תוצאות החיפוש

זמרים נדרשים לבצע שירים כשהם מגלמים בגופם ובקולם את סיפור השיר, המסרים הרגשיים שלו, האמנותיים, הקוליים והבימתיים. זו משימה גדולה למדי, ולכן זמרים טובים הם כאלה שמשייפים את אמנותם לאורך כל חייהם. אחד הדברים שמפריעים לזמרים (והם מציינים זאת לעתים קרובות) הוא: מה לעשות עם הידיים...? ויותר מכך - איך הגוף אמור להתנהג, כך שיאפשר לי להביע רגשות באופן אותנטי, שלא ייראה מוגזם, שלא ייראה משעמם, שלא יגרע מהריכוז בשירה עצמה? אלה הרבה דרישות...לעתים זה גורם לקפאון של ממש אצל זמרים, מרוב דאגה ליפול למלכודות השונות בלהראות יותר מדי, פחות מדי, להגזים, לשעמם. מחוות גוף אינם כוריאוגרפיה לשמה, אלא התנועה הטבעית של הגוף כתגובה רגשית לנאמר ולנחווה בטקסט ובסבטקסט. גם כשמוסיפים כוריאוגרפיה (ולא תמיד היא נחוצה) , כדאי שהיא תנבע מאותו מקור רגשי, כזה המעצים את ההבעה הרגשית-מוזיקלית/דרמטית בשיר. בשיעורי מחזמר שאני מלמדת, אחת החוויות החזקות למשתתפים ולי כאחד, היא כשהם מדברים את הטקסט של השיר בצורה חופשיה, דיבורית, לאדם אחר שבחרו לדבר אליו את הטקסט. ההבדל בין הביצוע בשירה שקרה קודם, ובו הידים "מנצחות על המוזיקה" באופן סתמי, או מונחות לצידי הגוף כמו זוג חבלים חסרי חיים, לבין הביצוע בדיבור הוא עצום ומשמעותי מאד. פתאם הידיים משתתפות באופן פעילו וטבעי, העיניים מביעות רגשות אמיתיים, הגוף בא בעקבותיהם (גם אם בתנועות קטנות ומרומזות), אינטונציית הקול נעשית מלאת חיים, מילים חשובות נעשות מודגשות והכל מקבל תחושה של התרחשות אמיתית ומרגשת. אני רוצה להדגיש - אין הכוונה לרגש את הקהל! החוויה נולדת מעצמה, ברגע שהזמר חווה את מה שהשיר נותן לו, את מה שהשיר מכיל בתוכו. הדברים נולדים מתוך העשיה והחוויה, ואין כאן שום התכוונות ליצור רגש, ליצור חוויה, שאינה נובעת מבפנים. זוהי אמת שמתרחשת באותו הרגע! לאחר שזה נחווה, האפשרות לחזור וליצור זאת שוב ושוב מחדש נעשית נגישה הרבה יותר. המפתח הוא: ליצור את הרצון לדבר וליצור קשר, לחוות את המניע לנאמר בשיר, להיות ממוקד בפרטנר (גם הדימיוני) בשיר, לתת לדברים לקרות כתוצאה מההתכוונות הנכונה. זהו תרגיל פשוט מאד לביצוע, ואני ממליצה לכל אדם ששר ורוצה לבצע באופן אישי, מעניין ואמין, לבצע את התרגיל בכל שיר עליו הוא עובד. אין הכוונה לשירת מחזמר בלבד אלא לכל שיר שברצונך לשיר. זהו קסם נפלא, וזה מה שעושה זמר לאמן מעניין ומרתק. מקורות נוספים בנושא: מזמינה אותך לקרוא מאמר שלי מלפני כמה שנים, באותו נושא: "האם הקול שלנו יכול להשפיע על גם ההרגשה שלנו?" מאמר מקסים שהופיע ב"מהות החיים": "כשאנו מדברים עם הידיים - משהו שונה מתרחש במוח"

כבר זמן-מה שרותי חלבני, חברה וקולגה למקצוע, ואני, חברנו והקמנו קבוצת פייסבוק שכולה מוקדשת לנושא פיתוח הקול והשירה. שם הקבוצה "הקוראות בקול", ואם עדיין אינכם שם - מזומנים להצטרף, להקשיב, לשאול, להגיב ולנהל איתנו דיאלוג ישיר. החלטתי להעלות גם לבלוג את כל השיחות שלנו, לטובת אלה שאינם נוהגים להיכנס לפייסבוק. בשיחה שלנו הפעם שוחחנו על דרכים השפור רמת הביצוע אצל זמרים דרך הקשבה מודעת. חשוב לציין שלא רק זמרים עמם יכולים להיתרם מכך, אלא גם המורים לפיתוח הקול עצמם, כי הדבר יכול לקדם את ההבנה שלהם מה עושים זמרים שונים בפועל בדרך ההפקה שלהם, וכך הם (המורים) יכולים לתרום לתלמידיהם מידע רחב יותר. כשאנו מקשיבים למוזיקה, לפעמים אנחנו נהנים יותר, לפעמים פחות, אוהבים או לא, לעתים נדחים, לעתים מתרגשים. זו הקשבה מעורבת רגשית אך החשיבה לא מעורבת בה. ברור לנו שאנחנו מקשיבים לקולות מתוך אהבה לנושא, אבל לא כל הקשבה יכולה לתרום לנו מבחינה מקצועית. הדבר דומה (אמרה רותי בשיחה) לסועד ממוצע במסעדה שלרוב לא שם לב לכל פרט במנה שלו, לטעמים, לצבעים ולהרכב החומרים, אלא בא כדי להנות מארוחה טובה, והתייחסות לארוחה כדרך בילוי. לעומתו שף שמבקר במסעדה אחרת משלו, מוצא שכל פרט מסקרן ומעניין אותו. המטרה של השף איננה רק לאכול בהנאה אלא גם ללמוד, להיחשף להשפעות חדשות, לקבל השראה וכן (לעתים) ללמוד ממה להימנע. בשיחה נדבר על גישה שונה להקשבה למוזיקה, ובמיוחד מוזיקה קולית, כדי שכל אדם שעוסק בשירה, זמרים-מנצחי מקהלות-מורים לפיתוח קול, יצליחו לקדם את עצמם על יד הקשבה בדרך מודעת ומכוונת מטרה ברורה יותר. ככל שנדע יותר על מה שאדם עושה בפועל, דרך פעולות ברורות, כך נדע לבחור וליישם זאת גם בביצוע שלנו.

אחד הדברים שחוזרים בטענות תלמידים בשעורים הוא – פחד הקהל שלהם, כזה שהוא כה חזק שהוא ממש משתק אותם עד כדי כך שלפעמים לא יוצא להם קול. האם קרה לכם שנכשלתם באודישן אחד, והחלטתם שיותר לא תעברו אודישן...? האם קרה לכם ששרתם בטכניקה חדשה לכם, וכשזה לא הלך, הגרון אולי כאב, הסאונד הקולי היה לא מה שרציתם ותכננתם – ויתרתם? האם קורה לכם שחסר לכם אוויר לסיים משפטים בזמן הופעה/אודישן/מבחן קול? האם הגפיים רועדות מדי פעם וקשה לעמוד על הבמה, או לשלוט על הזרועות? החוויה הזו היא כה קשה לחלק מהזמרים, עד שיש כאלה שוויתרו לגמרי על האפשרות להופיע בפני אנשים! רבים אומרים – "זה לא מתאים לי" - האודישן הזה, סגנון השירה הזה, השיטה הזו, הקבוצה הזו, כשבעצם הם מתכוונים (לרוב בצורה לא מודעת) "זה קשה לי". תחום הספורט ואמנויות הבמה מאד דומים מבחינות רבות. הפסיכולוגיה של הספורט מתאימה לתחום השירה כמעט אחד לאחד. בעולם הספורט הקשבתי להרצאה ב-Ted של Dr. Ivan Joseph – מאמן כדורגל. בהרצאה שלו – The Skill of Self Confidence הוא מספר על שחקן שרצה לחזק את תנועת הזרועות שלו. מה הוא עשה? הוא תרגל 350 פעמים ליום, יום יום במשך 8 חודשים. הוא התגבר על הבעיה לחלוטין, התקדם ברמת המשחק שלו בצורה משמעותית ועלה לליגה מתקדמת יותר. קסם? לא, רק חזרתיות שוב ושוב עד להשגת המטרה. בעולם אמנויות הבמה רובנו מצפים להיות בטוחים בעצמנו ומסוגלים לבצע שיר על במה בקלות ובנינוחות, אבל אי אפשר להגיע לחוויה הזו אם המשימה לפנינו היא חדשה לנו, ובמיוחד אם היא קשה ומפחידה אותנו. דמיינו לעצמכם שדה שאתם רוצים לעבור בו, ויש בו שביל שאיננו ברור לגמרי. נתחיל ללכת בו, הלוך וחזור, יום-יום, עד שבהדרגה נראה איך השביל נעשה ברור יותר, "חרוש" למעננו, הצמחים השוטים שגדלו בו נעשים קטנים מיום ליום, והוא נעשה בסופו של דבר לשביל שלנו, שביל לכל דבר! כמו ההליכה בשדה, החזרה על אותם השירים שוב ושוב, כולל התנועות הנדרשות והרגשות שעולים בכל פעם, תעזור להתמודד עם כל הפחדים בדרך, ובהדרגה הם פשוט יעלמו. גם אם לא נאבד את הפחד לגמרי, זה כבר לא יהיה ברמה איתה התחלנו. יש כמה תופעות נפוצות שבאות מפחד משתק: כאמור, יש זמרים שחווים פחד משתק עד כדי אובדן הקול, קוצר נשימה, הזעה מוגברת בגפיים או בכל הגוף, רעד בכל גוף ובמיוחד ברגליים, חוסר באוויר, רוק מוגבר, פה יבש. זה גורם לחוסר ריכוז בביצוע עצמו, יש ירידה משמעותית ביכולת שליטה הקולית, נעשות המון החלטות שגויות בזמן הביצוע, והדבר מוביל לשכחת המילים, שכחת המוזיקה ולשימוש פוגעני בקול. זמרים רבים מספרים על אובדן הקול באמצע הופעה, ורק מהסיבה של פחד גדול מדי, כזה שלא הצליחו להתמודד איתו. מה אתם, הזמרים, יכולים לעשות בעניין? לפני ההופעה: אימון ממושך ומדורג להופעה 1. המרצה מספר שהוא התאמן להרצאה שהיה צריך לשאת מול הראי, והיה מאד מרוצה מעצמו. כשאמר את ההרצאה מול אשתו וילדיו גילה שהוא מאד עצבני. אח"כ התאמן מול עוד אדם, ואז עוד כמה אנשים, ואז יותר, שוב ושוב, עד שכשהגיע להרצות מול 2500 אנשים –הוא כבר איבד את כל העצבנות בגלל היכולת שלו להתאמן כך. הבעיה שהוא מציין אצל רוב האנשים היא שרבים מוותרים ומפסיקים לאחר הכישלון הראשון, במקום להמשיך בתרגול למשימה אותה רוצים לבצע. זה מזכיר את ג'יי קיי רולינג, שנדחתה 12 פעמים (!!) לפני שמו"ל אחד הסכים להוציא לאור את "הארי פוטר" שלה... אם כך, זה לא רק אימון חוזר, אלא גם, ואולי בעיקר – עקשנות ודבקות במטרה הם אלה שיעזרו לנו להשיג את מה שאנחנו רוצים להשיג. 2. זמרים יכולים להתאמן להופיע מול בני משפחתם ו/או חברים קרובים, כשהם מגדילים בהדרגה את מספר האנשים שמקשיבים להם. אפשר להתחיל בשיר אחד, 4-5 שירים, ובהדרגה להגיע למופע שלם. "במות פתוחות" הן תופעה מבורכת שמאד עוזרת להתגבר על הקושי. תכננו לשיר שיר אחד בלבד כשאתם בתחילת הדרך, ודאגו להביא אתכם כמה חברים תומכים. בהמשך, כשתרגישו יותר נוח, בהדרגה הרחיבו את מספר השירים שאתם מופיעים איתם, נסו את השירים על הקהל, בדקו את תגובתו והתרגלו להיות במצב ההופעה שוב ושוב – עד שתחוו עלייה בביטחון וירידה ברמת החרדה. שחרור מהציפיה שהחרדה תיעלם לגמרי שחרור מפחדים, כמו מתכונות מגבילות אחרות, לוקחות זמן רב בחיי האדם, לעתים כל חייו. אם נחכה עד שנתגבר על הנטיות האלה לחלוטין, יתכן שנמצא את עצמנו תקועים באותו המצב ללא יכולת לצאת ממנו. קבלת המצב כדבר שעלינו להתמודד איתו, ונקיטת אמצעים כדי להקל על הקושי, ולא כדי לפתור אותו לחלוטין, יכולים להוביל אותנו לפתרונות, שגם אם הם חלקיים, הם יכולים לעזור ולהתגבר במידה רבה. להיעזר בדמיון מודרך לפני ההופעה בתקופה שלפני ההופעה, בין שבוע לחודש לפניה, מומלץ לזמר להקדיש זמן יומי לתרגול ההופעה בדמיונו. ככל שפרטי ההופעה יהיו ידועים לו יותר, כך עבודת הדמיון תהיה קלה יותר. מומלץ לבצע את התרגול בעיניים עצומות: לדמיין את הבמה, האורות, פני הקהל המחייכים והאוהדים לדמיין את הבגד שלובשים "לראות" את הנגנים המלווים לחוש באווירה הטובה שאנחנו רוצים לייצר (בדמיון) להתחיל לשיר את השיר הראשון, לשים לב לתגובות הרגשיות והפיזיות שעוברות בגוף ובמחשבה, להחליף את הדיבור השלילי במשפטים מחזקים ומרגיעים (עדיין בדמיון) להמשיך להתקדם במהירות את מהלך ההופעה, להגיע לסיומה המוצלח, לחוות את תחושת הניצחון והסיפוק שבסופה. ככל שתעשו זאת יותר, כך החוויה תהיה מוכרת יותר, וההופעה האמיתית תרגיש כאילו שכבר עברתם אותה פעם. תחושת החרדה תפחת במידה רבה מאד! בזמן ההופעה להיעזר בנשימה נכונה במודע כדי להרגיע את הגוף והנפש כאחת הנטיה הרווחת בזמן התרגשות גבוהה או חרדה היא לשאוף שאיפה גבוהה לבית החזה. זוהי שאיפת הישרדות והיא נועדה לאפשר לאדם לברוח בזמן סכנה. אלא שהבמה אינה סכנה שעל הזמר לברוח ממנה... לכן עליו לגייס במודע ומתוך החלטה את השאיפה הנמוכה-יחסית, לשחרר את שרירי הבטן בכל פעם לשאיפה, לאפשר לצלעות להתרחב, ולהחזיר את עצמו לאיזון יחסי. ההתרגשות עלולה לגרום לזמר לשכוח זאת, אבל לאחר מספר פעמים בהן יחזיר את עצמו לאיזון הזה, רוב הסיכויים שגם הגוף וגם הנפש יחזרו לשליטה והזמר יוכל להתרכז בהופעה עצמה ביתר קלות להיעזר ביציבה טובה כדי לאזן את הגוף והנפש אם אתם חווים רעידות ברגליים או בברכיים, דמיינו את כפות הרגליים שלכם ניטעות עמוק לתוך האדמה, כאילו שמהן נשלחים שורשים לעומק האדמה. בכל פעם שאוויר נכנס, שלבו זאת עם שליחת השורשים למעמקי האדמה. לאחר מספר פעמים כאלה, תחוו יציבות על רצפת הבמה ושייכות גדולה יותר לבמה. להתמקד בתוכן השיר ובמוזיקה פחד הקהל גורם לרבים להיות מרוכזים בדברים חיצונים שמפריעים לזמר להיות במיטבו. התנהגות אופיינית היא להתמקד במחשבות על איך הקהל רואה אותך, על הבגדים, התאורה, הסאונד, מה יאמרו המבקרים, האם אזכה בתחרות וכו'. זמרים רבים מספרים שאינם זוכרים שום דבר מההופעה שלהם... לרוב הדבר נובע מהעובדה שלא באמת נכחו שם, במלוא הווייתם, אלא בצעו את השירים בדרך אוטומטית, תוך שהם מרוכזים בדברים החיצוניים הנ"ל. במקום זאת, הדבר הנכון לעשות הוא להתמקד בשירים עצמם, בתוכן הרגשי שלהם, בתמונה ובסיפור שכל שיר יוצר, עיבוד המוזיקלי, בנתינה האהובת לקהל שבא לראות ולשמוע אותך מתוך בחירה ורצון. יש שחרור גדול בבחירה הזו. הרי לא תוכל לשלוט עכשיו על הבגד שאינו מונח כראוי, על הסאונד, על זוטות אחרות שמפריעות לך. הדבר היחיד שבהחלט אפשר להתמקד בו היא ההגשה והנוכחות המוזיקלית והרגשית המלאה שלך במה שקורה בהופעה עצמה. שיהיה בהצלחה רבה! --------------------------------------------------------------------------------------- #פחדקהל #ביצועשיר #במה #תרגול #דבקותבמטרה

אחד הקשיים הגדולים שאנו חווים בימים אלה הוא ירידה בכמות העבודה וההכנסות. לא בכל מקצוע ניתן לעבוד באוופן מקוון (אונליין), אבל בהוראת פיתוח קול ניתן ועוד איך. האפשרויות הן מגוונות והפתרונות די פשוטים. אני קוראת בקבוצות רבות שאלות של מורים על האופן בו ניתן לעשות זאת, והבעת תסכול רבה על כך שזה לא כמו ללמד באופן אישי-פיזי, באותו החדר. אני רוצה לומר לכל אלה המתקשים: 1. זה המצב. מה ניתן לעשות בנידון? ההחלטה באיזו גישה ננקוט היא עלינו בלבד. 2. ללמוד את מה שדרוש כדי לעבור את התקופה. 3. לקבל את העובדה ששיעורים אונליין הם שונים משיעורים פיזיים. שונים = מבחינות שונות, יש בכך יתרונות ויש חסרונות. אם לא ננסה להשוות בין הדברים אלא להסתגל לאתגרים ששיעורים מקוונים מציבים בפנינו - נמצא יתרונות רבים במצב החדש. 4. אלה שישקיעו עכשיו בלמידה מהירה של תחום ההוראה אונליין, יוכלו בהמשך ללמד כך קהל תלמידים גדול יותר, מכל רחבי הארץ, ואולי גם מהעולם. כלומר - יש גם משהו משתלם מבחינות רבות (בוודאי גם מחוץ לתחום פיתוח הקול...) באתגר הנוכחי! הכנתי לכם כאן הנחיה ברורה איך ללמד אונליין. הדבר מאפשר הן הוראה פרטית והן הוראה לקבוצות. בשלב זה הכל בחינם, אבל יש לשער ש-zoom יעלו בחזרה את המחירים להוראה קבוצות. מומלץ לעשות את השיעורים דרך המחשב, כיוון שרק כך יש אפשרות לערוך את ערכי האודיו למיניהם. אם אין ברירה, אז ניתן לעשות זאת דרך הטלפון או ipad. בואו נתחיל! למורה (את/ה) להוריד גרסה חינמית של zoom למחשב. קישור להורדה: https://zoom.us/download ליצור חשבון עם סיסמה לפי ההנחיה שמקבלים בשלב ההורדה. בעמוד הראשון שנפתח, ללחוץ new meeting. לבדוק את המיקרופון והתמונה מהמחשב שלכם. ניתן (ורצוי!) גם לחבר מיקרופון למחשב. התאמות ב- settings: אודיו – בתחתית המסך> מימין ל-mute ללחוץ על חץ קטן> audio settings> מתחת ל-microphone לבטל ריבוע automatically adjust microphone settings, (כי בשירה אנחנו לא רוצים שזה יישר את העוצמה לרמה שווה). בתוך זום: למטה ללחוץ recording. אפשר להתחיל, לסיים או לעשות פאוזה. לאפשר לתלמיד להקליט: למטה manage participants, מתחת לשמי (המארחת) מופיע שם התלמיד. ללחוץ עליו ולרשום allow record כדי שהם יוכלו להקליט את השיעור שלהם. אם הם לא מקליטים – המורה יכול להקליט מהצד שלו ולשלוח אחרי השידור. שיעורים ארוכים אפשר לשלוח בגוגל דרייב, דרופ-בוקס וכו'. . כדי להראות חומרים מהמחשב שלי, כפתור ירוק בתחתית – share – לחצו וראו מה ניתן להראות מהמחשב שלכם לתלמיד. אם מתחלקים בלינק שיש בו גם אודיו, על המורה ללחוץ על כפתור למטה – share computer sound. כדי להשמיע מהמחשב שלך: אודיו > חץ קטן ליד המיקרופון, לפתוח audio settings. תחתית העמוד – advanced > ללחוץ על “show in-meeting option to enable original sound from microphone.”. לחזור לעמוד השיחה, ללחוץ למעלה “turn on (off) original sound”.. אם מתחלקים בלינק שיש בו גם אודיו, יש ללחוץ על כפתור למטה – share computer sound. בסוף השיעור ללחוץ למטה – end meeting for all. אם הקלטנו – זה ימיר זאת לווידאו ואפשר לשמור ולשלוח לתלמיד. אם התלמיד הקליט – הוא אמור לבצע את השמירה. לתלמיד – לשלוח לו לפני השיעור יש להוריד גרסה חינמית של zoom למחשב. קישור להורדה: https://zoom.us/download יש ללחוץ על הקישור שנשלח במייל ברגע (או מעט לפני) התחלת השיעור שנקבע. נא לבדוק שהמצלמה עובדת וכן שיש מיקרופון שעובד ופתוח. אודיו – בתחתית המסך> מימין ל-mute ללחוץ על חץ קטן> audio settings> מתחת ל-microphone לבטל ריבוע automatically adjust microphone settings, (כי בשירה אנחנו לא רוצים שזה יישר את העוצמה לרמה שווה). מומלץ להעלות מעט את כפתור input שלך במיקרופון. לאחר שאאפשר לך, ניתן ללחוץ record video או record audio וכך יהיה לך את השיעור. מומלץ (אבל לא חובה) להכין אוזניות שמתחברות למחשב או לטלפון. כל אוזניות שמחברות יכולות להתאים. יש לסגור אפליקציות וחלונות במחשב כדי לשפר את מהירות השידור. אם יש פלייבק של השיר שנעבוד עליו, יש להכין אותו מראש לשיעור, כיון לא אוכל ללוות מהצד שלי (בגלל חוסר התאמה במהירות בין שני הצדדים). יש לשלוח לי (למורה) את התווים ו/או הטקסט של השיר במייל לפני השיעור. איך ללמד: לנגן את התרגילים לאט יחסית להראות היטב את הפנים בזמן ההדגמה, כיון שהסאונד המתקבל אינו מושלם והפנים יכולים לגלות לנו מידע על דרך ההפקה הקולית והשימוש באברי ההגייה. כשהתלמיד עומד – עליו לשנות את זווית המצלמה/המחשב כך שהמורה יראה את כל פלג הגוף העליון. לא מומלץ לנגן ליווי לתרגילים ולשירים כיון שיש פער בזמני ההשמעה בין שני צידי השיחה. ניתן להדגים את התרגיל ולאפשר לתלמיד לשיר בכל פעם ללא נגינה. אפשר לתת את צליל ההתחלה לכל תבנית או לאפשר לתלמיד לתת לעצמו – תלוי ברמה שלו. ניתן להקליט מראש את התרגילים ולשלוח לתלמיד לפני השיעור (אני לא נוהגת לעשות זאת אבל יש מורים שמוצאים זאת כדבר מאד יעיל) מומלץ לשאול את התלמיד מדי פעם איך התרגיל או הפקת הקול מרגישים לו ולתת לו להיות יותר בהתבוננות עצמית על מה שהוא מבצע. טוב לשאול שאלות – איך זה מרגיש, מה ההבדל, איפה היתרונות והחסרונות? זה תמיד מועיל, אבל במקרה זה, בגלל המרחק הפיזי והסאונד שמתקבל שאיננו מדויק, הדבר דרוש יותר. מסתבר שתרגול על "ברבורים" לא מצליח להישמע דרך זום, לפחות ברוב המקרים. תחליף טוב לכך הם תרגילים עם קשית בתוך כוס מים או בקבוק. יש לטבול כ-2-3 ס"מ של הקש בתוך המים תוך תרגול בועות ללא לחץ אוויר גדול. הוראת השירים: על התלמיד להכין פלייבק או המורה יכול לשלוח לו לפני השיעור. התלמיד ינגן את הפלייבק בצד שלו ולא מצד המורה. על התלמיד לשלוח למורה את הטקסט ו/או התווים של השיר לפני השיעור מומלץ לתת לתלמיד לשיר ברצף קטעים ארוכים יותר מאשר בשיעור ואז לתת הערות לרצף גדול יותר. המורה יכול לכתוב את ההערות לביצוע אצלו בזמן שהתלמיד מבצע את הקטע. מצורפים קישורים מצוינים לתמיכה בהוראה אונליין. 1. הקישור הוא של מנהל בי"ס למקהלה בדנמרק (בי"ס מומלץ ביותר!), אבל חלק גדול מהסרטון יכול להיות מיושם ישירות בשיעורים פרטיים: https://www.youtube.com/watch?v=50NoWIiYECA&feature=youtu.be 2. של מורה אמריקאי בשם Billy Gollner - למדתי הרבה מההדרכה שלו: https://www.youtube.com/watch?v=f9j1MyyPCR8&feature=youtu.be&fbclid=IwAR3dZlyrzD5RhGYWLsCnsTvg8Ob-DkIrXsWE7wE0REhPWo5abwp-DzuRPJM שיהיה בהצלחה!

במשך שנים רבות היה נהוג שמורה לפיתוח קול הוא זמר שבשלב מסוים מפנה את עיקר מרצו להוראת אחרים במקום להופיע בעצמו. הדבר היה מקובל והתקבל בצורה חיובית, כיון שלא הייתה דרך אחרת להתפתחות במקצוע הוראת הקול. במסגרת האפשרויות הנתונות, מורה אופייני היה מצטט את דרך ההוראה של המורה או המורים הקודמים שלו, ומעביר את הידע הזה לתלמידיו. כשהתחלתי ללמוד... גם כשהייתי תלמידה לשירה קלאסית באוניברסיטת אריזונה (בטוסון) בשנות השמונים, המורה שלי הייתה ללא הכשרה בתחום ההוראה, כיוון שלא הייתה כזו בנמצא באותה התקופה. היא הייתה אשה נעימה וחמה וזמרת מצו-סופרן עם קול יפהפה וגישה רגישה הן לביצוע הרפרטואר והן לתלמידיה. אהבתי אותה ובטחתי בה. השיעורים התנהלו כך: היה לה דף תווים קבוע ובו היו רשומים התרגילים שעל כולנו, כל תלמידיה, ללמוד ולתרגל. היו בו תרגילים שהתאימו לי, כאלה שפחות, וכאלה ששנאתי ושגרמו לי להרגיש כישלון כזמרת באופן קבוע. לאחר ניסיונות חוזרים שלא צלחו, ביקשתי ממנה לא לתרגל אותם אלא לקבל ממנה תרגילים אחרים, אבל היא טענה שאלה תרגילים טובים שמורתה העבירה לה מהמורה שלה, ושעל כולנו לתרגל אותם ולשלוט בהם כדי להיות זמרים טובים יותר. ממש מרוץ שליחים, מה שהיה הוא מה שיהיה, והלאה, הלאה... התסכול שלי בתרגול אותם תרגילים הלך וגבר, כיון שהייתי שאפתנית מאד ורציתי "לנצח" אותם. כאמור, בטחתי בה שהיא יודעת את טובתי. הייתי בטוחה שאני חייבת לבצע אותם כדי להתגבר על הקשיים קוליים שלי. כך קרה שתרגלתי יום-יום את אותם תרגילים שנואים, בעקשנות ובלב מר, ובאופן קבוע הייתי חווה מחנק וסגירה של הגרון, ואף כאב וצרידות מדי פעם. ההקלה היחידה שחוויתי הייתה כשעברתי לשיר שירים שאהבתי. הכאבים הלכו והחמירו ואיתם הצרידות, עד שנאלצתי להתחיל טיפולי תרפיה בדיבור. דלת חדשה נפתחה בשנה האחרונה ללימודיי באוניברסיטה יצא קורס חדש – פדגוגיה של הקול. הוא היה פתוח רק לתלמידים לדוקטורט, וההתרגשות לקראתו הייתה גדולה. ביקשתי להשתתף בו מבלי לקבל ציון (הייתי אז תלמידה לתואר ראשון), והדבר אושר לי. זו הייתה הפעם הראשונה בה התברר לי שיש מדע שלם שעוסק בתחום השירה, שיש ידע מבוסס מחקרים על הקול ושגם אנחנו, הזמרים, יכולים ללמוד אותו. לרוע המזל, המורה עצמו היה חלש מאד בהוראת הקורס ומהר מאד התלמידים המבריקים יותר השתלטו עליו ונתנו בו את הטון. לכן לא יצאתי מהקורס עם ידע מסודר אלא רק עם כמה תובנות כלליות ובעיקר עם החלטה להמשיך וללמוד את התחום לעומק. התחלת החיפוש אחרי הידע חזרתי לארץ וחיפשתי נואשות אחרי קורס כזה, אבל לא היה כזה בנמצא. בארה"ב באותה התקופה התחילו לבסס את מקצוע הוראת הקול בצורה של ארגונים וכללי קבלה, ובעיקר בתכניות לימודים מסודרות במכללות ובאוניברסיטאות. בעיניים כלות ראיתי מרחוק (דרך קריאת המגזין שלהם NATS) איך שם הכל מתפתח בכיוון שכה רציתי בו, ואילו אצלנו שום דבר לא קורה... במקביל, לימדתי את עצמי, דרך קורסים קצרים בחו"ל ובעיקר דרך קריאה רבה מאד, את מקצוע ההוראה. מי שמכיר אותי יודע שאני מלמדת את הקורס כבר שנים רבות, אבל מעניין לחזור להתחלה ולהכיר את המניעים לדרך הארוכה והמרתקת שעברתי בעקבות הניסיון הלא-נעים שלי כתלמידה. חזרה להתחלת הסיפור: רק לאחר שנים הבנתי שהמורה החביבה שלי, שבאמת רצתה בטובתי, לא ידעה כיצד להתאים לכל תלמיד את מה שמתאים לו, לא ידעה למה היא עושה את התרגילים האלה, ולכן נתנה לכולם את מה שהיא למדה. אם היה לה הידע המתקדם יותר, היא הייתה מבינה שלכל אחד יש את: התכונות המיוחדות לו המבנה הקולי השונה אישיות אחרת שמגיבה אחרת על הנחיות ותרגילים ושתפקידה להתאים את דרך ההוראה לתלמיד שלפניה. מדע הפדגוגיה של הקול עושה בדיוק את זה! המשימה שלי, החלום והשליחות שלי (כן, בלי מרכאות) הם ללמד כאלה שרוצים להיות מורים לפיתוח קול, כך שיוכלו לגשת לכל תלמיד שמגיע אליהם מתוך פתיחות ונוכונת לקבל את השוני בין האנשים והקולות שלהם, עם ידע רחב של טכניקות קוליות ויכולת התאמה לכל תלמיד ע"פ הצורך שלו. וזו אכן שליחות! אני מזמינה אתכם - אלה שרוצים להתחיל ללמד, והמורים שמלמדים כבר ומרגישים נבוכים מול שלל בעיות קוליות שעולות בשעורים שלכם, לבוא וללמוד את המדע, את הידע הפיזי ואת הדרכים המבוססות והמוכחות לפתרון הבעיות בתחום. הקליקו כאן לפרטים על הקורס הבא: באתר רימון #הוראתפיתוחקול #קורסהכשרה #מורהלפיתוחקול #תרגיליקול #שירה #פיתוחקול #קורסלהוראתפיתוחהקול #קורסהכשרתלהוראתפיתוחקול #זמר

מצאתי מאמר מתוך אתר מדעי, שהוא בעצם סדרה של מאמרים קצרים-עד בינוניים באורכם, העוסקים במוזיקה. מה שמיוחד במאמר הוא שחוקרים נותנים מספרים ומדידות לערכים שלרוב איננו מתייחסים אליהם כך. למשל: בכותרת: The Evolution of Pop בודקים מהי "ההרמוניה המפתיעה" שגורמת לשירים בז'אנר פופולרי להישמע כה אטרקטיביים. המחבר מחלק את הסגנונות לשנים ולמידת הפופולריות שלהם עם מדד הנמדד בגרפים...אני מודה שלא הצלחתי להבין את הענין...אולי מישהו מהקוראים יפיק מכך תועלת. או בכותרת: What Makes Music Popular - מדען חוקר מוח (לא פחות!) טוען שהוא יכול לנבא בדיוק מתי שיר יהפוך לפופולרי ומה המדדים שהופכים אותו לכזה... יוצרי שירים - רוצו לקרוא! אולי המפתח נמצא במאמר הזה! הקטע הבא יפה ומעניין, למרות שלא חייבים לקבל כל פרשנות בו כ"אמת": The Semantics of Music: מהי המשמעות של השינויים שאנו חווים במוזיקה, איך אנו מושפעים מכך ואיך זה בא לידי ביטוי בקטעים ידועים. למשל: כשהטון המנוגן בכלי מסוים הוא נמוך יותר מהכלים סביבו, משמעות הדבר היא ש: מקור הצליל גדול יותר; הסיבה: כלי גדול יותר הוא חלל תהודה גדול יותר; דוגמה מעולם הטבע: תרועת הפילים; דוגמה מעולם המוזיקה: "הפיל" מתוך קרנבל החיות של סן-סאנס. וכאן מופיעות עוד דוגמאות מקסימות שמעוררות תשומת לב לפרטים שאולי לא היינו מודעים אליהם קודם. ולבסוף - The Acoustics of a Concert Hall: The Musikverein in Vienna נחשב לאולם הקונצרטים הטוב בעולם מבחינה אקוסטית. כותב המאמר מונה את הסיבות לתכונות אלו, שנוצרו בכלל מתוך טעות שנבעה משיקולים אסתטיים בתכנון במקום שיקולים אקוסטיים שהיו ידועים בתקופה זו, בסביבות שנת 1860. כאן המאמר מקווה שתהנו! #פופ #מוזיקה #מוזיקהפופולרית #אקוסטיקה #אולםקונצרטים #מדעהמוזיקה

בפורום של מורים לפיתוח קול באינטרנט ראיתי דיון בנושא והוא הזכיר לי עד כמה השאלה הזו מעסיקה אותי לעתים קרובות. והתשובה אליה איננה חד משמעית. נתחיל בכך שכל תלמיד הוא אדם שונה, בעל תחומי עניין שונים ויכולת למידה שונה. יש כאלה שרוצים לדעת ולהבין כל דבר, ויש אחרים שזה משעמם אותם, או פחות אכפת להם לדעת את משמעות הטכניקה. יש כאלה שעסוקים כל-כך בפענוח כל תרגיל וכל מרכיב שלו, עד שהדבר כמעט משתק אותם מעשיה והם עסוקים רק בחשיבה ובניסיונות פענוח הטכניקה. יש אחרים שמתכנסים לתוך עצמם, או מעלים הבעה משועממת כשהמורה מתחיל להסביר את משמעות התרגיל. מה עושים? עד כמה להסביר, אם בכלל? אם נצליח לשמור על גמישות בגישתינו, נוכל להתאים את עצמנו לאופי התלמיד, לגילו ולנטייתו ללמידה. בואו נראה אילו טיפוסים עיקריים מגיעים לשיעורי הקול: המשועמם והלא-מעורב תלמיד שאיננו מתעניין ממש במשמעות התרגיל או הטכניקה, ניתן לו מינימום מידע ונישאר עסוקים יותר בעשיה הפיזית. תלמיד כזה בהחלט יכול להיות כזה המעוניין רק בביצוע והוא מחפש להגיע לתוצאות מהירות בשירה, מבלי לחקור את הנושא ולהבין אותו לעומקו. אין הדבר אומר שלא כדאי לערב את התלמיד בדרך אותה הוא עושה. רק ע"י התבוננות מדי פעם במשמעות התרגיל ובפעולות שנעשות בו, התלמיד יכול להגיע להכללה וליישום הנילמד בהמשך, כשיתרגל בעצמו. תלמיד שלא עושה את הדרך הזו עלול להישאר תלותי לגמרי במורה שלו, מבלי יכולת להגיע לראיה רחבה יותר של פעולת השירה. המפתח כאן הוא למצוא את המידה המתאימה של מידע לתלמיד כזה - מעט ומדויק, ורק מדי פעם. המתעניין תלמיד ששואל שאלות, כותב ומתעד את מה שקורה בשיעורים ובאימונים שלו - עלינו לתמוך בדרך זו ולעזור לו להתקדם לרמה גבוהה יותר מבחינת רכישת המידע. נוכל להמליץ לו על מאמרים וסרטונים שיעשירו את הידע שלו, נענה לשאלותיו בשיעור ונעודד אותו להמשיך ולהתפתח כל הזמן. אני מוצאת שאלה התלמידים שאני נהנית ללמד יותר מכל. אנו חולקים אהבה גדולה לשירה והתלהבות רבה בכל גילוי. הסקרן האובססיבי אבל כמו שהזכרתי קודם, יש גם את התלמיד ששואל ללא הרף, עד כדי מצב בו אינו מסוגל לבצע תרגילים בצורה שוטפת ומפריע ללא הרף למהלך השיעור עם שאלות הקוטעות את רצף העבודה. במקרה כזה נוכל לציין לתלמיד שהסקרנות שלו היא תכונה מבורכת, אבל שיש מידה מסוימת שמתחילה להפריע להתקדמות שלו. אפשר לבקש ולהציע להרפות מהשאלות לתקופה מסוימת, ובמקום לחכות לשאלות התלמיד, ניתן ליזום תיאור והסבר קצר של התרגיל עם ציון המטרות שלו. ע"י אנו לוקחים את המושכות לידים ומראים לתלמיד שהוא יכול לקבל את המידע גם ללא יוזמה שלו, וכך לאפשר לו להתמסר יותר לתהליך העבודה. הגישה האידאלית הגישה האידאלית בעיני, אם יש דבר קרוב לכך, היא שעל התלמיד להיות מודע למה שהוא עושה. אין הדבר חייב להתרחש מדי בהתחלת העבודה על טכניקה חדשה. חזרה אחרי המורה מתוך חיקוי או לאחר הסבר קצר בלבד יכול להתחיל תהליך של למידה והבנה שמגיעה מבפנים, מתוך חוויית התלמיד. בשלב הבא, לאחר ביצוע ראשוני, כדאי לבדוק עם התלמיד מה היתה החוויה שלו, מה הוא מזהה בפעילות הפיזית והתחושתית ומה הוא מבין (שכלית ותחושתית) מהתרגיל. אני נוהגת גם לשאול אם התעורר דימוי או תמונה שמזכירים את התחושה שהתעוררה בזמן התרגיל. רוב התלמידים מזהים תחושות מוכרות מחייהם, כמו: "זה מזכיר לי זרימה של נהר שוצף/רגוע", "אני מרגישה כאילו אני שרה בתוך מערה עמוקה", "זה מזכיר לי תחושה של אנחת רווחה" וכו'. אני מכוונת את התלמיד לזכור את התחושה ולבחור לחזור אליה שוב ושוב, כדי שתהיה לו נקודת התייחסות מוכרת אליה יוכל לפנות לעזרה כשיחווה בלבול או לא יזכור כיצד ביצע את התרגיל כשהצליח לבצע אותו. רבים מדווחים שהם לומדים טוב יותר אם הם נעשים מודעים לדרך הביצוע שלהם. חשוב להבין שזו בחירה בדרך עבודה מסוימת, וכל אחד מאיתנו יכול לבחור בה במודע. ובאופן כללי, ההתעניינות של תלמידים במהלך השיעורים יכולה לגרום לנו, המורים, לשאול את עצמנו שאלות, לקרוא יותר, לחקור את הדברים ולהתפתח בהתאם. אנחנו יוצאים נשכרים מכך אפילו יותר מאשר התלמידים שלנו.

Cathrine Sadolin היא מורה לפיתוח קול וחוקרת קול שהקימה בי"ס משלה בדנמרק - Complete Vocal Technique. בהרצאה שהתקיימה בדצמבר 2017 היא נתנה הרצאה מעניינת מול קהל המשתתפים, שעניינה אותי מאד, ועל כך המאמר הבא. אתחיל בכך שהיא אומרת כאן הרבה דברים נכונים ומוכרים לי, ועם רבים מהם אני מזדהה. הדבר שהכי דחף אותי ללמוד את העובדות המדעיות, ואז ללמד אחרים אותן הם בדיוק הדברים שהיא מדברת עליהם – חוסר ההבנה של הפעולות שעשיתי כששרתי, השימוש בדימויים שמתחפשים לעובדות, לאמונות לעומת עובדות (הקישור מוביל למאמר שכתבתי על הדימויים בשירה, על היתרונות והחסרונות בשימוש בהם). היא מדברת על המצב בו "כל מורה הוא אי מבודד"...רבים מאתנו מכירים את ההרגשה הזו. בארץ אפילו לא הצלחנו ליצור איגוד של מורים לפיתוח הקול, למרות ניסיונות של רבים וטובים לארגן מפגשים הדדיים להחלפת מידע ותמיכה מקצועית, שוב ושוב. זה לא מתרומם ליצירת משהו קבוע ונשארנו די מבודדים. למה בעצם? היא מדברת על ה"סודות" של מורים שונים שתמיד הצחיקו אותי...מורים שמפרסמים את עצמם באינטרנט (למשל) עם "שיטה ייחודית שפיתחתי שתביא אותך לביצוע מושלם של צלילי הראש שלך תוך 20 דקות"! היא מדברת על הצורך של זמרים ללמוד עם מורה מסוים רק כדי שיוכלו לספר שהם לומדים אצלו, כיוון שהוא מפורסם ונחשב בחוגים אליהם הזמר רוצה להתקבל, כמו במחזות זמר בניו-יורק. קראתי על הרבה מקרים כאלה, וזמרים פשוט נכנעים ולומדים אצל מורים שאינם אוהבים ללמוד איתם. זה מאד מצער ופסול. מדענים משתפים פעולה, נפגשים בכנסים, כותבים מאמרים ביחד, משתפרים. למה אנחנו לא נוהגים כך? למה חילוקי הדעות כה רבים אצל זמרים? היא מדברת על פירוק הקול לגורמים כדי ללמוד על הפעילויות השונות שאפשר לבצע ולהגיע לסגנון אינדיבידואלי שמבוסס גם על ידע. זה, לעומת גישה שמכוונת להסתכל על הקול כשלם. ג'ו אסטיל (Jo Estill) גם היא ניתחה את הפעולות השונות הנדרשות כדי להפיק גוונים ואיכויות שונות, ואני נוכחתי שהדבר קידם מאד את רמת הביצוע וכן את רמת ההוראה שלי. היא מזכירה מיתוסים רבים שאינם נכונים ע"פ הגישה המדעית, אבל יש דבר שאינני בטוחה בנכונות דבריה והוא הצורך ב-cool-down. היא נותנת השוואה לפעולת היד בכתיבה מאומצת, וכשמתעייפים – פשוט מפסיקים לכתוב ונחים. אבל אם שירה דומה יותר לספורט תחרותי, הרי שבסיום ריצה מאומצת יש כמה דקות בהן האצן צריך להמשיך לרוץ כדי להוריד את רמת המאמץ בהדרגה. כך גם מתעמלים בהתעמלות קרקע צריכים לבצע מתיחות איטיות בסיום האימון, כדי להוריד את רמת המתח בשרירים. כדאי לחשוב ולבדוק את זה עוד. הבעיה שאני רואה בהרצאה הזו היא לגבי החלטות על טרמינולוגיה: היא מטיפה לטרמינולוגיה משותפת לזמרים ולעולם השירה כדי לשפר את התקשורת וההבנה בין כולם. זה מעלה את השאלה: למה קתרין סדולין עצמה המציאה עולם מושגים משלה להפקות השונות, כך שהבדילה את עצמה מאחרים? כדי להבין את המושגים שהמציאה, על הזמר ללכת ולהשקיע הרבה כסף וזמן כדי ללמוד את אוצר המילים האישי שלה... אני, למשל, עשיתי מאמצים גדולים להבין את ספרה ואת modes השונים עליה היא כותבת. למשל: מהו curbing mode? ניסיתי לבצע זאת ע"פ התיאור המילולי שלה בספר, אח"כ עם ההקלטות בדיסק המצורף לספר. מאוחר יותר הגיעו אורחים שונים לארץ המלמדים בשיטה זו, ועדיין לא הבנתי מהו הסאונד/אפקט/המסוים שהיא מכנה בשם זה, או אחר. למה? כי אלה בעצם שמות סוביקטיביים ולא מדעיים... השאיפה שלה להגדיר כל סאונד בצורה מדעית ומדויקת ראוי לציון ולהכרה, אבל הבעיה נשארת: מי יגדיר זאת? איך מגיעים להסכמה? האם המדענים הם אלה שיגדירו איך הקול נשמע? האם יהיה זה מורה לפיתוח קול ש"ממציא שיטה" משלו? ההרצאה מעוררת מחשבה, כמו כל הרצאה טובה. בדיוק כמוה, גם אני הייתי רוצה ושמחה אם היינו מתקשרים בינינו במושגים זהים כדי להבין זה את זה טוב יותר, זמרים, מורים, קלינאי תקשורת, רופאים וחוקרי קול. עדיין לא ברורה לי מה הדרך הנכונה. דרוש ויתור על אגו כדי להסכים ולוותר על ההתעקשות לבכורה בנתינת שמות וכינויים לטכניקות והפעולות השונות של הפקת הקול. מהכרות עם עולם השירה, אני רואה קושי גדול בכך, לצערי. אבל עדיין אני אופטימית. לסיום היא מציעה לעודד שיתוף פעולה בין מורים שונים ובינם לבין הזמרים, במקום תחרות בין כולם. אני בעד! מי עוד??? #המחירשלשיעוריפיתוחהקול #דימוייםבשירה #מורהלפיתוחקול #חוקריקול #joEstill #Sadolin

זמר שאינני מכירה, שר ברוסית - בשפה שאינני מכירה, לא מבינה על מה הוא שר, ובכל זאת - רואה שוב ושוב את הוידאו, מהופנטת לגמרי למראהו ולקולו, והדמעות חונקות אותי מבלי לדעת על מה ולמה. לאחר שהתגברתי (קצת) על הדמעות, עולות בי מחשבות על מהות הגדולה של הביצוע שלו, כי זה נושא שמעסיק אותי ללא הרף. אם כך, למה ביצוע זה כה נהדר בעיני? אתחיל בדבר הברור מאליו, שהוא הקול שלו - הוא בעל צבע נעים, חם ומלא גוונים המתאימים להתפתחות המוזיקה וה עיבוד. אבל מעבר לגוונים, יש הבעה רגשית בקול שלו שתופסת את האוזן כאילו מישהו מדבר אלינו בדרך אישית, מעין שיחה אישית בין שני אנשים, במקרה זה - בינו לבין הקהל או דמות דמיונית אליה הוא שר. השילוב של טכניקה קולית טובה עם הבעה ריגשית המגיעה מהדיבור עצמו מעוררת אמון רב. ועדיין - הרי אינני יודעת על מה הוא שר. בשביל ה*תרגיל* שלקחתי על עצמי אינני מבררת בכוונה את משמעות המילים עם אף אחד ממקורביי דוברי הרוסית. האם זה רק הקול שלו? מי שמתבונן בו יכול לראות את הנוכחות הבימתית של הזמר: הוא מרוכז כל כולו בתוכן השיר ובמשמעות המילים בשבילו, עיניו וכל הבעות פניו מביעות בכל רגע הבעות רגשיות אמינות לגמרי. אין בדרך ההבעה שלו אף רגע בו הוא מנסה להרשים או למצוא חן ונראה שזה לא מעסיק אותו. ועדיין, הוא מודע לעצמו מאד. הוא עומד איתן על הבמה, כריזמטי מאד, מודע לכך שכולם מתבוננים בו ויודע שגם אם איננו מסתכל אליהם, הם מקבלים את מה שיש לו לתת באהבה רבה ובאמון מוחלט. אין סתירה בין הדברים. מצד אחד, על הזמר להיות מרוכז לחלוטין במה שהוא שר, להיות מודע לרגשות שנובעים ממנו וכן גם לקול שלו ולהבעה הקולית שיש בכליו. מצד שני, הזמר זוכר שהוא שר לאנשים, יוצר איתם קשר דרך השירה ובעצם שירתו נותן להם לחוות חוויות אמנותיות ורגשיות גבוהות יותר מאשר אלה של היום-יום. ועל כך הקהל מודה לו מעומק ליבו, ולכן התשואות הרמות שהוא מקבל. אני מרגישה שלמדתי משהו חשוב דרך ההקשבה וההתבוננות בזמר הזה. ---------- דרך אגב, שמו של הזמר הוא Dmitri Hvorostovsky והוא נפטר לפני כמה חודשים ממחלה. אם הוידאו הזה עורר את התלהבותך - מומלץ לחפש אותו ביוטיוב. אני כבר עושה זאת. #טכניקהקוליתטובה #נוכחותבימתית #זמר #אמן #כריזמה

שאל אותי מישהו בפייסבוק: "אני מנגן כמה שנים על פסנתר ואני עובד קשה מאד כדי להתקדם כל יום במשך כמה שנים יושב כמה שעות ומנגן , רוב חברים הסובבים אותי גם הם מגנים חלקם יותר טוב חלקם פחות טוב אבל ברור לכולם בשביל להיות טוב אתה צריך להתאמן בצורה מסודרת ועקבית ובמקביל זה מפתח אותך מוזיקלית ומעלה לך את המודעות לגבי היכולות שלך ומה שאתה רוצה להגיע מבחינת הנגינה שלך. קראתי את המאמר שלך. הרבה ממנו עוסק בזה שאין קיצורי דרך, אתה צריך לתת מעצמך כדי להגיע למשהו. אחת התעלומות מבחינתי היא, שלא הצלחתי להבין כאלה שבאו ללמוד קורס בשירה ורוצים להיות זמרים . ראיתי פער מאוד גדול אצל רובם בין היכולות שלהם לבין מה שהם באמת מסוגלים והם באיזו אופורייה שהקורס שהם לוקחים שעה בשבוע הוא באמת מה שיעשה את ההבדל ויקדם אותם הלאה. השאלה היא, מאיפה זה מגיע בעיקר לזמרים, ולא לנגנים שיודעים שיש להם דרך ארוכה וצריך ללמוד כל יום ואולי עוד עשור או שניים כדי שהם באמת יהיו במקום שהם רוצים להיות מבחינת היכולות שלהם." קראתי ושקעתי במחשבות. המצב שהוא מתאר הוא נכון ברובו, ורבים מגיעים לשיר ללא הכשרה, או שמבקשים כמה שיעורים, או "טיפים" כדי לשיר טוב יותר, וכבר עולים לבמה, כבר מקליטים, נכנסים לתחרויות שונות, ו-מתאכזבים... נגנים הם אחרים לגמרי, כמובן. כל מי שמכיר נגנים שרואים את עצמם כשואפים להיות מקצועיים, יודע על השעות הרבות שהם משקיעים בנגינה יום-יום, במשך שנים, ועד כמה זה קשה לקבל הכרה ולהתקדם בתחום המוזיקה. אז למה זה כך? התשובה מורכבת. שירה היא חלק מהגוף והנפש שלנו שירה היא התנהגות טבעית לכל בני האדם מגיל ינקות ממש, כי הקול נמצא בנו והוא חלק מהגוף והנפש שלנו. לעומתו, כדי ללמוד כלי נגינה אחר על האדם לצאת החוצה מעצמו ולהתחבר לכלי זר לגופו, להבין את מהותו, ולהתאמן הרבה מאד כדי "לאלף" אותו ולהפוך אותו כאילו היה חלק ממנו. אבל למרות הכל, הוא תמיד יישאר מחוץ לגוף. כילדה ניגנתי גיטרה במשך שנים רבות, ולפעמים הייתי הולכת לישון עם הגיטרה שלי, כשהיא חבוקה בזרועותיי...זה היה חלק מהתהליך שלי להפוך אותה לחלק ממני. אם כך, כיוון שטבעי לנו יותר לשיר מאשר לנגן, השירה מגיעה בקלות רבה יותר לרוב בני האדם. זו עובדה פשוטה שחשוב לזכור. שירה היא גם צלילים וגם מילים דבר נוסף שמבדיל את הקול משאר הכלים הוא ששירה איננה רק צלילים מוזיקליים, אלא גם מילים, והן מביעות את הרגשות דרך קשת של צבעים שאין בנמצא אצל כלי הנגינה האחרים. אל תבינו אותי לא נכון – כדי לנגן היטב, על הנגן להצליח להעביר צבעים ורגשות רבים יחד עם הצלילים שהוא מפיק. אבל הצליל הוא המולך כאן, וללא הצליל הנכון, המשוכלל והמיומן, כל ההבעה של הנגן לא שווה בעצם. לעומת זאת, יש זמרים רבים שהקול שלהם ניחר, צרוד, מייבב מדי, מאונפף מדי, ועדיין הם מעבירים דרכו קשת רחבה של רגשות דרך הצלילים שהם מפיקים. בשירה הקלאסית כל זה אינו תקף כמובן, כי איכות הצליל נמדדת בדיוק כמו אצל שאר כלי הנגינה, ובנוסף יש את חשיבות ההבעה דרך הטקסט. אבל בשירה הפופולרית שנהוגה כבר כמה עשרות שנים בעולם המערבי, אין לכך חשיבות ממשית. קחו לדוגמה את זוכה פרס הנובל הנוכחי – בוב דילן...האם מישהו יכול לתאר את הקול שלו כ"יפה"? כ"מיומן"? כ"עשיר בגוונים"? אני מהמרת שאין אחד כזה... מקשיבים רק למה שנמצא על-פני השטח הטעות של רבים ששואפים להיות זמרים היא, שהם מקשיבים לזמרים שהם מעריצים, ושומעים במודע את מה שנמצא על פני השטח, כלומר את איכות הקול עצמו. הם אינם יודעים שהחוויה שלהם כמאזינים מורכבת מרבדים עמוקים פי כמה, בהם הזמר מעביר את רגשותיו בדרכים מסוימות שידועות בד"כ רק למי שאוזניו מאד-מאד מיומנות להבחין בהן. וכשאין מודעות, נוטים להיתפס למראה העיניים, או במקרה זה האוזניים, ולעשות החלטות שגויות לגבי ההגדרה "מהי שירה טובה". אז אם נחזור לבוב דילן, כדוגמה כמובן, זמר שאיננו מודע ישמע את הקול המאנפף, את השירה הלא-מדויקת לעתים, ומסיק מכך ש"אם הוא יכול, גם אני יכול". מה שהוא אינו שומע, זה את יכולת ההבעה הרגשית של דילן, את המודעות לכל מילה שהוא מוציא מהפה, את הבניה של השירים מבחינת הסיפור, את הנוכחות המגנטית של אדם חכם מאד שיודע לבטא את חוכמתו והשקפת עולמו העמוקה דרך הצלילים שיוצאים מפיו ומגרונו. ההסתכלות הזו של תלמידי שירה רבים, וכאלה שרוצים להיות זמרים גם ללא לימוד, מחלישה מאד את כוח הרצון שלהם ללמוד לעומק, להתאמן ולהתגבר על קשיים רבים בדרך להפוך להיות זמר טוב ומיומן. הם אינם רואים את האתגרים הרבים שזמר טוב אמור להתמודד איתם, ולכן אין להם את התמריץ העז שמאפיין נגנים כדי להתאמן הרבה ולהיות מעולים בתחומם. זוהי אשליה כמובן. יש משפט שאומר ש"איננו יודעים את מה שאיננו יודעים, עד שאנחנו יודעים אותו"(פראפראזה שלי). אם אינני יודעת מה דורשת שירה באמת טובה, איך אדע לשאוף להיות טובה בכך? איך אדע מה משמעות "להיות טובה"? כשהשאיפה נמוכה, גם אופן הלימוד הוא ברמה נמוכה. התפקיד של מורה לפיתוח הקול הוא להנחות את התלמיד, בהדרגה, לראות מה האפשרויות שיש בקול שלו, לחשוף בפניו את מה שלא ידע שיש בו, ולעודד אותו להתאמן הרבה מאד כדי להגיע למיצוי היכולות שלו. יש הרבה סיבות למה חשוב ללמוד פיתוח קול כדי לשיר טוב יותר, אבל בעיני זו אחת הסיבות החשובות והמרכזיות ביותר, שמהן נובע כל השאר. אז מה דעתך? האם זה מרגיש לך נכון? אשמח לקרוא תגובות. אשמח גם אם תשתף אחרים במדיה החברתית. #בובדילן #טיפיםלשירה #נגנים #גוףונפש #צלילים #שירה #מורהלפיתוחקול

אנחנו מתעסקים המון עם השאלה "איך להגיע להצלחה", לומדים בקורסים לשיווק, אומרים משפטים כמו "כדי להצליח אדם חייב שיהיו לו מרפקים", או "הוא חייב עור של פיל" ומשפטים דומים. אין מרשם להצלחה, למרות שכולנו כל-כך רוצים למצוא אותו. אבל גם כשמגיעים להצלחה – איך שומרים עליה שלא תיגמר, איך ניתן להצליח לאורך שנים רבות? לאחר הקריאה כאן, אני ממליצה לקרוא גם מאמר שכתבתי ושמו "מה התנאי הכי חשוב להצלחה בשירה" שנותן עוד נקודות מבט על הנושא. בהליכה שלי הבוקר הקשבתי לשיחה ביוטיוב בין מארי פורליו (Marie Forleo) לברנדון ברשראד (Brendon Burchard). שניהם אנשים מובילים בתחום האימון האישי בשוק האמריקאי, וידועים ברחבי העולם. מארי ראיינה את ברנדון על הספר החדש שלו (השישי!) שהוציא זה עתה: High Performance Habits – How Extraordinary People Become That Way. במשך שלוש שנים הוא חקר ברחבי העולם כמה מהאמיתות המקובלות שאנשים אומרים לגבי הסיבות להצלחה והשמירה עליה לאורך זמן. מסתבר שהתגלו לו כמה הפתעות! לא כל מה שאומרים אכן עובד בשטח... הוא הגיע למסקנה שיש רק ששה הרגלים שמובילים להצלחה מתמשכת. אף אחד מהם לא דורש יכולות מלידה ואת כולם ניתן לרכוש במהלך החיים. הריאיון היה מעניין מאד, ותוך כדי הקשבה נוכחתי בהתרגשות עד כמה כל מה שנאמר שם תקף מאד לעולם המוזיקה והבמה ויכול לתרום המון לזמרים ולהצלחה שלהם. בחרתי להאיר כמה מהדברים עליהם הוא מדבר בראיון ולחבר אותם לעולם השירה, אותו אני מכירה היטב: 1. יצירתיות לא קשורה באופן הדוק להצלחה מתמשכת... המשפט הזה בהחלט הפתיע אותי! היצירתיות נחוצה מאד כדי להתחיל, ובתחום שלנו- כדי להיות אמנים! אבל כדי לשמר את ההצלחה ולהמשיך להתפתח נדרשת התמדה ויכולת הוצאה לפועל של הרעיונות. הניצוץ ביצירתיות מכניס אותנו למשחק, אבל הוא לא מספיק כדי להמשיך וליצור בהתמדה. 2. אין קשר לגיל או לשייכות דמוגרפית בנושא ההצלחה המתמשכת ואין דבר כזה מוקדם או מאוחר מדי. בשירה: ככל שזמר מתבגר נעשה יותר קשה לשמור על מקומות בעולם זה, . אבל עדיין הדבר אפשרי, אם הזמר נוקט לאורך חייו באסטרטגיות שמשאירות אותו בתודעה ובשוק לאורך השנים. זמרים רבים ו-ותיקים יכולים להוכיח את האמת הזו. 3. “Achievement is not the problem, alignment is”. (alignment = היערכות, יכולת יישור) אנשים מתמקדים בדבר הלא נכון, "שמים את הסולם שלהם מול הבניין הלא-נכון", כדברי בראנדון. אנשים רבים עסוקים רק בלרדוף ולהשיג ללא הרף, אבל בדרך פוגעים בכל מה שחשוב להם בתחומים אחרים, כמו למשל ביחסי המשפחה שלהם. כשהם לא מבינים מה באמת חשוב להם ומה מניע אותם, הדבר יכול לגרום לתסכול גדול מאד ולהרס בתחומים חשובים אחרים ופוגע ביכולת שלהם להמשיך ולתפקד בהצלחה. לעומת זאת, כשהאדם פועל מתוך הבנה של סולם הערכים שלו ומתאים את כל הפעילות שלו לתוך אותם ערכים, הוא פועל מתוך הרמוניה, ולכן הוא יכול להמשיך ולייצר עוד ועוד הצלחה. בשירה: אצל זמרים הדבר יכול להתבטא במניע שלהם להופיע או זה שמפעיל את הרצון או הצורך בכתיבת השירים. אם זמר מרגיש שהוא חווה אשמה, עצבנות ותסכול מתמשך בכל מה שקשור בקריירה שלו, כדאי שיבדוק אם החומרים איתם הוא מתעסק במוזיקה אכן מתאימים לאופיו ולערכים שלו. על מה מדובר? למשל על סוג המוזיקה שבוחרים לבצע, על הקהל אליו פונים, המקומות בהם מופיעים - האם זה באמת מתאים לערכים/לאמונות/לרצונות של הזמר? כשלא עוצרים לעשות זאת, הזמר נידון להישאר בתוך מקום אפל שעלול לדכא את המשך היצירתיות שלו, ומשם גם את ההצלחה שלו. 4. א. יש הבדל בין רגשות (emotions) ותחושות (feelings). רגשות מופיעים מעצמם, ללא שליטה, בצורה אוטומטית, בזמן שתחושות הן הפרשנות שלנו למה שאנחנו מרגישים ויש לנו יותר יכולת לשלוט עליהם. כדי להצליח לאורך זמן, עלינו להגדיר מהו הרגש שאנו מחפשים או מכוונים אליו ולא לפעול תמיד מתוך האוטומט הרגשי. בשירה: מבחינת ביצוע השיר, כשזמר מתחיל לעבוד על שיר הוא בד"כ מרגיש אותו בדרך מסוימת שאינה בהכרח הגיונית אלא יותר אוטומטית או אינטואיטיבית. אבל כדי להצליח לבצע את השיר שוב ושוב בדרך אותנטית ומעניינת בכל פעם, כלומר להישאר בהצלחה לאורך זמן, עליו לזהות בבירור מהם הרגשות ולהשתמש בידע הזה כדי לבצע את השיר היטב שוב ושוב. אני מבקשת מתלמידיי לתת שמות לרגשות שמתעוררים בשירים שהם מבצעים ולרשום אותם על דף, כדי לעבוד מתוך מודעות. אני מאמינה שבכך הם משמרים לעצמם הכרות עמוקה ומבוססת עם השירים ויכולים להגיש אותם תמיד בדרך מעניינת ואישית. לפני כשנה כתבתי מאמר על כך ושם אני מרחיבה על נושא הרגש בשירה: "איך אפשר לחזור על אותה איכות מיוחדת שהגעתי אליה בביצוע שלי לשיר" ב. עלינו ללמוד להגדיר את התחושות שלנו: הוא מספר על אצן אולימפי שהתגבר על קשיים שלו והחל להצליח בענף שלו ולזכות במדליות זהב כיוון שטען ש"למד להגדיר את הרגשות שלו". הוא מתאר את המצב הנפשי לפני תחרות, בו הוא וכל המתחרים סביבו מאד מתוחים, דואגים, שואלים את עצמם אם בכלל יצליחו. אבל הוא שם לב לכל הרגשות והפחדים המשתוללים האלו בתוכו (הכרת במצב), והחליט להגדיר את הרגשתו: "אני עומד להרגיש ממוקד עכשיו, to be in the zone." וכך הוא עשה (נקיטת פעולה), והגיע להצלחות עצומות! בשירה: כל זמר מכיר את התופעה של התרגשות ועצבנות לפני הופעה, לפעמים במידה כזו שיש תופעות פיזיות שיכולות לסכן את רמת השליטה הטכנית של הזמר בזמן ההופעה (הזעה מוגברת, יובש בפה, אובדן הקול). אי אפשר לומר לעצמך "זה לא קורה לי, הכל בסדר" כי חווית המתח והפחד נמצאת שם במלוא עוצמתה. אבל עדיין אתה, הזמר, יכול במקביל להחליט להיות ממוקד לגמרי במשמעות השיר, להחליט שההופעה תהיה חוויה טובה בשבילך, שאתה עושה בדיוק את מה שאתה אוהב. אם כך התהליך הוא: - הכרה במצב (להכיר במתח/בפחד המעיק), - החלטה מודעת במה להתמקד (בהופעה, בשיר, בנשימה) - נקיטת פעולה (ביצוע ההחלטה שנעשתה במודע). 5. כדי להצליח עלינו להעלות את תחושת ההכרח לפעול: כדי להעלות את ההכרח לעשות משהו, עלינו ליצור קשר ישיר בין הערכים והאמונות לבין המעשים שעל האדם לעשות. למשל לומר לעצמך: "אני רוצה לעשות עבודה טובה, יש לי סטנדרטים גבוהים, זה חשוב לי, אני מקצוען", ולחבר את זה עם מניע חיצוני: "העבודה הזו חייבת להיעשות, יש לי דד-ליין, יש לי משימה, חזון, אנשים סומכים עלי". החיבור בין שני הדברים יוצרים את הכרח והדחיפה החזקה לקדם ולבצע דברים בהצלחה. זה מעלה מאד את המוטיבציה לביצוע משימות. אם הפעולה מלווה בחרדה (כמו שנאמר בסעיף 4), אפשר להמיר אותה בדרך דומה, ע"י התמקדות בתחושת ההכרח והמחויבות למשימה שבפניך. בשירה: זמרים ואמנים רבים נחנו בכישרון ויכולות גבוהות, אבל אינם מניעים את עצמם לפעולה שתקדם אותם כי אינם מרגישים שזה הכרחי להצליח ולנצח. עליהם למצוא את המשמעות העמוקה להיותם זמרים, כמו למשל: "אני רוצה להשמיע שירים מרוממי-נפש ולעודד אנשים", "אני רוצה לבצע את השירים שאני כותבת כי אני מאמינה שהם מעולים", "יש לי מתנה כמוזיקאי וזו המשימה שלי להביא אותה לעולם" או "אני רוצה להצליח בעולם המוזיקה כי אני מאמינה שאני מעולה בתחומי", ואז יוכלו לחוות את תחושת ההכרח שתדחוף אותם לפעולות מקדמות ותגרום להם להיות בהצלחה מתמשכת. כשאין את הדחף וההכרח הפנימי הזה, כל בעיה שנקרית בדרך מחלישה את כוח ההתמדה והרצון לפעולה ויכולה לגרום לזמר לוותר בדרך. 6. עלינו ללמוד להתנהל במעברים ממצב אחד לזה שבא אחריו מבלי לאבד את האנרגיה ולהתרוקן בדרך: אנשים רבים עובדים מאד קשה על משימה מסוימת, ומיד לאחריה עוברים למשימה הבאה, כך שיש ערבוב בין המשימות והאנרגיה שלהן והדבר מתיש את הכוחות ומוריד את יעילות הפעילות במהלך היום. במקום זאת הוא ממליץ לקחת מרווח מסוים של זמן בין פעולה אחת לבאה אחריה, להתנקות מהקודמת ורק אז לגשת למשימה הבאה אחריה. הוא ממליץ לשבת בעיניים עצומות ולומר את המילים "לשחרר" (או "שחרר/י") כמה פעמים תוך כדי התמקדות בתחושת השחרור ממה שהיה קודם, מדקה עד חמש דקות. ואז, לפני שפוקחים את העיניים, להתכוון במחשבה לאיכות שרוצים להשיג במשימה הבאה, ולא רק להתכוון לפעולה עצמה. כיוון שאנחנו חיים בעולם של מולטי-טאסקינג, אני מוצאת שזו אחת העצות החשובות ביותר בשבילי ובשביל אנשים כמוני. היכולת להתנתק מהעיסוק הקודם ולהתחדש לקראת הדבר הבא שאני עושה שיפרה פלאים את יכולת הריכוז והביצוע שלי! בשירה: הזמן שלפני הופעה דורש מהזמר ריכוז והתעסקות מרובה עם מה שקורה מאחורי הקלעים, כולל באלאנס, תלבושת, ניהול הלהקה המלווה, אולי כרטיסים לחברים ועוד. כל הפעילות הזו יכולה להביא את הזמר לתוך ההופעה עם תחושת של חוסר נשימה והצפה רגשית, שמאד מפריעים ליכולת של הזמר להתרכז במשימה החשובה ביותר לאותו הזמן. חשוב מאד להתנתק מכל הפעילות הזו כמה זמן לפני ההופעה, להתכנס פנימה, לשחרר את מה שהיה קודם, לעשות חימום, לחשוב על השירים, לדמיין את ההופעה מראש (דמיון מודרך למשל) ובמיוחד לדמיין את עצמך מופיע היטב במלוא גדולתך. הרווח הזה חשוב מאד להצלחה בהופעה וכדאי תמיד לתכנן את הזמן הזה מראש ולא להיגרר לפעולות אינסופיות שנמשכות ממש עד לרגעים האחרונים לפני ההופעה. לסיכום - אפשר להיות מאושרים ומסופקים, ועדיין לרצות להמשיך ולהשיג דברים. לרצות להמשיך ולהתפתח לא אומר שאינך מסופק. כשאינך מסופק, כשאינך רואה את הערך בחייך, כשאינך נותן לעצמך קרדיט אף פעם, ולא רואה מה כן השגת בדרך, אתה נשרף מהר יותר ופורש בשלב מוקדם. הגישה להצלחה מתמשכת היא - תהנה מהתהליך, ובאותו הזמן גם תשאף להשתפר ולהתחזק בהתמדה. מומלץ לצפות בראיון במלואו מקוה שהמאמר תרם לך. האם המצבים המתוארים כאן מוכרים לך, האם הפתרונות שהוא נותן יכולים להתאים לך? אשמח לקרוא תגובות על המאמר. בהחלט מוזמן לשתף לאחרים שיכולים להתרם ממנו. ------- אם עדיין לא עשית זאת, אני מזמינה אותך להרשם לניוזלטר (בטופס בראש העמוד) כדי לקבל התראות על עוד מאמרים שנוגעים בעולם השירה. ------- שמחה ליידע אותך שבנובמבר 2017 אני פותחת עוד מחזור של הקורס להוראת פיתוח הקול במסגרת לימודי החוץ של בי"ס "רימון". לפרטים - יש להקליק: קורס הכשרה להוראת פיתוח הקול אני מזמינה אותך להיכנס לקישור על הקורס כאן #הצלחהבשירה #לשיר #הרגליםלהצלחה #במה #יצירתיות #Burchard #Forleo #רגשותבשירה #ריכוזבשירה #קורסהכשרה #הוראתפיתוחקול

הסיפור שלי וכמה הצעות למעבר חלק ומקדם למורה ולתלמיד התקופה של תחילת שנת הלימודים היא גם תקופה של התחלות חדשות אצל רבים מהתלמידים לפיתוח קול. יש כאלה שמחליטים להתחיל ללמוד עם מורה חדש. למה עוברים למורה חדש? הסיבות לכך יכולות לנבוע משובע מסוים שתלמידים חשים עם המורה הנוכחי, למרות שהלמידה איתו הייתה מאד מספקת במשך התקופה של הלמידה. יש כאלה שאינם מרוצים מדרך או רמת ההוראה של המורה הנוכחי. יש כאלה ששומעים מחבריהם על "ה"מורה שאם מתקבלים אליו - כל הבעיות נפתרות והתלמיד עומד בדרך להצלחה, ללא שום עוררין... לפני כמה ימים שוחחתי עם זמר שלומד אצל מורה שהוא מעריך מאד, אבל מרגיש שהגיע למיצוי הדרך ומחפש לעבור למורה אחר. כיוון שזו הייתה המורה הראשונה שלו, ולכן גם המעבר יהיה חוויה ראשונית בשבילו, נתתי לו כמה עצות שלמדתי מתוך ניסיון חיי, ואני מעלה אותן כאן על הכתב, "לרווחת הציבור". סיפור המעבר הראשון שלי ממורה אחת לשניה אני זוכרת את הפעם הראשונה בה עברתי מהמורה הראשונה שלי לזו שהגיעה אחריה. סיבת המעבר הייתה מעבר מארה"ב לישראל (בתום לימודיי), ולכן לא היו רגשות שליליים מעורבים בעניין, אלא פשוט פרידה מכורח המציאות. דרך ההוראה הייתה שונה לחלוטין בין שתי המורות, והטלטלה הייתה גדולה במיוחד כיוון שעברתי מסגנון שירה קלאסי לשירה פופולרית (CCM = Contemporary Commercial Music). מצאתי את עצמי משווה ללא הרף את מה שלמדתי כ"נכון" עם המורה הקודמת, מול ההנחיות החדשות שהמורה החדשה לימדה אותי. השרירים הרגישו לא נוח, אבל יותר מכך – האוזן שמעה צרימה באסתטיקה החדשה שהוצגה בפני בשיעורים החדשים. מכאן הדרך להטלת ספק בדרך ההוראה החדשה הייתה קצרה. "איך אדע אם המורה הזו עושה את הדבר הנכון?" "איך אדע אם היא מזיקה לי, או אם היא מקדמת אותי?" למזלי, מישהי קרובה אלי למדה איתה והתקדמה במידה ניכרת מאד, וזה הדבר שנתן לי את היכולת לבטוח ולהאמין במורה החדשה. לאחר שבועות מספר עם המורה החדשה הגעתי למסקנה שכדי להתקדם באמת, עלי לוותר על העבר ולהתמסר להווה, למה שקורה עם המורה החדשה. הפסקתי להתאמן עם ההקלטות של המורה הקודמת והתחלתי להתאמן יום-יום עם הטכניקה וההקלטות של המורה החדשה. כשהתעוררו געגועים לטכניקה הקודמת (ולמורה הקודמת), הרגעתי אותם בכך שאמרתי לעצמי – שום דבר לא הולך לאיבוד, אני רק שמה את הידע הקודם במגרה, והוא יחכה לי ליום בו ארגיש בטוחה להוציא אותו שוב החוצה. וכך היה! לאחר שהידע החדש התבסס, נהגתי לעתים להתאמן עם ההקלטות הישנות, במיוחד כשרציתי לשיר בצלילי הראש המלאים שלי, או לבצע שיר קלאסי. ממה להימנע בזמן המעבר לא כדאי להתאמן על התרגילים הישנים במקביל לחדשים, כיוון שהדבר יוצר בלבול גדול בשרירים ובהחלטות שהתלמיד עושה באשר ל"מה נכון" ו"מה לא נכון". כאמור, שים את הישן ב"מגרה", ליום בו תרגיש שאתה מספיק בטוח להתמודד עם כמה טכניקות ולשלב ביניהן. להשתדל ככל האפשר לבוא לשיעורים החדשים כ"דף לבן חלק", כלומר לשים בצד את הביקורת, ההשוואה לקודם, ולהיות פתוח מול המורה החדש כדי לספוג את כל מה שיש לו לתת לך. אמנם יש נטייה טבעית, אצל רוב בני האדם, להשוות את מה שקורה עכשיו עם מה שהיה, לשבח או להשמיץ את הקודם, כדי להיות מסוגל להתמודד עם החדש. אבל אין צורך בכך, לגמרי לא. מה שהיה – היה, טוב או רע. מה שהווה הוא מה שהוא, ועל התלמיד להתמקד במה שהוא לומד וחווה כרגע. גישה כזו מאפשרת למידה מהירה וספיגת כל החדש בדרך פתוחה ובהירה, ללא משקעים והתערבבות עם הנפש והרגשות. מה כן לעשות? אם המורה הקודם תרם לכם – מומלץ להתמקד במה שהוא תרם לכם ולהודות לו על כך. ממש ממש להודות, לא רק בלב, אלא באופן אישי. שאלו כל מורה לפיתוח קול כמה כאב לב הוא חווה כשאחרי שיעורים רבים עם תלמיד, בהם נוצרת תחושת קרבה, בהם הוא נוכח עד כמה הוא מקדם את תלמידו, התלמיד פשוט מפסיק להגיע, ללא הסבר, או עם הודעת סמס לקונית "החלטתי לקחת הפסקה", ממנה לא שב... אני מניחה שרבים נמנעים מפרידה במילים כנות בגלל המבוכה מהמצב בו תלמידי מחליט לעזוב את הלמידה, או לעבור למורה אחר. אני מבינה את זה. אבל המחיר הוא שאינם נותנים את הקרדיט לזה שנתן להם את מה שנתן, ובכך עושים מעשה לא מוסרי. כן – להודות! לא רק למען המורה שעשה בשבילך כל-כך הרבה, אלא למענך התלמיד – ההודיה היא אחד הדברים הכי חשובים להתפתחות הנפשית של האדם. לדעת להוקיר תודה על מה שקיבלת נותנת לך את היכולת גם לראות מה קיבלת, לשמר את מה שניתן לך ולהשתמש בכל זה כל עוד אתה בוחר בכך. לסיכום – עזיבת מורה אחד ומעבר למורה אחר יכולה להיות חוויה לא פשוטה, אבל אני מקווה שהצלחתי לתת כאן כמה כלים שיכולים לעזור לתלמידים ולמורים לעבור את התהליך בקלות רבה יותר.