אני מזמינה להקשיב לפודקאסט השיחה של רותי חלבני ושלי, כאן או ב- ספוטיפיי, Apple podcast, Google Podcast
מתחת למאמר נמצא הוידאו של השיחה, וכאן ניתן להמשיך לקרוא.
---------------
בשנים האחרונות יש יותר פניות ללמוד פיתוח קול עם מורה מאנשים מבוגרים שלא למדו קודם שירה.
למה כוונתינו ב"מבוגרים"?
ובכן, יש לכך כמה הגדרות.
מבחינה מקצועית - התחלת הקריירה מעל גיל 35 נחשבת למאוחרת.
במוזיקה קלאסית התחרויות הגדולות פתוחות במוצע (תלוי בסוג הקול) עד גיל 35. זה אומר שבגיל זה הזמרים כבר לומדים ומתאמנים שנים רבות לפני כן, ולא מתחילים ללמוד ולפתח קריירה מגיל זה.
במוזיקת פופ הדבר די דומה, גם אם אין גוף מסוים ששם מגבלות גיל באופן שרירותי.
זמרים בגיל 30 נחשבים כבר ל"מבוגרים"...
גם כאן - הם בוודאי יתחילו הרבה קודם, ואז יש סיכוי טוב שיוכלו להמשיך ולפתח את הקריירה להמשך חייהם.
אנחנו דנות הפעם בעיקר על תלמידים בגילאי החמישים ומעלה.
בין הפונים ללמוד, וכן בין מורים רבים, לעיתים קרובות נשאלות השאלות :
האם זה מאוחר מדי ללמוד?
האם יש טעם ללמוד פיתוח קול בגיל המתקדם?
לאילו תוצאות ניתן לשאוף?
בשיחה ובמאמר אנו פונות הן לזמרים חדשים בגילאים מתקדמים, והן למורים שמלמדים אוכלוסיה זו.
חילקנו את השיחה שלנו לכמה נושאים:
מהן הסיבות בגללן מגיעים ללמוד בגיל מאוחר?
מה הבדל בדרך הלמידה והעיסוק בנושא השירה אצל אדם צעיר לעומת אדם מזדקן?
מה עוצר את ההתקדמות או מקשה על היכולת להתמיד?
איך הדבר נראה מנקודת המבט של המורה לפיתוח קול, לעומת הוראה לאנשים צעירים יותר?
מה ניתן לעשות כדי לעזור לתלמידים אלה לשמר את העשייה והיתרונות הגדולים בצידה?
----------
1. מהן הסיבות בגללן מגיעים ללמוד בגיל מאוחר?
מצאנו מחקר שבדק בדיוק את השאלות שרצינו לשוחח עליהן, בשם
המחקר פנה לאוכלוסיה שממוצע הגילאים בה היה 60, והוא התמקד בניסיון של הזמרים, במוטיבציה, במטרות, בבריאות וברווחה, ברפרטואר, בתרגול ובמידע דמוגרפי.
לשאלה מה היתה הסיבה שהם התחילו ללמוד פיתוח קול
70% ענו שהם הגיעו לכך מתוך רצון להנאה בשירה.
65% מתוך רצון להתפתחות אישית
40% - רצון להופיע מול אנשים אחרים
25% - כדי לשיר לחברים, 25% – לאזן מצב שלילי בחייהם.
פחות מ-10% הגיעו מתוך רצון להיות מקצועיים בתחום השירה.
אחרים שענו "סיבות אחרות" פירטו:
כדי להצטרף למקהלה, להגביר את הביטחון בקול שלהם;
יש נגנים שנאלצו להפסיק לנגן מסיבות בריאותיות ופנו לשירה במקום זאת;
כדי למנוע או לפתור בעיות בריאותיות.
לרוב הנשאלים היו מטרות ברורות, והן היו בעיקר כדי ללמוד רפרטואר וכדי לשיר במקהלה או כסולנים. רבים רצו להימנע מבעיות קוליות כמו יבלות או כאב גרון כתוצאה משירה, ורצו לפתח את היכולת הטכנית שלהם.
כשנשאלו מה למדו בשיעורי פיתוח הקול שלהם, 93% מהם ענו שהם למדו על עצמם, ו-71% ענו שלמדו על אחרים.
רבים סיפרו שגילו יכולות חדשות בקולם והבנה איך הקול עובד מבחינה פיזית, רק בשלב זה של חייהם, והדבר מאד ריגש ושימח אותם.
הישגים מקצועיים שהתלמידים הבוגרים מנו בעקבות לימודי הקול שלהם היו:
הרחבת המנעד הקולי
מידת מורכבות מוזיקלית גבוהה יותר
יכולת הגשה רגשית יותר
ביטוי אמנותי
הבנת המוזיקה דרך למידה ספציפית
הבנה של אמנות ההופעה
יכולת שליטה טובה בהופעה כמו מרצה ונואם בציבור.
הישגים אישיים בהשפעת השיעורים על חיי התלמידים:
בריאות הרגש והנפש: מצב רוח מרומם יותר, פחות דיכאון ועצב, יותר קצב מהיר , תחושת חופש ואיזון גדולה בזמן השירה)
בריאות הגוף: יכולת נשימה טובה יותר, מודעות גבוהה יותר לבריאות הגוף, מודעות ליציבה טובה יותר
יחסים בין-אישיים טובים יותר: השתתפות במקהלה, תיאטרון קהילתי, מפגש עם מעגל רחב יותר של חברים
יחסים מקצועיים: היו פחות תגובות על כך, אבל היו כמה מעניינות במיוחד: העצמת הביטחון העצמי בעבודה והגדלת היכולת ללמוד מאפיינים הנדרשים לאינטראקציה עם אחרים במקום העבודה, כמו הקשבה לאחרים וביטחון עצמי. אחת מהם רשמה: "אני מתאמנת לתת ולקחת, להיות ה-lead (סולנית) ואז לחזור להיות התומכת ברקע (המקהלה)".
2. מה הבדל בדרך הלמידה והעיסוק בנושא השירה אצל אדם צעיר לעומת אדם מזדקן?
עבודה עם תלמידים צעירים:
רותי סיפרה שתלמידה צעירה שלה התקבלה לקורס מבוקש בשירת מחזמר באנגליה.
התלמידה הגיעה אליה לפני כשנה וחצי ולאחר שבררו מטרות ויעדים הן יצרו מטרה משותפת, פירקו למשימות קטנות ולגדולות וחתרו לעבר היעד הברור.
תוך תקופה קצרה של מספר חודשים רותי והתלמידה הכינו אותה לאודישנים.
זהו מקרה אופייני כשמלמדים תלמידים צעירים שעומדים בפני קריירה בעולם המוזיקה והתאטרון.
המטרה מסומנת מראש, התשוקה אדירה וכוחות הרצון מגויסים להגשמת המטרה הברורה.
זה מלווה ברעננות ומרץ שמאפיינים את הגיל הצעיר, יחד עם התפיסה ש"כל העולם והחיים לפניי" שמובילים את הדרך.
עבודה עם תלמידים מבוגרים:
אלה שמתחילים ללמוד בגיל 40 פלוס, לא מגיעים עם מטרות-על נוצצות, אין להם חלומות על קריירה מקצועית בתחום והמטרות צנועות בהרבה.
המורה עצמו לא נהנה מהתיוג של מורה של מקצועניים, אין למורה אפשרות להגיד שהתלמידים שלו עובדים כעת במקצוע או מפורסמים (למי שזה חשוב...).
מדובר בעבודה ללא ההילה והזוהר של המקצוע. אבל בהחלט יכולה להיות מלאת סיפוק והשראה.
לפני שנפרט מה ניתן לעשות כדי לגם התלמידים וגם המורים יהנו באמת מהתהליך, בואו נראה -
3. מה עוצר את ההתקדמות או היכולת להתמיד?
קשיים פיזיים אופייניים נובעים קודם כל מירידה ביכולות הפיזיות בגוף בכלל, וביכולת הקולית בפרט:
יש ירידה ביכולת הנשימה
מבחינה פיזית, בהזדקנות יש הסתיידות בכל הגוף. תהליך זה גורם להקשייה (ossification) של הסחוסים, ומשפיע גם סחוסי הגרון. מכאן שיש אובדן יכולת שליטה מסוימת באזור תיבת הקול
יש דלדול של רקמת השרירים והעצבים עקב התנוונות של תאים (atrophy)
עוצמת הקול נחלשת אצל חלק גדול מהאנשים
אלסטיות וגמישות יורדת בכלל הגוף, ולכן גם באזור אברי הקול אצל גברים הקול נוטה לעלות, אצל נשים הוא נוטה לרדת. הדבר נובע משינויים הורמונליים - שני הצדדים כאילו "מתחלפים" - יותר אסטרוגן לגברים, יותר טסטוסטרון לנשים…
קשיים נוספים הוזכרו קודם, והם נוגעים בעיקר למטרות שאינן ברורות דיין, ומכאן גם הקושי לגייס כוחות רצון ומשמעת עצמית כדי להתמיד.
4. איך הדבר נראה מנקודת המבט של המורה לפיתוח קול, לעומת הוראה לאנשים צעירים יותר?
רותי סיפרה על אשה בוגרת שהתקשרה אליה ואמרה שהיא חייבת להתחיל ללמוד עכשיו. היא טענה ש"זה הדבר שהכי בא לה, והיא רוצה להשקיע בזה".
היא הגיעה לשעור אחד, אהבה את השעור, קבעה לשעור הבא, ולאחר שבוע שלחה הודעה וכתבה שעכשיו זה לא הזמן הנכון בשבילה ללמוד...
רותי העלתה השערות ש-
יכול להיות שרותי לא התאימה לה
או שהאשה חוותה גחמה קלה לאחר שראתה תלמידה אחרת של רותי שהופיעה והיא רצתה בדיוק כמוה רק שבחיים שלה זה לא ממש מסתדר.
תמי סיפרה שחלק מהמשתתפים בקורס מחזמר שהיא מלמדת, הם אנשים מבוגרים בגילאי 50 ומעלה (חלקם גם צעירים בחל מגיל 18).
יש ביניהם כאלה (מעטים, חשוב לציין) שמדמיינים את עצמם זוהרים על במת הקורס, מניפים רגל בתנועה אופיינית ולבושים בבגדים נוצצים, כמיטב מחזות הזמר המיושנים יותר יחסית, אבל הם מתאכזבים לגלות שבדרך עליהם לעמול, לחקור את הדמות, לבצע תרגילי קול ותרגילי משחק שונים, כדי להגיע למטרה הנכספת.
אבל לכך אין להם את הסבלנות...
הם היו רוצים להופיע מבלי להיות בתהליך עמוק של עבודה.
כשאין מטרה סדורה כמו להתקבל לבי"ס גבוה למוזיקה, לתחרות שירה מקצועית, להתקבל לאנסמבל וכו' או כשאין החלטה פנימית ללמוד, יהיה קשה יותר לפנות את הזמן, המרץ והרצון כדי להתמיד במה שטוענים שרוצים לעשות.
5. מה ניתן לעשות כדי לעזור לתלמידים אלה לשמר את העשייה והיתרונות הגדולים בצידה?
חשוב ליצור מטרות קטנות וברות השגה לאדם שלומד לשיר. על המורה והתלמיד לעשות תיאום ציפיות שמתאים למצבם הקולי, המוזיקלי ונסיבות החיים באותה תקופה.
יש להתחשב במצב הבריאותי של התלמיד: על מורה לפיתוח קול להיות מודע למצב הנוכחי של תלמיד מבוגר, בדיוק כמו עם כל תלמיד שמגיע אליו. חשוב לזכור שההתפתחות בגיל מבוגר היא מוגבלת מבחינה קולית, ולכן אין לדחוף את התלמיד לגבולות שעלולים לסכן את קולו או להתיש אותו מדי.
יש להקדיש זמן בכל שיעור לתרגילי גוף ונשימה. לעתים שיעור פיתוח הקול הוא הזמן היחיד בו האדם מתרגל את גופו…חשוב לתשאל תלמידים מבוגרים לגבי מצבם הפיזי ולברר מה אינם יכולים לבצע. למשל: לכפוף את הגב כלפי מטה, להרים את שתי הזרועות ועוד. רצוי כמובן לעודד את התלמידים להיות פעילים פיזית ביום-יום שלהם, אם ע"י הליכה, ריקוד, יוגה, פילטיס ועוד, לפי תנאי חייהם.
יש לבחור תרגילים קוליים המותאמים למגבלות הקיימות, ולאתגר את התלמיד, אבל מעט יותר , כדי לא לסכן את קולם.
יש לבחור רפרטואר שמתאים למנעד והמצב הקולי הנוכחי, וכן נושאים שנוגעים לחייו ולערכים שלו. בחירת נושאים המתאימים לגיל ולניסיון החיים של התלמידים יכולה להיות גורם מעצים במיוחד לתלמידי השירה, ולעזור להם בחיבור לביטוי הרגשי והאמנותי של השירים.
חשוב לעודד את התלמידים להתאמן, אבל לא לדחוף יותר ממה שהתלמיד מוכן להתחייב אליו. הם בשלב בחייהם בו הם באמת בוחרים בתחביב אהוב, ללא מחויבות של "צריך" המלווה כל צעד בחיינו. רצוי לכל תלמיד קול להתאמן כל יום או כל יומיים, אבל אם זה לא קורה עם התלמידים המבוגרים - עדיף למורה לקבל זאת ללא ביקורת. אם הם יכולים להגיע לשיעור פעם בשבוע - נהדר. אם לא - פעמיים בחודש גם יהיה טוב, תוך עידוד לאימון עצמאי מדי פעם.
שירה משותפת בהרכבים ומקהלה יכולה להיות דבר נפלא לגיל המבוגר.
- הם זוכים לשיר עם עוד אנשים תוך מפגש חברתי שבועי קבוע; - יש תמיד עבודה קולית ומוזיקלית, שני דברים שמחזקים את הגוף והנפש כאחד;
- מקהלה דורשת תמיד הכנה לקראת החזרות, לימוד תווים, מילים בע"פ, והדבר גורם לאנשים לעבוד לקראת מטרה. זה נותן דחיפה גדולה יותר גם לאימון הקולי וגם להתפתחות המוזיקלית.
- יש כאלה ששרים סולו במקהלה, דבר שלא העזו לעשו כל חייהם.
י- ש הופעות מדי פעם, וזו חויה מעצימה ומרגשת בכל גיל.
עוד מקום בו הם יכולים לתרגל הוא בערבי שירה בציבור וקריוקי. זו עבודה סולנית, אליה יוכלו להתכונן בעזרת המורה הפרטי שלהם ולהגיע בביטחון כדי לשיר עם מיקרופון מול הקהל שנמצא שם.
לסיכום
מה השאלה! בטח שכדאי!
אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל לשיר.
אם התלבטתם - אנחנו מקוות שהצלחנו לשכנע אתכם, זמרים ומורים כאחד, שזו פעילות חיבוית ביותר, שהתקדמות אפשרית ושיש בכך המון יתרונות לשני הצדדים.
----------------
רותי ואני, הקוראות בקול, שוחחנו על הנושא, ואני מזמינה להקשיב לווידאו כאן למטה
או להקשיב לפודקאסט השיחה שלנו, כאן או בספוטיפיי, אפל פודקאסט ועוד.
