האם זה הקיץ, האם זאת אני, האם זאת שנת הקורונה הזאת שהביאו אותי לתשישות ואולי לחוסר עניין בהוראת פיתוח קול? האם התחושה הזאת מוכרת לכם?
כמו בכל סיום שנה, תחילתו של חום קיצוני, מתחילות אצל כמה מאיתנו
מחשבות על עזיבה, עולים ספקות לגבי הבחירות שלנו להיות מורים לפיתוח קול וכתוצאה
מכך מתחיל סוג של דכדוך ואולי אף ייאוש.
גם אצלנו, הקוראות בקול, הסוסות הוותיקות, עלו ועולות מידי פעם תהיות לגבי אופי ודרך ההוראה.
המחשבות על שינוי ובחירות חדשות הן טבעיות, במיוחד בסופה של שנה מטורללת כמו שכולנו עברנו.
בדרכן שלהן לאלו שאנחנו פוגשות במורות/ים שאנחנו מדריכות ומלוות.
המחשבות על שינוי ובחירות חדשות הן טבעיות, במיוחדבסופה של שנה מטורללת כמו שכולנו עברנו.
ובכל זאת,
אנחנו רואות בתקופה הזאת הזמנה להתבוננות עמוקה,
הזדמנות להתחדשות ולהתפתחות אישית ומקצועית דווקא מתוך מצבי אי הנוחות האלו.
לא הסתפקנו באלו המוכרות ונכנסו קצת עמוק יותר כדי להבין מה יכולות להיות הסיבות
התת-קרקעיות שגורמות לנו לפעמים לרצות לזרוק את הכל בסוף השנה
ואפילו עד כדי רצון להחליף מקצוע.
ישנן כמה סיבות עיקריות שיכולות לגרום לעייפות ולחוסר עניין בהוראה כמו:
עייפות לשמה
ניהול זמן עבודה לא מיטיב
העדר ביטוי עצמי מלא
העדר משוב חיובי מהסביבה המקצועית והאישית
העדר הישגים ותוצאות מדידות של התלמידים
פרנסה לא מספקת
העיסוק בתחומי מוזיקה לא מתאימים למורה
קהל תלמידים לא מדוייק
מה ניתן לעשות כשיש ירידה במוטיבציה?
קודם כל זה בסדר לשאול את עצמך מדי פעם אם מה שאת עושה מתאים לך.
לא כל מקצוע הוא היעוד שלנו.
אבל בהחלט יש מצבים בהם אנחנו עוסקים במה שמתאים ונכון לנו
ועדיין יש עייפות כזו שמחלישה את הרצון והיכולת להתכוון לפעילות שלנו.
חשבנו על כמה דרכים לעזרה, כדי שתוכלו להחזיר את הכוחות שלכם ואת הרצון וההנאה מעבודה זו:
הפשוט מכל - לקחת מדי פעם הפסקה, למשל בחגים, חופשה בת שבועיים בקיץ.
להחליט בצורה מודעת, עם תיעוד בכתב, כמה ימים בשבוע מוכנים ללמד ולא להתפתות להוסיף עוד שיעורים מעבר לכך. כנ"ל לגבי מקסימות התלמידים ו/או השעות ביום שמוכנים ללמד. מורים רבים מקבלים תלמידים מבלי לעצור ולבדוק אם זה מתאים לכוחותיהם, ואז מגלים שאינם יכולים יותר לשאת את העבודה הזו…
מורים שהם זמרים פעילים חייבים למצוא את האיזון והזמן בין שני העיסוקים. כשלא נותנים לכך את הדעת - נמצאים בקונפליקט מתמיד ובתחושה שמפספסים את היעוד בכל אחת מהפעילויות.
בנוסף, חשוב מאד ללמוד ולהמשיך להתפתח. הדבר מעלה את רמת את הידע, אבל גם שומר על רעננות ופתיחות, שהן תכונות הפוכות לשעמום ותקיעות. והרי שעמום ותקיעות יכולות להיות הסיבות העיקריות לתחושת העייפות מהעיסוק שלנו...
במקרים בהם איננו משוכנעים /אנ עוסקים בדבר המתאים לנו, נעזרנו בפרק מתוך ספר של קן רובינזון, "לעשות את הדבר הנכון".
הוא מציע לשאול את עצמכם שאלות כמו:
אילו סוגי פעילויות קל לכם לבצע?
מה הם לדעתכם הכישרונות הטבעיים שלכם?
מתי התוודעתם אליהם לראשונה?
האם יש לכם כישורים שמעולם לא שקלתם לפתח?
האם יש לכם כשרונות שלא פיתחתם ואתם מצטערים על כך?
האם יש לכם כשרונות שלא עודדו אתכם לפתח?
האם ההוראה משלבת בתוכה את אותם כישורים וכשרונות במלואם? אם לא, מה הייתם רוצים לשנות כדי להנות מההוראה יותר ולמצות את אותם כישורים וכשרונות?
לערוך מפת חשיבה - לשים את עצמך במרכז ולהוציא בועות שבהן כתובים כל הכשרונות שלך, הכישורים, התחביבים ולא רק סביב מוזיקה ושירה. המפה תעזור לך לבדוק איפה החוזקות שלך ונטיית הלב.
יכול להיות שעוד לא נתת ביטוי מלא לכשרונות שלך והעיסוק בהוראה לא כולל בתוכו את מה שאת רוצה להביא לעולם. ואולי הוא כן, אבל את עוד לא מוצאת את זה
שעת יצירה - ליצור מפת חזון - מקרעי ז'ורנלים, צבעים, ניירות, תמונות - איך את רואה את עצמך בעוד כמה שנים. יצירת מציאות חדשה.
כשיודעים שתקופת סוף השנה מאופיינת בחולשה שכזו, קל יותר לראות אותה בסלחנות ולא לקפוץ למסקנות שעלולות להיות מוטעות לגבי המשך הקרייירה והעיסוק שלכם.
מקווה שעזרתי במשהו.
---------------
