תוצאות החיפוש

אני מזמינה להקשיב לפודקאסט השיחה של רותי חלבני ושלי, כאן או ב- ספוטיפיי, Apple podcast, Google Podcast מתחת למאמר נמצא הוידאו של השיחה, וכאן ניתן להמשיך לקרוא. --------------- בשנים האחרונות יש יותר פניות ללמוד פיתוח קול עם מורה מאנשים מבוגרים שלא למדו קודם שירה. למה כוונתינו ב"מבוגרים"? ובכן, יש לכך כמה הגדרות. מבחינה מקצועית - התחלת הקריירה מעל גיל 35 נחשבת למאוחרת. במוזיקה קלאסית התחרויות הגדולות פתוחות במוצע (תלוי בסוג הקול) עד גיל 35. זה אומר שבגיל זה הזמרים כבר לומדים ומתאמנים שנים רבות לפני כן, ולא מתחילים ללמוד ולפתח קריירה מגיל זה. במוזיקת פופ הדבר די דומה, גם אם אין גוף מסוים ששם מגבלות גיל באופן שרירותי. זמרים בגיל 30 נחשבים כבר ל"מבוגרים"... גם כאן - הם בוודאי יתחילו הרבה קודם, ואז יש סיכוי טוב שיוכלו להמשיך ולפתח את הקריירה להמשך חייהם. אנחנו דנות הפעם בעיקר על תלמידים בגילאי החמישים ומעלה. בין הפונים ללמוד, וכן בין מורים רבים, לעיתים קרובות נשאלות השאלות : האם זה מאוחר מדי ללמוד? האם יש טעם ללמוד פיתוח קול בגיל המתקדם? לאילו תוצאות ניתן לשאוף? בשיחה ובמאמר אנו פונות הן לזמרים חדשים בגילאים מתקדמים, והן למורים שמלמדים אוכלוסיה זו. חילקנו את השיחה שלנו לכמה נושאים: מהן הסיבות בגללן מגיעים ללמוד בגיל מאוחר? מה הבדל בדרך הלמידה והעיסוק בנושא השירה אצל אדם צעיר לעומת אדם מזדקן? מה עוצר את ההתקדמות או מקשה על היכולת להתמיד? איך הדבר נראה מנקודת המבט של המורה לפיתוח קול, לעומת הוראה לאנשים צעירים יותר? מה ניתן לעשות כדי לעזור לתלמידים אלה לשמר את העשייה והיתרונות הגדולים בצידה? ---------- 1. מהן הסיבות בגללן מגיעים ללמוד בגיל מאוחר? מצאנו מחקר שבדק בדיוק את השאלות שרצינו לשוחח עליהן, בשם Singing lessons as a path to well-being in later life המחקר פנה לאוכלוסיה שממוצע הגילאים בה היה 60, והוא התמקד בניסיון של הזמרים, במוטיבציה, במטרות, בבריאות וברווחה, ברפרטואר, בתרגול ובמידע דמוגרפי. לשאלה מה היתה הסיבה שהם התחילו ללמוד פיתוח קול 70% ענו שהם הגיעו לכך מתוך רצון להנאה בשירה. 65% מתוך רצון להתפתחות אישית 40% - רצון להופיע מול אנשים אחרים 25% - כדי לשיר לחברים, 25% – לאזן מצב שלילי בחייהם. פחות מ-10% הגיעו מתוך רצון להיות מקצועיים בתחום השירה. אחרים שענו "סיבות אחרות" פירטו: כדי להצטרף למקהלה, להגביר את הביטחון בקול שלהם; יש נגנים שנאלצו להפסיק לנגן מסיבות בריאותיות ופנו לשירה במקום זאת; כדי למנוע או לפתור בעיות בריאותיות. לרוב הנשאלים היו מטרות ברורות, והן היו בעיקר כדי ללמוד רפרטואר וכדי לשיר במקהלה או כסולנים. רבים רצו להימנע מבעיות קוליות כמו יבלות או כאב גרון כתוצאה משירה, ורצו לפתח את היכולת הטכנית שלהם. כשנשאלו מה למדו בשיעורי פיתוח הקול שלהם, 93% מהם ענו שהם למדו על עצמם, ו-71% ענו שלמדו על אחרים. רבים סיפרו שגילו יכולות חדשות בקולם והבנה איך הקול עובד מבחינה פיזית, רק בשלב זה של חייהם, והדבר מאד ריגש ושימח אותם. הישגים מקצועיים שהתלמידים הבוגרים מנו בעקבות לימודי הקול שלהם היו: הרחבת המנעד הקולי מידת מורכבות מוזיקלית גבוהה יותר יכולת הגשה רגשית יותר ביטוי אמנותי הבנת המוזיקה דרך למידה ספציפית הבנה של אמנות ההופעה יכולת שליטה טובה בהופעה כמו מרצה ונואם בציבור. הישגים אישיים בהשפעת השיעורים על חיי התלמידים: בריאות הרגש והנפש: מצב רוח מרומם יותר, פחות דיכאון ועצב, יותר קצב מהיר , תחושת חופש ואיזון גדולה בזמן השירה) בריאות הגוף: יכולת נשימה טובה יותר, מודעות גבוהה יותר לבריאות הגוף, מודעות ליציבה טובה יותר יחסים בין-אישיים טובים יותר: השתתפות במקהלה, תיאטרון קהילתי, מפגש עם מעגל רחב יותר של חברים יחסים מקצועיים: היו פחות תגובות על כך, אבל היו כמה מעניינות במיוחד: העצמת הביטחון העצמי בעבודה והגדלת היכולת ללמוד מאפיינים הנדרשים לאינטראקציה עם אחרים במקום העבודה, כמו הקשבה לאחרים וביטחון עצמי. אחת מהם רשמה: "אני מתאמנת לתת ולקחת, להיות ה-lead (סולנית) ואז לחזור להיות התומכת ברקע (המקהלה)". 2. מה הבדל בדרך הלמידה והעיסוק בנושא השירה אצל אדם צעיר לעומת אדם מזדקן? עבודה עם תלמידים צעירים: רותי סיפרה שתלמידה צעירה שלה התקבלה לקורס מבוקש בשירת מחזמר באנגליה. התלמידה הגיעה אליה לפני כשנה וחצי ולאחר שבררו מטרות ויעדים הן יצרו מטרה משותפת, פירקו למשימות קטנות ולגדולות וחתרו לעבר היעד הברור. תוך תקופה קצרה של מספר חודשים רותי והתלמידה הכינו אותה לאודישנים. זהו מקרה אופייני כשמלמדים תלמידים צעירים שעומדים בפני קריירה בעולם המוזיקה והתאטרון. המטרה מסומנת מראש, התשוקה אדירה וכוחות הרצון מגויסים להגשמת המטרה הברורה. זה מלווה ברעננות ומרץ שמאפיינים את הגיל הצעיר, יחד עם התפיסה ש"כל העולם והחיים לפניי" שמובילים את הדרך. עבודה עם תלמידים מבוגרים: אלה שמתחילים ללמוד בגיל 40 פלוס, לא מגיעים עם מטרות-על נוצצות, אין להם חלומות על קריירה מקצועית בתחום והמטרות צנועות בהרבה. המורה עצמו לא נהנה מהתיוג של מורה של מקצועניים, אין למורה אפשרות להגיד שהתלמידים שלו עובדים כעת במקצוע או מפורסמים (למי שזה חשוב...). מדובר בעבודה ללא ההילה והזוהר של המקצוע. אבל בהחלט יכולה להיות מלאת סיפוק והשראה. לפני שנפרט מה ניתן לעשות כדי לגם התלמידים וגם המורים יהנו באמת מהתהליך, בואו נראה - 3. מה עוצר את ההתקדמות או היכולת להתמיד? קשיים פיזיים אופייניים נובעים קודם כל מירידה ביכולות הפיזיות בגוף בכלל, וביכולת הקולית בפרט: יש ירידה ביכולת הנשימה מבחינה פיזית, בהזדקנות יש הסתיידות בכל הגוף. תהליך זה גורם להקשייה (ossification) של הסחוסים, ומשפיע גם סחוסי הגרון. מכאן שיש אובדן יכולת שליטה מסוימת באזור תיבת הקול יש דלדול של רקמת השרירים והעצבים עקב התנוונות של תאים (atrophy) עוצמת הקול נחלשת אצל חלק גדול מהאנשים אלסטיות וגמישות יורדת בכלל הגוף, ולכן גם באזור אברי הקול אצל גברים הקול נוטה לעלות, אצל נשים הוא נוטה לרדת. הדבר נובע משינויים הורמונליים - שני הצדדים כאילו "מתחלפים" - יותר אסטרוגן לגברים, יותר טסטוסטרון לנשים… קשיים נוספים הוזכרו קודם, והם נוגעים בעיקר למטרות שאינן ברורות דיין, ומכאן גם הקושי לגייס כוחות רצון ומשמעת עצמית כדי להתמיד. 4. איך הדבר נראה מנקודת המבט של המורה לפיתוח קול, לעומת הוראה לאנשים צעירים יותר? רותי סיפרה על אשה בוגרת שהתקשרה אליה ואמרה שהיא חייבת להתחיל ללמוד עכשיו. היא טענה ש"זה הדבר שהכי בא לה, והיא רוצה להשקיע בזה". היא הגיעה לשעור אחד, אהבה את השעור, קבעה לשעור הבא, ולאחר שבוע שלחה הודעה וכתבה שעכשיו זה לא הזמן הנכון בשבילה ללמוד... רותי העלתה השערות ש- יכול להיות שרותי לא התאימה לה או שהאשה חוותה גחמה קלה לאחר שראתה תלמידה אחרת של רותי שהופיעה והיא רצתה בדיוק כמוה רק שבחיים שלה זה לא ממש מסתדר. תמי סיפרה שחלק מהמשתתפים בקורס מחזמר שהיא מלמדת, הם אנשים מבוגרים בגילאי 50 ומעלה (חלקם גם צעירים בחל מגיל 18). יש ביניהם כאלה (מעטים, חשוב לציין) שמדמיינים את עצמם זוהרים על במת הקורס, מניפים רגל בתנועה אופיינית ולבושים בבגדים נוצצים, כמיטב מחזות הזמר המיושנים יותר יחסית, אבל הם מתאכזבים לגלות שבדרך עליהם לעמול, לחקור את הדמות, לבצע תרגילי קול ותרגילי משחק שונים, כדי להגיע למטרה הנכספת. אבל לכך אין להם את הסבלנות... הם היו רוצים להופיע מבלי להיות בתהליך עמוק של עבודה. כשאין מטרה סדורה כמו להתקבל לבי"ס גבוה למוזיקה, לתחרות שירה מקצועית, להתקבל לאנסמבל וכו' או כשאין החלטה פנימית ללמוד, יהיה קשה יותר לפנות את הזמן, המרץ והרצון כדי להתמיד במה שטוענים שרוצים לעשות. 5. מה ניתן לעשות כדי לעזור לתלמידים אלה לשמר את העשייה והיתרונות הגדולים בצידה? חשוב ליצור מטרות קטנות וברות השגה לאדם שלומד לשיר. על המורה והתלמיד לעשות תיאום ציפיות שמתאים למצבם הקולי, המוזיקלי ונסיבות החיים באותה תקופה. יש להתחשב במצב הבריאותי של התלמיד: על מורה לפיתוח קול להיות מודע למצב הנוכחי של תלמיד מבוגר, בדיוק כמו עם כל תלמיד שמגיע אליו. חשוב לזכור שההתפתחות בגיל מבוגר היא מוגבלת מבחינה קולית, ולכן אין לדחוף את התלמיד לגבולות שעלולים לסכן את קולו או להתיש אותו מדי. יש להקדיש זמן בכל שיעור לתרגילי גוף ונשימה. לעתים שיעור פיתוח הקול הוא הזמן היחיד בו האדם מתרגל את גופו…חשוב לתשאל תלמידים מבוגרים לגבי מצבם הפיזי ולברר מה אינם יכולים לבצע. למשל: לכפוף את הגב כלפי מטה, להרים את שתי הזרועות ועוד. רצוי כמובן לעודד את התלמידים להיות פעילים פיזית ביום-יום שלהם, אם ע"י הליכה, ריקוד, יוגה, פילטיס ועוד, לפי תנאי חייהם. יש לבחור תרגילים קוליים המותאמים למגבלות הקיימות, ולאתגר את התלמיד, אבל מעט יותר , כדי לא לסכן את קולם. יש לבחור רפרטואר שמתאים למנעד והמצב הקולי הנוכחי, וכן נושאים שנוגעים לחייו ולערכים שלו. בחירת נושאים המתאימים לגיל ולניסיון החיים של התלמידים יכולה להיות גורם מעצים במיוחד לתלמידי השירה, ולעזור להם בחיבור לביטוי הרגשי והאמנותי של השירים. חשוב לעודד את התלמידים להתאמן, אבל לא לדחוף יותר ממה שהתלמיד מוכן להתחייב אליו. הם בשלב בחייהם בו הם באמת בוחרים בתחביב אהוב, ללא מחויבות של "צריך" המלווה כל צעד בחיינו. רצוי לכל תלמיד קול להתאמן כל יום או כל יומיים, אבל אם זה לא קורה עם התלמידים המבוגרים - עדיף למורה לקבל זאת ללא ביקורת. אם הם יכולים להגיע לשיעור פעם בשבוע - נהדר. אם לא - פעמיים בחודש גם יהיה טוב, תוך עידוד לאימון עצמאי מדי פעם. שירה משותפת בהרכבים ומקהלה יכולה להיות דבר נפלא לגיל המבוגר. - הם זוכים לשיר עם עוד אנשים תוך מפגש חברתי שבועי קבוע; - יש תמיד עבודה קולית ומוזיקלית, שני דברים שמחזקים את הגוף והנפש כאחד; - מקהלה דורשת תמיד הכנה לקראת החזרות, לימוד תווים, מילים בע"פ, והדבר גורם לאנשים לעבוד לקראת מטרה. זה נותן דחיפה גדולה יותר גם לאימון הקולי וגם להתפתחות המוזיקלית. - יש כאלה ששרים סולו במקהלה, דבר שלא העזו לעשו כל חייהם. י- ש הופעות מדי פעם, וזו חויה מעצימה ומרגשת בכל גיל. עוד מקום בו הם יכולים לתרגל הוא בערבי שירה בציבור וקריוקי. זו עבודה סולנית, אליה יוכלו להתכונן בעזרת המורה הפרטי שלהם ולהגיע בביטחון כדי לשיר עם מיקרופון מול הקהל שנמצא שם. לסיכום מה השאלה! בטח שכדאי! אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל לשיר. אם התלבטתם - אנחנו מקוות שהצלחנו לשכנע אתכם, זמרים ומורים כאחד, שזו פעילות חיבוית ביותר, שהתקדמות אפשרית ושיש בכך המון יתרונות לשני הצדדים. ---------------- רותי ואני, הקוראות בקול, שוחחנו על הנושא, ואני מזמינה להקשיב לווידאו כאן למטה או להקשיב לפודקאסט השיחה שלנו, כאן או בספוטיפיי, אפל פודקאסט ועוד. ספוטיפיי Apple podcast Google Podcast חשוב לי לשמוע ולקרוא תגובות שלכם, לקבל שאלות ובקשות לגבי נושאים שתרצו שנעסוק בהם. מוזמנים לעשות "לייק" ביוטיוב, אינסטגרם ופייסבוק ולהירשם לרשימת התפוצה שלי (טופס בצד העמוד). מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו, הקוראות בקול, שעוסקת כמובן בנושאי קול ושירה.

האם זה מועיל לזמר ומאיזו בחינה? האם זה עלול להזיק ובאילו מובנים? השאלה הזו עולה בכל פעם שתלמידים שלי משלבים בחייהם הרמת משקולות, ודואגים אם יש בכך נזק מסוים לקולם. החלטתי לבדוק את הנושא, ע"י קריאת מאמרים שונים וראיונות עם זמרים שנוהגים להרים משקולות. הכתוב במאמר זה משלב את כל המקורות האלה, ואני מקווה שבכך אצליח לענות על השאלות ולתת כיוון נכון לכל הזמרים שנוהגים לעסוק בתחום זה. האם הרמת משקולות מועילה לזמר? אכן כן, זוהי פעילות מועילה. היא מפעילה שרירים רבים בגוף, ביניהם את שרירי היציבה, שרירי הבטן והגב, שמשמשים אותנו גם כתמיכה בשירה, ומאפשרים לנו לשיר גם בעוצמות גדולות, בזמן שהגרון עובד הרבה פחות קשה. כמובן שקודם כל יש לשיר בטכניקה קולית נכונה, כדי להפיק את הרווח הזה מהכוח הרב בגוף. חשוב להבין ששום כוח פיזי לא יעקוף או יחפה על הרגלי שירה לא טובים, או ממש מזיקים. אבל כשהדברים יושבים במקומם (נשימה טובה, הגיה נכונה, מיתרי קול בריאים, שימוש נכון ברגיסטרים), הכוח הנוסף שיש לנו בגוף מוריד מאיתנו את הצורך ללחוץ פיזית באזור הגרון כדי להגיע לצלילים גבוהים או חזקים יחסית. זמר הוא אתלט קולי וחייב להיות בכושר טוב. בנוסף, זמרים הם פרפורמרים ורוצים להיראות טוב. לכן אימון משקולות היא אחת הדרכים שזמרים מוצאים לעצמם כדי להשיג מטרות אלה. ירדן גולדברג, זמרת, מתאמנת בהרמת משקולות האם הרמת משקולות עלולה להזיק ובאילו מובנים? אם המטרה היא חיזוק השרירים העליונים במיוחד, זה אכן יכול להזיק, כיון שזה מחזק ומעבה את השרירים החיצוניים של הגרון ולא מאפשר לו לנוע בחופשיות יחסית לפי צרכי הקול. כדי להרים משקל כבד בצורה יעילה, על המתאמן לכווץ את שרירי הבטן ולסגור היטב את מיתרי הקול שלו. ע"י סגירתם הוא יוצר לחץ אוויר תחתון כלפי מעלה, והצליל שיוצא הוא לרוב גניחה מאומצת שיכולה לגרום לעייפות קולית ולצרידות. הרמת משקולות מאד כבדים נוטים לעבות את שרירי הצוואר החיצוניים ושרירי הכתפיים. הדבר גורם לנוקשות באזור זה ומגביל את התנועה החופשית יחסית של הגרון (לרינקס, או תיבת הקול) באזור הצוואר. השרירים האלה אמורים להיות גמישים יחסית בזמן השירה, בעוד שהם עובדים קשה בזמן הרמת המשקולות. אז מה ניתן לעשות כדי לשלב את שתי הפעילויות? מומלץ לזמר שמגיע להתאמן בחדר כושר לדווח למאמן האישי שנותן את ההדרכה הראשונית שחשוב לו לא לעייף את הגרון. על הזמר לתת חשיבות ראשונה ליציבה, כושר סיבולת ויציבות פיזית ורק אח"כ מגיע ניפוח השרירים, אם בכלל. חשוב מאד לחמם את הצוואר והכתפיים לפני אימון משקולות. סיבובי זרועות, משיכת כתפיים, גלגול כתפיים, מתיחת הצוואר, גלגול הצוואר. תרגילים אלה עוזרים לשמור על התנועתיות והגמישות של אזורים אלה, במקום הנוקשות שנגרמת מהרמת המשקולות הכבדות. בזמן התרגול חשוב לשים לב אם שרירי הצוואר משתתפים חזק מדי. יש הממליצים לגלגל את הצוואר (סיבובי ראש) בזמן הרמת המשקולות (לא ניסיתי, נשמע לי מאתגר...). פעולת ההרמה של המשקולות חייבת להתבצע תוך נשיפת אוויר בכל פעולת מאמץ. הוצאת האוויר צריכה להיות על עיצורים נושפים כמו: ff, ss, sh ובכך האוויר לא יברח החוצה ללא שום התנגדות. זוהי התנגדות חלקית שעוזרת להעלות את רמת הלחץ בבית החזה, דבר הדרוש להרמת משקולות כבדות. זה אמנם מפחית במידה מסוימת את המשקל שאפשר לשאת, אבל זה שומר על מיתרי הקול מלהיות לחוצים זה לזה בעוצמה גדולה מדי, כזו העלולה לסכן אותם. גניחה (gruntint) בזמן הרמת משקולות היא דבר מסוכן, כיון שיש כאן שימוש בהצרה של הגרון במאמץ. במקום זה – כאמור, לנשוף אוויר על עיצורים ff, ss, sh בכל הפעלת מאמץ . הרמת משקולות עם תנועה לכיוון גב – טעות - לחץ על העורף. להעביר את התנועה לפני הגוף. לשים לב שלא לנעול ברכיים בזמן האימון, גם בזמן יישור הרגליים. שרירי בטן נוקשים מדי פוגעים בשירה, בצוואר ובנוקשות הבטן. לכן חייבים לשחרר אותם לשאיפה לאחר כל תרגיל, לאחר כל נשיפה. כמו תמיד, ובמיוחד כאן - חשוב לבצע את הפעולה נכון מבחינת התנהלות הגוף כולו, כדי להימנע מפציעות וחבלות בגוף. לוודא שאין לחץ על הגרון בזמן המאמץ. דרך אחת לוודא זאת היא להמשיך ולדבר או להפיק קול דיבורי פשוט בזמן הרמת המשקולות. לוודא שהלסת משוחררת ואין כיווץ של שרירי הפנים בזמן המאמץ לא לעצור את הנשימה בשום שלב. על כך ארחיב למטה עצירת נשימה בזמן הרמת משקולות והשפעת הדבר על הקול במאמר שהתפרסם בעיתון האינטרנטי Wellandgood.com (מקור בתחתית המאמר), נדון הנושא של עצירת נשימה בזמן הרמת משקולות. כולנו יודעים שהפקת קול תלויה בהרבה מובנים באיכות הנשימה שלנו. עצירת הנשימה בזמן מאמץ טעות נפוצה מאד, ואינה קורית רק בזמן הרמת משקולות, אלא במהלך כל פעילות מאומצת. ההסבר לכך נעוץ אולי בתגובת "להילחם או להימלט" של המערכת הסימפטטית, שטבועה בנו מימים קדומים, והיא ממשיכה ללוות אותנו במצבי חיים שונים המעלים אצלנו מתח, כמו בנהיגה למשל. זו הסיבה שמדריכי כושר אומרים לעתים קרובות – "פשוט לנשום", "להמשיך לנשום". מרימי משקולות כבדות עוצרים את נשימת כדי להגדיל את הלחץ בבית החזה, ובכך להעצים את יציבות האגן והגב. במאמר נטען, שלא רק שזה לא מועיל, אלא גם עלול להזיק. זה יכול לגרום לעליה בלחץ הדם, נטיה להתעלפות, הרניה (שבר פנימי) ואפילו התקף לב, בהתאם למצב בפיזי של המתאמן. לכן חשוב לנשום כל זמן ההרמה של המשקולות. הנוהג הוא לשאוף בזמן הרמת המשקולת, בחלק הקל יותר של התרגיל, ולנשוף בחלק הקשה יותר. לדוגמה: בתרגיל שכיבות סמיכה, שואפים בזמן הורדת הגוף למטה (מצב קל יותר) ונושפים בזמן יישור הזרועות (עיקר המאמץ). ומה לגבי הקשר לשירה? עצירת נשיפה מלאה איננה סבירה בזמן שירה, כמובן, אחרת לא נצליח להפיק קול... אבל בהחלט מוכרת התופעה של האטת הנשיפה במידה רבה בגלל מתח רב, הנובע מסיבות שונות. על הזמרים לזהות את התופעה כשהיא קורית ולאפשר לאוויר לנוע פנימה והחוצה ביתר חופשיות ובזרימה מתמדת. הדבר חשוב לכולם, אבל הנטייה של מרימי המשקולות לעצור את הנשימה בזמן פעולת ההרמה עלולה להמשיך ולהופיע גם בזמן השירה, וכן הם, יותר מכולם, חייבים לאזן זאת מתוך מודעות רבה ותמידית. דבר נוסף שעל מרימי המשקולות לקחת בחשבון הוא, שהעוצמה הגדולה בה הם נושפים כדי להרים משקולות כבדות, אינה מתאימה לנשיפה לשם תרגול השירה. לשם כך עליהם להיעזר במורה לשירה שיהיה מודע לפעילות הספורטיבית שלהם, ולעזור לזמרים להבחין ברמת המאמץ המתאימה לשירה, לעומת זו של הפעילות הספורטיבית. חשוב שזמר יזהה את הנטיה לחישוק הלסת והקשיית איזור הכתפיים והצוואר, ויפעל במודע כדי להמשיך ולהגמיש את השרירים החזקים באזורים אלה. ללא שיתוף פעולה מלא של הזמר בכך, הוא עלול לחוות נוקשות ועייפות קולית באופן קבוע, יחד עם יכולת שירה מוגבלת יותר מהרבה מאד בחינות לסיכום למרות שקראתי דיעות רבות המתנגדות לפעילות הרמת משקולות כבדות אצל זמרים, שוכנעתי שהדבר ניתן לביצוע ובהצלחה, בתנאי שיישמרו הכללים הנכונים ותהיה מודעות מתמדת ואיזון בין שתי הפעילויות מקורות: DrDan – Is your GYM WORKOUT doing damage to your SINGING VOICE? (video) Is weightlifting bad for singing?? Only if you're not aware of these things. (video) Should You Hold Your Breath While Lifting Weights? Rebecca Norris (article)

איך מתחברים לאמת הרגשית בשיר? מזמינה להקשיב לפודקאסט השיחה של רותי חלבני ושלי, כאן או ב- ספוטיפיי, Apple podcast, Google Podcast מתחת למאמר נמצא הוידאו של השיחה, וכאן ניתן להמשיך לקרוא. בשיחה הקודמת התמקדנו בסיבות שגורמות לחוסר אותנטיות בביצוע שירים, שמובילה לכך שלא מצליחים לרגש את הקהל, ולכן נכנסים למתח מיותר, עייפות קולית ונפשית מההופעה ולפעמים גם מהמקצוע כולו. ועדיין נשארנו עם השאלה - איך להביא את הביצוע האותנטי לידי מימוש? מה עלינו לעשות בפועל כדי להצליח לבצע את זה? הפתרון לכך הוא בעבודה על משמעות השיר כדי לאפשר למבצע להתחבר לשיר ממקום אמיתי. זה נעשה דרך עבודה על הדמות, מתוך כבוד לטקסט ולמשמעות האמיתית שנמצאת מתחת למילים, מתחת לפני השטח. הכלים שאנו משתמשות בהם לקוחים מעולם התיאטרון, והם זמינים לזמרים מכל סגנון ותחום, ולאו דווקא רק לזמרי מחזמר ואופרה. סדרת השאלות האלה יכולות ללוות את תהליך העבודה על כל שיר, בכל תקופה בחייכם. ניתנת כאן תבנית קבועה שבכל שיר מביאה אותנו לתוצאה אחרת, בגלל האופי המיוחד של כל שיר וכל מבצע (גם של אותו השיר). גם כשזמרים שונים מבצעים את אותו השיר הם בוודאי יגיעו לתואצות ותשובות שונות, במידה זו אחרת, כיון שהשאלות מפנות כל אחד לתוך עולמו והשקפתו על אותן המילים והלחנים בדיוק. השאלות שעלינו לשאול בעבודה על כל שיר על מה השיר, מי אני בשיר, מה אני רוצה, למי אני אומר את זה, למה. איפה זה קורה,מתי. על מה השיר? נצא מנקודת הנחה שלכל שיר יש סיפור משלו, גם הוא אינו גלוי לעין מיד. אם איננו רואים אותו על פני השטח, בואו נדמיין מהו הרקע לכתיבת השיר. אין הכרח לחפש מי כתב אותו ומה היו נסיבות כתיבתו. כיון שהפרשנות היא על המבצע, עליו להיכנס לתוך עולם הדמיון הפרטי שלו, או להיזכר בסיפורים של אנשים סביבו, בספרים שקרא , בהצגות וסרטים שצפה בהם, ובחלומות שחלם. מקריאת השיר מספר פעמים יתחילו בודאי לעלות אסוציאציות שונות, דימויים, הקשרים רגשיים מהעבר – אישיים ומוכרים מבחוץ. יחד עם האסוציאציות הללו יש לראות גם את הפרטים, העובדות, הפעולות והאווירה העולים מתוך המילים והמוסיקה, ומתוך כך אפשר לקבל תמונה שלמה של השיר. העובדה שמחבר השיר התכוון אולי למשהו אחר בתכלית – אינה צריכה לשנות למבצע, כיון שעכשיו הוא האמן ודרך עיניו וליבו הוא מבצע את השיר. מי אני בשיר? כדי להיות מחובר לשיר בכל רגע, על הזמר לדעת מי הוא בשיר הזה. זהו איננו "אני" כללי, כמו - "אני בחורה מאוהבת", "אני אדם מבוגר שנעזב על ידי אשתו", כי זהו ידע כללי שישאיר גם את הביצוע ברמה הזו, לא מעורבת לעומק העניין. על כל זמר ליצור סיפור לכל שיר ולגלם אותו בזמן הביצוע. זה הלא ממש חשוב אם הקהל יבין מהו הסיפור ממנו הזמר שר, כי מה שמתקבל בתהליך זה הוא הגשה מעורבת ועמוקה מצד הזמר. כאמור (בשיחה הקודמת) - הקהל יפרש את הביצוע בדרך שהוא רוצה, ולנו אין נגיעה בדבר או אחריות למה שירגישו. הזמר לא חייב להיות הדמות בשיר זמרים שאינם מבצעים בסגנון מחזמר או אופרה, נרתעים לעתים קרובות מלגלם דמות שאינה הם. הדבר חזק יותר אצל כאלה שכותבים את שיריהם. האם הדבר באמת יפגום ביכולת שלהם להיות אותנטי? אני חושבת שלא, למרות שזו בחירה לגיטימית להישאר תמיד מי שאתה. הקושי שהם מבטאים - הם לא רואים את עצמם בדמות שאינה הם. מה ניתן לעשות? ניתן למצוא מכנה משותף עם הדמות האחרת, משהו שמהדהד למבצע במשותף עם הדמות שבחרנו עלבוד דרכה; או לחפש רגשות דומים, משהו בסיפור שמזכיר את מהות הסיפור בשיר. אז למה זה מומלץ? אמנויות הבמה מאפשרות חופש רב מבחינת הביטוי האישי ונותנות "רשיון" לצאת מהגבולות התרבותיים של מה שמקובל, של החינוך שקיבלנו, של ההיסטוריה שלנו וזו שקשורה אך ורק לתולדות חיינו. הדבר נכון גם לגבי כתיבת ספרות, שירה, כוריאוגרפיה, קולנוע, ציור ופיסול. אמנות בכלל מאפשרת חופש רב יותר מבחינת הבעה. אם תיזכרו בדוגמאות של יוצרים גדולים רבים, תיווכחו שחלק גדול מיצירתם אינו ביוגרפי בלבד, אלא מבוסס על התבוננות באחרים ופיתוח יכולת הבנה של נפש האדם במצבים השונים. בשבחי ההיפוך: אז למה שלא נשתמש בחופש הזה כדי לראות אנשים אחרים, מצבי חיים ואופי שונים מאיתנו, ונדמיין את עצמנו בתוך הדמויות והמצבים האלה? נקרא לזה - "להרחיב את גבולות העצמי". ניקח לדוגמה מקרה בו הרגלי הביטוי הרגשיים של הזמר רחוקים או נוגדים את דרישות הדמות. למשל: זמר מופנם הרגיל להצניע את רגשותיו בתקשורת היומיומית שלו, צריך להביע רגשות כנים בדמות מסוימת מוחצנת יותר. אם יגלם את עצמו, הוא כמובן יישאר מופנם בגישתו, אך הדמות איננה הוא ועליו לפעול באופן שיתאים לדמות, כלומר להחצין רגשותיו. פעמים רבות רואים בראיונות של שחקנים, שגילמו דמות פרובוקטיבית, מרושעת, נועזת, מצחיקה מאד - ונוכחים לראות ש(לעתים) האדם הזה הוא בעצם ביישן במידה רבה, נעים-הליכות, מדבר בטון רך יותר ועוד. זו אינה העמדת פנים, אלא פנים שונות של אותו האדם, כמו כולנו. כאמור, הבמה מאפשרת לכל אחד מאיתנו להיות משהו אחר לזמן קצוב (בשיר, בהופעה), ואז לחזור לאדם שאנו ביום-יום. שאלה חשובה של הזמר את עצמו במקרים בהם הזמר מגלם דמות השונה ממנו, במידה זו או אחרת, עליו לשאול את עצמו בתהליך העבודה: "מה הייתי עושה אם הייתי הדמות (רצוי לתת לה שם מסוים) בנסיבות אלו?" ולא: "מה אני הייתי עושה בנסיבות אלו?" מכאן נובע כמובן שגם שפת הגוף משתנה מהיומיומית של המבצע, ויש סיכוי שגם ההבעה הקולית תשתנה בהתאם. הדבר יכול לתת לזמר יכולת לגיוון רב, להיות דמויות שונות, ולהביע את עצמו מתוך הדמויות השונות האלה, דרך הקול, הגוף והסיפורים שהוא בונה דרכן. דוגמה - לגלם את כרמן מהאופרה כרמן, או אדם שהשתגע, או שיכור. אפשר לחוות שחרור גדול דרך גילום דמויות שונות מאיתנו. מה אני רוצה השאלה באה לענות לנו על הסיבה בגללה שרים את השיר. כמובן שאין הכוונה לסיבות חיצוניות כמו - אני אוהבת את המנגינה, זה מראה את הרגיסטר ה-X שלי וכו'. מדובר על הסיבה הרגשית שמניעה את הזמר לומר (לשיר) את מה שהוא אומר בשיר. כשיש מניע או סיבה - יש דחף פנימי עז לבצע את השיר. אפשר לגייס אותו לרצון הזמר שוב ושוב, גם אם מבצעים את השיר במשך שנים רבות. הדבר יכול לעזור להתגבר על הנטיה לאוטומטיות בביצוע. למי אני אומר / שר את זה רבים נוטים לדמיין שהם שרים לעצמם. הבעיה היא שאין לזמר דחף להוציא את המילים והכוונה החוצה; הדבר משפיע על הבעות הפנים והמבט, כיוון שאין לאן להסתכל (כי הדיבור מופנה פנימה). לרוב התוצאה היא התרוצצות המבט או בהיה בחלל ריק; כיוון שאין עם מי לדב - אין דימוי של התגובה של זה ששרים אליו. הבחירה למי לשיר צריכה להיות מאד ממוקדת במישהו מבחוץ, וחשוב לא להישאר בתיאור כללי כמו "מישהי שאני מחבב" וכו'. איפה זה קורה כדאי לדעת איפה השיר מתרחש, כי זה תורם להעצמת סיפור השיר ולאווירה שיוצרים כשיש את הידיעה הזו. הדבר מאפשר את החוויה כאילו אנחנו נמצאים בתוך סצנה בסרט או הצגה. המקום בו השיר קורה הולך איתנו לכל מקום, נמצא איתנו על הבמה או באולפן ההקלטות, בלי קשר לתנאים האובייקטיביים בהם מופיעים. מתי זה קורה מתי בשעות היום, באיזו תקופה בשנה (עונה), בחיים (ילדות, הורות, זקנה, רגע לפני אירוע חשוב). רווח נוסף לתהליך עבודה זה תופעה ידועה היא "עייפות החומר" מחזרה מרובה על אותם השירים שוב ושוב לעתים קרובות ולאורך שנים ארוכות. אמנים רבים מתלוננים על כך והדבר גורם להם לפעמים למיאוס של ממש מהשירים הטובים ביותר שלהם, אלה שהקהל מצפה להם ולא מוכן לוותר עליהם בהופעות. לעומת זאת, בעזרת תהליך עבודה זה, שחוזר שוב ושוב לאורך השנים (השאלות "על מה, מי, מה, למה, איפה, מתי") האמן מאפשר לעצמו להתחבר שוב ושוב למקורות השיר ולרגשות שהשיר מפעיל אצלו. כך קל יותר לשמור על רעננות בביצוע ולתחושות הסיפוק והשמחה שהופעות יכולות לגרום לאמן עצמו. -------------------- רותי ואני, הקוראות בקול, שוחחנו על הנושא, ואני מזמינה להקשיב לווידאו כאן למטה השיחה קיימת גם כאודיו בפודקאסט של "הקוראות בקול" מוזמנים להיכנס לקישור ולבחור את הפודקאסט החביב עליכם (מתחת לתמונת הלוגו שלנו) ------------------------ חשוב לי לשמוע ולקרוא תגובות שלכם, לקבל שאלות ובקשות לגבי נושאים שתרצו שנעסוק בהם. מוזמנים לעשות "לייק" ביוטיוב, אינסטגרם ופייסבוק ולהירשם לרשימת התפוצה שלי (טופס בצד העמוד). מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו, הקוראות בקול, שעוסקת כמובן בנושאי קול ושירה.

מזמינה להקשיב לפודקאסט השיחה של רותי חלבני ושלי, כאן או בספוטיפיי, אפל פודקאסט ועוד. מתחת למאמר נמצא הוידאו של השיחה, וכאן ניתן להמשיך לקרוא. אותנטיות כבסיס למקוריות המילה אותנטיות מסמלת משהו אמיתי, מקורי, שורשי, ישיר ונטול מניירות אותנטיות יכולה להתקיים כשאדם מחובר לרבדים שונים בו זמנית : לרגשי, לאינטלקטואלי, לפיזי. כשאדם לא מחובר - הוא לא יכול להיות אותנטי. ניקח למשל אדם שאומר על עצמו שהוא שמח להיות פה אבל נראה שהחיוך שלו מרגיש מזוייף, או שהוא מנסה בכוח להראות כאב ושברון לב בשיר והתוצאה היא שזה מרגיש דרמטי מידי ומוגזם. אצל שחקנים חובבים - רואים לפעמים 'הרבה רעש' ותנועות מיותרות שמחפות על חוסר היכולת להעביר את המסר דרך החיבור לטקסט. נכנה את התופעה - הראיה של השיר הראיה קולית מתייחסת למתח הקולי אצל זמרים כשהם מנסים לשנות את צבע הקול כך שישמע או ירגיש כמו כועס, עצוב, שמח וכו'. הראיה של הבעות פנים דבר דומה קורה עם הפנים כשמנסים להיראות עצובים, כועסים וכו', גם כשהזמר אינו מרגיש כך בזמן הביצוע. הסיבות לתופעות אלה: הזמר אינו יודע מה בדיוק הדמות מרגישה ואז הוא כופה את הרגש המלאכותי בקולו. התוצאה היא של מניירות קוליות מחושבות ומלאכותיות, והזמר עצמו חווה מתח רב בגופו ובקולו וריחוק מהתפקיד. לא נעשתה חקירה למשמעות הטקסט ולמיניעים לבטא אותו, ואז פונים לחוסר דיוק ולהתנהגות חיצונית (הראיה). מחקים אמן אחר שהצליח לבטא רגשות עזים מסוימים, מבלי לעבור את התהליך לעומק אלא להישאר עם החיקוי. תחושת ה imposter syndrome - סינדרום המתחזה, שמפריעה לזמר להיות נוכח. הוא עסוק במחשבות ובספקות לגבי יכולותיו ופוחד שיום אחד יגלו שהוא זיוף אחד גדול והוא לא ראוי בכלל להיקרא זמר. חוסר האותנטיות שלו יכולה להתבטא בעשייה מרובה, בהתרברבות על ההצלחה שלו או להיפך בהברזה, באיחורים, בחוסר התמדה. האותנטיות שלו יכולה לבוא לידי ביטוי אם יהיה אמיתי עם עצמו וישתף עם אנשים קרובים את חוסר הבטחון שלו, יחפש את הסיבה האמיתית שבגללה הוא רוצה לשיר, יתחבר לחוזקות שלו ולא ילך שולל עם רצון לשלמות שהוא לא מצליח להגיע אליו. בכל המקרים המבצע מוסיף לביצוע שלו דברים שאינם אמיתיים והדבר גורם למתח מיותר שאינו קשור לשיר, ולכן מפריע לתהליך התקשורת האמיתי. הוא אינו סומך על האמת שנובעת ממנו וחש צורך לספק "הוכחה" למעורבותו בשיר. מניירות אופייניות להראיה גוף שלוח קדימה מחוות ידיים וגוף מוגזמות פנים מכווצים בהבעות שונות כדי להיראות כמו נרגשים, שמחים, עצובים, בוכיים וכו' נטיה למלודרמטיות קולית , נוסף לשפת הגוף המוגזמת קשת הרגשות שניתן להביע כך מוגבלת מאד, כיוון שבאופן טבעי נלך למשהו כללי, גנרי, כשהרגש האותנטי איננו בנמצא ברגע זה. הדבר מזכיר הבעות של מסכות או קומדיה דל-ארטה, במידה מסוימת. המתח והמאמץ שזמרים כאלה חווים, בניסיון להרשים אחרים, גורם להם לעתים קרובות לעייפות רבה, קולית, רגשית ופיזית-כללית. כשזמר חש חוסר ביטחון בטכניקה הקולית או של הפרשנות שלו לטקסט, הוא נוטה להיות עסוק בעצמו ובתכנים שלא קשורים לשיר ולמסר שלו. במקום זה, הוא עסוק בהפגנת היכולות והכשרון שלו: מה יגידו עלי, מה יכתבו בביקורת עלי, איך אני נראית בצילום וכו'. אחת האמירות הנפוצות של זמר שלא עשה את העבודה הנדרשת כדי לחוות את השיר לעומקו, היא: "אני רוצה לרגש את הקהל". רבים רואים בכך מטרה עליונה ואת הסיבה שלהם לשיר על במה ולהופיע מול אנשים אחרים. זו התעסקות עם החוץ, עם רצון להשביע רצון של אחרים, למצוא חן, לשכנע אחרים. לעומת זאת - ככל שהשחקן מיומן יותר ויודע להתחבר לעומק, כך הוא יכול לנקות תנועות מיותרות ולהעביר רגשות רק במבט ובמחוות קטנות ומדויקות. חשוב לזכור - אנחנו לא יכולים ולא אמורים לשלוט על רגשות הקהל והדרך בה הם מפרשים את הביצוע שלנו. אז בואו נוותר על זה מראש ונתמקד במה שאנחנו רוצים להביע. בשירה אנחנו כן רוצים להשמע במיטבנו ולהצליח, אבל כדאי לבדוק פנימה, מה הצורך הזה משרת? האם הוא בעצם מחבל ביכולת שלנו להיות אותנטים, להיות עצמנו עם כל מה שיש לנו ובנו? ---------------- רותי ואני, הקוראות בקול, שוחחנו על הנושא, ואני מזמינה להקשיב לווידאו כאן למטה חשוב לי לשמוע ולקרוא תגובות שלכם, לקבל שאלות ובקשות לגבי נושאים שתרצו שנעסוק בהם. מוזמנים לעשות "לייק" ביוטיוב, אינסטגרם ופייסבוק ולהירשם לרשימת התפוצה שלי (טופס בצד העמוד). מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו, הקוראות בקול, שעוסקת כמובן בנושאי קול ושירה.

אחד מעקרונות הלמידה בכל תחום שהוא, הוא עקרון החזרתיות, שאומר שעלינו לחזור על פעולה מסוימת מספיק פעמים, עד שהדבר שאותו אנחנו רוצים להטמיע/לבצע, מגיע לרמה הרצויה. חזרתיות מעלה לעיתים התנגדות, פיהוקים מנומסים או אפילו הימנעות מאימון. מזמינה להקשיב לפודקאסט השיחה של רותי חלבני ושלי, כאן או בספוטיפיי, אפל פודקאסט ועוד. מתחת למאמר נמצא הוידאו של השיחה, וכאן ניתן להמשיך לקרוא. לעתים נראה התרעמות על חזרות רבות בשיעור על תרגילים, שירים, עם אמירת משפטי התנגדות די קבועים (וחוזרים...), וזה נשמע כמו: זה משעמם טרחני, מבזבז לי זמן, הבנתי בפעם הראשונה, האם נגמרו למורה שלי הרעיונות...? " חלק מהבעיה בחזרתיות עצמה היא שהיא נעשית בדרך לא יעילה ולא נכונה. גם את זה עלינו ללמוד לעשות נכון. כמה מהבעיות שעולות לעתים קרובות בנושא הן: יש שאינם מבינים את הסיבה בגללה המורים דורשים מהם לחזור פעמים רבות על נושאים שונים הם לא יודעים כמה פעמים ובאיזו תכיפות זה אמור להתבצע, ומתי באמת הם הגיעו תוצאה הרצויה, כזו שתישאר איתם גם הלאה יש כאלה שאכן מבצעים חזרות רבות אך כאלה שאינן יעילות, למרות שכביכול הם עשו מה שנאמר להם – לחזור שוב ושוב על ה"חומר" בשיחה רצינו לברר איך ניתן בעזרת משוב מדויק של מורה ודרכי אימון נכונות ומקדמות לייעל את תהליך הלמידה על ידי תרגולים מכווני מטרה להפוך חזרתיות סתמית לחזרתיות איכותית באימון האישי בבית להשתמש בה בצורה מעניינת ומושכת בעזרת תרגול יצירתי בשיחה שלנו נתחיל עם המידע המחקרי והפדגוגי, ואז נעבור לדוגמאות בלמידת המוזיקה עצמה. מידע מחקרי ופדגוגי - בקצרה מחקרי מוח גילו שחזרתיות מחזקת קשרים עצביים. במוזיקה במיוחד, חזרתיות מפתחת ומשכללת את מה שנקרא Psychomotor skills . הטמעת מידע דורשת חזרות רבות ושינון שיוצר קישורים עצביים. למידה נעשית בצורה של איסוף נתונים, נדבך על נדבך, או חיבור אסוציאטיבי בין פיסות מידע. התלמיד זקוק לזמן לעיכול, לעיבוד, להטמעת מידע חדש ולאיפשור מרווחי זמן בין למידה אחת לבאה אחריה. נוירו-פדגוגיה - היא חקר ההוראה והלמידה, שמתבסס על ממצאי חקר המוח, והוא מתמקד בתהליכים ההוראתיים של המורים, והלימודיים של התלמידים. נצטט כאן מתוך מאמר בשם: "כיצד חקר המוח ישפר את ההוראה ותפקיד המורים בבית הספר?" : "למידה ותרגול מחזקים קשרים קיימים בין תאי עצב במוח ויוצרים קשרים חדשים. כשמידע חוזר ונקלט במוח פעמים רבות הוא יוצר שינויים במעגלי העצבים במוח, ומאפשר ללמידה להתקבע בו. שינון של חומר לימוד חיוני לצורך חיזוק הידע שנקלט במוח, ולפיכך מהווה תנאי בסיסי להוראה יעילה. ממצא זה מכוון ליצירת שיטות הוראה המבוססות על חזרות של מידע חדש שמוגש לתלמידים (קרוי גם: 'עקרון החזרתיות בהוראה'), וגם שינון. בניגוד לדעות בגנות השינון, שנשמעות בציבור ואפילו בקרב אנשי מקצוע ההוראה, חקר המוח מצביע בבירור על התועלת שבשינון לצורך הטמעת מידע לימודי." טעויות נפוצות בגישה לחזרתיות תלמידים רבים טועים לחשוב שברגע שהצליחו לבצע משהו באימון העצמי או בשיעור – הם "הבינו" את זה, ומעתה והלאה זה שלהם (they own it), הם יודעים איך לבצע את זה. זה לא קשור לגיל, אבל כן קשור לניסיון חיים והבנה איך הדברים עובדים בעולם. כאנחנו מדברות כאן על "תלמידים" - אנחנו מדברות על כל אדם הנמצא בתהליך למידה כלשהו, בכל שלב בחייו. כל עוד אנו רוצים ללמוד משהו חדש, או לשכלל יכולת מסוימת - אנחנו שמים את עצמנו במצב של היותנו "תלמיד/ה". הזכרנו בתחילת דברינו את הבעת הפנים המשועממת, שגם אם היא חבויה מעט מתוך נימוס, עדיין משמעה – "שוב לחזור על זה? הרי כבר עשינו, הבנתי את העניין". אבל כמה כואב לגלות – שהצעד הבא איננו אפשרי כי עדיין אין הפנמה של הצעד הקודם כמו שהיה דרוש. אם לא תהיה חזרה ושינון – הסיכוי הגדול הוא שההרגל הקודם הוא זה שישלוט ויוביל את הביצוע במקום לדבר בהכללה, נראה כמה דוגמאות ישירות מעולם לימוד השירה: תלמיד לשירה שלמד טכניקה חדשה, הבין אותה ונטש אותה מבלי להתאמן; בשיעור הבא יש תמיד מבט פליאה וחוסר אמון – איך קרה לו דבר כזה... תלמיד לביצוע מרגיש שהצליח להרגיש את רוח השיר, שהכל עבד לו כמו שרצה באותו השיעור או האימון ואז הוא נוטש את האימון על מה השיג, מתוך מחשבה שזה יישאר איתו גם בהמשך. בשיעור שאחריו הוא מגלה להפתעתו שכל (או כמעט כל) מה שהשיג בשיעור הקודם נעלם ונשאר רק כזיכרון רחוק ומטושטש. מורה לפיתוח קול שלמדה את האנטומיה של הנשימה, של מבנה הקול, את הסיבות לתופעות קוליות שונות – שמעה את העובדות פעם אחת, אולי גם קראה אותן איפשהו – והמשיכה הלאה. כשמציעים לה ללמוד עוד קורס, הרצאה, סדנה בתחום – היא נוטה לומר "את זה אני כבר יודעת", אבל בהמשך הדרך היא מגלה בפועל שכמעט הכל נשכח בינתיים כי לא היה שינון של המידע החדש. לא כל שינון וחזרתיות הם מועילים יש משפט מאד מפורסם שמשתמשים בו הרבה כדי לעודד אנשים להתאמן הרבה ולהגיע למיומנות גבוהה: practice makes perfect. אבל הוא אינו מדויק... תרגול של פעמים רבות על דרך ביצוע לא נכונה מקבע את הטעות עד לרמה שבה כמעט אי אפשר לשנות ולתקן אותה בהמשך. המשפט הנכון צריך להיות: perfect practice makes perfect ולכן, נתמקד ב- דרכים שונות לתרגול נכון ומתאים לקידום והתקדמות בנגינה חלוקה לחלקים קטנים, משפטים קצרים חזרתיות על משפטים קצרים בשירים הדורשים שיפור, ההפרדה שלהם מהשיר עצמו והחזרה עליהם בצורות שונות : על ידי שימוש בתרגילים שונים המשרתים את אותה מטרה. דוגמה: - בשיר 'לו יהי' או בשיר 'דמעות של מלאכים' המשפט הראשון של השיר מתחיל מצליל גבוה יחסית ודורש התארגנות כדי לקלוע בול לצליל. 'עוד יש מפרש לבן… - או הכניסה לשיר 'דמעות של מלאכים… הכניסה המיידית למשפט ראשון על צליל גבוה עלולה לגרום למתח רב, שיכול להתבטא בגרון סגור, תנופת אוויר גדולה מדי ועוד בעיות שמקלקלות את יכולת הביצוע של הזמר. החזרתיות יכולה להתבצע לא בחזרה על המשפט שוב ושוב בדרך סתמית וללא מטרה, אלא בדרכים שונות. למשל: 1. כיוון לצליל/לתנועה מראש - ראייה ודימוי של התנועה לפני הביצוע שלה 2. הזרמת האוויר על אחד מתרגילי ה SOVT המונעים לחץ בתחילת המשפט 3. שירה על תנועה אחת כמו /u/ או /i/ (או כל תנועה הקלה לתלמיד עצמו) כדי להפיק בקלות צליל גבוה 4. להתחיל ב NG ולפתוח לתנוע NG - a-ot shel ma'achim והנה חזרתיות שמתבצעת על ידי שימוש בתרגילים שונים מבלי לשעמם את התלמיד. פירוק מקומות בעייתים בשיר לחלקים קצרים ועבודה חזרתית עליהם, לא מעייפים את התלמיד כמו לשיר את כל השיר/בית ופזמון פעם אחר פעם, ויותר מכך - עוזרים להגיע לפתרון הבעיה במהירות פי כמה יותר גדולה (למרות שנדמה שהדבר נמשך זמן רב). בידוד האלמנט הבעייתי ופתרון הבעיה בדרך נקודתית דוגמה נוספת יכולה להתעורר כשעובדים על קטע מסובך מוזיקלית. במקרה כזה, עלינו לאתר תיבה או שתיים שמאתגרות את התלמיד בקטע מוזיקלי מבחינת הדיוק הצלילי, או הקצבי. לבודד אותן ולעבוד עליהן עד לפתרון הבעיה: 1. גובה צלילים: אם גובה הצלילים לא נוח – לעבוד על אותו המשפט בסולם נוח, לחזור עליו בצורה נכונה טכנית ואז לחזור בהדרגה ללסולם המקורי, בכל פעם בחצי טון. 2. קצב: אם האתגר הוא קצבי – לעבוד על התיבות הבודדות האלה לאט יותר, רצוי עם מטרונום, ובהדרגה להעלות את המהירות, עד למהירות הרצויה בקטע. 3. הגייה: באופן דומה, אם יש בעיית הגיה בגלל מהירות או שפה שאינה מוכרת מספיק – ניתן לבודד ולעבוד כמו על אתגר קצבי, לאט ולהתקדם בהדרגה כך יש להמשיך לעבוד על כל הקטעים המאתגרים יותר, ולא על הכל ברצף, מתחילה ועד הסוף. כמובן שבסופו של דבר יש לחבר את כל החלקים ליחידה אחת שלמה, אחרת הקטע יישאר מלא בקרעים שאינם נדבקים... חשיבות המשוב, העצירה וההתבוננות העצמית של תלמידים כדי שלחזרה יהיה אפקט חיובי משמעותי, יש לתת משוב על הביצוע בדרך מסוימת. למשוב יש חשיבות עליונה ועל כן הוא צריך להיות בעיתוי נכון ובדיוק רב. כדי למנוע חזרתיות מיותרת או חזרתיות שיוצרת הרגלים לא טובים בשירה. לכן, צריך שתהיה הכוונה מדויקת איך להתאמן בין השעורים כשהמורה לא נוכחת באימון הביתי. לכן חשוב שתהיה מעורבות והבנה של המבצע בתהליך הביצוע ועל המורה להנחות לחשיבה עצמאית של התלמידים, על ידי שאילת שאלות התבוננות עצמית. בין חזרה של תרגיל או משפט בשיר או השיר כולו לבין חזרה נוספת, כדאי לשאול את עצמכם/ את התלמידים שלכם מה עבד ומה לא. שאילת שאלות להתבוננות עצמית האם האוויר הספיק לי עד סוף המשפט? האם הייתי מדוייקת? האם שרתי בעוצמה הרצויה או המתוכננת? האם גיוונתי מבחינת עוצמה כללית? איזו רמה של מאמץ נדרשה ממני ודירוגה בין 0-10? מה הייתי רוצה לשפר באופן השירה או באופן ההגשה של השיר? באיזה כלי/ טכניקה עליי להשתמש כדי לשפר את מה שדורש תיקון?? משוב על הצלחה כשתלמיד מצליח לבצע משהו נכון, לאחר ניסיונות רבים בהם לא הצליח, על המורה לעצור ולשאול את התלמיד – מה קרה כאן, מה הוא הרגיש, כמו מה זה נשמע לו וכו' – כדי שיהיה מסוגל לחזור על כך שוב. חשוב לחזור מיד על דרך הביצוע הטובה שקרתה זה הרגע, כדי להטמיע אותה ולהיות מסוגל לחזור עליה. לסיכום בכל תקופה בחיים אנחנו מפרשים את המידע שלמדנו באופן מעט שונה, לפי רמת ההתפתחות בה אנו נמצאים בחיינו. לכן, המידע יכול להתפרש ולהיות מובן בכל תקופה כזו בדרך אחרת, והנה עוד סיבה חשובה מאד לחזרה על דברים שלמדנו בעבר, ואולי נדמה לנו שאנו יודעים אותם היטב. יש דרכים רבות לגוון את התרגול כדי לגרום לחזרות הרבות להיות מעניינות, ונשמח ללמד אותן בהמשך, אולי בסדנה שניתן. יחד עם זאת, אם המטרה היא להיות מצוינים במה שעושים – חשוב לזכור שאימון לא חייב תמיד להיות מבדר ומהנה, אלא לשמש להגשמת מטרה גבוהה יותר, שהיא ביצוע מעולה. --------------------------- וידאו של השיחה ----------------------------- חשוב לי לשמוע ולקרוא תגובות שלכם, לקבל שאלות ובקשות לגבי נושאים שתרצו שנעסוק בהם. מוזמנים לעשות "לייק" ביוטיוב, אינסטגרם ופייסבוק ולהירשם לרשימת התפוצה שלי (טופס בצד העמוד). מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו, הקוראות בקול, שעוסקת כמובן בנושאי קול ושירה. עמוד פייסבוק שלי עמוד יוטיוב עמוד אינסטגרם

נתחיל בשורה התחתונה – שתינו מאמינות באמונה שלמה שמי שרוצה ללמד צריך ללמוד לעשות את זה מאדם בעל סמכות בתחום. המשך השיחה יהיה על הדברים שאנחנו חושבות שצריכים להיות אצל זמר שרוצה להתחיל ללמד, והסיבות לכך. אנחנו עורכות את השיחה הזו (והמאמר הזה) כיון ששתינו מלמדות זמרים להיות מורים, מייעצות לכאלה שכבר מלמדים ומלוות אותם בשלבים שונים של ההוראה. מזמינה להקשיב לפודקאסט השיחה של רותי חלבני ושלי, כאן או בספוטיפיי, אפל פודקאסט ועוד . מתחת למאמר נמצא הוידאו של השיחה, וכאן ניתן להמשיך לקרוא. תקופת הדינוזאורים של הוראת פיתוח הקול... כשהתחלנו את דרכנו, לא היתה הכשרה מסודרת אפשרית להוראת פיתוח קול וזה היה מקצוע כמעט "פרוץ" מבחינה מקצועית. אנשים למדו כמה שנים פיתוח קול, היתה להם קריירה כזמרים, קצרה או ארוכה, ומשם הם התחילו לכוון את עצמם להוראה לאחרים. לא נדרש ידע נוסף מלבד לדעת לשיר היטב, או "יפה". באופן אישי, שתינו חרשנו הרבה מאד על ספרים שונים על הקול, מפדגוגיה ועד אנטומיה של הקול, נסענו והשתתפנו בהשתלמויות שונות ובעיקר עשינו ניסיונות על תלמידינו לראות מה עובד יותר ומה פחות. השתתפנו וצפינו בהרבה מאסטר קלאס (כיתות אמן), למדנו המון איך ומה לעשות בהוראה, אבל ראינו גם מה לעולם לא נעשה. זו התנסות מאד חשובה ללמידה, למרות שלא כדאי להישאר עם מורה שמעורר את ההתנגדות שלנו. המטרה היא לעורר את המודעות לסוג המורה שנרצה להיות ואיך לעשות זאת בפועל. מכל הנאמר כאן לא משתמע שלא היו מורים טובים בעבר. תמיד היו מורים טובים, וגם כאלה שאינם טובים. אבל הדרך להיות טובים בכך היתה קשה ומייגעת, כיוון שלא היה נתיב ברור, וזו היתה בעיקר "תורה שבע"פ" שעברה ממורה לתלמיד, מדור לדור. העת החדשה (יחסית) ככל שהשנים מתקדמות, כך גם הידע של מדע הקול מתקדם. זהו תחום מחקר די צעיר והמידע משתנה מעת לעת, לפעמים ברמה של סתירה של מידע שהיה נכון לאתמול. הדבר דורש מאיתנו, המורים, להתעדכן עד כמה שניתן כדי לדבר וללמד בשפה מבוססת עובדות. מי (עדיין) לא מתאים ללמד? פונים אלינו לעתים אנשים חובבי שירה שלא למדו פיתוח קול, או שלמדו במסגרת קבוצתית בלבד, כמו במקהלה, ומבקשים ללמוד להיות מורים לפיתוח קול. יש ביניהם זמרים עם קולות מצוינים שהיו יכולים להיות זמרים טובים. ובכל זאת - אנחנו נאלצות לסרב להם. מה הסיבה שלנו? אדם שלא עבר על גופו וקולו למידה של פיתוח הקול, לא יודע מהו התהליך שעליו להעביר אדם אחר כדי להגיע לתוצאות טובות. הרי לא כולם נחנו בקולות טבעיים טובים, ורבים מתמודדים עם קשיים רבים ושונים בתכלית מאלה של זמר אחר, או של המורה שלהם. מהם הדברים שעל זמר לדעת ולרכוש כדי להתחיל ללמוד להיות מורה? ניסיון של מספר שנים (מינימום 3-4) כתלמיד פיתוח הקול, כאדם בוגר (בסביבות גיל 18 ומעלה). שליטה טובה ובריאה מבחינה קולית (אין הדבר אומר - שלמות בשליטה זו או שאין בעיות שעליו עוד לפתור): הכרות עם הרגיסטרים השונים ויכולת שימוש קולי בהם שליטה טובה בנשימה מודעות ליציבה ותנועה נכונה מנעד טוב ורחב שימוש טוב בדיקציה יכולת נגינה בכלי מוזיקלי לנגינת תרגילים וליווי תלמידים הבנה בהרמוניה קריאת תווים טובה גישה להוראה, יכולת הקשבה ותשוקה ללמד חשוב לציין, שישנם מורים ותיקים עם בעיות בריאות שונות שפגעו בקול שעדיין מלמדים, אבל הם עברו את הדרך הקולית לעומקה בעבר, מכירים היטב את הקול ועם ניסיון רב בהוראה, ולכן הם יעדיין כולים להיות מורים מעולים, גם במצבם הנוכחי. חשיבות הרשימה הנ"ל היא לגבי מורים שמתחילים ללמד ויש ביניהם כאלה שלא למדו לשיר (למרות שניחנו בקול טוב), או למדו מעט מדי, בגיל צעיר מאד, או אצל מורים שהם עצמם לא מנוסים וטובים מאד בתחומם. לדוגמה מתחום אחר: מורה לנהיגה את יכולה להיות נהגת מצוינת, בעלת ביטחון, זהירה ובעלת יכולת התמצאות במקומות לא מוכרים אבל זה לא עושה אותך מורה לנהיגה. מורה לנהיגה לא רק שצריכה לשלוט בכל חוקי התנועה, בנהיגה עצמה, בהכרות טובה עם הרכב, היא צריך לצפות מצבים מסוכנים ויכולת לפשט פעולות מורכבות ובו זמניות לשלבי למידה. הניסיון של המורה לנהיגה הוא לא רק בנהיגה עצמה אלא ביכולת לחזות מצבים, לקרוא התנהגות נהגים ולתכנן כמה צעדים קדימה. את כל הידע הזה עליה להעביר לתלמידיה, כך שיוכלו להיות נהגים מצוינים וזהירים. חשוב מאד שמורים לפיתוח קול ידעו מוזיקה, מעבר להקשבה סובייקטיבית לפי הטעם האישי ודעות כמו "אוהב/ לא אוהב". מורה לפיתוח הקול הוא המדריך של התלמידים שלו לעולם המוזיקה, עליו להבין מה קורה בשיר מבחינה מלודית, הרמונית וקצבית ולעזור לתלמידיו לעצב לעצמם טעם אישי, סגנון ודרך הבעה אישית להם. חשוב להבין שהעובדה שאנשים ניחנו בקול יפה ושמיעה מוזיקלית טובה לא נותן להם את היכולת ללמד אחרים, רק בגלל יכולת זו. הסיבות לכך: 1. אדם אחד אינו יודע מה השני חווה בקולו כיוון שאיננו אנשים זהים, הבעיות יכולות להיות שונות בתכלית מאדם לאדם, ומכאן שגם הפתרונות מאד שונים. לכן על כל אחד הרוצה ללמד - ללמוד איך הקול פועל באופן אובייקטיבי ככל האפשר, כך שיוכל ללמד תלמידים השונים ממנו 2. על כל תלמיד להתפתח לפי דרכו ואין זה נכון שהתלמידים יחקו את מוריהם, רק בגלל שהמורה חסר כלים אחרים אובייקטיביים כדי להעביר אותם לתלמידיו. כשחסר למורה הידע הזה, הוא בעיקר יבקש מתלמידיו לחקות את מה שהוא עושה (ומוריו עשו לפניו), וכך קורה שיש מורה שכל או רוב תלמידיו נשמעים דומה לו... האם מורה לפיתוח קול חייב לדעת את כל זה כדי להתחיל ללמד? מורים לפיתוח קול בתחילת דרכם, אינם צריכים להכיר את כל המצבים הקוליים האפשריים. גם ידע חלקי על הקול והפדגוגיה של הוראה יכול לתת להם יכולת להתחיל עם תלמידים מתחילים גם כן. עם הזמן והתרגול הרב, וככל שנפגשים עם תלמידים שונים הם מפתחים חושים טובים לומדים מהשטח האוזן שלהם נעשית רגישה יותר מודעות לסגנונות, מצבים ודרכי שירה שונות נחשפים לרפרטואר שירים רחב יותר מזה המוכר להם הם מפתחים סקרנות להבין מה הם הגורמים לקול להישמע כפי שהוא, מה מאפשר לאדם להפיק את קולו כפי שהוא מפיק, מפתחים כלים לזיהוי ואבחון של מצבים לומדים להתאים תרגילים וטכניקות כדי לפתור את מה שדורש פתרון. חשיבות הלמידה של המורה המתחיל עם מורה אחר מנוסה שידע להדריך אותו לאחר שמשלימים את ההכשרה הראשונה להוראת פיתוח קול, עדיין יש הרבה שאלות שלא נענו, נושאים שהמורה החדש אינו מיומן בהם ומצבים החדשים לו. בתהליך יייעוץ או מנטורינג ממשיכים ללמוד איך להתייחס לתלמיד,איך להתבונן ולאבחן, באיזה אופן לנהוג במצבים השונים ותפרונות שונים לבעיות שצצות בשיעורים. יש מספר דרכים ללמוד את תחום הוראת פיתוח הקול, בארץ ובעולם. אני מלמדת קורס של שנה במסגרת לימודי החוץ ברימון. לקריאה של תיאור הקורס והדרישות לקבלה אליו רותי ואני, הקוראות בקול, שוחחנו על הנושא, ואני מזמינה להקשיב לווידאו כאן למטה חשוב לי לשמוע ולקרוא תגובות שלכם, לקבל שאלות ובקשות לגבי נושאים שתרצו שנעסוק בהם. מוזמנים לעשות "לייק" ביוטיוב, אינסטגרם ופייסבוק ולהירשם לרשימת התפוצה שלי (טופס בצד העמוד). מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו, הקוראות בקול, שעוסקת כמובן בנושאי קול ושירה.

מורים לפיתוח קול, תחילת השנה עכשיו, וזהו זמן טוב ליישר קו עם התלמידים ולשוחח על המטרות שלהם. תלמידים חדשים אם אלה תלמידים חדשים – זו השיחה הראשונה שלכם על כך, והיא נועדה גם להכרות עצמה: לאיזו מוזיקה אתה אוהב להקשיב? מה אתה אוהב לשיר (אלה לא תמיד דברים זהים)? האם יש לך מטרה שאתה רואה לפניך, במהלך השנה הזו? בעוד 3 שנים? לבוגרים יותר- בעוד 10 שנים? ילדים צעירים מאד לרוב לא יכולים לענות על השאלה האחרונה, אבל בגיל התיכון יש כבר מוכנות לחשוב קדימה ולבנות תכנית כלשהי להגשמתה. תלמידים ממשיכים אם אלה תלמידים ממשיכים, ניתן לשאול שאלות דומות, למרות שאולי דנתם על כך בעבר. האם הם עדיין רוצים את אותם הדברים, או שטעמם השתנה? האם נולדה הזדמנות חדשה, ואם כן – מהי? אולי הצטרפו למקהלה, הרכב מוזיקלי, הצגה, או משתתפים בחוג תיאטרון בו הם נדרשים לשיר. במקרים כאלה, חשוב שהתלמידים יביאו את האתגרים הקוליים והמוזיקליים שלהם לשיעורי פיתוח קול וייעזרו במורה האישי שלהם. אבל מסתבר שאם המורה לא יספר להם שהוא יכול לעזור להם בכך – רובם לא יבינו זאת לבד ולא יבקשו עזרה... תלמידה שלי, בת 11, הגיעה יום אחד לשיעור עייפה מאד קולית, וכששאלתי למה לדעתה זה קרה, היא סיפרה שהיתה לה חזרה ארוכה מאד של ההרכב הקולי בבי"ס. היא סיפרה שהיא שרה תפקיד גבוה בסופרן שזה היה לה לא נוח קולית. שאלתי אותה למה לא הביאה את החומר הזה לעבודה איתי בשיעורים הקודמים, ותשובתה הייתה: "אה... חשבתי שאנחנו עובדות רק על השירים האישיים..." אפשר לומר שהיתה לי "הארה"! הבנתי שלא העברתי מסר נכון ולכן היא נמנעה מלשתף אותי בקושי ולבקש עזרה בשיעורים עצמם. החלטתי לברר אצל שאר תלמידיי שנמצאים בהרכבים שונים, והסתבר לי שאף אחד מהם לא חשב לבקש ממני עזרה לכך. מנהלי ההרכבים לא נתנו מענה לקשיים, בעיקר כי אין להם את הזמן או את הידע הנדרש, והתוצאה היתה – אמנם תלמידי שאכן טרחו והלכו לשיעורים פרטיים, ועדיין לא קיבלו את התמיכה שהיו זקוקים לה. למזלי, איתרתי את הבעיה בשלב מוקדם של השנה ושיניתי לגמרי את הגישה. מעכשיו כל אחד מהם ידע בדיוק על מה נוכל לעבוד בשיעורים, ולעתים לא חיכיתי שהם יפנו אלא שאלתי בכל שבוע על מה הם עובדים עכשיו במסגרות השונות. נתתי תמיכה בהתאם, בנוסף לשירים האישיים עליהם עבדנו. זכרו ליידע אותם - אני כאן לכל מטרה קולית שלכם אני מציעה לכל מורה לעשות שיחה קצרה עם כל תלמיד, לשוחח על רצונות ותכניות וכו'; בנוסף, ליידע אותם על כך שאתם פה כדי לעזור להם בכל אתגר קולי: ארוע משפחתי, עבודה בהרכבים קוליים, הצגות וכו'. מקווה שהם ייעזרו בכם ויחוו קלות רבה יותר עם האתגרים הקוליים השונים. שתהיה שנת לימודים טובה ומהנה! ----------------- אלה מכם שרוצים להיות מורים טובים לפיתוח קול, או לשכלל את הידע והיכולת שלהם, מוזמנים להיכנס לאתר רימון ולהתרשם מתכנית הלימודים של קורס להכשרת מורים לפיתוח קול

מה קורה במפגש בין מורה לפיתוח קול ותלמיד, בו כל אחד מהם רוצה משהו אחר? האם ניתן לגשר בין הרצונות האלה? עד כמה על כל צד להישאר קשוב ופתוח לצד השני, ועד כמה עליהם להתעקש על דעתם? מזמינה להקשיב לפודקאסט השיחה של רותי חלבני ושלי. מתחת למאמר נמצא הוידאו של השיחה, וכאן ניתן להמשיך לקרוא. הגיע ללמוד איתי תלמיד חדש שהתקשה להגיע לצלילים הגבוהים שלו בדרך משוחררת ובקלות. הוא סיפר שבכל פעם שהוא שר צלילים גבוהים הוא נאלץ לצעוק כדי להגיע אליהם. בקשתו היתה – לשיר צלילים גבוהים כך שיהיה לו קל יותר ויוכל גם להביע את עצמו בעדינות רבה יותר. באבחון שעשיתי שמעתי וראיתי מתח רב בכל הפקת הקול שלו, מבחינת נשימה לא יעילה, החזקת גוף לא נכונה, מתח בלסת וחווית מאמץ כללית. כמובן שהיה לי ברור שעלינו לעבור דרך מסוימת, שבה הוא ילמד לנשום באופן רגוע ויעיל יותר, להתנועע ולעמוד בדרך בריאה וטובה לו, ומשם נגיע בהדרגה להפיק קול בדרך קלה יותר. היה לי ברור שהתהליך יקח לפחות שנה, לפני שיהיה הבדל משמעותי. לאחר 3 שיעורים התלמיד שאל מתי יוכל לשיר כבר בגבוהים שלו בקלות. עניתי לו בקצרה שיש לו דרך לעבור לפני שנוכל להגיע לשם, ונתתי כמה עובדות על הנושאים עליהם נצטרך לעבוד. מיד לאחר מכן הוא עזב... הוא הגיע עם מטרה ברורה שהוא מבקש להגשים מיד, ואילו אני – רוצה להעביר אותו תהליך ארוך שהוא לא מוכן לו. הוא בוודאי יעבור למורה הבא/ה ויקווה שמישהו יתן לו "פטנט" (או "טיפ") כדי לעזור לו להתגבר על הקושי. האם יכולתי לקצר לו את הדרך ולאפשר לו לחוות סיפוק מיידי? האם הייתי אמורה לעשות זאת? זו התלבטות שמורים רבים חווים אותה. אבל השיחה הזו איננה רק למורים אלא גם לזמרים, כיוון שיש כאן, כמו ברוב המצבים - שני צדדים למשוואה. בואו נתבונן בכך כזמרים קרה לכם שהגעתם למורה לפיתוח קול עם רעיון מסוים לגבי הקול שלכם ושמעתם מהמורה דעה לגמרי אחרת? למשל: הסגנון הזה לא מתאים לך, את עדיין לא מסוגלת לבצע את זה מבחינה טכנית/רגשית, מאד יתאים לך לשיר בסגנון אחר. איך הייתם מגיבים לסיטואציה כזו? האם זה ערער את הביטחון במה שאתם רוצים? האם נשארתם עם מורה כזו? האם קיבלתם תובנות חדשות לגבי הקול והשירה שלכם? האם הלכתם עם המורה הזו את הדרך שהתוותה לכם? נתבונן מנקודת המבט של המורה כשתלמידים מגיעים אלינו, המורות, הם לרוב יודעים מה הם רוצים ומבקשים לעבוד על סגנון ורפרטואר מסוים. לעתים הם מגיעים בשלים ומכונים לאתגרים האלה, אבל לעתים הם רחוקים מאד מהמטרה שלהם, טכנית, רגשית ואמנותית. האם זה נכון לאלץ או לנסות לאלץ את התלמידים ליישר קו עם דעת המורה? האם זה יכול לתרום להם, או להזיק? בתור מורות עלינו לשאול את עצמנו: האם להקשיב לרצונו של התלמיד לגבי מה ללמוד בשיעורי פיתוח קול, האם להחליט בעצמי, ביני לביני, בהתבסס על הידע שלי כמורה ? מה יותר נכון, מה יותר חשוב, איך אני משרתת את המטרה של התלמיד בצורה נאמנה יותר? איך להגיב כשתלמיד מבקש לעבוד על חומרים שלא מתאימים לקול שלו, הן מבחינת רפרטואר והן מבחינת יכולת טכנית? האם זה נכון לעודד תלמידים לחקור אזורים חדשים של הקול שלהם, למרות שהם לא ביקשו את זה? מה עושים במצבים שהמרכיב האישיותי (לפעמים של המורה או של התלמיד) כמו הרצון לשלוט או חוסר סבלנות וחשש להיות במצב של אי ידיעה משפיע על מהלך השיעורים? שליטה - מי מחליט על מי? יש מצבים בהם ההמורה מרגיש צורך לשלוט ולאו דווקא בגלל טובת התלמיד. למשל: המורה נוטה לקחת את התלמיד לרפרטואר וטכניקה שהמורה מומחה בו, למרות שהתלמיד לא מעוניין בכך. המורה רוצה להצטיין במה שהוא עושה ולכן הוא מנסה לכוון את התלמיד לכיוון זה. יש מצבים בהם התלמיד לא מודע לרמה הנוכחית שלו ומנסה לנווט את השיעורים לפי החלומות שלו, מבלי לסמוך על דעתו המקצועית של המורה אליו פנה. בואו ניזכר מהן המטרות המשותפות למורה ותלמיד לפיתוח קול לשיר בלי מאמץ גדול להרחיב מנעד צלילים לבסס אינטונציה טובה לפתח את הרגיסטרים השונים לפתח קול ללא מעברים חדים לפתח סגנונות מוזיקליים שונים לשמור על בריאות קולית ללמוד להגיש שיר ללמוד להופיע כל צד במשוואה מגיע מנקודת פרספקטיבה שונה. למורה יש תלמידים רבים וראיה רחבה, לתלמיד/ה יש לרוב מורה אחד לאורך זמן. המורה מסתמכת על ניסיון עבר, עם יכולת אבחון טובה של זמרים שונים ועם ידע אנטומי ופיזיולוגי של מערכת הקול. התלמידה מגיעה מהסתכלות סובייקטיבית על הקול שלה בלבד, על תחושותיה, מערכת ציפיות עצמיות, השוואה לזמרים שהיא מעריצה. המורה מאבחנת את התלמידה בתחילה ובהמשך התהליך ויכולה לראות ולשמוע בעיות שהתלמידה לא מודעת אליהם. היא מזהה בעיות עמוקות יותר שנמצאות מתחת לפני השטח ודורשות טיפול ראשוני לפני שפותרים את אותה בעיה ישירות. התלמידה, לעומת זאת - מודעת רק לקצה הקרחון: למשל - לזה שהיא לא מצליחה להגיע למנעד הגבוה שלה ונתקעת בפזמון; או שהיא סובלת מפחדים לפני הופעה או אודישן, חווה חוסר אוויר וחוסר שליטה במצבים אלה. היא מצפה שהמורה תמצא פתרון מקומי למה שכואב לה כרגע, מבלי לראות את התמונה הכללית. המורה יודעת שכדי לפתור בעיות קוליות, צריך קודם לזהות אותן, לדעת מה יכולות להיות הסיבות שגרמו להן ואילו תרגילים יכולים לפתור את הבעיה כדי לקדם את התלמידה לאן שהיתה רוצה להגיע. לפעמים מצבים כאלה יוצרים אי הבנה, אי הסכמה או חוסר תיאום ציפיות. מה ניתן לעשות? כמו תמיד - תקשורת טובה ופתוחה היא הגשר לכל אי הבנה וקושי בין בני אדם, בכל מצב. למורים: מומלץ לשאול שאלות מכוונות כדי להבין מה רצונו של התלמיד לעורר מודעות עצמית פיזית ומנטלית גבוהה אצל התלמיד כדי לעבוד בשיתוף פעולה לתת הסברים פשוטים ולא ארוכים מידי לאפשר לתלמידים להרגיש שהם חלק מהתהליך לשאול את עצמם, שוב ושוב, אם טובת התלמיד מול עיניהם או טובתם (המורים) בלבד כך יש סיכוי רב יותר שנצליח (המורים) לראות את טובתם מול עיניהם ו"לגייס" אותם לשתף פעולה עם הדרך הארוכה עם סבלנות רבה יותר כלפי עצמם וכלפי התהליך. לתלמידים: מומלץ להביע את רצונם, האמנותי והטכני, אבל במקביל לזכור שהיגיעו לאדם שהוא מומחה ולכן להישאר פתוחים וקשובים לדעותיו להיות ערניים כשמשהו מרגיש לא נוח מבחינה טכנית, לשאול על כך, לבדוק אם יש כאן סיכון לבדוק עם המורה איך ובאיזה אופן הם יכולים להתאמן בעצמם ולהמשיך להתקדם בהתאם לדרך אותה התווה המורה. כך ניתן להגיע להתקדמות היעילה ביותר ולאווירה טובה ותומכת ללמידה והתפתחות. רותי ואני, הקוראות בקול, שוחחנו על הנושא, ואני מזמינה להקשיב לווידאו כאן למטה ---------------------- חשוב לי לשמוע ולקרוא תגובות שלכם, לקבל שאלות ובקשות לגבי נושאים שתרצו שנעסוק בהם. מוזמנים לעשות "לייק" ביוטיוב, אינסטגרם ופייסבוק ולהירשם לרשימת התפוצה שלי (טופס בצד העמוד). מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו, הקוראות בקול, שעוסקת כמובן בנושאי קול ושירה.

הקיץ הוא תמיד התקופה בשנה בה רובנו לוקחים זמן לחשיבה מחדש על העיסוקים שלנו, המקצועיים והאישיים כאחד. רבים "בודקים מסלול" מחדש - בודקים מטרות ישנות, יוצרים מטרות חדשות, שואלים את עצמם עם מה להמשיך ועם מה להפסיק, מה כדאי ללמוד, כמה זמן להקדיש לכל דבר, ועוד. זהו גם זמן בו מורים לפיתוח קול שואלים את עצמם אם קהל התלמידים שלהם מתאים להם כרגע או שהיו רוצים להתמקד בקהל שונה. גם תלמידים רבים תוהים אם להמשיך עם אותה המורה או לעבור הלאה למורה הבא, או להפסיק לתקופה או להפסיק לגמרי. רותי ואני, בשיחתנו האחרונה, החלטנו לתת לנושא זה את כל תשומת לבנו. פרידה היא נושא לא פשוט וכרוכים בו רגשות לא קלים. מזמינה להקשיב לפודקאסט השיחה של רותי חלבני ושלי, מתחת למאמר נמצא הוידאו של השיחה, וכאן ניתן להמשיך לקרוא. ההבדל בין פרידה לבין עזיבה ראשית, נרצה להפריד או להראות את ההבדל בין פרידה לעזיבה. פרידה סיום מערכת יחסים עם אדם, קבוצות או מקום. פרידות מסוימות יכולות להוביל לתחושה של אובדן, בכאב, בגעגוע וצער. זהו תהליך שמערב את שני הצדדים ומטבעו מבוסס על סוג של הסכמה. אפשר גם שפרידה תרגיש כמו סיום מכובד של תהליך, ויכולים להיות בה תחושות של סיפוק, השלמה, גאווה ושמחה. פרידה שנעשית בכבוד הדדי, בהבנה ובשחרור יכולה להיות גם בסיס להתקדמות ולהתפתחות אישית ומקצועית. בהמשך המאמר, לאחר שאדון בקצרה בעזיבה, שהיא המצב הפחות רצוי, ארחיב יותר על הפרידה. עזיבה עזיבה של תלמיד/ה או במקרים מסויימים העזבה של תלמיד על ידי המורה הם מצבים שמתלוות אליהם תחושה של נטישה, מועקה, אכזבה, בגידה, תבוסה ושל כשלון היחסים או התהליך של הלמידה. בדרך כלל עזיבה מסתמנת של תהליך שלא הושלם כראוי והקצוות פתוחים ומכאיבים. - עזיבה של תלמיד - בדרך כלל נעשית מיוזמתו ונפוצה יותר כסוג של היעלמות ללא הסבר, או הודעה קצרה בוואטסאפ, או עם הסבר מינימלי - העזבה של תלמיד ע"י המורה קורית לעתים רחוקות באופן יחסי. בד"כ זה קורה כשהמורה מרגיש שהוא: לא מסוגל לתרום לתלמיד יותר ואין טעם להמשיך בתהליך המורה מרגיש שהתלמיד לא מכבד אותו, את זמנו ואולי אף גורם לו/ה להרגיש פיזית ונפשית לא טוב כשהתלמיד לא משתף פעולה, לא מגלה אחריות כלפי תהליך הלמידה שלו או נמצא בקונפליקט תמידי עם המורה שלא מאפשר למידה בעבודה עם ילדים הדבר לפעמים קשור במערכת היחסים עם ההורים של התלמיד וזו יכולה להיות סיבה להפסקת השיעורים ביוזמת המורה סיבות לרצון להיפרד נבחן כמה סיבות מוכרות שרבים נתקלים בהן. התלמיד: חווה שובע מסוים מטכניקה שהוטמעה היטב יש לו תחושה שהדברים חוזרים על עצמם יש לו רצון לחוות סגנונות טכניים ומוזיקליים חדשים/אחרים/שונים יש ששומעים מחבריהם על "ה"מורה שאם מתקבלים אליו - כל הבעיות נפתרות…" המורה: רואה פער בין רצונות ומטרות התלמיד לאלה של המורה יש למורה ציפיות שונות מהתלמיד לעומת מה שהתלמיד מוכן לעשות בפועל ידע וטעם של סגנונות מוזיקליים שאינם מתאימים בין המורה לתלמיד רמת הידע והמקצועיות ויכולת הלמידה של התלמיד אינן מתאימות למורה גיל התלמיד לא מתאים למורה (המורה מעדיף ללמד מבוגרים/ילדים/מתבגרים) הסיבות לקושי להיפרד (שלעתים גורם לשני הצדדים להישאר יחד למרות שמבינים שזמנם יחד תם) לתלמיד אי נעימות לעזוב - תכונה אנושית אם יש היקשרות רגשית למורה - קושי להיפרד מאדם אהוב חשש ממה שצפוי עם מורה חדש חשש להישאר ללא תמיכה ממורה כלשהו למורה חווה היקשרות עמוקה לתלמיד (כלומר - הקשר הוא הדדי) רצון לתת עוד כמורה, תחושה שלא הכל נאמר עדיין עלבון - כאילו לא מספיק טוב, לא "מספק את הסחורה" פרידה באופן ידידותי כשמחליטים להיפרד, ניתן לעשות זאת בדרך נעימה יחסית, למרות הקושי. מה ניתן לעשות בפועל? לדבר על כך בגלוי, לא להימנע ולהיעלם או להמציא תירוצים לשוחח על ההישגים שהיו לזכור להודות זה לזה על התקופה שהיתה ועל החוויה המשותפת מתי לא כדאי להיפרד ממורה או מתלמיד ישנם מצבים בהם התלמיד לא מודע לנושאים העתידיים הנוספים שלמורה יש לתת לו וללמד אותו. לעתים אינו מודע כלל ליכולות המורה מעבר למה שחווה עד עתה. למשל: רותי סיפרה על תלמידה שרצתה להיפרד ממנהכדי להתחיל ללמוד שירה קלאסית...רק בשיחה ביניהן התברר לתלמידתה שרותי היא גם מורה קלאסית וזמרת קלאסית מצליחה וותיקה... ישנם תלמידים שלא רואים את האחריות שלהם להתקדמות האיטית שהם חווים, והם נוטים להפיל את האשמה על כך על המורה. בפועל היא קורית בגלל חוסר אימון עצמאי שלהם. בשיחה עם המורה, התלמיד יכול לשאול למה לדעת המורה הדברים לא מתקדמים כפי שהיה רוצה? כדאי שהתלמיד ישאל או יבקש עצה - מה הוא יכול לתרום לטובת ההתקדמות שלו? לבדוק אם התכניות של התלמיד הן ריאליות ביחס ליכולות הקוליות והבימתיות שלו בתקופה הנוכחית למשל: תלמידה שמתעקשת לשיר בלטינג כשהקול שלה עדיין חלש מדי ולא בשל לכך. היא עלולה לעבור ממורה למורה עד שתמצא את האחד/האחד שיסכימו ללמד אותה, אבל בכך היא עלולה להזיק לקולה מאד, כיון שלא היתה מוכנה לכך. ישנם "נוטשים סדרתיים" שעוברים ממורה למורה לעתים קרובות, תוך ביקורת או ביטול כל ערך שקיבלו מהמורה הקודם. כדאי שתהיה כאן מודעות עצמית ולקיחת אחריות על הנוהג הזה, ואולי לשנות את התבנית ההתנהגותית הזו ולהתעקש להישאר עם מורה שהוא לפחות "סביר", עד להרגשה האמיתית שהלימוד אכן הגיע למיצוי מלא. הצעות לפתרון לכן אנו מציעות לתלמידים לעצור ולשאול את עצמם ואת המורה כמה שאלות לפני ההחלטה להיפרד: לערוך שיחה ובדיקה מול המורה -איך הוא רואה את ההתקדמות של התלמיד? לספר למורה מהן התכניות לעתיד הקרוב והרחוק של התלמיד ולבדוק ביחד אם הן אפשריות עם המורה הנוכחי. זוהי שיחה של תיאום ציפיות והיא חשובה בכל מערכת יחסים משמעותית בחיים לבדוק אם הם אכן נוטשים סדרתיים כאלה ומהן הסיבות העמוקות יותר להפסקת הלמידה באופן כזה הזדמנות לחישוב מסלול מחדש עם אותו/ה מורה זמן חישוב המסלול מחדש הוא זמן טוב לבדיקה עצמית שלכל אחד מהצדדים. זו הזדמנות לתאום ציפיות ריאלי, בו כל אחד מהצדדים יכול לשאול את עצמו אם היו לו ציפיות שלא תואמות את המציאות, את קצב הדברים ואולי היו עוד דברים נוספים שהתגלו על הדרך ועכבו את התהליך. מעבר חלק למורה אחר וכשהתשובה לכל השאלות היא - עלי לעבור למורה חדש, יש לי כמה המלצות כדי להפוך זאת לקל ונעים יותר. מומלץ לתלמיד שעבר להניח בצד את הטכניקה שלמד קודם, בעיקר כשיש הבדלים ניכרים בגישה בין המורה הקודם לחדש; לא להתווכח ולנסות לגשר בין הגישות השונות אלא להגיע מגישה של "לוח חלק" (למרות שזה אינו אפשרי במלואו). לזכור שמה שנלמד והושג מהמורה הקודם יישאר גנוז עד שהתלמיד ימצא את הזמן המתאים כדי לגשת לשם שוב. הזמן המתאים הוא בד"כ - כשהגישה הנוכחית הוטמעה דיה והתלמיד מרגיש ביטחון בגישה הזו. ----------------------------- רותי ואני, הקוראות בקול, שוחחנו על הנושא, ואני מזמינה להקשיב לווידאו כאן למטה השיחה קיימת גם כאודיו בפודקאסט של "הקוראות בקול" חשוב לי לשמוע ולקרוא תגובות שלכם, לקבל שאלות ובקשות לגבי נושאים שתרצו שנעסוק בהם. מוזמנים לעשות "לייק" ביוטיוב, אינסטגרם ופייסבוק ולהירשם לרשימת התפוצה שלי (טופס בצד העמוד). אם עדיין לא עשיתם זאת - מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו, הקוראות בקול, שעוסקת כמובן בנושאי קול ושירה.

כל אמן זקוק לעתים לחוות דעת מקצועית של אדם מבחוץ, ורצוי שאדם כזה יהיה מומחה בתחומו. זמרים נפגשים עם כמה סוגים של בעלי מקצוע כאלה, והם מתייעצים איתם, ולעתים גם נאלצים לשמוע את חוות דעתם מבלי שנשאלו. יש כמובן מקום להתפתחות אצל כל זמר ולכן ההקשבה לדיעות שונות יכולה לתרום לו רבות. במקביל, זמרים צעירים, במיוחד אלה שבתחילת דרכם, מרגישים חוסר ביטחון ביכולתם ובמקומם בתעשיה, ולכן הם נוטים לבטל את רצונם רק כדי למצוא חן ולקבל עבודה, מחמאות וקידום. בשיחה נתמקד בשני היבטים לנושא: 1. מקומו של הזמר שנמצא בתוך הפקה כמו אופרה, מחזמר, הצגה ואירוע מרובה משתתפים. 2. מקומו של הזמר העצמאי מול בעלי מקצוע אלה מזמינה להקשיב לפודקאסט השיחה של רותי חלבני ושלי, מתחת למאמר נמצא הוידאו של השיחה, וכאן ניתן להמשיך לקרוא. נתחיל בזמר שנמצא בתוך הפקה גדולה מיהם בעלי המקצוע אותם פוגשים הזמרים? רותי מביאה מנסיונה כזמרת אופרה. בדרך להיות זמרת אופרה מקצועית, יש כמה שלבים שצריך לעבור: 1. לימודי פיתוח קול וביסוס טכניקה קולית במשך כמה שנים 2. עבודה עם פסנתרנים ורפטיטורים - פסנתרים/מנצחים שעוזרים לזמרת ללמוד את התפקידים שלה ביחס לתפקידים אחרים ולאופרה כולה 3. עבודה משותפת והחלפת דיעות עם זמרים אחרים 4. השתתפות בכיתות אמן עם זמרים מובילים בעלי ניסיון לצורך השראה, לימוד והתנסות מול קהל 5. בחינות כניסה לבתי ספר גבוהים לשירה או למגמת אופרה באקדמיה 6. אודישנים לתפקידי סולו 7. עבודה עם מאמני שפות ולימוד הגייה בכמה שפות 8. השתתפות בסדנאות/שיעורי משחק ודרמה 9. השתתפות בשיעורי תנועה/ריקוד/יוגה 10. השתתפות בחזרות רבות בבתי אופרה שונים ובתנאים שונים מול מלווים/זמרים/מנצחים/במאים/כוריאוגרפים 11. ביצוע תפקידים שונים באופרות הדבר לא שונה בהרבה בעולם המחזמר או בהפקות מרובות משתתפים. חשוב לזכור שעם כל הרצון לביטוי אישי וייחודי, יש במסגרות אלה תלות גדולה בין מוזיקאים ואנשי במה רבים, ועל הזמרים להתאים את עצמם במידה רבה. בכל שלב כזה הזמר/ת באים במגע עם סמכות כזאת או אחרת וכל אחת מהסמכויות נותנות את דעתן על רמת המוכנות של הזמר/ת לתפקיד שעליהם לבצע. לעיתים לאותם בעלי תפקידים יש רעיונות אחרים מאלו של הזמר, וכאלו שמתנגשים עם הטכניקה שלו, עם הערכים שלו, עם היכולות שלו או עם המהות של הזמר. זה יכול להתבטא בדרך בקונספט האמנותי של הבמאי שיכול להיות בניגוד מוחלט לדרך שהזמר רואה את התפקיד שלו או ביצע אותו בעבר. אם הבמאי יודע לשכנע את הזמר שאכן הגישה שלו מתאימה לתפקיד ושיש הצדקה לדרישות המקצועיות שלו מהזמר, הזמר ישתכנע ויזרום עם אותן הדרישות. שחקן-זמר אמנם יכול (ואמור) לקרוא את התסריט של הסרט או של המחזה ולהחליט אם מתאים לו להשתתף בו, אבל כשהוא פוגש את הבמאי, כל זה יכול להשתנות ולהקשות מאד על ביצוע התפקיד. הבמאי מביא את החזון שלו, שלפעתים נוגד לחלוטין את הגישה של השחקן-זמר. נמשיך בזמר העצמאי גם כאן הזמרים נפגשים עם בעלי מקצוע שונים. האדם הראשון, לרוב, הוא המורה לפיתוח הקול של הזמר. אח"כ גם המלווה, בד"כ פסנתרן או גיטריסט. לעתים זהו גם vocal coach, שתפקידו הוא ללמד את הזמר את התווים הנכונים ולהנחות אותו לביצוע מוזיקלי נכון. יש את המעבד המוזיקלי, שהוא לעתים גם המפיק המוזיקלי, מפיק מופע, אמרגן ולעתים גם במאי תיאטרון, מנצח תזמורת (או מקהלה ומנצח של מחזמר).(מדובר על סולן בתוך הרכב כזה) יש ביניהם אנשי מקצוע שנוטים לכפות את דעתם וחושבים שעליהם לומר לזמר מה עליו לעשות כדי לשיר כך שזה שיביא לתוצאה הטובה ביותר לדעתם. מצב זה - אין בו התייעצות או דיון משותף. יש תלמידים עם זהות מוזיקלית די מגובשת שמספרים ששמעו חוות דעת מהמפיק הזה, מהמורה הזו ומהמורה הזה, ממנהל/ת ההרכב הקולי, ההרכב הכלי (בו הם סולנים). הם מוצפים בחוות דעת מאד שונות ומרגישים מבולבלים, לא יודעים למי להקשיב , אצל מי "האמת". זמר (וכל אמן) ששומע הרבה חוות דעת, שוב ושוב, שרבות מהן שונות וסותרות זו את זו, עלול לאבד את רצונו ולא לזכור מה רצה לבטא במקור, מה רצונו האמיתי, כשהתחיל לשיר או לעבוד על השירים האלה. הוא עלול להרגיש כמו עלה נידף שניתק מהעץ וממקור ההזנה שלו. זו יכול להגיע להשפעה הרסנית על היכולת האמנותית של הזמר. נתקלתי בזה שוב ושוב עם כמה מתלמידיי. דוגמה: תלמיד עבד על ביצוע שיר בדרך החקירה אותה תיארתי והגיע בשיעורים לתוצאה טובה מאד, בה גם נשמע טוב וגם הרגיש שהוא עומד מאחורי הביצוע שלו. הוא הגיע למפיק כדי להקליט אותו באולפן. המפיק ביטל לחלוטין את הגישה של הזמר ואת כל תהליך העבודה שעשה לפני-כן. במקום זאת, הוא אמר "אני רוצה ש…" והציע לו פרשנות אחרת לחלוטין, זרה לכוונתו של הזמר, מבלי להתייעץ, לשאול או לעבוד יחד כדי להגיע לתוצאה אותה דמיין המפיק כזו ה"נכונה" יותר. בשום שלב הוא לא שאל - מה הזמר רוצה להביע, איך ניתן להגיע לכך בדרך זו או אחרת. שמעתי את התוצאה אח"כ… לא היה שם את העומק והרצון של הזמר אלא מחיקת רצונו וניסיון להתאים את עצמו לרצונו של המפיק בלבד. הביצוע היה הרבה פחות טוב ונשמע כניסיון להישמע "כמו". הזמר נאחז בדברי המפיק כיון שאיבד את הכיוון והרצון האמיתי שלו. מתי הדברים אינם עובדים, או עלולים לא לעבוד? עקשנות על דעה אישית זמרים יכולים להיות 'קשים' מדי ולעמוד על שלהם מבחינה מוזיקלית וטכנית ולפספס הזדמנות ללמוד, להתאתגר ולהפיק מעצמם צבעים חדשים בגלל הסירוב מול הסמכות. בעלי מקצוע יכולים להתעקש על הדרך שלהם ולא לקבל שיש דרך אחרת, לא לאפשר לזמר לגלות בעצמו, להביא את האמנות שלו היחודית. התערבות בטכניקה הקולית בהפקות גדולות - ישנן הערות שקשורות לנשימה, לעובי ואיכות הצליל, לויברטו, לעוצמה ולגמישות. יש מנצחים ומנהלים מוזיקליים שרוצים להאט יתר על המידה או למהר. זה יכול להקשות על זמר שהתרגל לטמפו מסויים והקול שלו התביית עליו. לוקח זמן לשנות את זה קולית. אלמנט נוסף - ויברטו - לפעמים זה אלמנט נתון באופי הקול ולא תמיד ניתן לווסת אותו ולהתאים אותו לטעם המיוחד של המנצח או המלווה. עוד גורם חשוב - עוצמה - יש תפקידי אופרה שדורשים עוצמה מסויימת כדי לעבור תזמורת גדולה ויש תפקידים קאמרים שלא דורשים עוצמה רבה ומתאימים לזמרים עם קולות קטנים יותר. אם זמר נבחר על ידי בית אופרה לשיר תפקיד של המלחין ורדי ואין לו מספיק עוצמה לעומת הזמרים שהוא שר איתם או יכולת לעבור תזמורת, הוא ילחץ על הקול ויפגע בו. אי אפשר לדרוש מזמר מה שאין לו וזה קורה דיי הרבה. כמובן גם לגבי היכולת של הזמר לשיר פיאניסיסמו כשאין לו יכולת כזאת בקול. התערבות בפרשנות האמנותית יש לכל צד את הפרשנות שלו, ולעתים נוצרת התנגשות. לדוגמה: בעל המקצוע (מנהל המופע, במאי, מנצח וכו') מדמה את הדמות הנשית כרומנטית ורכה, ומבקש מהזמרת לנהוג לפי דימוי זה. אבל הזמרת רואה איכויות אחרות בדמות שלה ומבקשתלהביא עוצמה פנימית ואסרטיביות לדמות שלה. נוצר כאן קונפליקט לא קל לגישור. על מה אנחנו ממליצות במערכת יחסים כזו? פתיחות - לעבודה עם סמכויות מקצועיות שונות דרושה פתיחות, גמישות, רצון למתוח את היכולות והכישורים, רצון ללמוד, לחקור ולהתנסות בדברים חדשים. הפתיחות הזו נדרשת משני הצדדים – הזמר המבצע והיועצים המוזיקליים שסביבו. כבוד הדדי - מפגש בין שני אמנים. כמו שברור מאליו שעל האמן לכבד את דעת בעלי המקצוע השונים שעובדים איתו, כך גם עליהם לזכור שהם עובדים עם אדם ואמן ולא עם בובה, מוצר שעליהם לעצב כרצונם. שיתוף-פעולה אמיתי - בו כל צד קשוב לשני. באווירה כזו ניתן להעלות רעיונות והצעות בחופשיות, מבלי לחשוש מביקורת פוגעת, להתנסות, לבדוק את התוצאה ולהחליט על הדרך הטובה ביותר לביצוע. על כל זמר לזכור שתמיד יפגוש בבעלי מקצוע, טובים יותר או פחות, שיש להם דעה וטעם משלהם. חשוב שהזמרים יקשיבו, ילמדו, יבדקו, אבל בסופו של התהליך - עליהם להחזיר את ההחלטה אל עצמם, מתוך שמירה על העצמיות שלהם. ובכל זאת - בתוך הפקה גדולה - אין ברירה לפעמים אלא להתפשר… ------------------------- - השיחה קיימת גם כאודיו בפודקאסט של "הקוראות בקול" מוזמנים להיכנס לקישור ולבחור את הפודקאסט החביב עליכם מתוך הרשימה (חפשו מתחת לתמונת הלוגו שלנו – where to listen) - חשוב לי לשמוע ולקרוא תגובות שלכם, לקבל שאלות ובקשות לגבי נושאים שתרצו שנעסוק בהם. - מוזמנים לעשות "לייק" ביוטיוב, אינסטגרם ופייסבוק ולהירשם לרשימת התפוצה שלי (טופס בצד העמוד). - מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו, הקוראות בקול, שעוסקת כמובן בנושאי קול ושירה, וכן לעמודים שלי במדיות השונות:

תלמידים פונים ללמוד פיתוח קול מסיבות שונות. על חלקן דיברנו בעבר ("אלף סיבות לשיר"), אבל ככל שחשבנו על כך יותר, הסתבר לנו שיש הרבה יותר מאלה שמנינו. אצל כל אחד שפונה יש תמונה רחבה מסוימת אותה הוא רוצה להגשים בעזרת המורה שלו, אבל לא תמיד הדברים נאמרים, או שלעתים המורים לא מבינים לעומקם את הבקשות האלה… מזמינה להקשיב לפודקאסט, ו/או לקרוא את הבלוג. מתחת למאמר נמצא סרטון השיחה מערכת יחסים בין מורה לתלמיד מזכירה במידה מסוימת זוגיות רומנטית… שני הצדדים מגיעים עם ציפיות שבן הזוג והזוגיות אמורים לממש, חלומות שמצפים שיגשים, חוסרים בנפש שהשני ימלא. המציאות מראה שבלתי אפשרי שאדם אחר ימלא את כל הציפיות האלה, ועל בני הזוג לדעת להתמודד עם המציאות ולעשות את המיטב עם מה שנשאר:) בואו נראה אילו ציפיות יש לתלמידי פיתוח הקול האם המורה אמור ללמד טכניקה קולית טובה, מחזקת ומבססת ביטחון קולי עצמאי? האם המורה אמור להיות קהל אוהד, מפרגן, מכיל הכל בלבד לתלמידים? האם המורה אמור לתת להנחיה איך לשיר בכל רגע, היכן להחליש או להגביר, מתי להדגיש ומתי לרכך? האם המורה אמור להנחות אותו לעצמאות קולית כזמר בהמשך דרכו? האם המורה אמור להנחות בכל סגנון, או רק בכמה בסגנונות מסוימים? האם המורה אמור ללמד אלתורים בסגנון ג'אז, קישוטים שונים, ריפים? האם המורה אמור לבחור את הרפרטואר לתלמיד? ואם כן -איך זה מתבצע בפועל, מהם השיקולים לבחירה? מה עם הגשת השירים? עמידה על במה? שימוש במיקרופון? עבודה עם זמרים אחרים על הבמה במופעים מרובי-משתתפים? הנחיה לעבודה עם נגנים ומעבדים? האם על המורה להכין את התלמידים לבי"ס גבוה יותר למוזיקה – החל ממגמת מוזיקה בתיכון, דרך קונסרבטוריון ברמה גבוהה, מכללה וכלה באקדמיה למוזיקה? האם עליו להכין את תלמידיו לאודישנים למופעים שונים כמו אופרות, מחזמרים? האם על המורה להיות נוכח בכל ההופעות של תלמידיו? האם על המורה לנגן וללוות את תלמידיו? האם מחפשים מורה בעל קשרים בתעשיה? - האם עליו לקשר בין התלמיד למנהל מוזיקלי, אמרגן, סוכן אמנים? - האם עליו למצוא/לארגן לתלמידיו הופעות? האם את כל זה יכול מורה לפיתוח קול אחד לספק/לעשות? מהן לדעתנו המטרות שחייבות להיות אצל מורה לפיתוח הקול, ואילו מטרות הן משניות-יחסית למקצוע הוראת טכניקה קולית הרחבת ידע מוזיקלי (גם אם אינו מתבטא בקריאת תווים) הרחבת רפרטואר הנחיה לסגנונות מוזיקליים שונים (אבל לא הכל) הגשת שירים בדרך אותנטית הכנה הדרגתית של התלמידים לקראת עצמאות יחסית במקצוע - שליטה טכנית-קולית והגשת שירים כל השאר זה בונוס. על המורה להחליט מה מכל אלה חשוב ומתאים לו ללמד ולהעביר לתלמידיו, ועל מה הוא מוותר או שאינו מעוניין בכך. הדבר לא יוריד מערכו כמורה כיון שהוא נותן לתלמידיו את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב. הטעות מתרחשת במקרים הפוכים - כשמורים נכנסים לעולמות שאינם מומחים בהם מתוך יומרה להיות מומחים, ומטעים את תלמידיהם. החשיבות של הגדרת המטרות והציפיות תלמידים שפונים למורה ללמוד איתו מכוונים בוודאי לחלק מהמטרות המוזכרות כאן. חשוב שידעו לאיזו מטרה הם הולכים ויספרו למורה מהן המטרות האלה. ככל שהתלמיד יודע טוב יותר לאן ולמה הוא מכוון – כך קל יותר למורה לספק לו את מה שהתלמיד זקוק לו. שילוב של מורים בעלי תחומי ידע שונים אם התלמיד מבקש דברים מסוימים שהמורה אינו יכול לספק – על המורה להיות גלוי ולציין שאינו מלמד את זה. לתלמיד יש ברירה לחפש מורה אחר, מתאים יותר, או להסכים שהלמידה תתמקד במה שהמורה יכול לתת עכשיו ולחפש במקביל, או מאוחר יותר, את המורים שיכולים להשלים את החסר. למשל: מורה לטכניקה קולית יחד עם מורה לאלתור ג'אז. מורה לטכניקה בסיסית נכונה יחד עם מורה אחר לאפקטים קוליים. עוד אפשרויות להתמחויות: מורה להכנה לאודישן ביצוע בסגנון מסוים: רוק, אפקטים קוליים, אלתור, ריפים, מחזמר ועוד מורה לשירה בסגנון מחזמר, אופרה מאמן ונגן שילמד את התווים הנכונים לביצוע וילווה את הזמר, בחזרות, מבחנים ו/או בהופעות מעבד מוזיקלי מפיק מוזיקלי מורה לריקוד, כוריאוגרפיה עזרה ומיכה נפשית עם פחדי במה חשוב שמורה יעזור לתלמידיו להשתחרר ממנו בהמשך הדרך ושיצאו לעצמאות כזמרים. חשוב שכל זמר ידע מה עליו לעשות כדי לתוצאה זו אח אחרת, איך להתגבר על קשיים שמופיעים בקולו או בפרשנות שלו לשירים ואילו פעולות עליו לעשות כדי להתקדם הלאה. לשם כך על המורה להיות בעל ידע רב בנושאים הכוללים טכניקה קולית, בריאות הקול, סגנונות מוזיקליים שונים, ידע מוזיקלי נרחב ויכולת לטובה ביחסי אנוש. ------------ רותי ואני, הקוראות בקול, שוחחנו על הנושא, ואני מזמינה להקשיב לווידאו כאן למטה

ישנם דברים מקובלים שקורים בשיעורי פיתוח הקול. יש מבנה הגיוני וחלוקת זמן בין פעילויות שונות. טכניקה קולית ויישומה בשירים עומדות בראשן של הפעילויות. מסתבר שלא תמיד כולם מוכנים "להתיישר" לפי המוסכמות אלה. בשיחתנו היום דיברנו על 3 סוגי תלמידים שמתקשים או מסרבים ללכת לפי המודל הזה. נספר מהן הסיבות שאנו רואות, וגם הצעות לפתרונות. כי בסופו של דבר, אנחנו מאמינות שללא המרכיב החסר – קשה יותר להגיע לתוצאות טובות... שיחתנו היום מכוונת למורים ולתלמידים כאחד. מוזמנים להקשיב לפודקאסט, לצפות בסרטון השיחה בתחתית העמוד וגם להמשיך לקרוא את המאמר למטה מי הם סוגי התלמידים האלה? יש תלמידים שמסרבים או מעדיפים שלא לעשות תרגילי הקול בשיעורים, ובמקום זאת רוצים רק לשיר. יש ביניהם כאלה שאפילו עבודה ממוקדת על שירים גורמת להם לחוסר רצון. הם פשוט רוצים לשיר. לעומתם, ישנם תלמידים שפורחים בזמן ביצוע תרגילי הקול, אבל נמנעים ככל האפשר מעבודה וביצוע של שירים. יש ביניהם כאלה ששרים במסגרות אחרות, אבל מול המורה שלהם הם מרגישים לא נוח לעשות זאת ומבקשים להתמקד בטכניקה בלבד. ויש את אלה שמעדיפים לדבר עם המורה, זמן רב ככל האפשר. מהן הסיבות? כמו לכל דבר, ישנן סיבות שונות למצבים האלה. שאלנו את עצמנו וגם את התלמידים שלנו מהן הסיבות לכך. חלקם ידעו לענות, חלקם חשבו שהם יודעים את הסיבה אבל נראה שהיתה שם הדחקה מסוימת, וחלקם לא ידעו כלל למה הם נמנעים מהדבר שהם נמנעים ממנו. אם כך, רוב החקירה היא עלינו, המורות והמורים. בשיחה הזו אנחנו רוצות להעלות הצעות שונות לסיבות לכך, ואולי נגיע בעזרתן לתלמידים של אחד מהסוגים האלה, וכן להציע פתרונות כדי לעזור להתקדם מהמקום שנראה קצת תקוע… למה לא רוצים לתרגל טכניקה? מה תלמידים אומרים על כך? זה משעמם זה חוזר על עצמו זו לא מוזיקה אני לא רוצה/ מפחיד אותי לשנות את הקול שלי בעקבות התרגילים הטכניים אני באה לכאן כדי להנות ולא לעבוד קשה כמו בבי"ס אני מעבר לתרגילים ומה שחשוב זה להכין שיר לאודישן או להופעה מה נמצא מתחת לזה? אני פוחד משינויים; אני חוששת שלא ארגיש שהקול שלי הוא"שלי" אלא מיוצר/מעוצב באופן מלאכותי ע"י המורה שלי אני רוצה להגיע מיד לתוצאות ולהישמע טוב, אין לי סבלנות לעבור תהליכים לא אוהבת/נבוכה לשמוע את הקולות המשונים שמוציאים בתרגילים אני חווה קשיים בהתארגנות ומתקשה לעבוד באופן מסודר, ולכן מעדיף להימנע מכל סיטואציה מאתגרת מבחינת סדר באימונים למה לא רוצים לעבוד על שירים? מה תלמידים אומרים על כך? אני לא רוצה להישמע לא טוב באזני המורה אני חוששת מהביקורת שלה אבל בבית/באוטו זה הלך טוב וכאן לא אני לא מסוגלת לשיר קרוב לאדם אחר (אבל על הבמה אני פורחת) אני לא רוצה לחקור ולחפור לתוך השירים עם מישהו אחר אגיע לאמנות בדרך שלי ואיתך (המורה) אעבוד רק על רק טכניקה מה נמצא מתחת לזה? פחד מקרבה פחד מביקורת קושי להוציא את הדמות הבימתית, שקצת נבוכים ממנה (סקסיות, נועזות, תנועתיות רבה) במפגש אחד-על-אחד פחד לחשוף את הרגשות העמוקים שנמצאים מתחת לשירים חשש מהצפת רגשות, לעתים עד בכי ומחנק למה יש כאלה שמעדיפים רק או בעיקר לדבר? ישנם תלמידים שהמצב בו הם עם מורה מזכיר להם טיפול פסיכולוגי או כל טיפול אחר שבו מדברים ולא שרים. יש כאלה שפשוט זקוקים לאוזן קשבת יותר מהכל, וכיון שלרוב נוצר קשר אישי טוב ומהיר עם המורה - הם מעבירים את עיקר המשקל בשיעורים לשיחות הצעות לפתרונות לאלה שלא רוצים לתרגל טכניקה אלה שזה חדש להם, מבוגרים, ילדים או נוער - לעבוד על מוזיקליות, קצב, דיבור, וסולפז' שמביא בסוף לשירה של כמה צלילים בשיעור שיחה על חשיבות הטכניקה הקולית להתפתחות שלהם כזמרים להראות מה עוד ניתן לעשות (שירים מאתגרים וקשים להם שרוצים לבצע) ושהדרך לשם מחייבת תרגול השוואה לספורט, ריקוד, ציור - כל מיומנות שרוצים לבצע היטב להציע מספר קטן של תרגילים בתור אימון עצמי קבוע במקום מגוון גדול של תרגילים לקצר את זמן התרגול בשיעורים להקדיש לשירים יותר זמן אבל להוציא ממשפטים מאתגרים בשירים תרגילים שיקדמו את התלמיד לעזור לתלמיד עם קשיי התארגנות למצוא זמן בתוך מהלך השבוע כדי להתאמן, לסמן ביומן זמנים מדויקים - 3-4 פעמים בשבוע, אימונים בפרקי זמן קצרים, להראות שניתן להתאמן תוך כדי מהלך החיים לאלה שלא רוצים לעבוד על שירים לאפשר היפתחות הדרגתית לפי יכולת התלמיד: לשאול שאלות לגבי שירים מסויימים, להקשיב למה שמתחולל בהם, לשאול אותם אם הם רוצים לשיר היום. לא בטוח שהם רוצים אפילו שהם באו אלייך. לפעמים שיחרור של משהו בדיבור יכול להוביל לשירה. לעבוד בתחילה על שירים שאינם מאתגרים מדי ווקאלית ורגשית ומשם להתקדם בהדרגה; (טכני-מוזיקלי) לאפשר להימנע מהתייחסות רגשית ולהתמקד בפתרונות מוזיקליים ועיבודיים במקום זאת :דינמיקה, האצה/האטה, שינויי הרמוניה, שינויים בעיבוד; (רגשי) לתת לדבר את הטקסט של השיר ולאפשר לתלמידה להיווכח ברגשותיה דרך טכניקות שונות: החלטה על מילים חשובות בכל משפט, שימוש בדיקציה באופן מכוון, ראיה כללית של התפתחות האנרגיה בשיר, החלטות לגבי נשימות; לעבוד עם דמיון כדי להרחיק את המורה והתלמיד פיזית (בדמיון), לאפשר לתלמיד לדמות שהוא על במה גם כששניהם באותו החדר; אם אפשר - תרגול מדי פעם בחדר גדול יותר, או אולם כלשהו; גם עבודה בזום, כשהתלמיד בחדרו הפרטי, יכול לעזור להרגיש פרטיות גדולה יותר; לאלה שמעדיפים לדבר בשיעור יש כאלו שלא מבינים את תפקיד המורה לפיתוח קול וכדאי להבהיר את זה ולתאם ציפיות: מה נעשה בשעורים, אילו פעילויות המאפיינות שיעור פיתוח קול. ישנם תלמידים ש'קונים' את הזמן איתנו כדי להיות עם המורה כדמות מעוררת השראה, מנטורית גם בתחומים נוספים בחיים. אמנם לעתים זה לא נאמר אבל זה יכול להגיע ממקום לא מודע אצל אחד או שי הצדדים. זה יכול להתאים למורים מסוימים אבל מומלץ שהדבר יהיה מדובר ומוסכם כדי שעם הזמן התלמידים האלה לא יתלוננו על כך שלא התקדמו קולית או לא היו מוכנים למשימה קולית. נכין הסכם על חלוקת הזמן בשיעור ותאום ציפיות בין המורה והתלמיד/ה רמת המידע הקולי/טכני התלמיד היה רוצה להיחשף אליו הגדרת מטרות ברורות :לקראת מופע, לקראת אודישן, הכנת תפקיד למקהלה, לשיר להורים או לשיר לבני זוג. גם אם אין מטרות כמו ארועים, לברר לאן התלמיד רוצה להגיע ברמת השירה שלו יצירת ציוני דרך קטנים ע"י משימות טכניות ובחירת שירים המתקדמת מבחינת הרמה לפי התקדמות התלמיד רותי ואני, הקוראות בקול, שוחחנו על הנושא, ואני מזמינה להקשיב לווידאו כאן למטה חשוב לי לשמוע ולקרוא תגובות שלכם, לקבל שאלות ובקשות לגבי נושאים שתרצו שנעסוק בהם. בהחלט מוזמנים לעשות "לייק" ביוטיוב, אינסטגרם ופייסבוק ולהירשם לרשימת התפוצה שלי (טופס בצד העמוד). מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו, הקוראות בקול, שעוסקת כמובן בנושאי קול ושירה, וכן לעמודים שלי במדיות השונות: פייסבוק אינסטגרם יוטיוב