך איטית ובטוחה יותר. אני מאמינה שנצליח להחזיר את קולה למצבו הקודם, או לפחות לחזק אותו במידה משמעותית. אני רוצה להזכיר לכל זמר שקורא את המאמר, שהתאוששות קולית אחרי פגיעה היא בד"כ אפשרית, אבל לזכור שצריך לשמור על כללים נכונים להבראה והתחזקות, וכך לקבל את הקול שאנחנו רוצים בחזרה, במלואו. אני רוצה לחזק כל מורה המתמודד עם בעיה דומה ולהזכיר שיש לו אחריות כלפי התלמיד, ושאסור לו לתת יד לדחיפה ההרסנית הזו, שתוביל את התלמיד חזרה למצב הקודם ממנו סבל. אני מקוה שהנאמר כאן יחזק את היכולת של כל אחד מכם לעמוד מול הבעיה באומץ:) ----------------------------------------------------- אני מזמינה להרשם לניוזלטר ולקבל עוד מאמרים מעניינים. למורים שביניכם, אני מזמינה לקרוא ולצפות בהדרכות חינמיות שהכנתי: להדרכה אינטרנטית חינמית בנושא (הקלטת ההדרכה): "איך להתמודד עם תלמידים מאתגרים בשיעור פיתוח קול" ---------------------------------------------- למדריך החינמי "איך להצליח ליצור כימיה טובה עם (כמעט) כל תלמיד"

צפיתי עכשיו בווידאו של טליה שפירא, במערכון "המכווצת", ולמרות שהצחוק התגלגל כמו אז, כשראיתי אותה בהופעה חיה לפני הרבה שנים, חשתי שוב את דקירת הכאב שחשתי גם אז. עצרתי רגע להתבונן פנימה, להבין מה קרה לי. שאלתי את עצמי אם זה בגלל שהיא איננה כבר, בגלל העצב שמלווה אותי מאז שנפטרה... אבל לא, גם בזמן ההופעה שלה חשתי את המחנק הזה בגרון. מה המשמעות שלו? היא מביטה ישר לקהל, מדברת מתוך תשוקה ולהט, וגם כשהאנשים בקהל מתגלגלים מצחוק, היא נשארת בריכוז מלא בדמות ומאמינה לחלוטין שהדמות מדברת מתוכה. פתאם הבנתי... אני סוטה כאן רגע לשיעורים שאני מלמדת שיעורי מחזמר ועבודה על הגשת שירים עם זמרים. כשתלמיד מבקש ממני לעבוד על שיר קומי, אני חוששת מההתמודדות עם זה. למה? כי אני מאמינה שנדרש חוש הומור כדי לגלם דמות קומית, וכשאין את זה לזמר - אני לא רואה שום דרך ללמד אותו את זה. אבל יש עוד סיבה. גם זמרים עם נטייה לקומיות נופלים בדבר מסוים אחד - הם מנסים להצחיק, מגזימים את הדמות, מראים לקהל למה היא מצחיקה. זאת אומרת - הם מביטים עליה מבחוץ, צוחקים עליה, ולכן הביצוע יוצא מאומץ ומנוכר. ואילו טליה שפירא בונה דמות שלמה לגמרי, עד כדי כך שהיא מכירה אותה היטב, מדברת מתוכה , מבינה את רגשותיה ודרך המחשבה שלה כאילו היא נמצאת בתוכה. ואז - אין מאמץ, אין קושי לשמור על ריכוז, לא צריך להשתדל להצחיק, אלא פשוט להיות. לכן גם כשהיא אומרת דברים משעשעים, יש בהם אמת עמוקה, הם נוגעים ללב, והם מעוררים בי דמעות, יחד עם הצחוק המתפרץ. היא יוצרת דמות אמיתית ואמינה, יחד עם הצדדים המגוחכים והמוגזמים שבה. קל לאבד אמינות כשיוצרים דמות קומית, בגלל הרצון העז להצחיק, אבל אם זוכרים שמתחת למעטה המשעשע נמצא כל הזמן אדם בשר ודם, עם רגשות ומניעים לכל מעשיו ודבריו, קל יותר לשמור על הדמות האותנטית לאורך כל הדרך. זו הגדולה (greatness) של טליה! ממליצה לכל זמר שרוצה לשיר שיר קומי ללמוד מהדרך בה טליה שפירא גילמה את הדמויות שלה. #טליהשפירא #שירקומי #שירימחזמר #הגשתשירים #קומי

טכניקה אחת לכולם פגשתי תלמידה חדשה שסיפרה לי על חוויה שעברה בתקופה האחרונה בנוגע לשירה: היא עמדה לעבור אודישן שהיה לה חשוב, וכיוון שלא סמכה על הטכניקה הקולית שלה, היא מצאה באינטרנט שיעור עם מורה מסוימת שלא הכירה(יש המון שיעורים כאלה חינמיים וזמינים באינטרנט) וביצעה את החימום הקולי בעזרתה. היא הגיעה לאודישן צרודה לגמרי וכמובן שלא הצליחה בו... האם זה אומר שהמורה הזו איננה טובה דיה? כלל וכלל לא. היא פשוט נתנה שיעור כללי מוקלט, מבלי לבדוק את ההתאמה שלו לתלמידה המסוימת הזו, או לכל תלמיד באשר הוא, ובכך גרמה לה (בעקיפין) להרוס לעצמה את הקול לאותו היום. האם יש טכניקה אחת שיכולה להתאים לכלל הזמרים? זה היה יכול להיות מאד נחמד ומקל, לעבוד עם כולם באותה הצורה. אין צורך לאבחן, אין צורך ללמוד על שיטות וגישות שונות, לעשות את המאמץ להכיר את הטיפוסים השונים שמגיעים אלינו כתלמידים... אבל כולנו יודעים שהעולם לא בנוי כך, בשום תחום! סט תרגילים אחד לכו---לם בעיה נוספת הנוגעת לנושא "טכניקה אחת לכולם" היא זו בה משתמשים באותן הערות וטכניקות כדי לשפר את שירת כל התלמידים שלכם. (כתבתי על כך מאמר אחר בבלוג, ממליצה לקרוא) יש מורים המכינים רשימת תרגילים קבועה, לפעמים היא גם כתובה בתווים או מוקלטת, וכל התלמידים שלהם מקבלים אותה ואמורים להתאמן על-פיה. תרופה אחת מתאימה לכו---לם... האמנם? והרי אין אדם אחד דומה למשנהו, ולא רק שהקולות שונים זה מזה, אלא גם הטמפרמנט, הגישה האישית, הפחדים, היתרונות והחסרונות שונים זה מזה אצל כל תלמיד, ולכן הטיפול בכל תלמיד אמור להיות מתאים למי שהוא. (קראו על כך במדריך החינמי שכתבתי) שאלו את עצמכם: האם אתם נוהגים להתחיל כל שיעור באותה הדרך, עם כל התלמידים? האם הם מגיבים לאותו התרגיל בדרך זהה? האם אתם נותנים את אותן ההערות לכל התלמידים שלכם? [למשל: אתה צריך יותר תמיכה כדי שיהיה לך יותר אוויר; צריך להוריד את האנפוף, עליך לשחרר תמיד את הלסת, וכו'.] האם זה עובד באותה הדרך לכולם? (האם באמת כל הפרחים זהים...?) מורים רבים מודים שאכן זה המצב. על פניו זה נראה מאד נוח, להכין רשימת תרגילים קבועים, לתת אותה לכל מי שמגיע אליהם לסטודיו, ולפטור את עצמם בכך. בואו נכיר בכך: בדיוק כמו שלכל אדם יש תכונות אופי שונות, מבנה גוף שונה, כמו שיש דרכי למידה שונות, כמו שיש נטיות אמנותיות אצל אחדים ונטיות למדעים מדויקים אצל אחרים, כך גם התלמידים שלנו שונים זה מזה בדרך הלמידה שלהם, בסוג הקול שלהם, בכמות האנרגיה שיש בהם ובאישיות שלהם. כשמורה נתקל בבעיה קולית שאינו יודע לפתור בשיעור – האם הוא בורח לפתרון הראשון המוכר לו, או שהוא אומר, לעצמו ולתלמיד- אני צריך לבדוק את זה ואחזור אליך עם הפתרון? ואז – האם המורים בודקים? האם הם קוראים ספרים ומאמרים על הקול שיכולים להאיר את הבעיה, האם הם הולכים להתייעץ עם מומחה בנושא שיכול לכוון אותם לפתרון? אני מקוה שכל מורה יתבונן פנימה וישאל את עצמו את השאלות האלה. מורה טוב הוא מורה פתוח, מתבונן וסבלני, שמוכן ללמוד ולהתפתח כל הזמן, לאורך כל חייו. הוא רואה כל תלמיד כאדם מיוחד שזקוק ליחס המתאים לו, וזה כולל גם את התרגילים המתאימים לו. אני מאחלת לכל אחד מכם שיחיה כך את חייו המקצועיים. #טכניקהקולית #חימוםקולי #זמרים #תרגיליקול #סוגהקול #בעיהקולית #מורהלפיתוחקול

ראיתי אותך – הכרתי אותך לרוב האנשים יש נטייה לעשות החלטה לגבי האדם החדש שפגשו בדקות הראשונות שפגשו בו. עוד דרך לתאר זאת היא "לשים אנשים בקופסאות" ברגעים הראשונים להכרות איתם. כך זה קורה בדייטים, בראיונות עבודה, במפגשים חברתיים, וכך גם במפגש הראשון של מורה לפיתוח הקול עם תלמיד חדש. למרות שזו נטייה אנושית טבעית, יש בה חסרונות רבים, כפי שאתם בוודאי משערים או מכירים מניסיונכם. גם בעולם המדע מוכרת תופעה המכונה "The Clinician's Illusion", ובה המדען מגיע למחקר עם דעה מסוימת לגבי תוצאות הניסוי, וכל מחשבתו ותודעתו מכוונות למציאת הפתרון בכיוון זה. אבל המציאות מראה שבמקרים מסוימים הפתרון מוליך לכיוון אחר, אולי שונה בתכלית, והמדען מכוון-המטרה-האחת לא רואה אותו כיוון שהתודעה שלו חוסמת כל אפשרות אחרת. המחקר המדעי נפגע מכך, כמובן. ומה אצלנו, בעולם השירה? נתאר מצב של שיעור ראשון: תלמיד מגיע למורה שלא פגש קודם, והוא רוצה בכל מאודו להרשים אותו בשירה שלו, באישיות שלו, בנוכחות הבימתית שלו, והוא עושה כל מאמץ כדי להצטיין ולהראות את כל מה שיש בו, ומיד. המאמץ הזה כמובן גורם לתלמיד להישמע לחוץ יותר מבחינת השירה, בוודאי יש לו נשימה קצרה יותר, חלק מהצלילים נשמעים חסומים וההגשה נפגמת בגלל חוסר ריכוז בשיר עצמו. אני יכולה לומר בהכללה שכל תלמיד שמגיע אלי לראשונה מתנצל על שירתו ואומר שהיא לא מייצגת את היכולות שלו בכלל. אני מסכימה איתם. אני גם אומרת לתלמידיי החדשים שזה המצב השכיח, שאני מבינה, ושייקח לי זמן לאבחן אותם בצורה מדויקת יותר. בקורס שאני מלמדת למורים לפיתוח קול הקדשתי פרק שלם לנושא האבחון של תלמיד חדש. יש פרטים שונים שעל המורה לשים לב אליהם כדי להבין מי התלמיד החדש שהגיע, מבחינת אישיות (באופן כללי-ראשוני כמובן) ומבחינה קולית ובימתית. יחד עם זאת, לא מדובר רק על השיעור הראשון, אלא על רצף של תקופה ראשונה, של 5-10 שיעורים, בהם המורה והתלמיד מרגישים בהדרגה נוח זה עם זה, וה"אמת" לגבי קולו של התלמיד והצרכים שלו מתגלה במלואה. רק לאחר תקופה זו המורה יכול להניח שהוא מכיר את קולו של התלמיד ומוכן ללהתוות לעצמו את הדרך לקידום התלמיד שלו. נושא זה חשוב מאד להבנה אצל מורים שאינם מנוסים דיים עם תלמידים רבים, או שניסיון חייהם עדיין קצר בגלל גילם הצעיר. מהכרות עם מורים שונים, גם מורים וותיקים נופלים לפעמים לתוך האבחון הפזיז-מדי והכנסה לתוך תבניות נוקשות בשלב מוקדם. החלטה פזיזה מדי מכניסה כל תלמיד חדש ל"תבנית" שעליה המורה בונה את גישתו להוראה ולשם הוא מכוון. הוא מנסה "לתקן" דברים שאולי אינם זקוקים לתיקון, כיוון שאותם הוא קלט באבחון הראשוני שלו. לכן, למרות שזו תכונה אנושית ומובנת, עלינו להיות מודעים לטעויות שהיא גוררת בעקבותיה ולהישאר מודעים לאפשרויות השונות שעוד ייפתחו בפנינו בהמשך ההכרות עם התלמידים שלנו. אם כך - שמרו על ראש פתוח, עין פקוחה אוזן פתוחה, והכי חשוב - לב פתוח! הוראת פיתוח קול טובה דורשת מאתנו המורים לעבוד קשה יותר, לא לקבל את מה שאוזנינו ועינינו קולטות מיד, אלא להעז ולהישאר פתוחים, לבדוק, לתת לזמן לאשש או להפר את מה שחשבנו, וללמוד איך לפתור גם את מה שאיננו יודעים בשלב הראשוני.

בהמשך למאמר שלי "ארבעה דברים שעוצרים מבצעים מלהיות הזמרים הנהדרים שהם", ראיתי הבוקר ראיון בעיתון "ידיעות נתניה" מה-28.10.16 עם אוריאל שי. אוריאל השתתף בהצלחה ב"כוכב נולד 2" לפני 12 שנים ונעלם כמעט מיד אח"כ. הוא חזר להקליט ולהופיע בזמן האחרון והתראיין, כאמור, לעיתון. הוצאתי שני ציטוטים מהראיון (בתצלומים כאן) שמחדדים את מה שרציתי לומר במאמר הקודם שלי. חשיפה מוקדמת מדי לאורות הבמה יכולה לשרוף, ממש כך. אם אין מוכנות נפשית להתמודד עם החשיפה לקהל גדול, לביקורת, לעשייה עקשנית, לעמידה מול לחצים אינסופיים – נפש האדם לא עומדת בכך ויכולה להתפרק, או לפחות להזדעזע מאד. זה לא אומר שהשתתפות בתחרויות שירה לא יכולות להועיל. הן משמשות קרש קפיצה אמיתי לזמרים שמגיעים לכך מוכנים ובשלים לגמרי, גם מבחינת יכולת השירה שלהם, אבל גם, ובמיוחד (!) לאלה שבשלים לכך מבחינה נפשית. לכולנו יש איזו ביישנות טבעית ורצון עז לפרטיות, יחד עם הרצון לאהבה ולהכרה. שני הכוחות האלה יכולים להתנגש אם איננו יודעים לשלב ביניהם בחכמה. לילדים ונוער אין את היכולת הזו בד"כ, פשוט כי ההתפתחות של האדם מבחינה רגשית היא הדרגתית, רובד מעל רובד, וכוחות הנפש נבנים בהדרגה. אני פונה לזמרים צעירים ולמורים שלהם – חשבו טוב לפני שאתם רצים (או שולחים) להיבחן לתחרויות כאלה. האם אתם כבר בשלים לכך?האם אתם מוכנים להתמודד עם כל מה שכרוך בכך? האם אתם יודעים מה באמת כרוך בכך? הפיתוי גדול, ובגללו שוכחים שיש המשך מעבר לאודישן כלשהו. כי כשמצליחים – צריך להתמודד גם עם ההצלחה וגם עם מה שבא בעקבותיה, ובוודאי שגם עם הכישלונות שמגיעים במקביל. ולפעמים המחיר הוא גבוה מאד... אם יש לך מילה טובה או תגובה כלשהו בתום הקריאה הזו, אשמח מאוד לקרוא אותה. גם שיתוף יתקבל בברכה.

ידוע שאדם מנצל רק חלק קטן מהפוטנציאל שלו בעולם, מבחינה מוחית, פיזית, מבחינת הכישרון המולד שלו ומבחינת הספק והגשמה בחיים בכלל. זו מחשבה די מתסכלת... אבל כשיש לאדם את המודעות לכשרון שלו והוא גם יודע מה ניתן לעשות בפועל כדי לממש אותו, הביצוע הופך להיות הרבה יותר קל ואפשרי. יש 4 דברים עיקריים שאני רואה כמעכבים זמרים לממש את הגדולה שלהם: 1. חוסר סבלנות לצמוח באופן טבעי ובהתאמה עם קצב ההתפתחות המוזיקלי והאישיותי שלהם: רבים רצים היום להיות "כוכבים" ומונעים מהרצון להתפרסם, מבלי לעבור תהליך אמיתי של גדילה אמיתית. חסרה לאלה את ההקשבה הפנימית לעצמם, תשומת לב לטעם אישי שאמור להתפתח בהדרגה, ובמקום זאת מחפשים איך להישמע כמו..., למצוא את השירים ש"יעשו את זה" ולבצע את השירים בצורה שתמצא חן בעיני אחרים. אישיות הזמר לא נמצאת שם, רק מסכה. זה לא יכול להחזיק לאורך זמן. כולנו מכירים סיפורים על זמרים שזרחו לרגע וכבו מהר מאד לבלי שוב. 2. חשיפה מוקדמת מדי לעיני הקהל, לפני שהזמר בשל מספיק לחשיפה זו: זמרים מתחילים, או כאלה שאינם זמרים עדיין, ממהרים לגשת לתחרויות שירה, תכניות טלוויזיה ולהפקות בימתיות שונות, כשהם רחוקים מאד מלהיות בשלים לשלב הזה. יש להם עוד דרך ארוכה לעבור כדי ללמוד ולהתפתח כזמרים שיש להם אישיות מוזיקלית מובהקת, אמירה אישית ומעניינת בהגשה, ביטחון עצמי על במה ושליטה קולית טובה. לפני כשנה כתבתי על כך מאמר - "כולם רוצים להצליח - ומיד!" - אני ממליצה לקרוא אותו אחרי המאמר הנוכחי. היו לי כמה תלמידים כאלה שהגיעו אלי כדי שאכין אותם להקלטות שעמדו לעשות עם מפיק מוזיקלי. הם היו רחוקים מלהיות מוכנים לקריירה של זמרים, היו עם קול שהיה די בוסרי, ללא אמירה אישית ובלי נוכחות בימתית מרשימה. לאבא היה כסף להשקיע, והמפיק שמח לקחת את כספם...היו בטוחים שלא שמעתם ולא תשמעו עליהם. הכסף במקרה הזה לא יכול לקנות הצלחה בתחום... אחרים מיהרו ללכת לאודישנים לתכניות הטלוויזיה כמו the voice או כוכב נולד, וכולם נדחו. הדחיה יכולה לקרות לזמרים רבים, גם מנוסים וטובים, אבל כשזמר נחשף לדחיה כזו בשלב כה מוקדם, הדבר יכול לייאש אותו ולגרום לו להפסיק לשיר שלב מוקדם של הקריירה שלו. אורות חזקים מדי יכולים לשרוף... 3. חיקוי הגוון של זמרים אחרים מבלי לדעת איך בעצם הזמר הגיע לגוון הזה, או בזמן שלזמר המחקה אין את הנתונים הפיזיים של הזמר המקורי: התוצאה היא של חיקוי חיצוני בלבד, וזה מלווה לרוב בלחץ על הגרון ועריכת מניפולציות אלימות על אברי הגרון, יחד עם מתח גדול כללי בשאר הגוף. הדבר גורר בעיות קוליות קשות שיכולות להגיע לסיום קריירה של זמר או לתקופות בהן אינו יכול לשיר בגללן. תלמיד שלי הגיע אלי לראשונה כשהוא מכריז שהוא רוצה לשיר כמו זמר רוק מפורסם בעל קול גבוה במיוחד. כששר לי משהו שהכין, רוב הזמן שהה בטונים הגבוהים של קולו, הוא נשמע לחוץ מאד, ובאופן כללי עבד מאד קשה. הורדתי את סולם השיר בכמה טונים, ורק אז הבחנתי שהוא בעל קול נעים מאד באזור הבריטון של קולו. היה לו קשה לקבל את העובדה שאיננו טנור אלא בריטון, אבל עם הזמן מצאנו לו רפרטואר שהתאים לגוון קולו, והוא למד לקבל אותו באהבה. בהמשך הדבר גרם לו לשיר אחרת ובאמת לחקור את הגוון החדש (מבחינתו), להתקרב אל עצמו ולהרגיש בו בבית. כל הביטוי הרגשי שלו השתנה בעקבות התהליך הזה. 4. מחסור בכוח רצון להתאמן קולית באופן קבוע וזלזול בחשיבות שנותנים לכך: מכל הנגנים, זמרים ידועים כאלה שמתאמנים ומיומנים הכי פחות מכל השאר (למרות שיש גם כאלה שהם רציניים ומתמידים, כמובן). נראה לי שהטעות נובעת מהקלות והטבעיות בה אנו נוהגים לשיר מאז ילדותינו, ויש ציפייה שהקלות הזו תספיק גם לקריירה מקצועית מפוארת. בפועל, ככל שהדרישות המוזיקליות עולות, הזמר מתמודד עם יותר ויותר קשיים, וללא אימון מספיק הוא שוחק את קולו וכוחו ויכול להרוס כך את הקריירה שלו. חסרים להם הרגלים קבועים של תרגול לעתים קרובות ובאופן קבוע. חשוב לראות בשירה פעילות פיזית לכל דבר, בדיוק כמו שאנחנו תופשים פעילות ספורטיבית. שירה באופן לא מקצועי היא חוויה טבעית וקלה לרוב האנשים מאז שהיו ילדים, אבל התייחסות זו לא מחזיקה מעמד אם זמר רוצה להפוך למקצועי בתחום. אם זמר רוצה קריירה ארוכת שנים בשירה, עליו לראות זאת בדיוק כמו ריצה למרחקים ארוכים: שירה מקצועית דורשת יכולת עמידה בעומס גדול בשרירי הגרון ושימוש נכון בשרירי התמיכה, כוח סביר בגוף והרגלי קואורדינציה בין כל הפעילויות שהגוף עושה כדי להפיק קול ברמה גבוהה ועם שליטה טובה. הבעיה, אם כן, היא בגישה או בתפישה לגבי דרך ההתקדמות והשליטה בשירה. הרי כל אדם יכול לחזק את כוח הרצון שלו, למרות שיש כאלה שיש להם יותר כוח רצון הטבעי לאישיותם, ויש כאלה שפחות, אבל כולם יכולים לבחור לנהוג בדרך אחרת אם הם מבינים את חשיבות ענין התרגול הקבוע וההתמדה בכך. לסיכום, מסתבר שכדי לשיר טוב באמת, על הזמר להתייחס לכך כאל מקצוע לכל דבר, בו עליו להתמקצע בהדרגה ובהתמדה, עד שהוא מגיע לרמה בה הוא יכול לסמוך על עצמו שהוא עושה את המיטב שלו. אין גבול כמובן עד כמה אדם יכול להתפתח, ותהליך הצמיחה של כל זמר וכל אדם הוא לאורך כל חייו. אבל מגיע רגע בו הזמר מרגיש שהוא מגובש מספיק, שיש לו קול משלו, שיש לו אמירה משלו, ושהוא יכול לסמוך על הכלי שלו, קול ונפש, שיתמכו בו לחלוטין בזמן ביצוע השירים. ----------------------------------------------- אם מצאת את הפוסט הזה מועיל – אשמח שתשתף אותו במעגלי המדיה שלך (גוגל פלוס, פייסבוק) ואם יש לך מילה טובה או תגובה כלשהו בתום הקריאה הזו, אשמח מאוד לקרוא אותה. בהצלחה! ------------------------------------------------ "ארגז הכלים של המורה לפיתוח הקול" - קורס לזמרים שרוצים ללמד ולמורים שרוצים להיות מורים טובים יותר, שיפתח בנובמבר 2016. לפרטים ללחוץ כאן ---------------------------------------------- להדרכה אינטרנטית חינמית בנושא: "איך להתמודד עם תלמידים מאתגרים בשיעור פיתוח קול" ---------------------------------------------- למדריך החינמי "איך להצליח ליצור כימיה טובה עם (כמעט) כל תלמיד"

בעולם היומיומי שלנו, הרגשות משפיעים באופן טבעי על הפעולות וההתנהגות, וכמובן שגם ע הקול שלנו. אבל מה קורה כשהשחקן או זמר לא מצליח להרגיש את התפקיד או את השיר שלו, בדיוק ברגע בו עליו לבצע זאת? בתיאטרון ידוע שהפעולות שהשחקן בוחר לדמות שלו משפיע מאד גם על התגובות הרגשיות שלו-עצמו. הדבר יעיל מאד גם בעולם השירה. פעמים רבות מחוות הידיים, הבעות הפנים והתנהגות הגוף בכלל תורמות הרבה ליכולת של הזמר להחצין את הרגשות שהשיר מעורר בו. הדבר עוזר, כמובן, להזדהות הקהל איתו, עובר בחזרה אל הזמר ומעודד אותו ליותר פתיחות בהבעה קולית והרגשית שלו. עד כאן כתבתי על פעולות פיזיות בלבד. ההרצאה של איימי קאדי ב-TED שהתפרסמה מאד מדברת על כך בהרחבה, והיא מומלצת לצפיה בחום. במאמר שקראתי, מסתבר שגם הקול הפרטי שלנו מסוגל להשפיע עלינו, לעורר אצלנו את הרגשות, ומכאן גם להביע מעצמנו יותר ממה שאנחנו חושבים שאנחנו מסוגלים. "לנו" - הכוונה לזמרים עצמם, שאולי מרגישים שהקול שלהם לא מביע מספיק את כוונתם בדרך הביצוע שלהם. שוב - כמובן שזה גם משפיע מיד על הקהל המקשיב, ומזין בחזרה את הזמר לפתיחות גדולה אף יותר . ההתנהגות החיצונית שלנו יכולה לגרום לנו לשינויים בתחושה הפנימית, ואפילו להשפיע ולשנות את מצב הרוח שלנו. אם כך, אם (למשל) אני רוצה לשיר קטע שמח ומלא חיים, ואני לא מרגישה כך באותו הרגע, עלי לדמיין מצב בו אני מרגישה שמחה, מחקה את עצמי מדברת או שרה בדרך זו (כמו שאני מכירה את עצמי מהעבר), ומקשיבה לתוצאה הקולית של מה שביטאתי בדרך זו. או שהשיר שהזמר שר דורש ממנו להיות מישהו אחר ממנו. הזמר מחפש את ההתנהגות של הדמות האחרת, מסתובב ומדמיין מצבים שונים שהדמות מגיבה אליהם (מעורר את הפעולות המתאימות). הוא מדמיין שהוא מדבר אל מישהו (אפשר טקסט מתוך השיר או באופן חופשי), ובהדרגה הקול שלו מתחיל להישמע כמו קול של דמות מסוימת, עם התנהגות מוגדרת, עם אופי מוגדר ועם עולם רגשי שלם שמתעורר בהתאם. מה שקורה זה שהחיקוי הופך לדבר האמיתי. בדיוק כמו המשפט הידוע: FAKE IT UNTIL YOU MAKE IT! ניסיתי את זה על עצמי ועל תלמידים - וזה עובד! אולי בהתחלה יש קצת מבוכה, במיוחד בפעמים הראשונות שעושים זאת, אבל בהמשך זה הופך להיות כלי עבודה לגיטימי שמשתמשים בו באופן רגיל וטבעי. השילוב האידאלי לזמר, כמו גם לשחקן ונואם, הוא לפעול עם כל הגוף לפי הרגש שרוצים להפעיל, להשתמש בהבעות הפנים, במחוות הידיים ובקול - כל זה יחד, כדי להגיע לתוצאה אמינה ומלאת חיים. הדבר עובד וחשוב ביותר גם להקלטות אולפן, למרות שאף אחד לא רואה את הזמר מלבד המקליט באולפן. השילוב של כל אלה מפעיל את הרגש אצל הזמר ועוזר לו לבטא את עצמו דרך הקול בדרך אמינה ומרגשת. מה דעתך לנסות את זה? האם מה שמתואר במאמר מוכר לך? האם זה נותן לך רעיון איך אפשר לעזור לעצמך ואחרים כך שתוכלו להגיע לפתיחות רגשית גדולה יותר שמתבטאת דרך הקול? אשמח לשמוע מה דעתך על כך! תמי בנובמבר הקרוב אני פותחת עוד מחזור של הקורס להוראת פיתוח הקול. אם זה מעניין אותך - הקלק כאן #זמרים #רגשות #איימיקאדי #לשיר #fakeituntilyoumakeit #הקלטותאולפן #קורסלהוראתפיתוחהקול

"איך לתרגל לבד את השירים?" "האם לעבוד רק על השירים מהשיעור או שאני יכולה לשיר באופן חופשי במשך ימי האימונים ובזמני הפנוי?" תלמידה שאלה אותי את השאלה באחד השיעורים שלנו, ונוכחתי שמה שראיתי כמובן מאליו אינו ברור לכל תלמיד. אם כך, חשוב להתייחס לחוסר ההבנה הזה בשיעורים ולתת לתלמידים הנחייה מדויקת יותר. מה המטרה של התרגול הקולי? ביצוע השירים כמובן. בלי זה, זה כמו לתרגל תרגילי חימום לריצה מבלי לרוץ, לתרגל שרירי ריקוד מבלי לרקוד, לתרגל כתיבת אותיות יפה במקום לכתוב משפטים שלמים, סיפורים ושירים. התלמיד מקבל כלים בשיעור, המורה נותן פידבק לתלמיד, אבל בהדרגה התלמיד משתמש בכלים באופן יותר ויותר עצמאי. ככל שיתרגל יותר, כך הזמן שיצטרך לעבוד על כל שיר יתקצר. התלמיד מפתח קול פנימי שהולך ומתעצם מבחינת הביטחון שלו בעצמו. ככל שעושים את זה יותר, מיומנות האבחנה הפנימית מתקדמת. כדי לשיר יותר טוב – צריך לשיר! לכן על המורים לעודד את התלמידים שלהם לעשות כמה פעולות באימון האישי שלהם כדי להתקדם ביכולת הביצוע שלהם בשירה: 1. לעבוד על תרגילי הנשימה והקול לעתים קרובות, רצוי לפחות פעם ביום. 2. לחזור על השירים שנלמדים בשיעור לפי הנחיות המורה. הלמידה כאן היא מודעת עם מטרות ברורות והיא משמשת כתבנית שאפשר לחזור עליה בהמשך לכל שיר שהתלמיד יעבוד עליו בעתיד. דרגת הקושי תשתנה ככל שהתלמיד ילך וישתכלל ביכולות שלו אבל המטרות נשארות בבסיסן אותו הדבר: למידת המוזיקה במדויק פתרון בעיות טכניות כמו דיוק הטונים, פיסוק, הגייה, פתרונות בענייני מנעד ורגיסטרים הגשת השיר בצורה מעניינת ואישית ההופעה של השיר (שימוש בגוף, בהבעות הפנים, עמידה על במה) 3. לשיר את השירים שהתלמיד אוהב לשיר. כאן יש הרבה יותר חופש לתלמיד, אבל זו תהיה טעות לנתק את תרגול השירים בבחירה חופשית מהמטרות עליהן הוא עובד בשיעורים. זו בעצם ההזדמנות של כל זמר לבדוק מה הוא כבר יודע ואיפה הקשיים עדין מפריעים, מה הצליח להטמיע בלימודי הקול שלו ומה לא, ואיך הוא יכול ליישם זאת בצורה עצמאית על השירים אותם והא בוחר לשיר. כך התלמיד יכול להיווכח בהתקדמות האמיתית שלו. המלצה לכל תלמיד-זמר: להכין רשימת שירים שאתה רוצה לעבוד עליהם, לקחת אותה איתך לכל מקום (אפשר להכין היום רשימות בטלפון הסלולרי) ולכתוב בה בכל פעם שעולה רעיון נוסף לשיר. הרעיונות מגיעים מהרדיו, מהחברה מסביבנו, מסיבות, היזכרות בשירים שאהבת בעבר. כל אלה בנוסף כמובן לשירים מקוריים שאולי אתה גם כותב. כך תתווסף לה רשימת רפרטואר שרוצים לעבוד עליה ואפשר להתחיל להתאמן על השירים האלו לפי הזמן המתאים לך. הלמידה העצמאית יכולה להתעצם מאד אם כל זמר יתייחס לעולם המוזיקלי שמסביבו לא רק כמקור להנאה פסיבית, אלא כמקור ללמידה מודעת: להתבונן בזמרים אחרים, בהופעות, ביוטיוב, ולשאול את עצמך שאלות לגבי דרך ורמת הביצוע. אפשר בהחלט לעשות זאת בשעורי הקול עם המורה לפיתוח הקול, אבל גם ובעיקר הרבה לבד או עם חברים למקצוע. שאלות שיחדדו את ההתבוננות המודעת: מהי תנוחת הגוף העיקרית של הזמר? האם הוא עושה שימוש טוב ויעיל בגופו? האם השימוש באוויר מספיק לצרכיו? האם הנשימות נלקחות במקומות מתאימים בשיר? האם קולו נשמע פתוח או חנוק? מה גורם לזה? האם המילים מובנות, הדיקציה ברורה, או עצלה, או חריפה מדי? האם יש ויברטו והאם הוא נעים או מוגזם/קטן מדי/רחב מדי? האם הזמר מביע רגש מסוים, מודע למילים ומעביר אותן בהצלחה, או לא? מה הסגנון המוזיקלי בו הוא שר? האם זה מתאים לקולו? האם הוא נע בביטחון על הבמה, או נראה נבוך, מתוח ולא שייך? האם הוא מתאמץ מדי למצוא חן בעיני הקהל? איך הוא עושה זאת? מה היית מציע לו במקום זה? הרבה תובנות יגיעו מעצם ההקשבה המודעת הזו, הטעם המוזיקלי יתפתח יותר, ההבנה לגבי דרך ההפקה קולית של זמרים שונים והבנת המהות של סגנונות מוזיקליים שונים. הזמר הופך בהדרגה להיות מוזיקאי עצמאי! אם הדברים מעוררים אצלכם תגובה או תובנה - אשמח לדעת את זה כאן, בתגובות למטה. ואם תרצו לעשות לייק, לשתף - שעוד אנשים יקראו וידעו - מה טוב:) זו כמובן רק אחת מהתמודדויות של מורה בשיעורים שלו. אם בא לך לדעת יותר, להיות מורה מעולה עם המון ביטחון בדרך העבודה שלך, לטפל בכל תלמיד על פי הצרכים שלו, לאבחן בעיות במדויק ולדעת אילו פתרונות מתאימים לכל בעיה - שמחה ליידע אותך שבנובמבר 2016 (ממש בקרוב!) אני פותחת עוד מחזור של הקורס להוראת פיתוח הקול "ארגז הכלים של המורה לפיתוח הקול". אני מזמינה אותך להיכנס לקישור על הקורס כאן. #זמר #תלמידים #הגשתשיר #אימון #תרגול #לשיר #מוזיקה #מוזיקאי #שירים #התבוננות #סגנוןמוזיקלי #קהל

זמרים רבים מגיעים לשיעור הראשון ומבקשים מהמורה החדש ללמד אותם לשיר בסגנון מסוים. אלה יכולים להיות תלמידים מתחילים או זמרים ותיקים, אבל שני הסוגים מבקשים ללמוד משהו חדש. לפני שהמורה מסכים לכך, עליו להקשיב לתלמיד החדש היטב ובזהירות. האם הקול של התלמיד מאוזן, האם הגרון חופשי, האם הנשימה נכונה, האם הגוף נמצא ביציבה נכונה? האם הלסת והלשון מתפקדות בצורה נכונה? אם אחת מהתשובות על כך היא שלילית, זה יהיה לא נכון להתחיל מיד ללמד סגנון מסוים בשירה. הדבר החשוב ביותר הוא לבסס טכניקה נכונה, שאיננה שייכת לשום סגנון. מדובר על חקירה ולמידה של הקול האישי והרחבת היכולות של הקול הזה, לפני שמסגננים ומקשטים אותו. כשאני מלמדת תלמידים חדשים (שוב, גם זמרים ותיקים שרק התחילו ללמוד איתי), אני נמנעת בכוונה מוויברטו, שינויי דינמיקה או הסברים על רגיסטרים. המטרה הראשונית בשיעורים שלי היא להגיע להפקת קול טבעית ככל האפשר, בה הזמר לומד להרגיש את קולו בממדיו הטבעיים, ללא מניפולציות סגנוניות, ומשם אנחנו בונים הלאה את היכולות הטכניות. מסיבה זו אני מבקשת לשיר טונים ארוכים ולשמור על אותו הווליום אותו זרם אוויר יציב צליל משוחרר בגרון ובאותה האיכות אותו הגוון שירה ללא וויברטו ואז – לסיים את הצליל ללא וויברטו וללא תחושת "סגירה" שגורמת להצרה בגרון לעתים קרובות. כן, יש בזה משהו מנותק, כמעט רובוטי. אבל יש בכך רווח עצום: אין ניסיון לייפות את הצליל אלא להרגיש אותו ולשמוע אותו כדבר שעומד בפני עצמו. הרצון לייפות את הצלילים, שהוא כמובן טבעי לכולנו - גורם לעיתים לנסות לחפות על טעויות וקשיים קוליים וללחוץ במקומות שלא היינו אמורים ללחוץ – רק כדי להגיע לסאונד ה"יפה", האידאל הצלילי אליו אנו שואפים. יש לזה מחיר, והוא - עיכוב ההתפתחות הקולית האמיתית ושיפור משמעותי של השליטה הקולית. לאחר שיש שליטה כזו בקול, ואינני מתכוונת לשלמות (מה זה...?) – אפשר להיכנס לנבכי הסגנונות השונים ולאלמנטים שמייחדים אותם. אפשר להוסיף אותם כבר בתרגילים עצמם, וכן להוסיף מנגינות וסולמות שמתאימים לסגנונות אלה. אם זה בשירת הג'אז – ניתן להוסיף אוויר במקומות מסוימים, מבלי להבריח אוויר מיותר החוצה; או להוסיף וויברטו עדין או חריף בסופי צלילים ארוכים; או בשירת רוק - לעבוד על הבדלים ניכרים בעוצמה (שינויי דינמיקה מהירים), שירה בצעקה, שימוש רב יותר בצלילי חזה ועוד. גם אז, כשהתלמיד כבר מיומן ומרגיש שי לו שליטה טובה בקולו, הוא זקוק לעצור מדי פעם (ותפקידו של המורה הוא להזכיר לו לעשות זאת), לסגת למצב הראשוני יותר של הקול, לפני שנתן לו את הסגנון המיוחד שלו, ולהקשיב (בתחושה ובאוזניים גם יחד) למקום הפשוט והאותנטי בשירה של עצמו. התהליך, שנראה איטי יחסית, הוא בעצם מהיר יותר ומאד מתגמל! יש אפשרות לזמר לפתור את הבעיות הקוליות-טכניות בשיר, וכן ליצור ריחוק מסוים מהתוצאה בכך שהוא נותן לקול שלו להתגלות מעצמו, בלי הכפייה של "להישמע טוב מהר ובכל מחיר"! כך מפתחים סגנון אמיתי, אמירה אישית עם עומק ושירה מקורית הייחודית לכל זמר ולדרכו בעולם. זו כמובן רק אחת מהתמודדויות של מורה בשיעורים שלו. אם בא לך לדעת יותר, להיות מורה מעולה עם המון ביטחון בדרך העבודה שלך, לטפל בכל תלמיד על פי הצרכים שלו, לאבחן בעיות במדויק ולדעת אילו פתרונות מתאימים לכל בעיה - שמחה ליידע אותך שבנובמבר 2016 (ממש בקרוב!) אני פותחת עוד מחזור של הקורס להוראת פיתוח הקול "ארגז הכלים של המורה לפיתוח הקול". אני מזמינה אותך להיכנס לקישור על הקורס כאן.

מדי פעם אני נחשפת לדעה זו, והאמת שהיא מרגיזה ומתסכלת אותי. נזכרתי בזה לאחר שראיתי התכתבות במייל של קבוצה מקצועית לענייני שירה על קורס לשירה של כריסטינה אגילרה. בווידאו שהיא מקדימה לסדרה היא אומרת שלא כדאי ללמוד אצל מורים לפיתוח קול כי הם יכולים להרוס לזמר את נשמה (the soul) שממנה הוא שר. שמעתי את הדעה הזו כבר מספר פעמים, ואני מניחה שהיא די רווחת בעולם המוזיקה. הייתה לכך הצדקה מסוימת בעבר, כשכמעט כל המורים לימדו רק את השירה הקלאסית, וזמר של מוזיקה פופולרית נשאר לבדו עם הקשיים הקוליים שלו. כשלמדתי פיתוח קול ב-6 השנים הראשונות לכך, למדתי רק שירה קלאסית כי זה מה שהיה מוצע בעולם השירה. למדתי דברים חשובים ונפלאים על הקול שלי, אבל במקביל הייתי שרה את שירי הקאנטרי והמחזמר שאהבתי לשיר, ולא היה כמעט שום קשר בין הטכניקה שלמדתי בשיעורים לבין מה שביצעתי בפועל. לכן נאלצתי להתמודד לבד עם הבעיות הקוליות שלי, ולא תמיד בהצלחה. פעם אחת המורה שלי הגיעה לשמוע אותי שרה במועדון בו הופעתי בשירה עם הגיטרה. היא באמת רצתה להבין מאיזה עולם קולי ומוזיקלי הגעתי. היא ישבה לה בפינה חשוכה כל הערב, לא ראיתי את פניה ותגובותיה, אבל לאחר שהערב הסתיים ניגשתי אליה. היא נראתה נבוכה...לבסוף אמרה: את שרה מקסים תמי, אבל אני לא מבינה כלום בסגנון הפקת הקול הזה ולא ממש יכולה לעזור לך בכך... כמה שנים אח"כ הגעתי ללמוד אצל רחל הוכמן, והיא הראתה לי בדרך ברורה מאד שיש טכניקה בריאה וטובה שמתאימה לסגנון השירה שאני בוחרת לשיר, ושלא הכל צריך להיות בסגנון קלאסי. האם לימוד פיתוח קול יכול "לייבש" את ההבעה מהלב? כן, הוא יכול, אבל זה באמת תלוי במורה ובגישה שלו. אם המורה שם דגש רק על עניינים טכניים ושוכח, או שאינו יודע להפנות תשומת לב וזמן בשיעור להבעה הרגשית דרך הקול – התלמיד הופך להיות טכנאי של הקול, ללא הגשמת המטרה הראשונה שלשמה הגיע לשיעורים – להביע את עצמו דרך הקול. "רק דרך הרגש תצליח לשיר היטב ולפתור את כל הבעיות הטכניות שלך!" אבל גם הגישה האחרת - היא לא נכונה! נכון שיש זמרים, אולי כמו כריסטינה אגילרה, שמצליחים להגיע לרמה גבוהה בשירה ללא הנחייה של מורה, אבל אלה לא הרוב. רבים נאבקים עם בעיות טכניות שמגבילות אותם מלהביע את עצמם בדרך בה היו רוצים, ופיתוח הקול היה יכול לשחרר אותם מהמגבלות האלה! מה כן נותנת לנו הוראת פיתוח הקול טובה? הוראת פיתוח קול מנחה את התלמיד לגלות את היכולות והאפשרויות שיש בקולו, תוך שמירה על בריאות הקול והעצמת היכולות שלו. פעמים רבות זמרים לא יודעים על קיומו של הפוטנציאל הקולי שלהם, כי "אנחנו יודעים רק מה שאנחנו יודעים", ומה שאיננו יודעים – איננו שואפים אליו. זהו אחד מתפקידיו של מורה הקול – לזהות את הפוטנציאל החבוי באלה שבאים ללמוד איתו ולגרום להם להיפתח לשם ולרצות להגיע רחוק יותר. יותר מזה, מורה טוב לא רק שלא "חוסם את ביטוי הנשמה", אלא יכול לעזור לתלמיד שלו לפתוח ולשחרר חסימות שמפריעות לו לבטא את עצמו במלוא יכולתו. חלק מהחסימות האלה הן פיזיות, וצריך לזהות אותן ולטפל בהן, לפני שהקול יכול לבטא את עצמו בצורה אותנטית, רגשית, פתוחה ובריאה. אם בא לך לדעת יותר, להיות מורה מעולה עם המון ביטחון בדרך העבודה שלך, לטפל בכל תלמיד על פי הצרכים שלו, לאבחן בעיות במדויק ולדעת אילו פתרונות מתאימים לכל בעיה - שמחה ליידע אותך שבנובמבר 2016 (ממש בקרוב!) אני פותחת עוד מחזור של הקורס להוראת פיתוח הקול "ארגז הכלים של המורה לפיתוח הקול". אני מזמינה אותך להיכנס לקישור על הקורס כאן.