איך לעבור ממורה לפיתוח קול אחד לאחר בדרך חלקה (עד כמה שניתן)

הסיפור שלי וכמה הצעות למעבר חלק ומקדם למורה ולתלמיד

התקופה של תחילת שנת הלימודים היא גם תקופה של התחלות חדשות אצל רבים מהתלמידים לפיתוח קול. יש כאלה שמחליטים להתחיל ללמוד עם מורה חדש.

למה עוברים למורה חדש?

הסיבות לכך יכולות לנבוע משובע מסוים שתלמידים חשים עם המורה הנוכחי, למרות שהלמידה איתו הייתה מאד מספקת במשך התקופה של הלמידה.

יש כאלה שאינם מרוצים מדרך או רמת ההוראה של המורה הנוכחי.

יש כאלה ששומעים מחבריהם על "ה"מורה שאם מתקבלים אליו - כל הבעיות נפתרות והתלמיד עומד בדרך להצלחה, ללא שום עוררין...

לפני כמה ימים שוחחתי עם זמר שלומד אצל מורה שהוא מעריך מאד, אבל מרגיש שהגיע למיצוי הדרך ומחפש לעבור למורה אחר. כיוון שזו הייתה המורה הראשונה שלו, ולכן גם המעבר יהיה חוויה ראשונית בשבילו, נתתי לו כמה עצות שלמדתי מתוך ניסיון חיי, ואני מעלה אותן כאן על הכתב, "לרווחת הציבור".

סיפור המעבר הראשון שלי ממורה אחת לשניה

אני זוכרת את הפעם הראשונה בה עברתי מהמורה הראשונה שלי לזו שהגיעה אחריה. סיבת המעבר הייתה מעבר מארה"ב לישראל (בתום לימודיי), ולכן לא היו רגשות שליליים מעורבים בעניין, אלא פשוט פרידה מכורח המציאות.

דרך ההוראה הייתה שונה לחלוטין בין שתי המורות, והטלטלה הייתה גדולה במיוחד כיוון שעברתי מסגנון שירה קלאסי לשירה פופולרית (CCM = Contemporary Commercial Music).

מצאתי את עצמי משווה ללא הרף את מה שלמדתי כ"נכון" עם המורה הקודמת, מול ההנחיות החדשות שהמורה החדשה לימדה אותי. השרירים הרגישו לא נוח, אבל יותר מכך – האוזן שמעה צרימה באסתטיקה החדשה שהוצגה בפני בשיעורים החדשים.

מכאן הדרך להטלת ספק בדרך ההוראה החדשה הייתה קצרה. "איך אדע אם המורה הזו עושה את הדבר הנכון?" "איך אדע אם היא מזיקה לי, או אם היא מקדמת אותי?"

למזלי, מישהי קרובה אלי למדה איתה והתקדמה במידה ניכרת מאד, וזה הדבר שנתן לי את היכולת לבטוח ולהאמין במורה החדשה.

לאחר שבועות מספר עם המורה החדשה הגעתי למסקנה שכדי להתקדם באמת, עלי לוותר על העבר ולהתמסר להווה, למה שקורה עם המורה החדשה.

הפסקתי להתאמן עם ההקלטות של המורה הקודמת והתחלתי להתאמן יום-יום עם הטכניקה וההקלטות של המורה החדשה. כשהתעוררו געגועים לטכניקה הקודמת (ולמורה הקודמת), הרגעתי אותם בכך שאמרתי לעצמי – שום דבר לא הולך לאיבוד, אני רק שמה את הידע הקודם במגרה, והוא יחכה לי ליום בו ארגיש בטוחה להוציא אותו שוב החוצה.

וכך היה!

לאחר שהידע החדש התבסס, נהגתי לעתים להתאמן עם ההקלטות הישנות, במיוחד כשרציתי לשיר בצלילי הראש המלאים שלי, או לבצע שיר קלאסי.

ממה להימנע בזמן המעבר

לא כדאי להתאמן על התרגילים הישנים במקביל לחדשים, כיוון שהדבר יוצר בלבול גדול בשרירים ובהחלטות שהתלמיד עושה באשר ל"מה נכון" ו"מה לא נכון". כאמור, שים את הישן ב"מגרה", ליום בו תרגיש שאתה מספיק בטוח להתמודד עם כמה טכניקות ולשלב ביניהן.

להשתדל ככל האפשר לבוא לשיעורים החדשים כ"דף לבן חלק", כלומר לשים בצד את הביקורת, ההשוואה לקודם, ולהיות פתוח מול המורה החדש כדי לספוג את כל מה שיש לו לתת לך. אמנם יש נטייה טבעית, אצל רוב בני האדם, להשוות את מה שקורה עכשיו עם מה שהיה, לשבח או להשמיץ את הקודם, כדי להיות מסוגל להתמודד עם החדש. אבל אין צורך בכך, לגמרי לא. מה שהיה – היה, טוב או רע. מה שהווה הוא מה שהוא, ועל התלמיד להתמקד במה שהוא לומד וחווה כרגע. גישה כזו מאפשרת למידה מהירה וספיגת כל החדש בדרך פתוחה ובהירה, ללא משקעים והתערבבות עם הנפש והרגשות.

מה כן לעשות?

אם המורה הקודם תרם לכם – מומלץ להתמקד במה שהוא תרם לכם ולהודות לו על כך. ממש ממש להודות, לא רק בלב, אלא באופן אישי. שאלו כל מורה לפיתוח קול כמה כאב לב הוא חווה כשאחרי שיעורים רבים עם תלמיד, בהם נוצרת תחושת קרבה, בהם הוא נוכח עד כמה הוא מקדם את תלמידו, התלמיד פשוט מפסיק להגיע, ללא הסבר, או עם הודעת סמס לקונית "החלטתי לקחת הפסקה", ממנה לא שב...

אני מניחה שרבים נמנעים מפרידה במילים כנות בגלל המבוכה מהמצב בו תלמידי מחליט לעזוב את הלמידה, או לעבור למורה אחר. אני מבינה את זה. אבל המחיר הוא שאינם נותנים את הקרדיט לזה שנתן להם את מה שנתן, ובכך עושים מעשה לא מוסרי.

כן – להודות! לא רק למען המורה שעשה בשבילך כל-כך הרבה, אלא למענך התלמיד – ההודיה היא אחד הדברים הכי חשובים להתפתחות הנפשית של האדם. לדעת להוקיר תודה על מה שקיבלת נותנת לך את היכולת גם לראות מה קיבלת, לשמר את מה שניתן לך ולהשתמש בכל זה כל עוד אתה בוחר בכך.

לסיכום – עזיבת מורה אחד ומעבר למורה אחר יכולה להיות חוויה לא פשוטה, אבל אני מקווה שהצלחתי לתת כאן כמה כלים שיכולים לעזור לתלמידים ולמורים לעבור את התהליך בקלות רבה יותר.