פוסטים מומליצים
פוסטים אחרונים
ארכיון

מהי הצלחה בשיעורי פיתוח קול?- פרק 31

מפעם לפעם אנחנו, 'הקוראות בקול', שומעות זמרים שלומדים איתנו מדווחים על זה שהם לא הצליחו באודישן, או הייתה להם הופעה "לא משהו". לפעמים זה יכול לקרות בשיעור עצמו. הם מגיבים לחוסר הצלחה רגעית בהפקת צליל, בסוג של כעס על הקול או על עצמם. הצלחות קטנות לא נראות להם משמעותיות והציפיות הגבוהות יוצרות בהם דיסוננס ואכזבה.


להצלחה בשיעורי פיתוח קול פנים רבות וחלקן סמויות ופועלות מתחת לפני השטח.

יש את העולם הגלוי, המובן מאליו בהגדרה להצלחה - קריירה, הקלטות, הופעות.

ויש את מה שסמוי יותר, זה שנמצא בשיעורי פיתוח הקול, הצלחות קטנות וגדולות שאולי משמעותיות יותר בהתפתחות של כל מורה ותלמיד.

בשיחה זאת התעמקנו דווקא בצדדים הפחות מוכרים של הצלחות ובחנו סוגים שונים שלהן.

כיון שיש הרבה ביקורת עצמית שלילית בתחום, אנחנו רוצות להאיר את צדדים האלה של ההצלחה ואולי לעזור לשנות את הגישה הביקורתית-שלילית שאינה רואה את כל ההישגים שבדרך.


להאזנה לפרק 31 בפוסקאסט




סוגי התלמידים שמגיעים ללמוד

ישנם סוגים שונים של תלמידים שמגיעים ללמוד פיתוח קול, והמטרות של כל קבוצה כזו שונות זו מזו.

  • קריירה - להיות זמר, שחקנים-זמרים, שירת מקהלה ברמה גבוהה

  • תחביב - רצון להופיע בפני חברים ומשפחה, לתקן שירה לא מדויקת, להתחבר לעצמם בגיל מאוחר יותר, לקבל ביטחון חברתי (בעיקר ילדים ונוער)

  • בריאותי - תחזוקת הקול והנשימה בגיל השלישי, שירה משותפת וחוויה חברתית בגיל זה

כשהמורה מודע למטרה של התלמיד, הוא אמור להתייחס להצלחות של כל תלמיד בואפן שונה.

אי אפשר למדוד את אותן ההצלחות של תלמיד שבא לעשות קריירה בתחום לעומת כזה שמגיע לשיר בערבי שירה חבריים.

המטרות שלהם שונות, ולכן המדידה וההתייחסות צריכות להשתנות בהתאם.

אני מזמינה להקשיב לשיחה "אלף סיבות לשיר" בבלוג שלי , שם הרחבנו יותר על סוגי התלמידים שמגיעים ללמוד לשיר.


אילו תחושות כישלון הכי נפוצות בשיעורים?

מצד התלמיד

כשלא מצליחים לבצע תרגילים מסוימים; לא מצליחים לשיר במדויק (לא לזייף); שוכחים מילים לעתים קרובות; מתקשים ללמוד מנגינות, קצבים; מתקשים ללמוד סגנון מסוים;

וגם – אם לא מרגישים שהמורה "מאוהבת" בהם ורואה בהם את הכוכב הבא...


מצד המורה

כשהתלמיד לא מצליח לבצע את מה שהמורה רוצה שיבצע (על המורה למצוא דרך אחרת ללמד זאת)

כשהתלמיד לא מתקדם, מסיבת שונות

כשהתלמיד לא מתאמן, מסיבות שונות

כשלתלמיד יש בעיות בריאותיות או נפשיות כאלה שלא מאפשרות התקדמות. במצב כזה לעתים צריך להפנות לאדם אחר המומחה בנושא.


איך ניתן להתייחס להצלחה בשיעורי פיתוח הקול


הצלחה אבסולוטית - היא מה שיש עליו הסכמה כללית כהצלחה בשירה: שירה מדוייקת בכל המנעד, קול מאוזן, מנעד גדול, התאמה לסגנון מוזיקלי, הגשת שירים טובה וכו'.

הצלחה יחסית - הצלחה שהיא רלוונטית להרגשתו של התלמיד ולא קשורה רק למה שאנחנו בתור מורות מגדירות כ"טוב"מסעיף ,הגדרה אבסולוטית".


נקודה חשובה לזכור היא שיש שלבים בתהליך הלמידה, ולכן נכון הוא לפרק את התרגילים והנושאים למקטעים או חלקים קטנים, לפי יכולת הלמידה של כל תלמיד.

גישה כזו נותנת אפשרות גדולה יותר לחוות הצלחה בכל אחד מהמקטעים והדבר נותן לו מוטיבציה וחיזוק כוח הרצון כדי להמשיך ולהתמיד.


אם לא נוהגים כך כך ומעמיסים מידע מעבר ליכולתו של התלמיד (פיזית, מוחית ונפשית), אנו עלולים לגרום לו לחוות כישלון בגלל חוסר יכולת לעמוד בעומס המידע והאתגרים.

התוצאה היא החלשה של המוטיבציה ללמידה, ביקורת עצמית שלילית ולעתים גם עזיבה של התחום.

תיאום ציפיות בין המורה לתלמיד

חשוב שיהיה תיאום ציפיות בין המורה לתלמיד, בהתאם למטרות אותן התלמיד הציב לעצמו כשהגיע ללמוד פיתוח קול. גישה זו מציבה את רצון התלמיד לפני רצון המורה והבנתו לגבי מה נכון לתלמיד.

גישת העבר נתנה למורה את המילה האחרונה בהחלטה מה ילמד כל תלמיד, ואילו הגישה הזו רואה את המטרות והרצונות של כל תלמיד ומנסה להתאים את אופן ההוראה בהתאם לכך.

בהמשך הזמן ניתן לשנות את המטרות ע"פ התקדמות התלמיד ואולי גם תכניותיו ורצונותיו ישתנו.

אני נוהגת לעשות זאת לפחות אחת לשנה, בתחילת השנה (בסביבות ספטמבר), ע"י שיחה ושאלות לכל תלמיד ותלמידה.

למשל:

  • תלמיד שרוצה להתקבל לבי"ס למשחק למד איתי הגשת שירים בסגנונות שונים מתוך מטרה להראות את יכולות המשחק שלו בשירה. אמנם היו הרבה תרגילים ופיתוח טכניקת שירה, אבל הפוקוס היה על הגשה למטרת האודישן

  • תלמידה שהיא גם מורה, רוצה ללמוד איך ללמד את תלמידיה לשיר בסגנונות שאינה שולטת בהם. לכן, בנוסף לתרגילים שנועדו לחזק את קולה, אנחנו עובדות על פיתוח הפקת קול שמתאימה לסגנונות האחרים מאלה שהיא נמשכת אליהם באופן אישי, וכן עובדות על רפרטואר שמתאים לתלמידיה.

מושג ה"הצלחה" בעבודה עם זמרים חובבים

זמרים חובבים (בוגרים) מגיעים לרוב כשהם עוסקים בתחום אחר ומגשימים חלום ישן בתחום השירה. הם אינם שואפים לעשות מזה קריירה אבל היו רוצים לשיר במקהלה טובה, לשיר בערבי שירה עם חבריהם ולהיות מסוגלים לשיר סולו במיקרופון, או להשתתף בערבי קריוקי, וכו'.

רבים מהם לא מתאמנים או עושים מעט מדי עבודה מכדי להתקדם משמעותית. הדבר עלול לתסכל את המורה שלהם, אלא אם מתבוננים לעומק במטרות של תלמידים אלה.

בעבר "פיטרתי" 2 תלמידות כאלה שלא התאמנו, כי המשכתי לשפוט את הצלחתן וההתקדמות שלהן ע"פ קריטריונים של זמרים מקצועיים יותר. הן מצידן באו להנות מהזמן איתי, לתרגל קצת את הקול, ובעיקר לשיר שירים שהן אוהבות. עד היום אני מצטערת על כך שלא הבנתי זאת אז ומנעתי מהן את ההנאה הפשוטה הזו, אם הייתי מסכימה לראות אותן ואת מטרותיהן כפי שהן.


הצלחות בעיני המורה והתלמיד

מצד המורה

הצלחות מדידות

  • התלמידים מדגימים שיפור באיכות הקול שלהם: בעיות קוליות נפתרות, מנעד קולי מתרחב, בעיות אינטונאציה נפתרות, מעברי קול קשים נעשים רכים יותר ואף חלקים, לתלמידים יש אפשרויות בחירה באיזה סוג של רגיסטר הם ישירו

  • תלמידים מסוגלים להופיע מבלי להתעייף, או פחות מבעבר

  • תלמידים לא מבטלים שעורים בתכיפות בגלל עומס קולי בזמן שבין השיעורים

  • יש למורה מספיק תלמידים

הצלחה מקצועית:

  • הצלחות התלמידים באודישנים

  • קבלה לבתי ספר גבוהים לשירה בארץ ובחו"ל

  • ציונים גבוהים ברסיטל בגרות בשירה

  • הצלחה בהופעות, הקלטות


הצלחה כלכלית ועסקית:

  • יש למורה יותר פניות לשיעורי פיתוח קול מבעבר