עצמאות קולית בשירה - תהליך, מודעות ובחירה, 'הקוראות בקול', פרק 56
- 4 במאי
- זמן קריאה 7 דקות
עודכן: לפני 6 ימים
איך עוברים מתלות במורה ליכולת להקשיב,
להבין ולכוון את הקול מבפנים
להאזנה לפודקאסט של הפרק
עצמאות קולית - למה אנחנו מתכוונות
יום העצמאות אמנם מאחורינו, אבל עצמאות היא לא עניין של יום אחד.
רצינו לדבר על חופש, אבל לא במובן הרחב והרגיל שלו, אלא חופש בתוך הקול, בתוך תהליך הלמידה.
אנחנו משתמשות הרבה במילים כמו חופש ועצמאות כשאנחנו מדברות על שירה,
אבל לפעמים הן נשארות כלליות מדי, כמעט מובנות מאליהן.
אמנם אנחנו יוצאות מנקודת מוצא של מורות שרוצות להקנות עצמאות לתלמידים שלהם, אבל באותה מידה השיחה הזאת מיועדת גם לתלמידי הקול וזמרים שרוצים להגיע לעצמאות וחופש.
אז מהי בעצם עצמאות קולית?
עצמאות קולית היא היכולת לזהות מה קורה בקול, להבין מה שומעים ומה מרגישים, ולבחור כיצד לפעול כדי לשפר או לשנות את התוצאה.היא כוללת לא רק ביצוע, אלא גם אבחון, קבלת החלטות ויכולת לחזור על פעולה מתוך הבנה.
כלומר, לא רק להגיע לתוצאה טובה, אלא לדעת איך להגיע אליה שוב.
וכאן נכנס התפקיד שלנו כמורות לפיתוח קול.
כי עצמאות כזו לא נוצרת מעצמה, היא נבנית בתוך תהליך משותף של מורה ותלמיד.
זהו תהליך בו בהתחלה יש הרבה הכוונה, ולעיתים גם תלות,
ובהדרגה יש יותר ויותר הבנה, בחירה, ויכולת של התלמיד להוביל את עצמו.
זהו תהליך שדורש שיתוף פעולה משני הצדדים,
והוא נראה אחרת אצל כל תלמיד, בהתאם לגיל, לניסיון, ליכולת, וגם לרצון שלו לקחת אחריות על התהליך.
אולי הדבר המרכזי הוא, שעצמאות היא לא נקודת התחלה, אלא תוצאה של תהליך.
מתוך זה, עולה השאלה:
איך בעצם מפתחים את העצמאות הזו לאורך זמן?
עצמאות קולית נבנית בהדרגה - דרך הקשבה, ניסיון והבנה
חלק ראשון - שלבי ההתפתחות
אם נסתכל על תהליך הלמידה לאורך זמן, אפשר לראות שהוא עובר דרך כמה שלבים עיקריים,שבהם רמת העצמאות של התלמיד משתנה בהדרגה.
שלב ראשון - תלות
בתחילת הדרך, התלמיד תלוי מאוד במורה.
הוא עדיין לא מכיר מספיק את הקול שלו, לא תמיד יודע לזהות מה הוא שומע או מרגיש,
ולכן הוא זקוק להכוונה כמעט בכל שלב.
במצב הזה, התגובה של המורה היא תכופה ומיידית יחסית.
המורה מכוונת, מתקנת, מדגימה, ומובילה את התהליך.
זה שלב חשוב והכרחי, כי בו נבנים הרגלים ראשוניים, והיכרות בסיסית עם הקול.
אפשר לחשוב על זה כמו שיעור נהיגה:
תלמיד חדש תלוי במורה לחלוטין, בכל הערה והנחיה.
בשירה יש אמנם ידע קודם - רוב האנשים שרים מילדות - אבל אין מודעות למה עושים כששרים.
תלמידים מבקשים אישור כמעט על כל צעד וצליל, והמורה עלולה להרגיש צורך להסביר הכול.
כאן חשוב לעצור ולבחור,
לא להתייחס ולתקן כל דבר, אלא לבחור במה להתמקד לפי החשיבות ברגע נתון.
לאפשר לתלמיד לחוות, ולא לתת כותרת לכל דבר.
למשל: תלמידה שרה צלילים גבוהים לה, עם לחץ קולי.
המורה שואלת את עצמה - על מה להתמקד עכשיו? לא ניתן להתייחס לכל מה ששמעה, זה בלתי אפשרי.
אם חסר לה רגיסטר גבוה - זה תהליך ארוך.
אם חסרה לה עוצמה בריאה באזור זה - הקול עדיין אינו מוכן לכך בשלב הנוכחי.
מהן האפשרויות בשלב זה?
לשיר בסולם יותר נמוך
להחליש את קול
להתנסות בטכניקות שונות
המטרה אינה לפתור הכול מיד, אלא לקדם מודעות.
מדובר על הצעות שיכולות להוביל לפתרון חלקי לזמן הנוכחי.
אפשר לשאול:
האם הסולם נוח לך יותר?
מה הרגיש לך נעים יותר?
וכך נוצרת שיחה שמתחילה לפתח מודעות.
חשוב לזכור:
לא מדובר בהרבה שאלות, אלא במשפטים קצרים מדי פעם.
רוב השיעור עדיין נשען על עבודה קולית.
שלב ביניים - התחלה של הקשבה
בהמשך, מתחיל להתרחש שינוי.
התלמיד כבר צובר ניסיון מסוים, ומתחילה להתפתח אצלו יכולת ראשונית של הקשבה והתבוננות.
בשלב הזה, אין צורך להגיב מיד אחרי כל תרגיל או ביצוע.
אפשר לעצור רגע, להשאיר מרחב, ולשאול את התלמיד:
מה עבד לך?
מה היה פחות נוח?
חשוב לדייק את השאלות.
לא "איך היה?", אלא למשל:
האם היה לך נוח?
האם אהבת את גוון הקול במשפט הזה?
האם הגעת לעוצמה שרצית?
המטרה היא להתחיל להעביר בהדרגה האחריות לתלמיד, ולעודד אותו לנסח בעצמו את החוויה הקולית שלו.
בשלב הזה תלמידים מתחילים לשאול יותר שאלות בעצמם.
לדוגמה:
תלמיד ניסה כמה סולמות ולא יודע מה לבחור, או מרגיש שחלקים בשיר לא מתאימים לו.
כאן תפקיד המורה הוא לתווך אפשרויות, לא להחליט במקומו.
שלב מתקדם - עצמאות הולכת וגדלה
כשהתלמיד מתקדם, אפשר להעביר אליו יותר ויותר סמכות ושליטה על התהליך.
בעבודה על תרגילים, אפשר להציע יותר מאפשרות אחת לביצוע טכני, ולשאול:
מה היה שונה בכל פעם?
מה היה נוח יותר?
מה עשית בפועל שהיה שונה?
אחרי ביצוע:
מה עבד לך?
מה היית משנה?
מה היית רוצה לשמר?
אפשר להמשיך תהליך כזה גם אחרי הופעה, דרך צפייה בסרטון.
לדוגמה:
תלמידה צופה בהופעה שלה ואומרת "זה לא היה טוב".
במקום להישאר ברמה הזו, אפשר לשאול:
מה בדיוק הפריע לך?
מה כן עבד?
מה היית משנה?
כך מתפתחת היכולת החשובה של אבחון עצמי, והמעבר מתלות בהנחיה חיצונית להבנה פנימית.
חשוב להדגיש, שהמטרה היא לא רק להגיע לביצוע טוב, אלא להבין למה הוא עובד, ואיך ניתן לחזור עליו.
לא תמיד תהליך ישר
אבל חשוב לומר, שהתהליך הזה לא תמיד מתקדם בצורה ישרה וברורה.
יש תלמידים שמבלבלים אותנו מבחינת רמת העצמאות שלהם, ונראים מתקדמים מאוד, אבל במקומות מסוימים חסרה להם דווקא המודעות הבסיסית.
על המצבים האלה, ואיך להתמודד איתם, נדבר בפרק הבא.
חלק שני - כלים לפיתוח מודעות וחופש
אחרי שדיברנו על שלבי ההתפתחות,אפשר לשאול איך בפועל אנחנו תומכות בתהליך הזה בתוך השיעור.
יש כמה דרכים מרכזיות לעודד אצל תלמידים מודעות ועצמאות הולכות וגדלות.
הסבר התרגילים - כמה ולמה
אחד הדברים הבסיסיים הוא לא רק לתת תרגיל, אלא להסביר בקצרה מה המטרה שלו.
על מה אנחנו רוצות שהתלמיד יתמקד, גם מבחינה פיזית וגם מבחינת הסאונד שמתקבל.
ההסבר לא צריך להיות ארוך או מורכב, אבל כן ממוקד, כך שהתלמיד יידע למה להקשיב ולמה לשים לב.
על המורים לזכור את מטרת ההסברים ולהימנע מליצור לעצמם במה להרצאות שמראות את רוחב הידע שלהם. המטרה היחידה היא לקדם את התלמידים, וכל הסבר אמור להיות מכוון לכך.
ככל שהתלמיד מבין יותר את מטרת התרגיל, כך הוא יכול להתחיל לפתח הבחנה עצמאית.
תלמידים לומדים בצורות שונות:
יש כאלה שלומדים טוב יותר דרך הסבר מילולי,
אחרים עובדים דרך דימויים,
ואחרים דרך תנועה ותחושה.
לרוב מדובר בשילוב בין כמה דרכי למידה.
ככל שהתלמיד מתקדם, גם עומק ההסבר משתנה.
נקודה נוספת שחשוב לזכור:
בשלבי ההתחלה - מלמדים בשלבים קצרים, לעתים מפרקים נושאים מורכבים לחלקים קטנים יותר,
וההסבר לא מגיע לעומקו של כל דבר.
ככל שהתלמיד מתקדם יותר - כך ניתן להסביר מושגים ולפתח מודעות פיזית גבוהה יותר.
חשוב לזכור שההבנה אינה נוצרת רק דרך הסבר, אלא דרך חוויה חוזרת.
תלמידים בתחילת הדרך יכולים להבין רעיון מסוים באופן חלקי בלבד, ולעיתים רק לאחר חזרה ותרגול
הוא מקבל עבורם משמעות ממשית.
לכן אין צורך למהר "להסביר עד הסוף", אלא לאפשר לרעיונות להבשיל בהדרגה, במקביל להתנסות הקולית.
שאלות מכוונות לפי שלב הלמידה
גם רמת השאלות שהמורה שואל את תלמידיו משתנה בהתאם לרמת הניסיון וההבנה שלהם.
בתחילת הדרך יש מעט שאלות והן פשוטות ונוגעות לנושאים שקל להבחין ולהבין אותם:
למה לדעתך נגמר לך האוויר לפני הזמן?
האם תרצה לפסק את המשפט אחרת, כך שיספיק לך האוויר?
ככל שרמת הידע עולה, כך ניתן לחקור נושאים מורכבים יותר על ידי השאלות:
למה לדעתך היה קשה לך להגיע לצליל הגבוה הזה?
מה הפעולה שעשית במשפט לפני שגרם לכך?
מה לדעתך יכול לעזור לך להתגבר על זה?
תגובת המורה
לאורך התהליך, גם האופן שבו אנחנו מגיבות משתנה.
בתחילת הדרך, התגובה היא מיידית ותכופה יותר.
בהמשך, אפשר להשאיר יותר מרחב בין הביצוע לתגובה.
המטרה היא לא למהר לתקן, אלא לאפשר לתלמיד רגע של התבוננות.
חשוב שהתגובה תהיה עניינית., לא ביקורתית להימנע מביקורת אישית, וכן תדגיש כל התקדמות, אפילו קטנה..
שימוש בשאלות לחקירה עצמית
כאן נכנס כלי מרכזי נוסף, והוא השאלות.
במקום להגיב מיד לאחר כל ביצוע תרגיל או שיר, אפשר לשאול את התלמיד:
מה הרגשת?
מה שמעת?
מה לדעתך קרה?
השאלות עוזרות להפנות את הקשב פנימה, ולבנות בהדרגה יכולת של חקירה עצמית.
כדי שזה יעבוד, גם אנחנו כמורות צריכות לפתח מיומנות בשאילת שאלות.
עלינו לשאול מתוך סקרנות, ולא מתוך רצון להוביל לתשובה אחת נכונה.
מודעות תחושתית - לא רק שמיעה
חשוב לזכור שהקשבה פנימית לא מתבססת רק על שמיעה, אלא גם על תחושה.
המורה שומעת ומנתחת את הסאונד, אבל אין לה גישה לתחושות הפנימיות של התלמיד.
ולכן, חלק מהתהליך הוא לעזור לתלמיד לזהות מה הוא מרגיש כשהקול עובד בצורה מסוימת,
ואיך משתנה תחושת המאמץ, הזרימה או הנוחות.
לא פעם תלמיד יאמר: "אני לא יודע, את תגידי לי - את המומחית"
התגובה הטבעית של המורה היא לענות, אבל דווקא כאן חשוב להחזיר אליו את השאלה,
ולעזור לו להתחיל להבחין בעצמו.
כך מתפתחת בהדרגה היכולת שלו לא רק לבצע, אלא גם להבין ולהחליט.
כלים לפיתוח תחושה
אפשר לתמוך בתהליך הזה גם דרך כלים שמחזקים מודעות תחושתית:
עבודה עם סולם מאמץ, שעוזר לתלמיד לזהות ולתאר את רמת המאמץ שהוא חווה
תרגילים שמספקים פידבק ברור, כמו עבודה עם קש במים שיוצרים בועות
עיצורים אפיים שמחדדים את החוויה הפנימית של רטיטת הקול
בנוסף, עבודה עם הקלטות או וידאו של השיעורים יכולה לעזור לתלמידים להבין טוב יותר מה הם עושים בפועל. הדבר נכון במיוחד במצבים שבהם התחושה הפנימית לא משקפת את מה שקורה. צפייה חוזרת יכולה לחדד את המודעות למצבים שאינם תמיד מורגשים בזמן אמת, כמו למשל מתח בלסת או שינוי ביציבה
הדגמה מול חקירה
שאלה שעולה הרבה היא כמה להדגים.
להדגמה יש יתרונות ברורים, אבל גם חסרונות. היא יכולה להמחיש בצורה מדויקת את מטרת התרגיל, ולחסוך זמן והסברים.
אבל הדגמה חוזרת עלולה להוביל לחיקוי יתר, וליצירת תלות במורה.
במצב כזה, התלמיד פחות מקשיב לעצמו, ויותר מנסה להתאים את עצמו למה שהוא שומע מבחוץ.
לכן המטרה היא איזון -
לדעת מתי להדגים, ומתי לאפשר לתלמיד לחקור.
חשיפה למגוון סגנונות ודרכי ביטוי
חופש קולי לא מתפתח רק דרך תרגילים, אלא גם דרך עבודה מוזיקלית.
חשיפה לסגנונות שונים, עבודה על אלתור, וקישוטים,
מרחיבה את האפשרויות הקוליות והאמנותיות של התלמיד ואת הבחירה.
התאמה לתלמיד
לבסוף, חשוב לזכור שכל התהליך הזה אינו אחיד.
רמת העצמאות תלויה בגיל, ניסיון, יכולת ורצון לעצמאות גדולה יותר.
יש תלמידים שמבקשים הכוונה ברורה לאורך זמן,
ואחרים שירצו לקחת אחריות מהר יותר.
התפקיד שלנו הוא לזהות את המקום שבו התלמיד נמצא, ולהתאים את רמת החופש והאחריות שאנחנו נותנות לו.
סיום והמשך
כאן נסיים את החלק הראשון של השיחה.
בשיחה הבאה נעסוק במצבים מורכבים יותר -
תלמידים שנראים עצמאיים, אבל בפועל חסרה להם יציבות ומודעות.
מוזמנים לעשות לנו "לייק", להגיב על הדברים ולשלוח שאלות.
להאזנה לפרק בוידאו
מוזמנים להקשיב לפרקים קודמים באותם נושאים
למורים לפיתוח קול
אם אתם מורים לפיתוח קול ורוצים להעמיק בעבודה מעשית בנושאים כמו אלה,
פתחנו, רותי חלבני ואני - 'הקוראות בקול', רשימת המתנה להשתלמויות.
אפשר להצטרף כאן:
-------------------
חשוב לי לשמוע ולקרוא תגובות שלכם, לקבל שאלות ובקשות לגבי נושאים שתרצו שנעסוק בהם.
ולהירשם לרשימת התפוצה שלי (טופס בצד העמוד).
מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו, הקוראות בקול, שעוסקת כמובן בנושאי קול ושירה.
לפרטים ורכישה על הספר שלי : לעלות אוקטבה, ארגז הכלים המקצועי למורה לפיתוח קול.
הקליקו לפרטים על קורס להכשרת מורים לפיתוח קול הבא, שיפתח בנובמבר הבא.
תגובות