הקיץ הוא תמיד התקופה בשנה בה רובנו לוקחים זמן לחשיבה מחדש על העיסוקים שלנו, המקצועיים והאישיים כאחד.
רבים "בודקים מסלול" מחדש - בודקים מטרות ישנות, יוצרים מטרות חדשות, שואלים את עצמם עם מה להמשיך ועם מה להפסיק, מה כדאי ללמוד, כמה זמן להקדיש לכל דבר, ועוד.
זהו גם זמן בו מורים לפיתוח קול שואלים את עצמם אם קהל התלמידים שלהם מתאים להם כרגע או שהיו רוצים להתמקד בקהל שונה.
גם תלמידים רבים תוהים אם להמשיך עם אותה המורה או לעבור הלאה למורה הבא, או להפסיק לתקופה או להפסיק לגמרי.
רותי ואני, בשיחתנו האחרונה, החלטנו לתת לנושא זה את כל תשומת לבנו.
פרידה היא נושא לא פשוט וכרוכים בו רגשות לא קלים.
מזמינה להקשיב לפודקאסט השיחה של רותי חלבני ושלי, מתחת למאמר נמצא הוידאו של השיחה, וכאן ניתן להמשיך לקרוא.
ההבדל בין פרידה לבין עזיבה
ראשית, נרצה להפריד או להראות את ההבדל בין פרידה לעזיבה.
פרידה
סיום מערכת יחסים עם אדם, קבוצות או מקום. פרידות מסוימות יכולות להוביל לתחושה של אובדן, בכאב, בגעגוע וצער. זהו תהליך שמערב את שני הצדדים ומטבעו מבוסס על סוג של הסכמה.
אפשר גם שפרידה תרגיש כמו סיום מכובד של תהליך, ויכולים להיות בה תחושות של סיפוק, השלמה, גאווה ושמחה. פרידה שנעשית בכבוד הדדי, בהבנה ובשחרור יכולה להיות גם בסיס להתקדמות ולהתפתחות אישית ומקצועית.
בהמשך המאמר, לאחר שאדון בקצרה בעזיבה, שהיא המצב הפחות רצוי, ארחיב יותר על הפרידה.
עזיבה
עזיבה של תלמיד/ה או במקרים מסויימים העזבה של תלמיד על ידי המורה הם מצבים שמתלוות אליהם תחושה של נטישה, מועקה, אכזבה, בגידה, תבוסה ושל כשלון היחסים או התהליך של הלמידה.
בדרך כלל עזיבה מסתמנת של תהליך שלא הושלם כראוי והקצוות פתוחים ומכאיבים.
- עזיבה של תלמיד - בדרך כלל נעשית מיוזמתו ונפוצה יותר כסוג של היעלמות ללא הסבר, או הודעה קצרה בוואטסאפ, או עם הסבר מינימלי
- העזבה של תלמיד ע"י המורה קורית לעתים רחוקות באופן יחסי.
בד"כ זה קורה כשהמורה מרגיש שהוא:
לא מסוגל לתרום לתלמיד יותר ואין טעם להמשיך בתהליך
המורה מרגיש שהתלמיד לא מכבד אותו, את זמנו ואולי אף גורם לו/ה להרגיש פיזית ונפשית לא טוב
כשהתלמיד לא משתף פעולה, לא מגלה אחריות כלפי תהליך הלמידה שלו או נמצא בקונפליקט תמידי עם המורה שלא מאפשר למידה
בעבודה עם ילדים הדבר לפעמים קשור במערכת היחסים עם ההורים של התלמיד וזו יכולה להיות סיבה להפסקת השיעורים ביוזמת המורה
סיבות לרצון להיפרד
נבחן כמה סיבות מוכרות שרבים נתקלים בהן.
התלמיד:
חווה שובע מסוים מטכניקה שהוטמעה היטב
יש לו תחושה שהדברים חוזרים על עצמם
יש לו רצון לחוות סגנונות טכניים ומוזיקליים חדשים/אחרים/שונים
יש ששומעים מחבריהם על "ה"מורה שאם מתקבלים אליו - כל הבעיות נפתרות…"
המורה:
רואה פער בין רצונות ומטרות התלמיד לאלה של המורה
יש למורה ציפיות שונות מהתלמיד לעומת מה שהתלמיד מוכן לעשות בפועל
ידע וטעם של סגנונות מוזיקליים שאינם מתאימים בין המורה לתלמיד
רמת הידע והמקצועיות ויכולת הלמידה של התלמיד אינן מתאימות למורה
גיל התלמיד לא מתאים למורה (המורה מעדיף ללמד מבוגרים/ילדים/מתבגרים)
הסיבות לקושי להיפרד
(שלעתים גורם לשני הצדדים להישאר יחד למרות שמבינים שזמנם יחד תם)
לתלמיד
אי נעימות לעזוב - תכונה אנושית
אם יש היקשרות רגשית למורה - קושי להיפרד מאדם אהוב
חשש ממה שצפוי עם מורה חדש
חשש להישאר ללא תמיכה ממורה כלשהו
למורה
חווה היקשרות עמוקה לתלמיד (כלומר - הקשר הוא הדדי)
רצון לתת עוד כמורה, תחושה שלא הכל נאמר עדיין
עלבון - כאילו לא מספיק טוב, לא "מספק את הסחורה"
פרידה באופן ידידותי
כשמחליטים להיפרד, ניתן לעשות זאת בדרך נעימה יחסית, למרות הקושי.
מה ניתן לעשות בפועל?
לדבר על כך בגלוי, לא להימנע ולהיעלם או להמציא תירוצים
לשוחח על ההישגים שהיו
לזכור להודות זה לזה על התקופה שהיתה ועל החוויה המשותפת
מתי לא כדאי להיפרד ממורה או מתלמיד
ישנם מצבים בהם התלמיד לא מודע לנושאים העתידיים הנוספים שלמורה יש לתת לו וללמד אותו. לעתים אינו מודע כלל ליכולות המורה מעבר למה שחווה עד עתה. למשל:
רותי סיפרה על תלמידה שרצתה להיפרד ממנהכדי להתחיל ללמוד שירה קלאסית...רק בשיחה ביניהן התברר לתלמידתה שרותי היא גם מורה קלאסית וזמרת קלאסית מצליחה וותיקה...
ישנם תלמידים שלא רואים את האחריות שלהם להתקדמות האיטית שהם חווים, והם נוטים להפיל את האשמה על כך על המורה. בפועל היא קורית בגלל חוסר אימון עצמאי שלהם.
בשיחה עם המורה, התלמיד יכול לשאול למה לדעת המורה הדברים לא מתקדמים כפי שהיה רוצה?
כדאי שהתלמיד ישאל או יבקש עצה - מה הוא יכול לתרום לטובת ההתקדמות שלו?
לבדוק אם התכניות של התלמיד הן ריאליות ביחס ליכולות הקוליות והבימתיות שלו בתקופה הנוכחית
למשל: תלמידה שמתעקשת לשיר בלטינג כשהקול שלה עדיין חלש מדי ולא בשל לכך.
היא עלולה לעבור ממורה למורה עד שתמצא את האחד/האחד שיסכימו ללמד אותה, אבל בכך היא עלולה להזיק לקולה מאד, כיון שלא היתה מוכנה לכך.
ישנם "נוטשים סדרתיים" שעוברים ממורה למורה לעתים קרובות, תוך ביקורת או ביטול כל ערך שקיבלו מהמורה הקודם. כדאי שתהיה כאן מודעות עצמית ולקיחת אחריות על הנוהג הזה, ואולי לשנות את התבנית ההתנהגותית הזו ולהתעקש להישאר עם מורה שהוא לפחות "סביר", עד להרגשה האמיתית שהלימוד אכן הגיע למיצוי מלא.
הצעות לפתרון
לכן אנו מציעות לתלמידים לעצור ולשאול את עצמם ואת המורה כמה שאלות לפני ההחלטה להיפרד:
לערוך שיחה ובדיקה מול המורה -איך הוא רואה את ההתקדמות של התלמיד?
לספר למורה מהן התכניות לעתיד הקרוב והרחוק של התלמיד ולבדוק ביחד אם הן אפשריות עם המורה הנוכחי. זוהי שיחה של תיאום ציפיות והיא חשובה בכל מערכת יחסים משמעותית בחיים
לבדוק אם הם אכן נוטשים סדרתיים כאלה ומהן הסיבות העמוקות יותר להפסקת הלמידה באופן כזה
הזדמנות לחישוב מסלול מחדש עם אותו/ה מורה
זמן חישוב המסלול מחדש הוא זמן טוב לבדיקה עצמית שלכל אחד מהצדדים.
זו הזדמנות לתאום ציפיות ריאלי, בו כל אחד מהצדדים יכול לשאול את עצמו אם היו לו ציפיות שלא תואמות את המציאות, את קצב הדברים ואולי היו עוד דברים נוספים שהתגלו על הדרך ועכבו את התהליך.
מעבר חלק למורה אחר
וכשהתשובה לכל השאלות היא - עלי לעבור למורה חדש, יש לי כמה המלצות כדי להפוך זאת לקל ונעים יותר.
מומלץ לתלמיד שעבר להניח בצד את הטכניקה שלמד קודם, בעיקר כשיש הבדלים ניכרים בגישה בין המורה הקודם לחדש; לא להתווכח ולנסות לגשר בין הגישות השונות אלא להגיע מגישה של "לוח חלק" (למרות שזה אינו אפשרי במלואו). לזכור שמה שנלמד והושג מהמורה הקודם יישאר גנוז עד שהתלמיד ימצא את הזמן המתאים כדי לגשת לשם שוב. הזמן המתאים הוא בד"כ - כשהגישה הנוכחית הוטמעה דיה והתלמיד מרגיש ביטחון בגישה הזו.
-----------------------------
