ידוע שאדם מנצל רק חלק קטן מהפוטנציאל שלו בעולם, מבחינה מוחית, פיזית, מבחינת הכישרון המולד שלו ומבחינת הספק והגשמה בחיים בכלל.
זו מחשבה די מתסכלת...
אבל כשיש לאדם את המודעות לכשרון שלו והוא גם יודע מה ניתן לעשות בפועל כדי לממש אותו, הביצוע הופך להיות הרבה יותר קל ואפשרי.
יש 4 דברים עיקריים שאני רואה כמעכבים זמרים לממש את הגדולה שלהם:
1. חוסר סבלנות לצמוח באופן טבעי ובהתאמה עם קצב ההתפתחות המוזיקלי והאישיותי שלהם:
רבים רצים היום להיות "כוכבים" ומונעים מהרצון להתפרסם, מבלי לעבור תהליך אמיתי של גדילה אמיתית. חסרה לאלה את ההקשבה הפנימית לעצמם, תשומת לב לטעם אישי שאמור להתפתח בהדרגה, ובמקום זאת מחפשים איך להישמע כמו..., למצוא את השירים ש"יעשו את זה" ולבצע את השירים בצורה שתמצא חן בעיני אחרים. אישיות הזמר לא נמצאת שם, רק מסכה. זה לא יכול להחזיק לאורך זמן. כולנו מכירים סיפורים על זמרים שזרחו לרגע וכבו מהר מאד לבלי שוב.
2. חשיפה מוקדמת מדי לעיני הקהל, לפני שהזמר בשל מספיק לחשיפה זו:
זמרים מתחילים, או כאלה שאינם זמרים עדיין, ממהרים לגשת לתחרויות שירה, תכניות טלוויזיה ולהפקות בימתיות שונות, כשהם רחוקים מאד מלהיות בשלים לשלב הזה. יש להם עוד דרך ארוכה לעבור כדי ללמוד ולהתפתח כזמרים שיש להם אישיות מוזיקלית מובהקת, אמירה אישית ומעניינת בהגשה, ביטחון עצמי על במה ושליטה קולית טובה.
לפני כשנה כתבתי על כך מאמר - "כולם רוצים להצליח - ומיד!" - אני ממליצה לקרוא אותו אחרי המאמר הנוכחי.
היו לי כמה תלמידים כאלה שהגיעו אלי כדי שאכין אותם להקלטות שעמדו לעשות עם מפיק מוזיקלי. הם היו רחוקים מלהיות מוכנים לקריירה של זמרים, היו עם קול שהיה די בוסרי, ללא אמירה אישית ובלי נוכחות בימתית מרשימה. לאבא היה כסף להשקיע, והמפיק שמח לקחת את כספם...היו בטוחים שלא שמעתם ולא תשמעו עליהם. הכסף במקרה הזה לא יכול לקנות הצלחה בתחום...
אחרים מיהרו ללכת לאודישנים לתכניות הטלוויזיה כמו the voice או כוכב נולד, וכולם נדחו.
הדחיה יכולה לקרות לזמרים רבים, גם מנוסים וטובים, אבל כשזמר נחשף לדחיה כזו בשלב כה מוקדם, הדבר יכול לייאש אותו ולגרום לו להפסיק לשיר שלב מוקדם של הקריירה שלו.
אורות חזקים מדי יכולים לשרוף...
3. חיקוי הגוון של זמרים אחרים מבלי לדעת איך בעצם הזמר הגיע לגוון הזה, או בזמן שלזמר המחקה אין את הנתונים הפיזיים של הזמר המקורי:
התוצאה היא של חיקוי חיצוני בלבד, וזה מלווה לרוב בלחץ על הגרון ועריכת מניפולציות אלימות על אברי הגרון, יחד עם מתח גדול כללי בשאר הגוף. הדבר גורר בעיות קוליות קשות שיכולות להגיע לסיום קריירה של זמר או לתקופות בהן אינו יכול לשיר בגללן.
תלמיד שלי הגיע אלי לראשונה כשהוא מכריז שהוא רוצה לשיר כמו זמר רוק מפורסם בעל קול גבוה במיוחד. כששר לי משהו שהכין, רוב הזמן שהה בטונים הגבוהים של קולו, הוא נשמע לחוץ מאד, ובאופן כללי עבד מאד קשה.
הורדתי את סולם השיר בכמה טונים, ורק אז הבחנתי שהוא בעל קול נעים מאד באזור הבריטון של קולו.
היה לו קשה לקבל את העובדה שאיננו טנור אלא בריטון, אבל עם הזמן מצאנו לו רפרטואר שהתאים לגוון קולו, והוא למד לקבל אותו באהבה.
בהמשך הדבר גרם לו לשיר אחרת ובאמת לחקור את הגוון החדש (מבחינתו), להתקרב אל עצמו ולהרגיש בו בבית. כל הביטוי הרגשי שלו השתנה בעקבות התהליך הזה.
4. מחסור בכוח רצון להתאמן קולית באופן קבוע וזלזול בחשיבות שנותנים לכך:
מכל הנגנים, זמרים ידועים כאלה שמתאמנים ומיומנים הכי פחות מכל השאר (למרות שיש גם כאלה שהם רציניים ומתמידים, כמובן).
נראה לי שהטעות נובעת מהקלות והטבעיות בה אנו נוהגים לשיר מאז ילדותינו, ויש ציפייה שהקלות הזו תספיק גם לקריירה מקצועית מפוארת. בפועל, ככל שהדרישות המוזיקליות עולות, הזמר מתמודד עם יותר ויותר קשיים, וללא אימון מספיק הוא שוחק את קולו וכוחו ויכול להרוס כך את הקריירה שלו.
חסרים להם הרגלים קבועים של תרגול לעתים קרובות ובאופן קבוע.
חשוב לראות בשירה פעילות פיזית לכל דבר, בדיוק כמו שאנחנו תופשים פעילות ספורטיבית.
שירה באופן לא מקצועי היא חוויה טבעית וקלה לרוב האנשים מאז שהיו ילדים, אבל התייחסות זו לא מחזיקה מעמד אם זמר רוצה להפוך למקצועי בתחום.
אם זמר רוצה קריירה ארוכת שנים בשירה, עליו לראות זאת בדיוק כמו ריצה למרחקים ארוכים:
שירה מקצועית דורשת יכולת עמידה בעומס גדול בשרירי הגרון ושימוש נכון בשרירי התמיכה, כוח סביר בגוף והרגלי קואורדינציה בין כל הפעילויות שהגוף עושה כדי להפיק קול ברמה גבוהה ועם שליטה טובה.
הבעיה, אם כן, היא בגישה או בתפישה לגבי דרך ההתקדמות והשליטה בשירה. הרי כל אדם יכול לחזק את כוח הרצון שלו, למרות שיש כאלה שיש להם יותר כוח רצון הטבעי לאישיותם, ויש כאלה שפחות, אבל כולם יכולים לבחור לנהוג בדרך אחרת אם הם מבינים את חשיבות ענין התרגול הקבוע וההתמדה בכך.
לסיכום, מסתבר שכדי לשיר טוב באמת, על הזמר להתייחס לכך כאל מקצוע לכל דבר, בו עליו להתמקצע בהדרגה ובהתמדה, עד שהוא מגיע לרמה בה הוא יכול לסמוך על עצמו שהוא עושה את המיטב שלו. אין גבול כמובן עד כמה אדם יכול להתפתח, ותהליך הצמיחה של כל זמר וכל אדם הוא לאורך כל חייו.
אבל מגיע רגע בו הזמר מרגיש שהוא מגובש מספיק, שיש לו קול משלו, שיש לו אמירה משלו, ושהוא יכול לסמוך על הכלי שלו, קול ונפש, שיתמכו בו לחלוטין בזמן ביצוע השירים.
-----------------------------------------------
אם מצאת את הפוסט הזה מועיל – אשמח שתשתף אותו במעגלי המדיה שלך (גוגל פלוס, פייסבוק) ואם יש לך מילה טובה או תגובה כלשהו בתום הקריאה הזו, אשמח מאוד לקרוא אותה.
בהצלחה!
------------------------------------------------
"ארגז הכלים של המורה לפיתוח הקול" - קורס לזמרים שרוצים ללמד ולמורים שרוצים להיות מורים טובים יותר, שיפתח בנובמבר 2016.
לפרטים ללחוץ כאן
----------------------------------------------
להדרכה אינטרנטית חינמית בנושא:
----------------------------------------------
למדריך החינמי
