אימון יעיל על שיר – למה כל-כך קשה לשמר את מה שמשיגים בשעור? מאמר שני

פ', זמר שלומד אתי כבר זמן רב, עובד איתי כבר תקופה די ארוכה על האלבום וההופעה שלו. שמתי לב לתופעה שחוזרת על עצמה:

אנחנו משלימים את כל תהליך העבודה על הגשת השיר, ואז עוברים לשיר הבא. עוברים להם כמה שבועות או חודשים, בהם אנחנו עובדים על עוד שירים, ואז חוזרים שוב לשירים הישנים יותר, רק כדי לעשות חזרה קצרה עליהם. ואז מסתבר שכמעט שום דבר לא נשאר מהעבודה שעשינו...אכזבה, בלבול ותחושה שאי אפשר להחזיק את ההישגים שמגיעים אליהם.

אותו תהליך קורה בשעורים של קורס מחזמר שאני מלמדת כבר שנים רבות.

כיון שהכיתה גדולה, יש מרווח של 3 שבועות בין שעורים בהם אותם תלמידים יכולים לעבוד איתי על השיר (יש תור...).

כדי להתגבר על הבעיה אני מבקשת מכל תלמידיי לרשום את כל התהליך בתוך דף השיר, לתעד את מאפייני הדמות, את המניעים שלה, למצוא או להמציא את הסיפור לשיר ועוד פרטים חשובים שעוזרים לבנות את ההגשה המתאימה.

וכמו בסיפור של ש' – בפעם הבאה שהם עולים לעבוד איתי, אני רואה ש(רובם) איבדו את כל (או רוב) מה שהצליחו לעשות בפעם הקודמת, למרות שהכל מתועד בכתב ומוקלט!

תלמידים רבים מביעים את התסכול שלהם: "אבל הצלחתי בפעם הקודמת! הרגשתי את הטקסט, הבנתי את הדמות והסיפור, לאן כל זה נעלם?" זה כמו להחזיק מים בכפות הידיים...

הדבר הטריד אותי מאד ומצאתי עצמי מהרהרת בכך במשך הימים שוב ושוב. שאלתי את עצמי איך אוכל להנחות את תלמידיי כך שיוכלו לשמר את מה שהשיגו בעבר, ולתת לזה להיות נוכח גם בהווה?

מה שקורה לזמרים רבים הוא שהם מצליחים להגיע לתחושת הצלחה במשימה על הגשת השיר, והם בטוחים שהחוויה הזו תלך איתם בהמשך, כי הם חשו אותה בבהירות רבה. אבל בפועל מה שקורה הוא שהחוויה מתפוגגת מאד מהר, וללא החזרה לעתים קרובות על מה שהשיגו – הם יאבדו את מה שהשיגו ויאלצו לעבור את התהליך שוב. בפעם השנייה והשלישית זה יותר מתסכל, כי הם רוצים להתקדם הלאה ולא לחזור אחורה.

אם כך – רק דרך החזרה, לעתים קרובות ובאופן קבוע על אותם אלמנטים, אפשר להטמיע את ההישג והידיעה איך לבצע שיר בדרך הטובה ביותר. שוב ושוב, בכל חזרה על השיר, לשאול את עצמך: מי אני בשיר? למי אני שר אותו? מה קרה לי קודם? מה מניע אותי לשיר את זה דוקא עכשיו? ועוד שאלות שמביאות את הזמר לדיוק מירבי מבחינת הרגש והמיינד.

בוודאי יהיו מביניכם כאלה שיאמרו – זהו? את זה כבר ידעתי עוד מימי ביה"ס היסודי! אין כאן שום חידוש! וזה נכון, כמובן.

ובכל זאת – אם כולם יודעים את זה, למה הכיתות שלי מלאות בתלמידים עם תופעת השכחה הזו?

אני מניחה שזה בגלל שהשירה קשורה אצלנו בקשר הדוק לרגשות, ומכאן נדמה לנו שחוויות רגשיות לא שוכחים. מסתבר שכן, בעיקר אם הן מומצאות, או שזזנו בחיים למקום אחר מבחינה רגשית.

"זה כבר לא רלוונטי..."

זה המקום להזכיר גם התמודדות של זמרים שמבצעים את שיריהם.

הם, במיוחד, כותבים את מה שקורה להם בזמן הווה, ולאחר כמה חודשים או שנים הם כבר לא מרגישים את אותן העוצמות, נקודת המבט משתנה, זיכרון החוויה המקורי פחות חריף, ויש קושי להתקרב ולחוות השיר כטרי וחי.

בשעור של פ' זה בדיוק מה שקרה. האהובה עליה כתב את השיר לפני כשנה כבר לא חלק מחייו, והוא הרגיש ריק מרגשות כלפיה. החלטנו להעביר את הפוקוס מדמות של אהובה ספציפית אל התחושות שמתעוררות בו בסיטואציה עליה שר, שהיא פגישה ראשונה עם אהובה חדשה. ההתמקדות ברגשות הובילה לתמונות מסוימות, לתחושות פיזיות ספציפיות, לאווירה מסוימת ולהרגשה מאד מסוימת. את כל זה ביקשתי ממנו "לארוז" לקפסולה מרוכזת שמכילה את כל מה שראה, הרגיש ודמיין בשעור, ע"י כך שעצם את עיניו וארגן הכל לחבילה אחת שמכילה בתוכה את כל זה.

הוא כמובן ימשיך להתאמן על כך שוב ושוב, עד שיהיה מאומן מספיק "לשלוף" את כל מאגר החוויות שארז לעצמו בהקשר לשיר הזה.

כל זמר מנוסה יודע שיש שירים שיוצאים מאתנו בקלות יתרה, והיינו רוצים שזו תהיה תמיד חווית השירה. אבל זו ציפייה לא ריאלית, והיא אפילו מחלישה את כוח ההתמדה והרצון שלנו לתרגל ולהשתפר. ברוב הפעמים עוצמת החוויה דועכת, ואנו צריכים לתרגל בדרך מסוימת כדי להיות מסוגלים להתחבר לשיר שוב ושוב.

יש כמובן עוד כלים רבים שמאפשרים התחברות לשיר בדרך אותנטית, מעניינת ואישית, עם יכולת לשיר תמיד בדרך רעננה ומלאת חיים. אני מלמדת אותם בקורס "לכבוש את הבמה".

"לכבוש את הבמה", עבודה על הגשת שירים דרך שירי מחזמר

אני מזמינה אותך להשאיר לי פרטים בטופס, ואודיע לך כשיפתח הקורס הקרוב.

"ארגז הכלים של המורה לפיתוח הקול" - לזמרים שרוצים ללמד ולמורים שרוצים להיות מורים טובים יותר, שיפתח בנובמבר 2016.

לפרטים ללחוץ כאן

הכנתי עבורך מדריך במתנה:

"איך להגיש שיר בדרך אישית, מקורית ואותנטית בעזרת 8 כלים".

להורדת המדריך, יש ללחוץ ​​