מזמינה להקשיב לפודקאסט השיחה של רותי חלבני ושלי, כאן או בספוטיפיי, אפל פודקאסט ועוד.
מתחת למאמר נמצא הוידאו של השיחה, וכאן ניתן להמשיך לקרוא.
אותנטיות כבסיס למקוריות
המילה אותנטיות מסמלת משהו אמיתי, מקורי, שורשי, ישיר ונטול מניירות
אותנטיות יכולה להתקיים כשאדם מחובר לרבדים שונים בו זמנית : לרגשי, לאינטלקטואלי, לפיזי.
כשאדם לא מחובר - הוא לא יכול להיות אותנטי. ניקח למשל אדם שאומר על עצמו שהוא שמח להיות פה אבל נראה שהחיוך שלו מרגיש מזוייף,
או שהוא מנסה בכוח להראות כאב ושברון לב בשיר והתוצאה היא שזה מרגיש דרמטי מידי ומוגזם.
אצל שחקנים חובבים - רואים לפעמים 'הרבה רעש' ותנועות מיותרות שמחפות על חוסר היכולת להעביר את המסר דרך החיבור לטקסט.
נכנה את התופעה -
הראיה של השיר
הראיה קולית
מתייחסת למתח הקולי אצל זמרים כשהם מנסים לשנות את צבע הקול כך שישמע או ירגיש כמו כועס, עצוב, שמח וכו'.
הראיה של הבעות פנים
דבר דומה קורה עם הפנים כשמנסים להיראות עצובים, כועסים וכו', גם כשהזמר אינו מרגיש כך בזמן הביצוע.
הסיבות לתופעות אלה:
הזמר אינו יודע מה בדיוק הדמות מרגישה ואז הוא כופה את הרגש המלאכותי בקולו. התוצאה היא של מניירות קוליות מחושבות ומלאכותיות, והזמר עצמו חווה מתח רב בגופו ובקולו וריחוק מהתפקיד.
לא נעשתה חקירה למשמעות הטקסט ולמיניעים לבטא אותו, ואז פונים לחוסר דיוק ולהתנהגות חיצונית (הראיה).
מחקים אמן אחר שהצליח לבטא רגשות עזים מסוימים, מבלי לעבור את התהליך לעומק אלא להישאר עם החיקוי.
תחושת ה imposter syndrome - סינדרום המתחזה, שמפריעה לזמר להיות נוכח. הוא עסוק במחשבות ובספקות לגבי יכולותיו ופוחד שיום אחד יגלו שהוא זיוף אחד גדול והוא לא ראוי בכלל להיקרא זמר. חוסר האותנטיות שלו יכולה להתבטא בעשייה מרובה, בהתרברבות על ההצלחה שלו או להיפך בהברזה, באיחורים, בחוסר התמדה. האותנטיות שלו יכולה לבוא לידי ביטוי אם יהיה אמיתי עם עצמו וישתף עם אנשים קרובים את חוסר הבטחון שלו, יחפש את הסיבה האמיתית שבגללה הוא רוצה לשיר, יתחבר לחוזקות שלו ולא ילך שולל עם רצון לשלמות שהוא לא מצליח להגיע אליו.
בכל המקרים המבצע מוסיף לביצוע שלו דברים שאינם אמיתיים והדבר גורם למתח מיותר שאינו קשור לשיר, ולכן מפריע לתהליך התקשורת האמיתי. הוא אינו סומך על האמת שנובעת ממנו וחש צורך לספק "הוכחה" למעורבותו בשיר.
מניירות אופייניות להראיה
גוף שלוח קדימה
מחוות ידיים וגוף מוגזמות
פנים מכווצים בהבעות שונות כדי להיראות כמו נרגשים, שמחים, עצובים, בוכיים וכו'
נטיה למלודרמטיות קולית , נוסף לשפת הגוף המוגזמת
קשת הרגשות שניתן להביע כך מוגבלת מאד, כיוון שבאופן טבעי נלך למשהו כללי, גנרי, כשהרגש האותנטי איננו בנמצא ברגע זה. הדבר מזכיר הבעות של מסכות או קומדיה דל-ארטה, במידה מסוימת.
המתח והמאמץ שזמרים כאלה חווים, בניסיון להרשים אחרים, גורם להם לעתים קרובות לעייפות רבה, קולית, רגשית ופיזית-כללית.
כשזמר חש חוסר ביטחון בטכניקה הקולית או של הפרשנות שלו לטקסט, הוא נוטה להיות עסוק בעצמו ובתכנים שלא קשורים לשיר ולמסר שלו.
במקום זה, הוא עסוק בהפגנת היכולות והכשרון שלו:
מה יגידו עלי, מה יכתבו בביקורת עלי, איך אני נראית בצילום וכו'.
אחת האמירות הנפוצות של זמר שלא עשה את העבודה הנדרשת כדי לחוות את השיר לעומקו, היא:
"אני רוצה לרגש את הקהל".
רבים רואים בכך מטרה עליונה ואת הסיבה שלהם לשיר על במה ולהופיע מול אנשים אחרים.
זו התעסקות עם החוץ, עם רצון להשביע רצון של אחרים, למצוא חן, לשכנע אחרים.
לעומת זאת - ככל שהשחקן מיומן יותר ויודע להתחבר לעומק, כך הוא יכול לנקות תנועות מיותרות ולהעביר רגשות רק במבט ובמחוות קטנות ומדויקות.
חשוב לזכור - אנחנו לא יכולים ולא אמורים לשלוט על רגשות הקהל והדרך בה הם מפרשים את הביצוע שלנו.
אז בואו נוותר על זה מראש ונתמקד במה שאנחנו רוצים להביע.
בשירה אנחנו כן רוצים להשמע במיטבנו ולהצליח,
אבל כדאי לבדוק פנימה, מה הצורך הזה משרת?
האם הוא בעצם מחבל ביכולת שלנו להיות אותנטים, להיות עצמנו עם כל מה שיש לנו ובנו?
----------------
