מזמינה להקשיב לפודקאסט השיחה של רותי חלבני ושלי, כאן או בספוטיפיי, אפל פודקאסט ועוד.
מטרת השיחה שלנו לתת תמונה כללית על מה נדרש מהזמר/ת כדי לבצע מעבר מסגנון שירה קלאסי לשירה פופולרית ומפופולרית לקלאסית, ומה נדרש ממורה כדי ללוות תהליך כזה בצורה מובנית ומותאמת למעבר סגנוני.
בשיחה זאת נעלה סוגיות ורעיונות הקשורים למעבר הסגנוני הזה.
כשאנחנו מזכירות סגנון "פופולרי", אני מכוונות לקשת מאד רחבה של סגנונות שאינם אחידים, לעתים אף שונים מאד זה מזה.
אחד הדברים שמאחד אותם הוא בחירה וחופש קולי רב יותר מאשר בשירה קלאסית.
בנוסף, נקודת המוצא בהפקת הקול היא הדיבור, כלומר על הקול להישמע טבעי יחסית, גם בזמן השירה עצמה. הצבעים הקוליים בשירה פופולרית הם בעלי אופי פחות מקושט מבחינה קולית, למרות שיש מקום רב לקישוטים מוזיקליים, כמו ב-R&B למשל.
גם בשירה קלאסית ישנם כמה סגנונות, לפי תקופה היסטורית וארץ מוצא, אבל ישנם ערכים אסתטיים משותפים או דומים, וקל לזהות שירה קלאסית כששומעים אותה, גם אם איננו מזהים את התקופה והמוצא הגיאוגרפי של המוזיקה.
שירה בסגנונות שונים היא צו השעה
העולם מתפתח ויוצר יותר שילובים בין סגנונות ואינטגרציות, מעין פיוז'ן מוזיקלי. ככל שהזמרים מסוגלים לעבור מסגנון שירה אחד למישנהו, כך גדל הסיכוי שלהם להתפרנס ממוזיקה.
הדבר נכון לגבי מעבר בין שירה קלאסית לשירת מחזות זמר, או במעבר לסגנונות פופולריים מגוונים כמו פופ, ג'אז, ראפ, סול, רוק וכו' .
השיחה שלנו פונה הן לזמרים והן למורים לפיתוח קול (שרבים מהם הם זמרים העוסקים גם בכך), וחשוב לנו לציין שיש הבדלים בהוראה ובביצוע של כל סגנון.
למשל:
זמרת אופרה שלמדה שירה קלאסית ומופיעה כל חייה בהפקות אופראיות אינה חייבת ללמוד לשיר ג'אז (לדוגמה) אבל אם היא רוצה לשיר או ללמד תלמידים שרוצים לשיר ג'אז, היא חייבת ללמוד את הסגנון לעומקו ואת הפקת הקול שתתאים לו. מדובר על רכישת שפה נוספת. דוגמה נוספת:
מורה ששולטת בסגנון מחזמר, מופיעה ומקליטה בסגנון זה, לא יכולה לעבור להוראה או לביצוע של סגנון קלאסי מבלי שתערוך את ההתאמות הנדרשות ומבלי שתלמד כיצד לעשות זאת.
שאלות מפתח לקראת מעבר סגנוני
מה הם המאפיינים והעקרונות עליהם בנוי כל סגנון?
איך האסתטיקה של הסגנון המוזיקלי מכתיבה לנו את דרך ההפקה הקולית? ( מה האוזן מצפה לשמוע?)
מה נדרש ממורה כדי ללמד מעבר בין סגנונות קוליים?
מה נדרש מזמר כדי לבצע זאת בפועל?
הדרך שעברתי מהקלאסי לפופ
רותי ואני למדנו פיתוח קול קלאסי במשך זמן רב.
במקרה שלי זה נבע מחוסר ברירה, כיוון שלא היה בנמצא פיתוח קול שאיננו קלאסי, לפחות לא בארצנו או בארה"ב, שם למדתי בשנות ה-80.
מילדות אהבתי לשיר שירים ממוזיקה פופולרית (המכונה CCM), בעיקר באנגלית, ונהגתי להופיע במקומות שונים בליווי הגיטרה.
כל השבוע התאמנתי על תרגילי קול וקטעי שירה קלאסיים, ואילו בהופעות שלי השתמשתי בהפקת קול אחרת לחלוטין. חוויתי קשיים קוליים וביקשתי עזרה ממורתי, אבל הסתבר לי שהיא לא ידעה איך לעזור ולהדריך אותי בתחום השירה הפופולרית.
לא היה קשר בין הגישות הטכניות-קוליות בין שני הסגנונות...
כשחזרתי וניסיתי להתקבל לסצנת המוזיקה הפופולרית בארץ, קיבלתי הערות על כך שאני נשמעת "קלאסית מדי". הפערים היו מאד גדולים והמעבר מסגנון אחד לשני היה קשה ומבלבל.
ההרגלים הקלאסיים נטמעו בכל זאת די חזק וקשה היה לי לשנות אותם.
גרוע מזה – הערכים האסתטיים שלמדתי בשירה הקלאסית השפיעו מאד על אופן השיפוט וההקשבה שלי למוזיקה.
מצאתי את עצמי מגיבה ב: זה לא בסדר לשיר ככה, זה מכוער, זה מסוכן ואסור וכו', בזמן שהלב שלי רצה דוקא ללכת למקומות "האסורים" האלה...
בהמשך למדתי שירת פופ אצל מורה מצוינת שהדריכה אותי בדיוק מה לעשות כדי לשיר בדרך שהתאימה לי, אבל הדרך היתה לי קשה וחשתי את הפער בין הסגנונות במשך זמן רב.
לאורך השנים הגיעו אלי תלמידים שעברו דרך דומה לזו שאני עברתי, ולכן אני מבינה היטב את החוויה הרגשית והקולית שהם עוברים, ומבינה שנדרשת כאן סבלנות רבה, משני הצדדים, מורה ותלמיד/ה, כדי לקבל את השינויים הגדולים בין סגנון אחד לאחר.
ההבדלים העקרוניים שכל סגנון מתמודד איתו
האימון הנדרש
מוגבר לעומת לא-מוגבר וסוגי אולמות להופעות
דרישות קוליות
פרשנות אמנותית
השפה והטקסט
יחס למשחק
פרסונה בימתית
האימון הנדרש
יש פער בחינוך המכין זמרים לכל סגנון. קלאסי – חינוך פורמלי באוניברסיטאות, קונסרבטוריונים ברמה גבוהה; לימוד תווים ותאוריה, לרוב ממשיכים לתואר שני ושלישי. מחזמר – לעתים יש בית ספר ייעודי בנושא, בד"כ ללא תואר, או אפשרות רק לתואר ראשון. פופ - מעט מאד מקומות רשמיים ללמוד את הנושא, ולקבל תואר אקדמי. ישנם כמה בתי ספר המלמדים את התחום בצורה מקצועית, אך כאמור, ללא תעודה. רבים מאמני CCM אינם יודעים תווים, או הידע בנושא מוגבל יחסית לזמרים קלאסיים.
מוגבר לעומת לא-מוגבר וסוגי אולמות להופעות
קלאסי - היה מקובל, ועדיין במקומות רבים אין הגברה מלאכותית.
הדבר דורש טכניקה שעושה שימוש מירבי בחללי התהודה, ביעילות מקסימלית. לכן שירה קלאסית דורשת אקוסטיקה מעולה ומתוכננת היטב (למרות שלא תמיד ניתנים התנאים האלה). הסיכונים - הקאוקסטיקה תהיה לא טובה והזמר יתאמץ יותר. פופ - השירה תמיד מוגברת, והדבר מאפשר לשיר בשקט, בצרחות, מבלי להתחשב (כמעט) בתהודה הטבעית של הקול. אולמות בהם מתקיימים מחזות זמר והופעות פופ ורוק אינם תמיד בנויים היטב מבחינה אקוסטית, כיוון שהשירה מוגברת. הופעות של פופ ורוק יכולות התקיים במגוון מקומות, מקפה קטנטן ועד אולמות עצומים, איצטדיונים ואולמות ספורט עם אקוסטיקה מעולה או גרועה. הסיכונים - להופיע עם מערכת הגברת שאינה טובה.
דרישות קוליות
קלאסי - שירה אקוסטית דורשת מהזמר להיות במיטבו בכל רגע ובכל הופעה; יש להם מנוחה בין הופעות, לפעמים של שבוע, או חודש ויותר. זמן שירה נטו באופרה, גם ארוכה מאד, יכול להגיע לשעה וחצי בלבד לעומתם, זמרי מחזמר מופיעים כל ערב, ולעתים 2 הופעות ביום; פופ - יש כאלה שנוסעים לסיור הופעות מבלים ימים בדרכים, מדברים עם חבריהם ללהקה ומופיעים בתקופה כזו כל ערב. לרוב הם נפגשים עם הקהל שלהם אחרי ובזמן הופעה (הפסקה) ומשתמשים בקולם הרבה מאד בנוסף לזמן ההופעה. הדבר גובה מחיר גבוה מהקול שלהם. לכל סגנון יש את הדרישות הקוליות שלו.
פרשנות אמנותית
קלאסי - יש סטנדרטים מוגדרים של מאות שנים, ויש דרכם מסוימות ומקובלות לבצע את היצירות הקלאסיות. הביצוע יושב על מסורת מסוימת ועל הזמר להתאים את עצמו אליה. פופ - יש הרבה חופש והשמיים הם הגבול. ניתן להאיץ, להאט, לשנות מהירות, גרוב, פיסוק, עוצמה וכל דבר שעולה בדמיונו של המבצע.
השפה והטקסט
קלאסי – שרים בשפות שונות, וגם אם בשפת המקום – לעתים בשפה עתיקה או גבוהה; נדרש ידע נרחב בשפות שונות, גם מבינת הבנת הטקסט וגם מבחינת ההגייה. מחזמר וCCM – בעיקר בשפת המקום, ובשפה עכשווית, לעתים גם סלנג. המוזיקה מעודדת תקשורת מילולית ישירה וקלה יותר להבנה ולביצוע ע"י הזמרים
מיקוד על משחק
קלאסי - אופרה היא צורת הצגה תיאטרלית, עם דמויות, סיפור ותחפושות. לכן השפה חשובה בקלאסי, אבל יפי הקול חשוב יותר, ולעתים הוא אף עולה על השיקול המשחקי. מחזמר – המיקוד הוא בעיקר על המשחק והשפה, וזה בא לפני חשיבות הסאונד הקולי; רוק ושאר CCM – משתנה. יש זמרים שממלמלים את הטקסט, יש כאלה שחשוב להם שיבינו כל מילה שהם שרים.
הפרסונה הבימתית
אופרה קלאסית ושירת מחזמר מציגים דמות אחרת מעצמם, וצריכים לבנות אותה לפי כללי המשחק בתיאטרון; CCM מגלמים לרוב את עצמם, בין אם אלה כותבי השיר בעצמם או מבצעים לשירים של אחרים, והם אמורים להציג זאת בדרך אמינה ואמיצה.
חשיבות האימון בסגנונות שונים
חשיבות cross training בספורט
הרבה מידע ותובנות מגיעים ממדע הספורט, שמעודד cross training לספורטאים מקצוענים בתחום מסוים. הדבר
בסוג אימון זה הספורטאים בתחום אחד מתאמנים גם בענפי ספורט אחרים, והדבר מחזק אותם ומשפר מאד את הרמה שהם בתחום בו הם חזקים ומתחרים איתו.
אימון זה מוביל למצב גופני כללי טוב יותר ובכך יכול לתרום לרמת הכושר הכללי של הספורטאי המקצועי.
השתתפות בפעילויות מחוץ לאימון הספורט הרגיל מסייעת במניעת פציעות, עומס ושימוש יתר תוך כדי עבודה בקבוצות שרירים שונות.
חשיבות cross training בשירה
חשוב לאמן את הקול בצורה מלאה, לגוונים ורגיסטרים שונים, כדי שהוא יעבוד היטב ובאופן בריא בסגנונות שונים. אם נותנים דגש רב ובלעדי רק על הפקה קולית מסוימת – כל הפקה קולית אחרת תגרום לדחיפה ומאמץ יתר. זהו מתכון לנזקים קוליים.
כשעובדים על הקול בדרכים וטכניקות שונות, הקול עמיד הרבה יותר, גמיש ויכול להתאים את עצמו למצבים ורגשות שונים מבחינת הבעה קולית. הדבר מאפשר יותר דרכי ביטוי אמנותי ורגשי דרך הקול.
האם cross training עלול להזיק לשירה בסגנון הקלאסי?
לעתים קרובות מובעת דאגה ששירה של זמרים קלאסיים ברגיסטר חזה לאורך זמן יכולה להזיק לקולם. זמרים קלאסיים מבטאים לעתים דעה שהסאונד של קולם בצלילי חזה נשמע מכוער, וכך גם בשאר הקול, בטכניקות CCM.
כמו שציינתי קודם, הערכים האסטטיים נרשמו כל-כך חזק שהם הצליחו להשפיע על התפיסה של "יפה/ לא יפה" בגלל גישת ה"אסור ומותר" המובהקת בשירה קלאסית.
מחקרים רבים מראים שאין הדבר כך, ושכל עוד השירה, בכל סגנון, מתבצעת בצורה נכונה מבחינה פיזית, אין בכך שום נזק לקול.
במקום זה - כדאי להגיע לסוג אימון כזה בגישה של משחק, התנסות שובבה וילדית, כשכל האפשרויות פתוחות.
הגישה הנכונה והבריאה בתרגול כזה אמורה להישאר במסגרת פעולות ותרגילים, ללא שום שיפוט אסתטי. הטוב ביותר הוא ללמוד מה ואיך לעשות, לבצע את זה נכון ובואפן בריא לקול, ולהיות מסוגלים לבצע את זה שוב ושוב בדרך בריאה, כשזה נדרש.
כדי לשיר כל סגנון, על הזמר להסכים לעבוד על הפעולות הפיזיות, מבלי לשפוט אותן מבחינה אסתטית.
האסתטיקה מגיעה לאחר שיש ביטחון בהפקה הקולית גם מבחינה טכנית.
------------
בזמן הקרוב נציע סדנה בנושא זה.
הסדנה מתאימה לזמרים מנוסים ומורים לפיתוח קול.
מה נעשה בסדנה (פירוט רב יותר יגיע בהמשך):
העקרונות של כל סגנון והמעבר ביניהם. היישום יהיה דרך הדגמות ותרגול עם המשתתפים
ההבדלים באסתטיקה הקולית בכל סגנון ואיך זה בא לידי ביטוי מעשי
שימוש משתנה ברגיסטרים ע"פ הסגנון
צבעים קוליים מתאימים
התנסות במעבר בין סגנונות
---------------------------------------------------------
